שטח 4X4

סיכום הדרכת נהיגה בחולות - אשדוד, 26/2/2021

חורף בחולות זה כיף גדול – לא חם, שוקעים פחות, אפשר לתת בגז ולהנות, במיוחד עם קבוצה מעורבת של כלי רכב ושניים שכל אחד מהם מתנהג אחרת בחול ומאפשר לנו ללמוד על ההבדלים ו"לתקוף את הבעיה" באופן הנכון והמתאים לו

מאת: דרור ברלי

15/03/21

ושוב אנחנו בחולות אשדוד כדי להתוודע לאמנות הנהיגה בדיונות, הפעם עם קבוצה מעורבת, חמישה כלי רכב שונים בתכלית זה מזה: סאנגיונג רקסטון, טויוטה לנדקרוזר קצר, ג'יפ רנגלר ספורט JL חדש, סובארו פורסטר ספורט ודאצ'יה דאסטר בנזין חדש שמייצגים תפיסות שונות לחלוטין זו מזו, מנועי בנזין אטמוספריים ומוגדשים, דיזל, תיבות הילוכים שונות, רכבי שטח בעלי תיבות העברה עם LOW מול ג'יפונים נטולי הילוך כוח וגם רמות מיומנות שונות של הנהגים. חמישה כלי רכב שונים, אבל בקבוצה קטנה - שמאפשרת תשומת לב אישית.

אנחנו בסוף פברואר וזה כמעט סוף החורף ברוך גשמים שעבר עלינו, כמויות מים מכובדות ביותר הרוו את החולות שכעת ספגו מספיק מים על מנת להיות פחות רכים וטובעניים ולכאורה – רק לכאורה, לדרוש פחות מיומנות בנהיגה, והפחתת לחץ אויר יותר מינורית. אבל גם בחורף, החולות הם שטח "שקרן" שרק ממתין לנהגים זחוחים או לא ערניים, שלא בוחרים קו התקדמות נכון ולא נחושים מספיק לתת חזק בגז...

נהיגת חולות היא מענגת ביותר ולכאורה נראית כמו משהו שקל מאוד לעשות – רוב נהגי השטח החדשים סבורים שבגלל שהחול רך ומלטף, פוטנציאל הנזקים כתוצאה מטעויות נהיגה הוא נמוך עד זניח – זה נכון רק לכאורה ורק בתיאוריה. ואני מבטיח לכם שלא רק נהגי ג'יפונים נמוכים ומעוטרי פלסטיקים מכל הכיוונים, למדו זאת בדרך היקרה... גם רכבי שטח גיבורים ומסוקסים רבים חטפו חזק בדיונה. כי החול גם מטעה – הוא דורש מהנהגים/ות עירנות גבוהה ומחייב הקפדה על הרבה מאוד כללים ומי שטועה – לא רק ישקע ויזיע רבות בחילוצים מתישים, אלא עלול לגלות שהחול הרך והתמים לכאורה, יודע גם לעשות לנו צרות ולפעמים גם להרביץ לנו חזק בכיס...

חלק מהמשתתפים כבר עברו את הדרכת נהיגת הטרשים הבסיסית ומכירים את הרכב שלהם, מי פחות ומי יותר, ברמה כזו או אחרת. אבל גם אלה שכבר עברו את ההדרכה רוצים להיזכר ולרענן את האינפורמציה לגבי המערכות האלקטרוניות מבוססות מערכת ה-ABS שגם בנהיגת חולות יש לתת עליהן את הדעת, בעיקר משום שכאן הן ממש מפריעות לרכב לצבור תנופה ולסחוט מהמנוע את כל כוחו – ובדיונות אנחנו רוצים שהמנוע ייתן לנו את המקסימום! הנסיון מלמד שבנהיגה נכונה והבנת הרכב, גם מנועים מצומקי אורווה באופן יחסי יספקו ביצועים שיעלו חיוך על פני בעליהם.

לכן לא מוותרים על פרק התיאוריה ובדגש על כלי הרכב הספציפיים להיום, יתרונות וחסרונות בדגש מיוחד על סגנון הנהיגה שנדרש בחולות שצריך להיות אגרסיבי, מהיר וזורם והעיקר - עם הרבה תכנון מקדים – הפחתה מסיבית של לחץ האוויר בצמיגים, שמירה על תנופה, בחירה בקו נכון וזוית נכונה ב"ריצת ההמראה" לתוך דיונה תלולה, צמצום ככל האפשר של שימוש בבלמים, שמירת מרחק בין כלי הרכב ותנועות היגוי עדינות ומתונות, כי כל הפניית הגה קלה בעצם בולמת את הרכב. מצד שני, כל רכב והמבנה הטכני שלו שמצריך התייחסות בהתאם. במיוחד כי יש לנו כאן גיר ידני מול גירים אוטומטיים – מה שדורש התנסות ובחירת הילוכים נכונה, תכנון של אורך מסלול ההמראה ומהירות התנופה שצריך לקחת, האם בניצב למדרון, או אולי באלכסון קל? ולאיזה לחץ אויר אנחנו צריכים לרדת בדיוק?.... חלק מהפרטים קבועים וידועים מראש, חלק אחר צריך לגלות תוך כדי תנועה. כל רכב וכל נהג והסיפור שלו.

"כלל האצבע" שלי אומר שלפני שבכלל נכנסים לשבילי הדיונה, גם בחורף כשהחול רטוב, יש להפחית מהצמיגים לפחות חצי מלחץ האויר, וזו רק ההתחלה – אני מדגיש שנידרש להפחית עוד! ויש לזה משמעות בצמיגים שונים, עם סוליות שונות (כביש, חצי-חצי, שטח מלא) ובחתכים שונים (חתך נמוך, כלומר 65 ומטה, דורש יתר זהירות!).

ואז הפחתנו את לחץ האוויר בנדיבות מכל הצמיגים ויצאנו אל הדיונה. השביל החולי המוביל אליה מלא ב"גלים" וכולל גם שיפועים על סכיני דיונה קטנים שצריך לטפס. כלל האצבע השני אומר שבלי לתת גז בנדיבות העסק לא יזוז – אבל אי אפשר לפתח מהירות בלי לטלטל ולחבוט את הרכב, מה שמחייב בחירת קו נכונה שתאפשר שמירה על התנופה הדרושה. משהו בסגנון של "הכי לאט שאפשר, הכי מהר שצריך" (או להפך...) ובכל רכב זה קצת אחרת, פועל יוצא של הרבה מאוד משתנים – מבנה המתלים, סוג ומצב בולמי הזעזועים וגם נחישות הנהג... והיום אנחנו עם כלי רכב שונים זה מזה – והכוונה אינה רק להילוך כוח או חסרונו (הכלים עם הילוך כוח בקבוצה היום בעלי מנועים חזקים מספיק כדי לא להזדקק ל-LOW בחולות, למעט במצבים ספציפיים כמו תקיעה/שקיעה) מרווח גחון שונה וצמיגים שונים אלא גם התחשבות בזויות מרכב שונות שמחייבות התייחסות בזמן שמאיצים אל סכיני החול כדי לא לחבוט פגוש קדמי. כמו שציפיתי, אחרי כל האזהרות, כולם הקשיבו והפנימו ועל כן מסתדרים היטב ומגיעים ללא בעיות אל מרגלות הדיונה.

והנה הדיונה הגדולה של אשדוד, מתנשאת מעלינו, גבוהה, מאיימת. הדיונה ארוכה ומאפשרת לטפס עליה מהרבה נקודות – לעתים המדרון ארוך אבל פחות תלול ומתמתן לקראת שיא הגובה, לעתים הוא קצר אבל תלול יותר. אני מסביר שמה שאנחנו מחפשים זה "מסלול המראה" ישר ונקי שיאפשר לנו לצבור מהירות מספיקה, ובעיקר כניסה חלקה ככל האפשר למדרון, ללא טלטולים וקפיצות שיבלמו את הרכב. הדגמה עם הסופה הקשישה – קצת לא חוכמה, כי כאן יש מנוע גדול וחזק ואני גם רוקנתי אויר בנדיבות... הזקנה המצולקת קורעת את הדיונה כמעט אגב פיהוק... אבל סופות ודיונות זה רומן ארוך וידוע שאף אחד לא מופתע ממנו. זה הזמן עבור גיבורינו להתחיל לטפס.

עם הרנגלר לא צפויות דרמות. אמנות נפח המנוע 2 ליטר בלבד (איך אומרים האמריקאים? "רק מיץ וחלב מגיעים ב-2 ליטר") אבל מגדש הטורבו מחלץ מהמנוע הקטן 270 כ"ס מרשימים והמון מומנט, זהו המנוע הכי חזק בקבוצה היום, והוא קורע את הדיונה בקלילות.

גם ללנדקרוזר ולרקסטון מנועים חזקים – טורבו דיזלים, אמנם ההספק המירבי קצת פחות מרשים מהרנגלר החדש, אבל גם להם יש המון מומנט בסל"ד נמוך והם לא מתקשים להאיץ בעוצמה.

הפתעת היום היא הדאצ'יה דאסטר – 1.3 ליטר בנזין, אבל גם כאן, שבלול קטן ועצבני נושף אויר בעוצמה לתוך המנוע ומנפח את שריריו, וגם גיר ידני מוצלח עם יחסי העברה נכונים – לדאסטר הילוך ראשון קצר מאוד שמיועד לנהיגה איטית בשטח טכני, אבל לא מאפשר מהירות גישה גבוהה מספיק לתוך סכין דיונה, אבל ההילוך השני קצר יחסית ומאפשר שילוב טוב של כוח ומהירות, וגם הוא מעפיל ללא קושי.

לסובארו פורסטר יש אמנם מנוע בנזין חזק בנפח 2.5 ליטר עם 182 סוסים, אבל גיר רציף שמסרס את העברת הכוח לגלגלים וכאן צריך יותר תשומת לב ונחישות כדי שעדר הסוסים המרשים יבוא לידי ביטוי – אחרי כמה נסיונות ירד האסימון וגם הוא מתייצב ללא בעיות בראש הדיונה. אלה שהרגישו סוג של קושי, מרוקנים עוד אוויר מהצמיגים, הפעם יורדים לקראת 10-12 PSI. באמת שאין מה לחשוש מלחץ נמוך שכזה, צריך רק להקפיד לא "לאנוס" על הרכב פניות הדוקות תחת כוח, כדי לא לפרוק צמיגי מהחישוק. הפחתת הלחץ הנוספת פועלת כמו קסם – עכשיו הם לא רק מצליחים לטפס, אלא ממש טסים!

עוד עליות וירידות מהדיונה, קצת צילומים ואנחנו עוברים הלאה, הפעם כדי "להטביע" את אחד הרכבים בחול כדי לתרגל חילוץ משקיעה. הדוגמן שלנו הוא הרנגלר ספורט הסטנדרטי, עם בסיס גלגלים ארוך וגחון לא ממש גבוה, אותו כיוונתי היטב לביצוע פרובוקציה – התיישבות על גחונו הנמוך על תלולית חול שמשאירה את כל ארבעת גלגליו משוללי אחיזה לחלוטין ומסתחררים באויר....

זה הזמן לכבות מנועים, לשלוף החוצה את ערכת החילוצים ולהסביר על אבזרי החילוץ ועל נוהל החילוץ בחולות. קודם כל לפנות חול מלפני ומאחורי כל צמיג בנפרד כדי לייצר לו "מסלול". ועכשיו – האם אנחנו מבצעים חילוץ עצמי או שרכב אחר מושך?.... איזה רכב ימשוך הכי טוב?.... האם להרים את הרכב התקוע עם ג'ק? ומה אם הג'ק שוקע בחול ולא מרים?....

פרסנו רצועות ושאקלים, מדחס אויר ואת חפירה ועוד כמה אבזרים שיקלו על מלאכת ההיחלצות מתקיעות - ובעיקר חפרנו הרבה באזהרות על בטיחות בזמן שמחלצים. כי חיפוף כאן יכול לעלות בפגיעות קשות. אחרי כל הדיבורים, החבר'ה החלו לחפור במרץ בחול, הפעם על אמת - בידיים ועם את חפירה. לאחר מכן רתמנו את הלנדקרוזר ברצועה לרנגלר. משיכה עדינה ללא מכות קצת קשה, אפילו ללנדקרוזר הקשוח? אז נוסעים אחורה חצי מטר, ושוב קדימה, הפעם עם קצת יותר גז ואסרטיביות – זה מספיק כדי לעקור את הרנגלר התקוע ממרבצו ולחלץ אותו מהתקיעה.

יום חולות שכזה הוא כיף גדול שעובר נורא מהר. עוד לא התחלנו והופ – כבר 3 אחר הצהריים וזמן לחזור לתחנת הדלק, לנפח אוויר בצמיגים ולחזור הביתה (ובבית, לשלוף את שואב האבק כדי שיפנה טונות של חול שהתעופפו לתוך כלי הרכב החדשים והנוצצים...). עוד הדרכת חולות כיפית הגיעה לסיומה, היה לי טוב וכיף אתכם, נהניתי להעביר לכם את הידע, וכמו תמיד – כמה טוב לגלות שאחרי הקשבה ותרגול, הביצועים משתפרים והופכים למרשימים. תודה רבה לכולם, אנחנו עוד ניפגש בשטח ובטיולים בקרוב!