סיכום הדרכת נהיגה בחולות - 15/5/20

חולות ו-4X4 הולכים ביחד מאז שהומצא הרכב כפול ההנעה הראשון. ולא רק 4X4. יש גם באגים וטרקטורונים עם הנעה 2X4 שחוגגים על הזהוב-הזהוב הזה. ככה גם אני התחלתי את סיפור האהבה שלי עם ג'יפים עוד כילד, אי שם בתחילת הסבנטיז, כשאבא לקח אותי לטייל בג'יפ CJ5 הצבאי, שהיה אז רכב הת"ש הרשמי, כמו המיצובישי אטראז' ליסינג-אדישן שקציני צה"ל מתנייעים בהן היום...

כולם אוהבים את החול הזהוב והרך. ואיך אפשר לא לאהוב?.... הוא חם ומחבק. ילדים אוהבים להשתולל ולהתגלגל עליו. הוא רך, לא קורה כלום אם נופלים. גם אוהבי המוטוריקה משתגעים על חולות – החול רך ושוקעים בו בקלות, זה מאתגר לצלוח אותו, לטפס על סכיני הדיונה, להעיף סילוני חול לכל עבר. נהיגת חולות היא מענגת ביותר – היא בדרך כלל מהירה יחסית ופונטציאל הנזקים המיידי כתוצאה מטעויות נהיגה הוא נמוך מאוד – אבל רק לכאורה ובתיאוריה, כי החול גם מטעה – הוא דורש מהנהגים/ות עירונת גבוהה ומחייב הקפדה על הרבה מאוד כללים ומי שטועה – לא רק ישקע ויזיע רבות בחילוצים מתישים, אלא עלול לגלות שהחול הזהוב, הרך והתמים לכאורה, יודע גם לעשות לנו צרות.

ולכן אנו עורכים הדרכת נהיגה בחולות כהדרכה נפרדת, משלימה, להדרכת השטח הטרשי המקובלת. חולות הם עולם נפרד שיש להכיר אותו ואת ההתנהלות בו באופן ספציפי. ולצורך הזה מתייצבת בבוקר יום שישי, קבוצה "פתוחה" (כלומר, בעלי כלי רכב מסוגים שונים, להבדיל מהדרכות למותגי רכב ספציפיים) בתחנת הדלק הסמוכה לפארק השקמים ולדיונה הגדולה באשדוד. אמנם אנחנו רק באמצע מאי, ממש עוד לא קיץ, אבל רק ימים ספורים אחרי שרב כבד שנמשך כמעט שבוע ברציפות עם טמפרטורות שעלו בהרבה על 40 מעלות, שייבש טוב-טוב את החול והביא אותו למצב צבירה ומרקם קיציים לחלוטין.... וזה אומר שגרגרי החול יבשים, מופרדים ועצמאיים והם טובעניים כהלכה... לא יהיה קל היום. ואולי טוב שכך, כי "יבש וטובעני" הוא המצב המייצג של דיונה ישראלית מצויה ברוב ימות השנה ורק ככה לומדים.

אז מי ומה יש לנו היום? שני לנדקרוזרים חדשים, וגם שתי סובארו XV 2.0 חדשות. ג'ימני חדש אחד וג'יפ צ'רוקי KK ותיק. וכן, גם סופה אחת שלי... עתיקה, מצולקת וחבוטה, אבל עם רזומה-דיונות מצטבר גדול מאוד בארץ ובירדן.

חלק מהמשתתפים כבר עברו את הדרכת נהיגת הטרשים ומכירים את הרכב שלהם, מי פחות ומי יותר. אחרים כבר בעלי נסיון בטיולים ובאו רק לסגור את הפינה הזו של החול. לכן פרק התיאוריה מעט יותר קצר מהרגיל ובדגש על כלי הרכב הספציפיים להיום, יתרונות וחסרונות בדגש מיוחד על סגנון הנהיגה שנדרש בחולות שצריך להיות אגרסיבי, מהיר וזורם והעיקר - עם הרבה תכנון מקדים – הפחתה מסיבית של לחץ האוויר בצמיגים, שמירה על תנופה, בחירה בקו נכון וזוית נכונה ב"ריצת ההמראה" לתוך דיונה תלולה, צמצום ככל האפשר של שימוש בבלמים, שמירת מרחק בין כלי הרכב ותנועות היגוי עדינות ומתונות, כי כל הפניית הגה קלה בעצם בולמת את הרכב. מצד שני, כל רכב והמבנה הטכני שלו שמצריך התייחסות בהתאם, בחירת הילוכים נכונה, תכנון של אורך מסלול ההמראה ומהירות התנופה שצריך לקחת, האם בניצב למדרון, או אולי באלכסון קל? ולאיזה לחץ אויר אנחנו צריכים לרדת בדיוק?.... חלק מהפרטים קבועים וידועים מראש, חלק אחר צריך לגלות תוך כדי תנועה. כל רכב וכל נהג והסיפור שלו.

ואז הפחתננו את לחץ האוויר בנדיבות מכל הצמיגים ויצאנו אל הדיונה. השביל החולי המוביל אליה מלא ב"גלים" וכולל גם שיפועים על סכיני דיונה קטנים שצריך לטפס. בלי לתת גז העסק לא יזוז – אבל אי אפשר לפתח מהירות בלי לטלטל ולחבוט את הרכב, מה שמחייב בחירת קו נכונה שתאפשר שמירה על תנופה מינימלית הדרושה. אבל כולם מסתדרים טוב מהצפוי לפעם ראשונה.

והנה הדיונה הגדולה של אשדוד, מתנשאת מעלינו, גבוהה, מאיימת. מהר מאוד המודרכים מגלים כמה חשיבות יש לכל פרט ופרט – הפחתת לחץ אוויר שרבים נלחצים ממנה אבל מחוייבת המציאות. בחירת הקו הנכון בהיבטי זוית הכניסה לסכין, שיפוע הסכין ואורכו, למה, האם ומתי אפשר לשבור ל"טיפוס באלכסון", איך יורדים דיונה בצורה נכונה. אחד אחד החבר'ה מתחילים לטפס, מי בהצלחה רבה ומי קצת פחות ואז נסוגים בזהירות ברוורס, מתקנים שגיאות ומצליחים בגדול. ומעפילים לראש הדיונה די בקלות, עם חיוך גדול של שביעות רצון. עוד עליות וירידות מהדיונה, קצת צילומים ואנחנו עוברים הלאה, לשוטט על גבעות החול הנמוכות יותר המקיפות את הדיונה הגדולה. קצת פחות מאיימות למראה אבל לא פחות טריקיות – שוב, צריך לתכנן היטב את הכניסה לסכין, לחפש את השקע/מכה שעלול להתחבא בכניסה לסכין וברגע שמחליטים שהולכים על זה, לתת בגז בלי בושה. בדרך כלל זה מצליח – אם מהססים ולו במעט, או מפספסים בכמה סנטימטרים והרכב נכנס לשקע נסתר שבולם אותו, זה לא מצליח..... מי שחושב שבחולות צריך רק מנוע חזק וצמיגים רחבים בלחץ נמוך, לא רואה את כל התמונה - נהיגת חולות היא אמנות נרכשת, שלומדים בהרבה אימונים וכאן אין ויכוחים - אין ולא יהיה תחליף לנסיון מצטבר. צריך גם לקחת בחשבון שנהיגת החולות המהירה באופיה עלולה לגרום לכל מיני חלקי פלסטיק להיחבט בחול ולהשתחרר ממקומם – זה חלק מהמשחק, עניין שכולנו למדנו בעבר דרך הכיס....

כבר 2 בצהריים, ולפני שנפרדים, זה הזמן להרגיע קצת על עוד כוס קפה, שליפת ציוד החילוץ מירכתי הסופה ולהסביר קצת על חילוצים – בחולות, כל טעות קלה מסתיימת מהר מאוד בשקיעה וחשוב להגיע לדיונה מצויידים ברצועות ושאקלים, מדחס אויר ואת חפירה ועוד כמה אבזרים שיקלו על מלאכת ההיחלצות מתקיעות.

יום-חולות שכזה הוא כיף גדול שעובר נורא מהר. עוד לא התחלנו והופ – כבר כמעט 3 אחר הצהריים וזמן לנפח אויר בצמיגים ולחזור הביתה. כמו תמיד, נהניתי לחלוק את הידע עם קבוצה טובה וקשובה. מקווה שניפגש שוב בשטח בקרוב!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם: