הדרכת נהיגה לג'יפים בשטח טרשי – הר חורשן 15/5/20

כמי שמורגלים בארץ קטנה ולוהטת, טבולה בזיעה מעורבת באבק ומוקפת באויבים מצד אחד ובמדוזות מצד שני - גל החום הבלתי אפשרי שנפל עלינו בסופ"ש האחרון ועדיין מסרב לחלוף, הוא משהו שלא אמור להפריע לנו להמשיך לטייל. אז לוקחים יותר מים, כובעים וקרם הגנה ויוצאים לשטח. הדרכות נהיגת השטח ממשיכות כתקנן וכסדרן, גם כשמחט מד החום מגיעה למספר 40 ולעתים גם קצת מעבר. חם? כן, נורא חם. אבל חם לכולם. אז מחייכים והחיים ממשיכים.

להדרכה בהר חורשן הגיעו שבעה נהגים אמיצים ומלוויהם שלא מפחדים מהשמש הקופחת: אולג וישי בשתי גרנד ויטארה, משה ובנו בויטרה XL7, שרון בגרנד צ'רוקי חדש ונוצץ ומגודל-צמיגים, אלכס בפורסטר ספורט כמעט-חדש, גל בסובארו XV אדומה מהדור החדש, ואמיר ואשתו סיגל ב-XV1.6 הכסופה מדור קודם. לזה הוספנו את הסופה החבוטה שלי, כמייצגת הנאמנה של דור רכבי 4X4 אולד-סקול, הג'יפ של פעם, ללא מזגן, עם גיר ידני, קפיצי עלים.... זהו מדגם מייצג מגוון של אסכולות, מותגים, דגמים ומערכות הנעה שונות. התמקמנו בצל האורנים ודיסקסנו מצד אחד עקרונות שמשותפים לכל רכבי ה-4X4, מערכות עזר אלקטרוניות שחלקן קיימות בחלק מהרכבים. דיברנו על המאפיינים של כל רכב בנפרד, ואז יצאנו לסיבוב הרגיל שלנו במעלה השבילים המטפסים לפסגות שמורת הר חורשן ונ.ג. 186.

החורף האחרון היה ברוך גשמים לשמחת החקלאים ומפלס הכנרת, אבל עשה שמות בשבילי הר חורשן. הסחף היבש שממלא את הבורות והחרציים שלאורך ולרוחב שבילי הטרשים והופך אותם לנסבלים לנסיעה עבור רוב סוגי רכבי השטח, כולל קרוסאוברים וג'יפונים שאינם גיבורים מסוקסים, נשטף בגשמים העזים שניתכו במשך חודשי החורף ונעלם, מותיר את הטרשים המשוננים מזדקרים אל על, ממתינים ללכוד, לקרוע ולשסע את דפנותיהם העדינות של צמיגי כביש ספורטיביים ונמוכי חתך, המקובלים כיום ברוב רכבי הכביש-שטח המודרניים, אבל לא רק הם בקבוצת הסיכון - הטרשים הללו גורמים לטלטלות ולחבטות שלא זכורות לנו בשבילים הללו כבר הרבה שנים ושיחייבו נהיגה זהירה וסבלנית גם עם צמיגי שטח-מלא בריונים ואפילו בג'יפ קשוח וחסון כמו הסופה.

והחום, אוי החום... גם כאשר הטמפרטורה בחוץ חורפית וצוננת, הטיפוס לאורך השביל האדום והמתפתל שהוא אולי לא תלול אבל כן ארוך מאוד, מצריך להשתמש בהילוך כוח, על מנת להקל את המאמץ על תיבות הילוכים אוטומטיות ועל המנועים שלא מקבלים רוח חזיתית במהירות שתצליח לקרר אותם – גם אם נדמה לנו שהרכב בכלל לא מתקשה לקחת את העליה במצב High, הרי שבמצב Low המנוע מסתובב מהר יותר ומתאמץ הרבה פחות, נמצא בתוך רצועת הכוח היעילה שלו, משאבת המים מסתובבת מהר יותר ומצליחה לייצר במערכת הקירור סירקולציה וחילוף/פיזור חום יעילים יותר והמאוורר שלו מצליח לייצר ספיקת אויר גדולה יותר שתשמור על נוזל הקירור ברדיאטור בטווח הטמפרטורה התקין. ומה עם ג'יפונים שאינם מצויידים ב-Low?.... אכן, בעיה. לזה תוסיפו את המזגנים שטחנו בעוז בפול-ווליום, מוסיפים את ליטרת המאמץ שלהם על המערכת.......

לקראת אמצע העליה, הקורבן הראשון היתה הויטארה XL7 הותיקה שעד לפני רגע התפעלנו מיכולות הביצוע שלה, למרות שאיננה מצויידת בבקרת משיכה אלקטרונית, נעילת דיפרנציאל אחורי או כל עזר-עבירות אחר. מחט מד החום טיפסה מעלה מעלה והחלטנו לבצע את הפסקת הקפה המתוכננת מוקדם יותר, ובזמן שהאנשים שותים קפה רותח לצד מים קרירים מהצידנית ומתפנקים בבקלאוות ושאר תופינים ומתוקים-ערביים טריים, גם המנוע שהתלהט, יצטנן קמעא.... ואז נראה איך להמשיך.

עצירת ההתקררות הועילה לדקות ספורות בלבד. המנוע בויטארה שוב התעצבן והעלה טמפרטורה. אין טעם להמשיך לאמץ כך את הרכב ולגרום לנזק, ועל כן למשה לא נותרה ברירה אלא לחזור על העקבות בזהירות לבת שלמה, מלווה ע"י אולג שהגרנד ויטרה שלו אולי לא התרגשה, אבל עבורו החום הגדול העיק קצת יותר מדי.

המשכנו, עלינו לנ.ג 186 כמו שקיפודים עושים אהבה – לאט ובזהירות... לשרון בגרנד צ'רוקי על מתלי אויר שמאפשרים להגביה את הרכב מעל למכשולים וצמיגים גדולים ומפחידים, כמובן היה הכי קל, ישי בגרנד ויטארה ועם נסיון קודם מארץ הפסים והכוכבים, הרשים מאוד במעבר נונשלנטי ונטול מאמץ של כל המכשולים, אבל גם הסובארואים נטולי היומרות והילוך הכוח לא ביישו בכלל! אלא שכבר בעליה נכנע צמיג אחורי בפורסטר, ואלכס, בחור מסודר ומאורגן היטב, הפתיע את כולנו כששלף מגוון ציוד חילוץ שהרבה מעבר לבסיסי – כיף לראות שגם בקרב בעלי קרוסאוברים "רכים" יחסית, יש אנשי שטח שמתייחסים לתחביב ברצינות. כבוד! בפסגה, אויר קצת יותר קריר ונוף מרהיב, זמן טוב להירגע קצת וגם לערוך סקירת ציוד חילוץ, להסביר על נקודות ריתום, רצועות, שאקלים, קומפרסורים וערכת תיקון פנצ'ר שתיאורטית אמורה לתת מענה לחלק מהתקרים בשטח....

אבל לא לכל תקר. ובמקרה של צמיגי חתך נמוך על טרשים שכאלה, גם משנה זהירות לא תמיד עוזרת. בירידה, צמיג אחד ב-XV של אמיר וסיגל נחתך, ואמיר נאלץ להחליף גלגל. הגלגל הרזרבי שרד כמה מאות מטרים וגם הוא נכנע ואם זה לא מספיק, בזמן פירוק הגלגל גם נשבר אחד הגוז'ונים (לא נורא, אפשר להמשיך לנסוע על ארבעה).... עכשיו אנחנו כבר בבעיה. אמנם החום הגדול חלף (עד מחר) אבל שני גלגלים תקולים זה לא צחוק, הערב יורד ואי אפשר להמשיך על הג'נט ולהרוס אותו, וגם לא להשאיר כך את הרכב בשטח פן ייגנב/ייפרץ. יום שישי בערב, חיפוש זריז של פנצ'ריות פתוחות בסביבה מעלה חרס, הזמן רץ והחשיכה מתקרבת, לא נעים.... עד שבפנצ'ריה אחת ענו לטלפון. וזה אפילו קרוב, יחסית, בכפר פוריידיס הסמוך לזכרון יעקב.

אמיר נשאר לשמור על הרכב, העמסתי את הגלגלים המפונצ'רים על הג'יפ ויצאתי עם סיגל מהשטח לכיוון פורידיס. בפנצ'ריה הוחלפו הצמיגים ואחרי שעה קלה כבר הרכבנו את הגלגלים ל-XV הכסופה ויצאנו מהשטח בבטחה.

בלת"מים כאלה שחויתי אינספור פעמים ב-30 שנות ג'יפאות, הם חלק מהחיים האמיתיים בתחביב שלנו. מסוג הדברים שג'יפאים צריכים לקבל בחיוך ובאורך רוח. לעשות מהלימון לימונדה. בדיוק כמו שמשה, אלכס, אמיר וסיגל קיבלו ועשו. מה שהקל מאוד עלי כמדריך ועל שאר הקבוצה, ואפשר לכולנו להינות, גם ביום חם שכזה. היה טוב וכיף, מקווה לפגוש את כולכם בטיולים בהמשך.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן