המסעות למזרח ירדן לעומקו של חצי האי ערב הם אתגריים מיסודם - מאות קילומטרים של נהיגה בשממה מוחלטת ואי וודאות מבחינת מזג האוויר יוצרים תמהיל ייחודי וקשה, וזו רק נקודת הפתיחה.
המסע של דצמבר 2019 התנהל "כרגיל" ואף "זרם" מהר מהמתוכנן למרות צמיגים קרועים, כמה חילוצים, וסופת חול אדירה. אבל רגע... (כ-120 ק"מ) לפני שסיימנו את הנהיגה בשטח נתקענו בביצת לס אדירה שהשאירה אותנו במקום 36 שעות! לחילוץ קבוצתי מרשים ומגבש שייזכר לנצח.
לכול המשתתפים והג'יפים שלום! (למעט הכננת של הדיפנדר) והאדרנלין עוד יחמם את החורף הקרוב
מאת: Ofer Ogash
28/12/19
בוקר קריר במעבר גבול "יצחק רבין" שבערבה. מעבר גבול זריז, גם אצל הירדנים ויצאנו על "דרך המלך" לכיוון המדבר הדרומי. בתחנת הדלק האחרונה (מבחינתנו) עצרנו לתדלק, לאכול פלאפל במסעדה מקומית וקדימה מזרחה ללב המדבר. חצינו את ארץ הקשתות, נסענו בשבילים מהירים ובערוצים חוליים, עצרנו לעזור לבדואי שנתקע בשום מקום עם גלגל מפונצ'ר ולאחריו התחלנו בטיפוס הטרשי מזרחה על דרך הבשמים העתיקה. אבן עם כתובות נבטיות, מעט אתגרי נהיגה ולסיום שלוש העליות של רמת המדבר אבל עם רדת החשיכה וכשעתיים לפני הזמן הצפוי הגענו לקלעת פצ'ועה - מצודה טורקית עתיקה על דרך החאג', דרך עולי הרגל למכה. הקמנו את המאהל וחיכינו לארוחת הערב. הבדואי עם הטנדר הגיע והביא לנו את המקלובה החמה יחד עם סלטים טעימים ולקינוח תה מתוק, שהוכן על המדורה, ובלקלווה ודי מהר פרשנו לשינה של לילה טוב מלא כוכבים (וגם קצת קר - בכול זאת 1,400 מטרים ללא עננים).
קישור לכתבה על הנבטים
בוקר במצודה החיג'אזית, ארוחת בוקר וקצת הסברים, עצרנו בתחנת העמסה של הפוספטים לצד הרכבת החיג'אזית ואף הצלחנו "לעשות סיבוב" על קרונית תחזוקה של הרכבת החיג'אזית.
לכתבה על הרכבת החיג'אזית - סיפורה של הרכבת בדרך למצוות החאג' במכה
המשכנו מזרחה עם קצת טרשים, חצינו את ציר מוביל המים הארצי (הירדני) ועלינו על מישורי החמדות המהירים לכיוון הגבול הסעודי. שני פנצ'רים, ולייתר דיוק חתכים בצמיגים, עיכבו אותנו במקצת אבל לא מנעו מאתנו לשבת לשתות קפה ותה אצל משפחה בדואית שפגשנו כך סתם בלב השטח.
עצרנו על עמוד הסימון של הגבול שבין ירדן לערב הסעודית והמשכנו עוד כמה ק"מ לתוך השטח הסעודי עד לכביש המערכת הסעודי, למרגלות מוצב של משמר הגבול הסעודי.
יצאנו בתנועה צפונה - נסיעה שמתחילה בשבילים חוליים של 80 קמ"ש ומסתיימת בחמדות של 120 קמ"ש.
לקראת הכניסה למליחה של קע ג'עפר הגיעה סופה אדירה של לס שחייבה אותנו לצמצם מרווחים בשיירה ולנסוע לאט עד לכביש כניסה לכפר ג'עפר.
"פשטנו" על מסעדת פלאפל ועם קצת עזרה שלנו "עשינו לו את החודשית"!
על כביש סאדם חוסיין בשממה המוחלטת נסענו צפונה עד ל"עיר האורות" - אל אזרק.
מלון דרכים פשוט בעיר המעבר אירח אותנו לראשונה מאז נפתח מחדש.
בוקר באל אזרק והתוכנית לנסוע מזרח לעומק "הידית" של ירדן לכיוון עיראק. יום שהתחיל כרגיל: תדלוק, קניית מצרכים, תיקון צמיגים ותנועה דרך אל-אזרק הדרוזית מזרחה לאורך ימת המים היבשה (ולא סתם אל-אזרק פירושו: ה"כחולה").
המון מים במדבר סביב ובזכות הגשם שקדם לבואנו אין הרבה אבק או אין בכלל אבק במדבר. יום של שילוב בין דיונות לבזלות - נוף ייחודי בעולם!
עולים על ציר הנפט - ציר ה-TAP שמגיע מסעודיה, ומגיעים למפגש עם חיילי משמר הגבול הירדני שבשל קוצר הזמן מצטמצם ל"שלום-שלום" וקדימה צפונה לכיוון ציר ה-H'ים, שמגיע מעיראק, שנרצה להספיק עוד באור יום.
לכתבה על דרכי הנפט החוצות את ירדן
ואז זה הגיע! ימה שהיא מליחה (קע בעברית) המוצפת מים באורך של 4 ק"מ, מפתיעה בכמות הסחף (בוץ) השקוע בקרקעיתה. הופכת להיות מלכודת פתאים עבור המנסים לחצות אותה.
אבן גבירול (המשורר) כתב "כִּי יוֹם שְׂשׂוֹנִי – אֲסוֹנִי / וּבְיוֹם אֲסוֹנִי – שְׂשׂוֹנִי" וערן צור המוכשר הפך זאת לשיר מדהים (באלבום של כרמלה גרוס וגנר) המתאר את הקושי הנפשי לצד ההקלה של מתאבד אשר "בערב ב' כסלו / טרפתי את נפשי" ואילו אנחנו ברגעים הקשים בהם 6 מתוך 7 כלי הרכב (השישי מתוך סיכון מחושב) היו תקועים בעומק הביצה היינו בשיא המוטיבציה והששון (ועוד באמצע הלילה...), למסתכל מהצד זה נראה כאילו אנו לווייתנים המתאבדים לעבר החוף (כאמרתו המפורסמת של חיים רמון). מסתבר שגם היה זמן לחשוב על מהות החיים ב-36 השעות של החילוץ והצעידה האין סופית יחפים בביצה הענקית.
כתב: ערן צור לחן: יובל מסנר
לא ניתן לתאר את העבודה הקשה, הסבלנות, היוזמה, ההתלהבות ובטח שלא את הרגליים הקפואות והפצועות בעבודה בבוץ ובמים לאורך שעות, שנראה היה שלא נגמרות!
ובכלל תודה על טיול נהדר, על החברותא ועל הפסקות הקפה והעוגות שלא ישכחו.
תודה לירדנים, לצבא ולמשטרה על כל העזרה והדאגה ותודה למי שחיכה לנו בבית במתח.
9 תגובות
1
gepeto
28 בדצמבר 2019 ב 10:23
וואי וואי וואי איזו חוויה !!!!
משהו שזוכרים לכל החיים. תענוג.
איך פיספסנו את זה ?? ;-)
2
אורח/ת - מוסא
28 בדצמבר 2019 ב 16:52
אני הייתי במסע דומה משהו מרהיב וגם תושבים הירדנים אנשים נפלאים ומגישים עזרה בלי לחכות לתמורות
3
אורח/ת - רועי מזרחי
29 בדצמבר 2019 ב 13:02
גם אני רציתי להודות לכולם על חוויה מטורפת שזכיתי לחוות בזכותכם!
טיול שטח ראשון שלי וללא ספק לא אחרון!
היה מדהים לראות איך תפעלתם את כל הימים האחרונים וללא ספק אתם תותחים אחד אחד, סביר להניח שעם צוות אחר הרכבים היו עדיין עמוק בביצה.
כבוד עבורי היה להכיר אתכם ולטייל איתכם.
תודה רבה!
4
אורח/ת - אהוד
29 בדצמבר 2019 ב 21:43
וואו נראה מדהים ובהחלט חלום שיום אחד אני עוד אגשים אותו לעשות טיול שכזה. בינתיים אני הסתפק בנסיעה על הג'יפ בשטחים המעטים שבארץ (: מה שכן חייב לומר שאם היו מביאים לחילוץ את הראם 3500 החילוץ היה מתנהל יותר טוב כי הוא רכב שיותר בנוי למדבריות קשות..
5
אורח/ת - קובי קרין
30 בדצמבר 2019 ב 19:47
אין, אין על ההרפתקאות עם עפר.
6
אורח/ת - דן לוי
01 בינואר 2020 ב 08:38
לילה חשוך, אני הולך באמצע טור של אנשים שהכרתי רק לפני מספר ימים . המים הקרים מגיעים עד מתחת לברך והרגלים מחליקות בתוך הבוץ העמוק. כבר הפסקתי לשים לב לשריטות ולדקירות בכף הרגל. המשקל של כבלי המתכת והרצועות הארוכות מציק בכתף. הטור ממשיך לזוז, בלי קול רק השיקשוק של הצעדים בביצה והנשימות העמוקות נשמעות. הירח מתחיל לעלות בשמיים הכהים ומאיר באור עדין כמעט מלטף ברכותו את התנועה הנוקשה... זאת התמונה שתיזכר לי ביותר מהמסע למדבר במזרחי בירדן בדצמבר 2019.
בסוף 2019 הוזמנתי על ידי מספר מכרים להצטרף לקבוצת טיול לעומק המדבר הירדני. המסע היה מרתק. נופים אין סופיים ומגוונים של מדבר, דיונות חול המתחלפות בגבעות והרי גרניט, סלעי בזלת שבורים באפיקי נחלים חרבים. שבטי בדואים נודדים עם עדרי צאן ועשרות טלאים צעירים החיים בפשטות נוסטלגית באוהלים כהים. עיירות מדבר שבורות ואנשים קשי יום אך מחויכים. שעות רבות של נהיגה במרחבים הבלתי נגמרים של הארץ היפה הזאת, ולסיום חילוץ ארוך מתיש ומגבש עם הרבה עזרה הדדית ובלי כעס כאילו כולנו מכירים כבר שנים ארוכות...
7
Ogash Ofer
01 בינואר 2020 ב 08:40
לילה חשוך, אני הולך באמצע טור של אנשים שהכרתי רק לפני מספר ימים . המים הקרים מגיעים עד מתחת לברך והרגלים מחליקות בתוך הבוץ העמוק. כבר הפסקתי לשים לב לשריטות ולדקירות בכף הרגל. המשקל של כבלי המתכת והרצועות הארוכות מציק בכתף. הטור ממשיך לזוז, בלי קול רק השיקשוק של הצעדים בביצה והנשימות העמוקות נשמעות. הירח מתחיל לעלות בשמיים הכהים ומאיר באור עדין כמעט מלטף ברכותו את התנועה הנוקשה... זאת התמונה שתיזכר לי ביותר מהמסע למדבר במזרחי בירדן בדצמבר 2019.
בסוף 2019 הוזמנתי על ידי מספר מכרים להצטרף לקבוצת טיול לעומק המדבר הירדני. המסע היה מרתק. נופים אין סופיים ומגוונים של מדבר, דיונות חול המתחלפות בגבעות והרי גרניט, סלעי בזלת שבורים באפיקי נחלים חרבים. שבטי בדואים נודדים עם עדרי צאן ועשרות טלאים צעירים החיים בפשטות נוסטלגית באוהלים כהים. עיירות מדבר שבורות ואנשים קשי יום אך מחויכים. שעות רבות של נהיגה במרחבים הבלתי נגמרים של הארץ היפה הזאת, ולסיום חילוץ ארוך מתיש ומגבש עם הרבה עזרה הדדית ובלי כעס כאילו כולנו מכירים כבר שנים ארוכות...
8
Ogash Ofer
01 בינואר 2020 ב 08:45
אין, אין על ההרפתקאות עם עפר.
"9
Ogash Ofer
01 בינואר 2020 ב 08:47
ויש גם את הסיכום הזה למצרים - שכך הוא מתחיל:
"במהירות של 140 קמ"ש על שביל כורכר כשהאופנוע יציב כמו קטר ואני חושב לעצמי "איזו יציבות מדהימה" - זה הגיע! אני מרים את המבט מלוח השעונים ואז, אני רואה את האבן. ההתנגשות בה בלתי נמנעת ובכל זאת אני מצליח בפקודת היגוי קטנה לחמוק ממנה עם הגלגל הקדמי, אבל האחורי חוטף והאופנוע מתחיל להתנדנד ימינה ושמאלה... "
https://www.4x4.co.il/article/7216
תגובות