סיכום טיול דאצ'יה דאסטר, מדבר יהודה 3/7/21

זלזול ופסימיות הפכו לספורט לאומי. גדודי נשמות טובות ניסו לזרוע דמורליזציה כששמעו שאנו יוצאים למדבר בשבת. "השתגעתם? אתם יודעים איזה חום יהיה?"..... הם שאלו ממרומי מושב הנהג של הרוביקון. "מה?... " סיננו אבירי הלנדקרוזר - "אתם נוסעים למדבר בדאצ'יה דאסטר?.... אתם לא חוששים?".... חוששים ממה בדיוק? כאילו שאף פעם לא היו ימים חמים בקיץ ישראלי. כן, חם בישראל בקיץ. במדבר חם עוד יותר, אבל יש מזגן. ואולי קצת חם כשיוצאים החוצה מהאוטו, אבל לפחות אנחנו פטורים מהלחות הדביקה של ת"א.

שבת בבוקר, דותן הצלם ואנוכי מגיעים למגרש החנייה של "ארומה" בערד ומגלים שהוא כבר נכבש ע"י המוני דאסטרים. שתי קבוצות מלאות יש לנו היום. בודדים, זוגות, משפחות עם ילדים. עוד לא תשע והשמש כבר רומזת לנו שהיום היא לא תעשה לנו הנחות. מחלקים חולצות וכובעים עם לוגו דאצ'יה מתנת היבואן קרסו מוטורס, בכל זאת יש כאן גאוות יחידה... את התדריך וחלוקת מכשירי הקשר אנחנו עושים בצל, מתחלקים לשתי קבוצות והיידה – לדרך.

חיש קל חולפים על פני מנחת ערד ויורדים לשטח, ל"ציר הגז". שבילים טרשיים ומלאים באבנים. עדיין ללא קשיי עבירות כלשהם, אבל כבר עכשיו הדאסטר מתגלה כרכב מהנה מאוד לנהיגה – מתלים ארוכים ורכים ויחד עם זאת מרוסנים היטב. גיר ידני עם הילוך ראשון קצר שמנשנש כל עליה ובולם בירידות, זויות מרכב טובות - המהירות הממוצעת שהדאסטר מאפשר בשבילים כאלה גבוהה מזו של ג'יפים והקצב שלנו מצוין.

החום עדיין לא נוראי, בכל זאת אנחנו עדיין בקו הגובה של ערד, כלומר 400-500 מטרים, אבל הצידניות שמלאות בקרח ובפחיות קולה הולכות ומתרוקנות במהירות. תצפיות ראשונות על המדבר מראשי הר יהל והר כיפון גולשים לכיוון נחל חימר וגם הטמפרטורות עולות ומטפסות בואכה הקידומת 4. את ארוחת הבוקר נערוך בצל עץ השיטה שבנחל חימר. למפה ולתוכנת הניווט יש חילוקי דעות קלים עם השבילים בפועל, הכי טוב לבקש מהקבוצה להמתין כמה קטנות, ולצאת לסיור בדד מהיר בשטח – אני מוצא את העץ שבמרכז הנחל, ניצב בבדידות מזהרת מול גבעת סילון (זה הנתיב ממנו נוסעים לנחל כמריר המפורסם) מוריד את דותן שמתמקם בפוזיציה מתאימה לצילום, חוזר אל הקבוצה ומוביל אותה בדרך חתחתים אל העץ המרשים, שנופו רחב הידיים מספק צל קריר (יחסית) לכל הקבוצה שלנו.

אחרי שכולם זללו וסבאו ונרגעו, אפשר להמשיך בטיול. חוזרים דרך באר-אפעה לכביש 258 ופונים ממנו לתנועה על מצוקו הצפוני של נחל חימר. תצפיות הנוף מכאן הקנו לו את הכינוי "גרנד קניון הישראלי" – טוב, נו.... אבל המראה עדיין מרהיב עין ואפילו עוצר נשימה. גם הטמפרטורות עוצרות נשימה משהו.... קידומת 4 ונראה כאילו השיא עוד לפנינו. בין לבין, קטע השביל הזה מפנק גם במעברי מכשולים למיניהם – פה ירידת מדרגה, כאן חריצים, קצת גלגלים באוויר, לא משהו שהדאסטרים מתרגשים ממנו וגם כל המזגנים עדיין מצליחים לקרר איכשהו והחום לא טורד את מנוחתנו יותר מדי.

"מעבר חתר" עם טיפוס קצר אך תלול רצוף בהצלבות עמוקות, מעניק כמה רגעי אקשן אבל כולם מתגברים על האתגרון ומתייצבים למעלה ואנו ממשיכים לכיוון כביש 31, לקטע קישור קצר בירידה לכיוון צומת זוהר ומשם נכנסים שוב לשטח בכיוון נחל סדום.

ירדנו חזק בגובה, אנחנו כעת באיזור ה-400 מטרים מתחת לפני הים ומדי הטמפרטורה במכוניות החליפו קידומת ל-5..... מטורף! נופו של נחל סדום הצר והמפותל המתחתר במצוקי החוואר הלבנים מזכיר מראות מסרטי מדע בדיוני, כולם מתפעלים, אבל מהחום כאן קשה להתעלם. הנחל מתחתר בתוך נקיק ארוך ומפותל שכולא בתוכו את החום, המזגן כבר לא בדיוק מקרר ולא רק ברכב שלי אלא בעוד כלים בקבוצה, שמדווחים על טמפרטורות הזויות עליהן שמענו רק בסיפורים על "עמק המוות" במערב ארה"ב או שיא הקיץ באמירויות – בין 51 ל-56 ובנקודה מסויימת אפילו 58 מעלות!!!!...... זה נשמע קצת לא נורמלי. גם אם נתעלם לרגע מאי דיוק אפשרי של מדי הטמפרטורה בכלי הרכב, השעון החכם של דותן מסתפק ב"רק" 52 מעלות.... יציאה מהרכב ונסיון לנשום ממלא את הריאות באוויר רותח. צחוק-צחוק, זה לא סתם חם, זה כבר לא נעים ויכול להיות אפילו מסוכן - ואנו ממהרים להימלט בחזרה לתוך המכוניות, כאן לפחות יש צל מעל לראש... זה המקום לציין שהמנועים כלל לא התרגשו ואף אחד לא העלה את מחוג מד החום מעבר לקו האמצע. מזל שנחל סדום קצר יחסית וכשיצאנו ממנו למישור עמיעז, הטמפרטורה "צנחה" מיד למחוזות "נורמליים" של 47-48 מעלות "בלבד" וגם המזגן חזר לעצמו ולאיתנו...

מפעלי ים המלח וכביש 90 כבר מעבר לפינה וזה גם סוף הטיול על פי התוכנית המקורית. כמה מהמשתתפים נפרדים כאן לשלום, ואחרים שמעוניינים להישאר ולהמשיך עוד קצת, פונים אחרי לנחל עזגד, למנוחת צהרים וארוחה קלה בצל עצי השיטה שבחניון הלילה הממוקם למרגלות מעלה עזגד. עדיין חם כאן בטירוף, אבל ניכר שהאופנסיבה הלוהטת נשברה ומכאן ואילך יתחיל להיות קריר ונסבל יותר. אחרי שאכלנו, יצאנו לכביש 90 ונסענו דרומה לכיוון עין תמר ונאות הכיכר להפתעה קרירה ורטובה – טבילה ב"עין פלוטית" ("מעיין האהבה") הצמוד לכביש הניסה לעין תמר. המים כאן לא קרים כמו במעיינות ברמת הגולן למשל, אך בוודאי שאינם חמים, וביום לוהט שכזה קל להתעלם מהדגיגים והראשנים השורצים בהם ולהתענג על רחצה מרעננת.

לפינאלה של יום גדוש כזה, נכנסנו לקטע אחד אחרון של נהיגת שטח אל מול נופיהם רבי ההוד של נחל אמציהו ונחל אביה, וסיימנו את הטיול בחמש וחצי אחר הצהרים על כביש הערבה, מול הכניסה לנחל חצרה, על פחית "בירה מזיעה" קרה-קרה, היישר מהמקרר של לורין שהגיעה בדיוק בזמן – בסיומו של יום מטורף. גדוש בקילומטרים, בנופים, תצפיות, חוויות נהיגה במעברים טכניים ובעיקר בטמפרטורות מטורפות, שלרגע אחד לא הפריעו למורל הגבוה, לצחוקים ולמוטיבציה להמשיך הלאה.

וזה המקום לומר תודה ענקית ליבואני דאצ'יה ובעיקר לקבוצה המצויינת שזכיתי להוביל - אנשי הדאסטר הם טיפוסים אחד-אחד, נוהגים טוב מהממוצע (בכל זאת רכב ידני) ומתמודדים כלאחר יד עם מכשולים. והאוטו – מה יש להוסיף? גיבור אמיתי. כבר מזמן הגדרתי את הדאסטר כרכב שנמצא בנישה משל עצמו. מצד אחד לא ג'יפ אמיתי, אבל מצד שני בוודאי גם לא ג'יפון – השילוב של מנועים עתירי מומנט, הילוך ראשון קצר, מתלים מופלאים ממש וזויות מרכב מצויינות ומחושבות היטב, יוצר כאן רכב בעל יכולות חריגות ויוצאות דופן שמאפשרות לו לטייל לעומק השטח ללא כל חשש וגם ללא רגשות נחיתות מול כלים גדולים ויקרים ממנו וכל זה במחיר צנוע – רכב נהדר, פשוט אבל מהנה מאוד לנהיגה בכביש ובשטח, שפשוט עושה חשק לצאת ולטייל עוד ועוד. בקיצור - היה חם, היה יפה והיה טוב, ואנחנו נתראה שוב בקרוב, בטיולים נוספים.
תודה ליבואן דאצ'יה לישראל - קרסו מוטורס ולמשתתפים.

לסיכום של הקבוצה של גיא זילברמן - הקליקו כאן