שטח 4X4

הדרכת נהיגת בחולות אשדוד - 26/6/20

ושוב אנחנו בחולות אשדוד כדי להתוודע לאמנות הנהיגה בדיונות, הפעם עם שלושה סוזוקים שמייצגים דורות שונים, תיבות הילוכים שונות וגם רמות מיומנות שונות של הנהגים. הדרכה בקבוצה קטנה שמאפשרת תשומת לב אישית

מאת: דרור ברלי

30/06/20

באחת מהדרכות החולות בדיונה הגדולה באשדוד לפני כמה חודשים, כאשר סיימנו את שלב התיאוריה, יצאנו לתרגל טיפוס על הדיונה. את עינינו צד רכב שלא היה חלק מהקבוצה - ג'ימני שחור חדש, שנהגו ניסה שוב ושוב לטפס על הדיונה ולא הצליח. בחלק מהפעמים נתקע בזויות צד, נסוג אחורנית וניסה שוב, ללא הצלחה. לגמרי במקרה נהגתי באותו סוף שבוע בג'ימני חדש זהה לגמרי - ידני, על צמיגי הכביש המקוריים, רק בלבן, שטס במעלה הדיונה ללא קושי.
דימה, נהג הג'ימני השחור הביט בנו בעיניים כלות ולא הבין מה לא בסדר אצלו. הבטנו, ניתחנו, הסברנו ולבסוף קצת ריחמתי עליו וניגשתי אליו כדי לתת כמה טיפים קטנים - בעיקר סביב הפחתת לחץ אוויר מסיבית, שימוש נכון בתיבת ההילוכים ובחירת קו נכון. הפלא ופלא - גם הוא הצליח ואפילו בקלות מרשימה.

והנה אני ממתין לקבוצה שלי בתחנת הדלק "בול" באשדוד, ומי מהקבוצה מגיע ראשון, בג'ימני ידני שחור, כולו חיוכים? אותו דימה! הפעם בא להדרכת נהיגת חולות מסודרת. בחור רציני ללא ספק. דקות ספורות אחריו מגיעים שרון וביתו עומר בגראנד ויטארה 2 ליטר 2008 וסשה ואשתו קמיל בג'ימני חדש בצבע אפור בטון יפהפה. קבוצה קטנה, כולם בסוזוקים, מכוניות טובות שלא מפחדות מחולות, יהיה לנו כיף היום.

כבר קיץ. החול יבש וגרגיריו הזהובים בשיא הכושר – יבשים כהלכה, מופרדים היטב זה מזה, מוכנים ומזומנים ללפות ולהטביע כל רכב שנהגו לא רוקן מספיק אויר מהצמיגים, לא בוחר קו התקדמות נכון ולא נחוש מספיק לתת חזק בגז.... נהיגת חולות היא מענגת ביותר ולכאורה נראית כמו משהו שקל מאוד לעשות – רוב נהגי השטח החדשים סבורים שבגלל שהחול רך ומלטף, פונטציאל הנזקים כתוצאה מטעויות נהיגה הוא נמוך עד זניח – זה נכון רק לכאורה ורק בתיאוריה. ואני מבטיח לכם שלא רק נהגי רק ג'יפונים נמוכים ומעוטרי פלסטיקים מכל הכיוונים, למדו זאת בדרך היקרה..... גם רכבי שטח גיבורים ומסוקסים רבים חטפו חזק בדיונה. כי החול גם מטעה – הוא דורש מהנהגים/ות עירונת גבוהה ומחייב הקפדה על הרבה מאוד כללים ומי שטועה – לא רק ישקע ויזיע רבות בחילוצים מתישים, אלא עלול לגלות שהחול הרך והתמים לכאורה, יודע גם לעשות לנו צרות ולפעמים גם להרביץ לנו חזק בכיס...

כל המשתתפים כבר עברו את הדרכת נהיגת הטרשים הבסיסית ומכירים את הרכב שלהם, מי פחות ומי יותר. אבל הם רוצים להיזכר ולרענן את האינפורמציה לגבי המערכות האלקטרוניות מבוססות מערכת ה-ABS שגם בנהיגת חולות יש לתת עליהן את הדעת, בעיקר משום שכאן הן ממש מפריעות לרכב לצבור תנופה ולסחוט מהמנוע את כל כוחו – ובדיונות אנחנו רוצים שהמנוע ייתן לנו את המקסימום! גם כשמדובר במנוע קטן וצנוע יחסית כמו של ג'ימני. הנסיון מלמד שבנהיגה נכונה והבנת הרכב, גם מנועים מעוטי נפח וסוסים באופן יחסי יספקו ביצועים שיעלו חיוך על פני בעליהם.

לכן לא מוותרים על פרק התיאוריה ובדגש על כלי הרכב הספציפיים להיום, יתרונות וחסרונות בדגש מיוחד על סגנון הנהיגה שנדרש בחולות, שצריך להיות מהיר וזורם והעיקר - עם הרבה תכנון מקדים – הפחתה מסיבית של לחץ האוויר בצמיגים, שמירה על תנופה, בחירה בקו נכון וזוית נכונה ב"ריצת ההמראה" לתוך דיונה תלולה, צמצום ככל האפשר של שימוש בבלמים, שמירת מרחק בין כלי הרכב ותנועות היגוי עדינות ומתונות, כי כל הפניית הגה קלה בעצם בולמת את הרכב. מצד שני, כל רכב והמבנה הטכני שלו שמצריך התייחסות בהתאם. במיוחד כי יש לנו כאן גיר ידני מול גירים אוטומטיים – מה שדורש התנסות ובחירת הילוכים נכונה, תכנון של אורך מסלול ההמראה ומהירות התנופה שצריך לקחת. High או Low?... האם בניצב למדרון, או אולי באלכסון קל? ולאיזה לחץ אויר אנחנו צריכים לרדת בדיוק?.... חלק מהפרטים קבועים וידועים מראש, חלק אחר צריך לגלות תוך כדי תנועה. כל רכב וכל נהג והסיפור שלו.

"כלל האצבע" שלי אומר שלפני שבכלל נכנסים לשבילי הדיונה, יש להפחית מהצמיגים לפחות חצי מלחץ האויר, וזו רק ההתחלה – אני מדגיש שייתכן ונידרש להפחית עוד! ויש לזה משמעות בצמיגים שונים, עם סוליות שונות (כביש, חצי-חצי, שטח מלא) ובחתכים שונים (חתך נמוך, כלומר 65 ומטה, דורש יתר זהירות).

ואז הפחתנו את לחץ האוויר בנדיבות מכל הצמיגים ויצאנו אל הדיונה. השביל החולי המוביל אליה מלא ב"גלים" וכולל גם שיפועים על סכיני דיונה קטנים שצריך לטפס. כלל האצבע השני אומר שבלי לתת גז בנדיבות העסק לא יזוז – אבל אי אפשר לפתח מהירות בלי לטלטל ולחבוט את הרכב, מה שמחייב בחירת קו נכונה שתאפשר שמירה על התנופה הדרושה. משהו בסגנון של "הכי לאט שאפשר, הכי מהר שצריך" ובכל רכב זה קצת אחרת, פועל יוצא של הרבה מאוד משתנים – מבנה המתלים, סוג ומצב בולמי הזעזועים וגם נחישות הנהג..... אבל היום אנחנו עם רכבי שטח אמיתיים – והכוונה אינה רק להילוך כוח, מרווח גחון מספיק וצמיגים שלא מפחדים מלחץ נמוך אלא גם זויות מרכב נכונות שמאפשרות להם להאיץ ללא חשש לתוך הסכינים בלי לחבוט פגוש קדמי. כמו שציפיתי, כולם מסתדרים היטב ומגיעים ללא בעיות אל מרגלות הדיונה.

והנה הדיונה הגדולה של אשדוד, מתנשאת מעלינו, גבוהה, מאיימת. הדיונה ארוכה ומאפשרת לטפס עליה מהרבה נקודות – לעתים המדרון ארוך אבל פחות תלול ומתמתן לקראת שיא הגובה, לעתים הוא קצר אבל תלול יותר. אני מסביר שמה שאנחנו מחפשים זה "מסלול המראה" שיאפשר לנו לצבור מהירות מספיקה, ובעיקר כניסה חלקה ככל האפשר למדרון, ללא טלטולים וקפיצות שיבלמו את הרכב. הדגמה עם הסופה הקשישה – קצת לא חוכמה, כי כאן יש מנוע גדול וחזק ואני גם רוקנתי אויר בנדיבות... הזקנה המצולקת קורעת את הדיונה כמעט אגב פיהוק... אבל סופות ודיונות זה רומן ארוך וידוע שאף אחד לא מופתע ממנו. זה הזמן עבור גיבורינו להתחיל לטפס.

לדימה כבר יש נסיון עם זה מהפעם הקודמת. הפעם הוא הוציא אויר בלי חשבון ל-10PSI ולגיר ידני יש יתרון ביצועים בולט כאן כי אין בו אובדני כוח בממיר המומנט – הוא מטפס ללא קושי בהילוך ראשון HIGH וגם בשלישי LOW, המנוע חוגג בסל"ד גבוה, מסחרר צמיגים ומעיף סילוני חול ודימה מפזז על מדרון הדיונה כמו ארנבת על ספידים, עם חיוך גדול.

בג'ימני האוטומטי האפור העניינים קצת יותר יגעים - אלכס קצת חושש לתת חזק בגז וגם לא רוקן מספיק אויר מהצמיגים – לכן נאלץ לסגת אחורה כמה פעמים והוא עוד ייצא פעמיים נוספות מהרכב וירוקן עוד אויר. ההבדל בביצוע תהומי ומהר מאוד גם הג'ימני האפור נותן בראש, מטפס בקלות והעיקר – סשה קיבל בטחון ואזר את האומץ הדרוש, מרגיש את הרכב ועושה את זה כמו שצריך. שרון ועומר בגראנד ויטארה מתקשים בהתחלה, וגם כאן – הפחתת לחץ נוספת, גז נדיב, וגם עם מנוע 2 ליטר הפחות חזק מבין השניים שהוצעו בדגם הזה, מגלים שאין שום בעיה להגיע עד למעלה בקלות. עד אז כולם מתנסים גם בנסיגה נכונה ובטוחה אחורה צריך לבצע נכון במקרה שנכשלים, יורדים ועולים ועם הבטחון שנצבר מגלים עד כמה נהיגת חולות היא כיפית.

עוד עליות וירידות מהדיונה, קצת צילומים ואנחנו עוברים הלאה, הפעם כדי "להטביע" את אחד הרכבים בחול כדי לתרגל חילוץ משקיעה. הדוגמן שלנו הוא דימה, ואנחנו מגלים שוב שג'ימני הוא רכב שטח "טוב מדי" – הוא קליל ובאמת קשה מאוד לגרום לו לשקוע... במיוחד כאשר צמיגיו בלחץ נמוך. כאן אני מסביר לדימה איך לבצע פרובוקציה – מדרון בעליה קלה, טרנספר ב-2HIGH, גז גדול... גלגליו האחוריים של הג'ימני חופרים וחופרים עד שהזנב טבע כולו בחול. עכשיו 4LOW, וגם הגלגלים הקדמיים חופרים ושוקעים.

הסבר קצר על חילוץ – קודם כל לפנות חול מלפני ומאחורי כל צמיג בנפרד כדי לייצר לו "מסלול". ועכשיו – האם אנחנו מבצעים חילוץ עצמי או שרכב אחר מושך?.... האם להרים את הרכב עם ג'ק? ומה אם הג'ק שוקע בחול ולא מרים?.... ומה עושים כשדווקא המדריך שחפר לכולם להקפיד לחבוש כובע ולשתות הרבה, מתגלה כמי שלא שתה מספיק ופשוט התייבש?.................... ולא בפעם הראשונה בקיץ הזה... יש לתת על זה את הדעת וזו עוד סיבה טובה לא לצאת לשטח לבד!

כבר 2 בצהריים, זה זמן שליפת ארגז ציוד החילוץ מירכתי הסופה והסבר קצר על כמה חשוב להגיע לדיונה מצויידים ברצועות ושאקלים, מדחס אויר ואת חפירה ועוד כמה אבזרים שיקלו על מלאכת ההיחלצות מתקיעות - ובעיקר להקפיד על בטיחות בזמן שמחלצים. כי חיפוף כאן יכול לעלות בפגיעות קשות.
יום-חולות שכזה הוא כיף גדול שעובר נורא מהר. עוד לא התחלנו והופ – כבר 3 אחר הצהריים וזמן לחזור לתחנת הדלק, לנפח אויר בצמיגים ולחזור הביתה. ועבורי - מנוחה בצל ושתיה מרובה, עד שחזרתי לאיתני ויכולתי לנהוג הביתה בבטחון.... עוד הדרכת חולות כיפית הגיעה לסיומה, היה לי טוב וכיף אתכם, נהניתי להעביר לכם את הידע, וכמו תמיד – כמה טוב לגלות שאחרי הקשבה ותרגול, הביצועים משתפרים והופכים למרשימים.
תודה רבה לכולם על הדאגה לשלומי. אנחנו עוד ניפגש בשטח!