סיכום מסע חוצה ישראל - יולי 2021

כחודש וחצי לפני צאת המסע הזה, בחג השבועות, היה אמור לצאת מסע חוצה ישראל עם שיירה ארוכה של רכבי 4X4 עמוסים בציוד, אוכל שתייה ובסה"כ הכל כ-40 משתתפים. ביום יומיים האחרונים לפני צאת המסע החבר'ה עוד העבירו בינהם תמונות של ציוד חדש שרכשו, אוהלים, מזרונים, מקלחות, מקררים, תאורות ועוד וכולנו היינו בשיא ההתרגשות ורק חיכינו שהשעות יעברו והמסע יתחיל. אבל המצב הביטחוני במדינה החל להתערער במהירות וערב לפני המסע (ובלל מבמצע "שומר החומות") יצאנו בהודעה לכל המשתתפים:

אהלן חברים,
אנחנו בדיוק סיימנו לדון עכשיו בנושא המסע שלנו ובלית ברירה החלטנו שהמסע יידחה.
המועד החדש 6-10 ביולי.
נאחל לכולכם סופ"ש נעים ורגוע ושיהיה חג שמח ובטוח.
תודה לכולכם.

האכזבה היתה גדולה אבל לשמחתנו המשתתפים כולם הבינו וקיבלו את ההחלטה.
משמח לא פחות היה לראות איך כמעט כולם העבירו את ההרשמה שלהם למסע הנוכחי ואכן יצאנו גם הפעם, למסע חוצה ישראל עם שיירה ארוכה ומגוונת של רכבים וקבוצת משתתפים איכותית וזורמת, שהלכה והתגבשה עם כל ק"מ נוסף במסע.
וכמו תמיד, אחרון חביב, תודה לאור מיטל המכונאי המלווה האלוף שהצטרף אליי גם הפעם ותודה לנתי אבא של אור, שהביא אותו לעולם ושהצטרף אליי שוב, בפעם המי יודע כמה.

מסע חוצה ישראל יולי 2021 - יום 1

נקודת המפגש שלנו נקבעה לשעה 07:30 בכניסה ליער נמרוד, קילומטר אחד מדרום למג'דל שמס ובערך אותו מרחק מהישוב הקטן נמרוד המתגאה בתואר "היישוב היהודי הגבוה ביותר במדינת ישראל" (גובה 1115 מ' מעל פני הים) ושמורת החרמון. החבורה שלי מגיעה בזמן (טוב.. לא כולם אבל עזבו..) ואנחנו פותחים בסבב הכרות בפעם הראשונה פנים אל פנים, עוברים מול מפה פתוחה על המסלול הארוך שלנו להיום, תדריך בטיחות, חלוקת מכשירי קשר, מספרי ברזל וקדימה.. יוצאים לדרך.

יצאנו דרומה על רכס נמרוד למרגלות החרמון ולאחר צומת מסעדה פנינו לשביל המקיף את ברכת רם, שם שרון רגב הרביצה בנו תורה והפליאה בידיעת הארץ (גיאוגרפיה, היסטוריה, צמחים, בעלי חיים ומה לא..) והמשיכה בכך לאורך המסע כולו.. שאפו עליך שרון...! מיד לאחר מכן פצחנו בהפסקת הקפה הראשונה ותחרות המאפים והעוגיות החלה רישמית.

מברכת רם המשכנו במעלה השביל היוצא ממנה דרומה ודרך שוליו המערביים של הר כרמים, חצינו את הכביש ונכנסנו לשמורת יער אודם וכעבור דקות ספורות עצרנו תחת כמה עצים לארוחת בוקר.

אנחנו ממשיכים בסמ"ש הכחול ומטפסים לפסגת הר אודם הנקרא כך על שם צבע האדמה ממנו הוא מורכב. עברנו בשמורת הר חרמונית ולצידי השביל אינספור שרידי טנקים ואנדרטאות לזכר חללי מלחמת יום כיפור. הר בנטל והר אביטל כבר אחרינו ולאורך מפוזרים בונקרים ומעיינות ובינהן טורבינות הרוח הגבוהות והמרעישות.

על כביש 98 ולפני אלוני הבשן ירדנו שוב לשביל שמקיף את הישוב ממזרח והכי קרוב שאפשר, מרחק של מאות מטרים בלבד מגדר הגבול שלנו עם סוריה. עוד דרומה ובין נחל בזלת לנחל דליות, פנינו מערבה לשביל המוביל למאגר דליות רק שבדרך עצרנו בגלגל רפאים הידוע יותר בשמו רוג'ום אל הירי (גל אבנים של חתולי הבר) והוא תופעה שעד היום החוקרים השונים אינם יודעים להסביר בוודאות. בסוף השביל ומיד לאחר מאגר המים, נכנסנו לחניון דליות ועצרנו לארוחת צהריים.

לכתבה מעניינת על "רוג'ום אל הירי" - הקליקו כאן

בין הישובים אפיק ומיצר נכנסנו על שביל לכיוון מזרח שהביא אותנו לעין אי"ה שהוא מעיין עם בריכה בגודל של 4X4 מטר, מים נקיים וקרירים והמקום כולו מוצל ונעים לביקור, אז עצרנו להתרעננות קלה ונהננו מהנוף המשקיף על משולש הגבולות.

חזרנו בדרך שבאנו וכעבור עוד כמה ק"מ של נסיעת כביש, ליד הישוב מבוא חמה, ירדנו מערבה לדרך שביל הגולן היפהפיה. המסלול מרהיב ועובר על וקרוב למצוקיו הגבוהים של הר נמרון. לאורך השביל עוד גלעדים ובונקרים סוריים, אבל התצפיות ממנו הן השוס האמיתי והכנרת נראית בשיאה.

כאן כבר בהחלט אפשר לפתוח את העניין של גברת סבטלנה, שהכניסה את כולנו לטירוף של צילומי קפיצות. לא משנה איפה ומה מצטלם, העיקר זה לקפוץ ולהרים את הרגליים הכי גבוה שאפשר. המדהים הוא שבכל פעם מחדש היא הצליחה לשכנע את כולם לקפוץ, לא משנה הגיל או המצב הבריאותי ואם היה צורך בשלושה ארבעה ניסיונות (או שבעים..) אף אחד לא העיז שלא לקפוץ.

רגע לפני שהשביל חוזר לכביש, אנחנו פנינו שוב ימינה דרך חורשת אורנים וחזק למטה עם השביל המשתרך לאורך נחל שריר. הירידה תלולה והדרך דרדרתית עם כמה הצלבות ושפ"צים עדינים. חלפנו על פני אנדרטת הטייסים הטורקיים וירדנו עד למפגש עם כביש 92 מול קיבוץ האון שעל שפת הכנרת.

בתחנת הדלק שבכניסה לקיבוץ עצרנו לתדלוק, חידוש קל למלאי המים והקרח, ניפוח אוויר בצמיגים והמשכנו על הכביש. בצומת צמח פנינו דרומה על כביש הבקעה ונסענו איתו עד לצומת שאן, ימינה על כביש 71 ועוד ממש קצת עד לחניון הלילה הראשון שלנו בגשר הקנטרה שעל נחל חרוד ובקרבת בית שאן. החבורה התפזרה ברחבי החניון שהיה פנוי רק עבורנו, הקימו אוהלים, הדליקו מנגלים, מקלחות ודי מהר נפלו לשינה עמוקה. לילה טוב.

מסע חוצה ישראל יולי 2021 - יום 2

בשעה 7:00 אין כבר את מי להעיר והחבורה מתקתקת את העניינים. כעבור כשעה כולם עומדים בתדריך הבוקר מול מפות פתוחות, אני מחלק מספרי ברזל חדשים ואנחנו יוצאים לדרך. כניסה קצרה מאד לתחנת דלק בצומת שאן לטובת עוד קצת קרח מים וקפה למי שצריך את ההפוך המוקצף שלו על הבוקר ואנחנו עולים על כביש 90 לכיוון דרום. כעבור כ-50 ק"מ, בין הישובים משואה ושלומציון, ירדנו מהכביש ימינה ועלינו בכביש מפותל שטיפס מהר וגבוה כשבסופו חניון קטן. ממנו שביל הליכה המוביל למצוק של המוסטרה וממנו נשקפת תצפית "המאה".

לאחר הליכה קצרה עד קצה השביל מגיעים למצוק וממנו תצפית מרהיבה למזרח השומרון ולבקעת הירדן, בית שאן מצפון וים המלח מדרום. המצוק מהווה סמן גיאולוגי חשוב ודרכו ניתן להבחין שקרן הסרטבא הינה גוש מורם (הורסט) וממנה התצפית הכי יפה בבקעת הירדן. אם תשאלו את מתיישבי המקום הם יספרו לכם שלמקום כוחות מיוחדים המחזקים אהבה וגם כאן, שרון סיפרה כמה סיפורים והחכימה את כולנו.

נכנסים לרכבים ומגיעים חזרה לכביש 90 בסופה של הירידה המפותלת והכל כך פוטוגנית ואנחנו ממשיכים דרומה. מצומת בית הערבה אנחנו עולים על כביש 1 ויורדים ממנו כעבור כמה ק"מ לטובת הכביש של בקעת הורקניה. חם מאד השבוע בכל הארץ ובטח באזור שאנחנו נמצאים בו ואני מחליט לוותר על חיפוש נקודה מוצלת ועוצר בצידי הדרך לטובת ארוחת צהריים. פרשנו רשת צל גדולה בין 4 רכבים והצלחנו לשבת כולם תחתיה בנוחות.

אנחנו שוב על הכביש החוצה את בקעת הורקניה ויורדים דרומה מספר ק"מ עד למפגש עם סמ"ש ירוק מעט אחרי הגשר ההרוס. הכיוון הוא שוב מזרחית לכיוון מצוק ההעתקים, חצינו את נחל קדרון המטונף באשפה ופסולת וסטינו לגיחה קצרה לתצפית נוספת ממצפה נחליאלי, בתוספת מפל מרשים המשקיף על בקעת ים המלח, דרך חלון נוף שיוצר קניון נחל קדרון. סבטה מארגנת את הקבוצה לקפיצה משותפת, כי כאן עוד לא קפצנו.. ואפשר לחזור לרכבים ולהמשיך.

המסלול שלנו ממשיך דרומה על הסמ"ש האדום ובכל פעם מוכיח מחדש שהוא אחד היפים בארצנו. הנסיעה בשביל המפותל מטפסת ויורדת בגובה, אנחנו פוגשים חריצי נחל רבים ושונים, חלקם דורשים הכוונה קרקעית לכל רכב בנפרד והנוף לא פחות מקסום. מצוק ההעתקים העצום נישא כחצי ק"מ מעל ים המלח, לעיתים הוא מתרחק מהשביל שלנו כמה מאות מטרים ולעיתים מתקרב לכדי כמה עשרות מטרים בלבד, בקטעים אלו הנסיעה דומה לטיסה והחוויה עוצמתית. חצינו את נחל סמך ונחל טור וכעבור כק"מ אחד נוסף הגענו לחניון הלילה השני שלנו במצוקי דרגות וגם הוא פנוי עבורנו בלבד.

מסע חוצה ישראל יולי 2021 - יום 3

החניון שלנו די פתוח ושטוח והשמש מנצלת את זה יופי ועושה לכולנו השכמת בוקר טוב קצת יותר מוקדמת וקצת יותר חמה ממה שביקשנו. תדריך בוקר ליד הרכב שלי מול מפות פתוחות ואנחנו יוצאים לדרך ועולים על הסמ"ש הירוק. כעבור כ-2 ק"מ הגענו למעבר עם כמה הצלבות וירידות תלולות. אספתי את כולם ליד המעבר ועשינו שיעור קצר נוסף בנהיגת שטח, בחירת נתיב נכון, שילוב הילוך כח גם בירידה חזקה ולקיחה בחשבון את זוויות הגישה והנטישה של הרכבים השונים.

כעבור 3 ק"מ נוספים הגענו למעבר נחל תקוע שדורש מידה של תשומת לב ובעזרת הכוונה קרקעית כולם עברו בקלילות עם הרבה תמונות פוטוגניות.

המשך נסיעה וטיפוס לראש חצצון שבו יש נקודת תצפית על ים המלח, מהטובות שיש כאן באזור ועל מפל חצצון מהנקודה הכי טובה שיש. הקפה על הגזיה והנוף מסביב דרמטי ומהפנט, כשים המלח פרוש תחתינו ונמוך מאיתנו בלמעלה מ-600 מטר.

חזרנו קצת על השביל ממנו הגענו כשהתיכנון הוא להמשיך בנסיעה ארוכה בשבילי המדבר היפהפה, אבל הפאג'רו של עופר עשתה קולות של צריכה עזרה. אז עצרנו בצד הדרך, שוב פרשנו רשת ענקית ונכנסנו כולנו תחתיה לארוחת צהריים בזמן שאור המכונאי המלווה התותח שלנו סידר לעופר את התקלה.

עצירה קצרה ברוג'ום א-נקה ששימשה כנקודת תצפית ובסיס של המשטרה הירדנית משנות ה-50 ועד למלחמת ששת הימים. הנוף מרהיב ביופיו וסבטה שוב מארגנת את כל מי שהיא יכולה לצילום קופץ או לקפיצה מצטלמת, העיקר שכולם יהיו באוויר ביחד והכי גבוה שאפשר.

אנחנו עמוק בתוך המדבר כשרוב השבילים רחבים וכבושים ומגבירים קצב. במצפה מדרג בתחנת אום דרג' יש מבנה חד קומתי ששימש את משטרת הגבולות הירדנית, אחת משש תחנות משמר הגבול הדרום מזרחי של יהודה בתקופה הירדנית, שהשתמשו בגמלים על מנת לפטרל בין תחנה לתחנה.

הנוף אשכרה עוצר נשימה והוכרז על הפסקת קפה. ערכות הקפה והתה נפתחו בזו אחר זו, עוגות ועוגיות הגיעו מכל כיוון ופתחו שוב בתחרות סמויה (עלק..) מי מהן הטעימה ביותר.

אנחנו מתחברים לכביש דרך ח'שם אל-כרם והישובים כרמל ומעון וממשיכים לערד לתחנת ההצטיידות הגדולה היחידה במסע. החבר'ה מתפזרים וחוזרים תוך שעה עם עגלות עמוסות לאחר תדלוק ומילוי ג'ריקנים. אנחנו עוברים את ערד ויורדים עם כביש 31 לכיוון ים המלח. אחרי כ-7 ק"מ אנחנו נכנסים לשביל שלוקח אותנו לחניון הלילה בנחל מורג. החניון חשוך והרוח משתוללת אבל החבורה שלי כאילו כבר עושה את זה שנים וכולם ממהרים להקים אוהלים. בהמשך בשרים שונים נצלים על הגרילרים ובכל רגע מישהו דוחף לך ליד משהו לאכול. לשימחתי הרבה העמסתי בקבוק עארק בסופר בערד ואיזה כיף שדאגתי גם למיץ אשכוליות ומלא קרח, אולגה ולאוניד פינקו בבקבוק ויסקי איכותי, מישהו שלף בקבוק יין אדום, מישהו אחר נזכר שיש לו בקבוק יין לבן וכל מיני בירות מסביב.. ושלא תדעו מה נהיה מהחבורה האיכותית והמהוגנת שלי, בניצוחו של ארכיטקט הניצחון אבי יחזקאל שפשוט הרג את כולנו מצחוק עד השעות הקטנות של הלילה ואין כמו יוסי ספיר האלוף שסיכם את האירוע הכי טוב שאפשר.. "שלא יגמר לעולם...!"

מסע חוצה ישראל יולי 2021 - יום 4

גם הבוקר השמש עלינו מוקדם מאד ואף אחד לא יכול להישאר באוהל. הציוד מקופל חזרה לרכבים ואנחנו שוב בתדריך בוקר, עוברים על המסלול מול מפה פתוחה. הצגתי כמה אלטרנטיבות להמשך היום בהתאם למזג האוויר ומצב השטח, תדריך בטיחות, כללי נהיגה בשיירה ויצאנו לדרך לכיוון ים המלח ולצומת זוהר. פנינו ימינה ודרומה לשביל כחול ולמסלול נחל פרצים וכעבור כשלושה ק"מ נוספים הגענו לפתחו של נחל סדום ולקטע דרך קצר אבל מיוחד במינו, מפותל מאוד ומענג לנסיעה עם קירות לבנים גבוהים משני צידיו ושביל ש"מטפס" עליהם בכל עיקול. התמונות המתקבלות בנחל סדום אינן דומות לאף מקום אחר ותחושת הנסיעה לאורכו מזכירה את "קיר המוות" מהלונה פארק.

חצינו דרומה את מישור עמיעז עד למפגש עם כביש 90 ואיתו המשכנו עד השביל השחור של נחל אביה. מיד עם הכניסה לנחל, אביב וריקי מודיעים לי בקשר שהם שמעו רעש מוזר מהמנוע.. כשפתחנו את מכסה המנוע ראינו שפקק הרדיאטור אינו במקומו ובעצם נעלם לגמרי. כמה בדיקות והתייעצות קלה ואין ברירה, צריך לנסוע לאיזה קיבינימאט ממש רחוק ולהתארגן על פקק מתאים אחרת הפורסטר הזו תעלה על גרר. אבל כמו בסרט עם תסריט ממש מופרך, בנג'ו, שבכלל יש לו פאג'רו בנזין, אמר חכו רגע.. אני חושב שיש לי פקק כזה באוטו.. הלך לאוטו ובאמת היה לו אחד. המומים לגמרי, החלטנו שלא לשאול יותר מידי שאלות, אור מילא מים ברדיאטור וסגר את המכסה החדש במקומו ופשוט המשכנו כאילו לא קרה כלום.

נחל אביה מפותל ויפה עם קירות גבוהים בצידיו. כעבור כ-5 ק"מ יש מפגש שבילים עם נחל אמציהו ואנחנו ממשיכים לזרום איתו דרומה בנסיעה מהירה על שבילי חצץ דק.

עלינו על כביש 90 ליד חצבה והמשכנו דרומה עד ליישוב הקטן צוקים. בתדריך הבוקר אמרתי לקבוצה שאת המסלול של נחל עשוש, כ-30 ק"מ אורכו, נעשה רק בתנאי שנגיע לתחנת הדלק צוקים עד לשעה 14:00. בפועל הגענו קצת אחרי 13:00 וכעבור תדלוק וחידוש מלאים אחרון נכנסנו אל השביל של נחל עשוש ועצרנו להפסקת צהריים תחת עץ שיטה ענק.

המשך הדרך בנחל עשוש מרשים מאוד וככל שהשמש משנה את מיקומה בשמיים, כך הגוונים של הנחל הולכים ומאדימים. כשהגענו לאמפי תיאטרון הטבעי והעצום של עשוש עצרנו להפסקת קפה שלא ניתן לוותר עליה.

הנסיעה בשמורת נחל עשוש ברובה נעימה וקלה אבל מידי פעם יש צורך בכיוון קרקעי כדי לעבור מכשול כלשהו. החבורה שלי הפעם יודעת מה שהיא עושה, מחוייבת לזמנים ובעיקר כולם בשביל כולם. אין מצב שמישהו צריך עזרה מבלי שכמעט כולם יגיעו לתת יד. ככה זה עובד הכי טוב ועובדה היא שסיימנו את המסלול שעתיים לפני שירד החושך וכנראה בקצב הטוב ביותר שקבוצה אצלי נסעה בו אי פעם.

הגענו למפגש השביל עם כביש 40 וירדנו עוד כמה ק"מ דרומה לחניון הלילה פארן ללילה הרביעי והאחרון של המסע. הקמת המאהל נעשית כבר על אוטומט וארוחת הערב היא בבחינת "חייבים לחסל את כל מה שנשאר...". בצד אחד חבורת הדרומיים עם עוד שני זוגות שהצטרפו רק ללילה האחרון, הרימו שני סירי פוייקה מהחלומות. בצד השני, כל שאר החבורה כשגיגה מנצח בגאון על הגרילר ועל כמויות הבשר ההיסטריות שקיבל תחת אחריותו, האחרים הרימו סלטים ושולחן עמוס בכל טוב. איכשהו גם האלכוהול הצטרף, אבי התחיל עוד פעם להוציא מכולם שאגות צחוק בלתי נשלטות.. ושאלוהים יעזור לי איך נקום מחר בבוקר.

מסע חוצה ישראל יולי 2021 - יום 5

זה מפתיע בכל פעם מחדש והנה גם הפעם, הגענו לבוקר האחרון שלנו בטיול הרבה יותר מהר מכפי שציפינו. אנחנו מתארגנים במהירות וביעילות. ארוחת בוקר טובה ומגוונת, קפה חזק לשעות הבוקר וכולם עומדים סביבי לתדריך. יש לנו היום מסלול יפהפה וארוך של למעלה מ-120 ק"מ ורובם בשטח.

השיירה הארוכה והמכובדת שלנו יוצאת לדרך ומיד ביציאה מהחניון אנחנו נכנסים לנחל פארן על הסמ"ש האדום. כעבור כ-4 ק"מ על השביל הגענו לקניון עדה. הקניון חתור בסלע ותחילת המסלול בתוך הקניון עם עליה בסולמות וחבלים שנמצאים במקום, אבל מאחר ואנחנו ביומו האחרון של מסע חוצה ישראל ולא סתם בעוד טיול, אני מקציב לכל הסיפור חצי שעה והחבר'ה שלי האלופים עומדים בזמנים. ביציאת החבורה מהקניון חיכה להם קפה ותה ועוגיות ולאחר כמה דקות נוספות, המשכנו ללא עיכובים מיותרים עם הסמ"ש האדום דרומה לאורך שמורת הר הנגב. גם כאן השבילים מהירים מאוד ואנחנו לוחצים חזק ובכיף על הגז עד למטוסי המטרה שזה סוג של בית קברות למטוסים, ומדובר באטרקציה ייחודית ומיוחדת לילדים ולמבוגרים. המשכנו לבקעת צניפים ותחת העץ הגדול בחניון הלילה שער צניפים, עצרנו לארוחת צהריים אחרונה לטיול כולו.

יצאנו דרך גב צניפים שכרגע יבש לגמרי, עוד קצת על הסמ"ש האדום שלאורך נחל צניפים ובמפגש של הסמ"ש האדום עם הירוק, המשכנו עם האדום לכיוון כללי דרום מזרח ובשבילים סופר מהירים טסנו בגובה נמוך כשאנחנו משאירים אחרינו שובלי אבק ענקיים, עד למעלה עקוף ולאחריו כביש 12 ובקעת עובדה.

ימינה על כביש 12 וכעבור עוד כמה ק"מ חצינו גם את צומת סיירים ואנחנו עמוק בתוך שמורת מסיב אילת. כביש 12 יפהפה והנוף מעבר לגבול עם מצרים מרהיב. לאורך גדר המערכת יש אינספור גלעדים ואנדרטאות, לצד מיכשור מתקדם ועמדות שמירה של צה"ל. כעבור כ-40 ק"מ אנחנו יורדים מהכביש ומטפסים לתצפית המרשימה בהר יואש ממנה ניתן לראות עמוק לתוך סיני ולמפרץ אילת וכשהראות ממש טובה ניתן לראות גם את ההרים של סעודיה. זוהי גם נקודת הסיום של המסע המדהים שלנו. כמה מילות סיכום ופרידה כולל טקס קבלת מדבקות חוצה ישראל של אתר השטח הישראלי 4X4 והרבה חיבוקים ונשיקות.

באופן אישי, אני רוצה להודות לחבורה הנהדרת שהיתה לי הזכות והעונג, להוביל במסע היפהפה והעוצמתי הזה. מסלול ארוך בו נסענו כמעט 800 ק"מ כשרובם הגדול בשטח.

תודה לכולכם, נעמתם לי מאד והייתם אשכרה אלופות ואלופים לכל אורך הדרך.
להתראות בטיולים הבאים,
שלכם,
קובי