טיול קאדילק לפריחה של הנגב המערבי

120 רכבי SUV של קדילק, מתכנסים אל מול רצועת עזה, האם יש משהו שהוא עוצמתי יותר? עקב המספר הגדול של כלי הרכב קבענו שתי נקודות מפגש האחת ליד אנדרטת "חץ שחור", יד זכרון של חטיבת הצנחנים להנצחת פעולות התגמול וחלליהן שבין השנים 1953 - 1956 והשניה בחניון רעים על גדות נחל גרר דרום מערבית לקיבוץ בארי.
ההתכנסות בטיול קדילק היא אינה התכנסות רגילה בטיולי שטח זה ממש ארוע.
על האירגון וחלוקת סלסלות האוכל מנצחת איריס, שולטת בהתארגנות לארוחת בוקר, תדריכים ויציאה לדרך, ביד רמה.
השעון מורה על שעה תשע, בנקודות המפגש מקובצים המטיילים ונחלקים לשש קבוצות, שלוש בכל נקודת מפגש והשרביט עובר למדריכים המנוסים של אתר השטח הישראלי.
כל מדריך מארגן את הקבוצה שלו, מתחילים כרגיל בתדריך, שקודם כל מסביר את אזור הטיול עם קישור לגיאוגרפיה, הסטוריה, וטופוגרפיה של האזור, קצת נוהלי נסיעה בשיירה, חלוקת מספר מכשירי קשר לסיוע בשליטה על שיירה של כ 20 רכבים בכל קבוצה, ויוצאים לדרך.

עזה - הרבה אנדרטאות לה סביב

העיר עזה היא אחת הערים העתיקות בעולם והנמל שלה שימש את העולם העתיק עוד לפני אלפי שנים והייתה הקצה המערבי של דרך הבשמים. מדינת ישראל סבלה מאז ומעולם מרצועת עזה. במלחמת העצמאות הגיע הצבא המצרי דרך רצועת עזה עד לפאתי אשדוד (גשר עד- הלום). במבצע סיני, 1956, נכבשה עזה והוחזרה לאחר הסכם הפסקת האש למצרים, במלחמת ששת הימים, 1967, נכבשה עזה מידי המצרים וב''התנתקות'', 2005, פונו אזרחי ישראל מעזה וכוחות צה''ל עזבו את העיר עזה ורצועת עזה.

מסביב לרצועת עזה יש מספר אנדרטאות רלוונטיות , שבחלקם עבר מסלול הטיול: האנדרטה ליהודה קינן – ממקימי קיבוץ עלומים שנהרג על הגבעה בשנת 1969.
דרך השישה על שמם של ששת חיילי השריון שנהרגו מפגיעת מטען בציר קרני.
המצפור של אל''מ נביה מרעי (צפונית למסלול ליד קיבוץ מפלסים) שנפל ברצועת עזה בשנת 1996.
האנדרטה של חץ שחור (ליד קיבוץ מפלסים) המספרת את סיפור פעולות התגמול של שנות החמישים.
נאחביר – קיבוץ בארי הישן שהוקם במסגרת 11 הנקודות בשנת 1946 ואחר זז 3 ק''מ מזרחה.
יד אנז''ק (ANZAK) – לזכרם של 730 חיילים מאוסטרליה וניו זילנד שנהרגו במלחמת העולם הראשונה עת נלחמו לצד הבריטים בכיבוש מזרח התיכון.

ארוחת הבוקר המיוחדת בהפקת UMI ובניצוחה של איריס הכל יכולה:

יוצאים לדרך ומתחילים בחציית נחל גרר לנסיעה בתוך הערוץ בצל קירות החול שחצבו עם השנים זרמי הנחל.

באזור שתי שמורות הטבע מדרום שמורת הבשור מצפון שמורת מכתש בארי.
הדרכים שנסללו באזור חלקן כבושות, חלקן חוליות באדמת הלס, כאשר הגשמים האחרונים השאירו בהן הרבה צלקות של שלוליות בוץ.
הקדילאקים גם דגמי ה 2X4 שביניהם מתגברים על המכשולים בנקל בזכות מערכת בקרת אחיזה מצויינת.

יש באזור שבילים רבים, המדריכים מנווטים את השיירות באופן שיווצרו מינימום של מפגשי קבוצות על אותו השביל.
אך אין מנוס מלהפגש בנקודות העיניין הרבות שבשטח.
לאחר שיוצאים מערוץ נחל גרר לאחר דרך נוף יפה בין קירות הנחל, ניתן להכנס לתוך שטח של מכרה גופרית נטוש שנוסד ע"י הבריטים בעת שלטון המנדט. מעשה של שגרה של הבריטים בכל הקולוניות שלהם עת שלטה האימפריה הבריטית על שטחים גדולים מהעולם. ליד המכרה גם מפעל למיצוי הגפרית מרגבי הלס שגם הוא נטוש ועומד כאבן שאין לה הופכין. השביל בתוך מכרה הגופרית נפתולי ורצוף שלוליות בוץ. ושוב פוגשים את דרך המלך.
השביל מתעקל מערבה בין מטעי אבוקדו ועצי שסק, והגדר של רצועת עזה מתקרבת.
במרחק של כ 500 מטר מהגדר פונים צפון מזרח ונוסעים לאורך הגדר. רצועת עזה הצפופה מצד שמאל ממש במרחק נגיעה. לא רחוק מהשביל בוסתן מקסים לידו בסמוך לגדות נחל הבשור, רואים שרידים של מבנה שהוא כנסיה מהתקופה הביזנטית.
הדרך ממשיכה לאורך ערוץ נחל הבשור ומגיעה ליער בארי. השדות שעד לא מזמן היו אדומים, היום צהובים. עוד כ 2 ק"מ ואנו ביד אנז"ק - מצבת זכרון לקורפוס האוסטראלי - ניוזלנדי שלחם במסגרת העוצבות של גנרל אלנבי, נגד הטורקים במלחמת העולם הראשונה.
במקום, ניחשתם נכון - איריס דואגת לקפה ומאפה להפסקת הצהרים. הקבוצות מגיעות למקום עפ"י לוח זמנים מדוקדק ממש כמו במטס חיל האויר.
קפה חם, עוגות, ומנוחה קלה.

לאחר האתנחתא ביד אנז"ק, שוב פונות הקבוצות לדרכן לפרק האחרון במסע. מי מהן לעבר אנדרטת "חץ שחור" ומי מהן לעבר מכתש בארי או גבעת יהודה ועוד כמה אתרים שבנגב המערבי: מצפה נביה מרעי הסמוך, משם לבארות יצחק הישנה, קפה ביד אנז"ק, בארי השינה, מפעל ומכרות הגופרית, נחל הבשור עם סיום בחניון רעים.