המסע המאתגר אל מזרח ירדן - מרץ 2022

חוזרים מזרחה אל לב המדבר הערבי

שינויים פוליטיים / מדיניים, הקורונה, סגירת מעברי הגבול, שינויים בשעות וימי פתיחת הגבול, מגבלות, חוסר היכולת לעבור עם כלי רכב 4X4 בגבול הדרומי ועוד בירוקרטיה חייבה אותנו לשנות את המסלול של מזרח ירדן ובעצם להפוך לו את הכיוון ולהוסיף לו עוד לילה וחצי יום בירדן.

קישור ליומני מסעות קודמים במזרח ירדן


וכך - לאחר כשנתיים וחצי שלא יצאנו מזרחה, התגבשה קבוצה מכובדת של אנשים טובים, חלקם היו כבר בירדן ואף במסעות מזרחה ולחלקם זו הפעם הראשונה למסע ההרפתקני ללב מדבר החיג'אז' כשהם מודעים למורכבות ולאורך המסלול המתוכנן מידי יום. ועם זאת ברור לכולם - הולך להיות כייף גדול!

יוצאים לדרך - היום הראשון למסע במזרח ירדן

מעבר הגבול הצפוני - גשר שייח חוסיין שממזרח לבית שאן, מתחיל לעבוד בשעות הבוקר המאוחרות ואנחנו כבר מוכנים עם שיירה בפתח המסוף.
כמה שעות של בירוקרטיה, טפסים וחתימות בצד הישראלי, בדיקות של כלי הרכב, החלפת מספרים ועוד טפסים וחתימות בצד הירדני ואנחנו מוכנים ומאושרים לכניסה לירדן.
מתחילים בכבישים ומטפסים מזרחה את מצוק ההעתקים במטרה שלא להיכנס לצפיפות של רבת עמון - בירת ירדן והעיר הגדולה בממלכה. על כביש עוקף אירביד - העיר השנייה בגודלה בירדן, אנו עוצרים לפלאפל וגם שווארמה הידועים בכול העולם כהכי טובים (ברדיוס של 25 ק"מ סביב) וממשיכים דרומה ומזרחה, עוקפים את זרקא - העיר השלישית בגודלה בירדן, עם כל אזורי התעשייה, אחסון והפקת האנרגיה, צומת ראשי עם תאונת דרכים בין משאית לרכב מקומי - אל דאגה אנחנו יודעים להסתדר גם בפקקים, כביש מדברי, מחנה פליטים סורי מגודר, שמור וענק בהיקפו והחושך יורד על המדבר. זה כנראה זמן טוב להתחיל את שלב נסיעת השטח להיום (או להלילה).
כ-12 ק"מ של שבילים טרשיים מביאים אותנו לעמרה - וילה מפוארת ועתיקה מתקופת בית אומיה (המאה ה-8 לספירה). שומר מנומנם מסכים לפתוח לנו את המקום, שנמצא תחת שימור של אונסק"ו ואנו נחשפים לסיפור המדהים של שליטי דמשק מהתקופה של תחילת הכיבוש הערבי עם ציורי הקיר, המרחצאות והעושר הרב של אותה התקופה.
עוד קצת כביש ואנו עוצרים למרגלות החאן הענק של חאראנה- מבנה אבן, עתיק וענק על דרך החאג' - עולי הרגל למכה. ומכאן רק עוד 65 ק"מ של שבילים מהירים, קטעי חמדה, חציית נחלים רחבים, פאנצ'ר אחד שמתוקן בן רגע, אלטרנטור שמחייב החלפת מצברים בין הטויוטות (תודה רבה לנדב על המצבר) ואנו בדרך לארוחת הערב (בלילה) ומקום השינה ליד המצודה הנטושה בלב המדבר - טובא! איזה יום מטורף!! סה"כ 260 ק"מ בממלכה ההאשמית של ירדן.

היום השני של מזרח ירדן

בוקר קר עם שמיים בהירים בטובא מתחיל עם היכרות עם אחת ממצודות המדבר הלא משומרות, מכיוון שהיא נמצאת בלב השטח ורחוק ממסלול הכבישים ו(מעט) התיירים שנוסעים מזרחה לראות ולהכיר את מצודות המדבר.
ארוחת בוקר בשטח ונסיעה על מישורי החמדה וגבעות הטרשים צפונה ומזרחה בדרך לכביש 5 הוא כביש "סאדם חוסיין", אשר קיבל את שמו בזכות המנהיג העירקי שמימן ובנה כביש בטון בלב המדבר במטרה שישמש את מיכליות הנפט המובילית את הנוזל דרך ירדן לנמל עקבה, בתקופה בה מיצרי הורמוז היו סגורים בגלל מלחמת איראן-עיראק.
באזרק, "הכחולה" למי ששאל, אנו עוצרים לתדלק, לקנות קצת אוכל וגם להחליף את האלטרנטור הסורר של הטויוטה, מסיפור החלפת המצבר אתמול בשטח בלילה.
לאחר כשעה ארוכה אנו יוצאים מזרחה על הכבישים החקלאיים הצרים החוצים את הימה היבשה של אל-אזרק בין שטחי חקלאות שונים, עכשיו אולי אפשר להבין למה האזור נקרא "הכחולה".
בסיום הכביש מתחיל השטח - שבילי חמדות מהירים מובילים אותנו מזרחה, כשמצפון משטחי בזלות "הגולשים" אלינו מג'בל דרוז' ובין לבין דיונות צהובות קסומות. הניווט בין הדיונות לחמדות לבזלות מחייב תשומת לב על מנת שלא להיכנס ללב הבזלות, אך ליהנות מיופיין, בטח בשילוב עם הדיונות. מיוחד!
באר מים ענקית השואבת מים באמצעות משאבה וגנרטור גדולים על מנת לספק מים לעדרים של הבדואים החיים בסביבה ומגיעים אליה עם משאיות מרצדס של שנות ה-70 שעדיין עובדות ונוסעות במדבר, כאילו יוצרו אתמול, מאפשר להבין במקצת את אורח החיים המודרני של הנווד הבדואי. אירוח ספונטני באוהל משפחתי של בדואים חושף אותנו לצורת החיים של הבדואים האמיתיים - אלו שעדיין גרים באוהל ועסוקים במרעה של עדרים למחייתם.
לארוחת צהרים אנו עוצרים למרגלות סכר ענק שבנתה הממשלה בלב המדבר במטרה לתפוס את מי השיטפונות ולאחסן אותם במאגר שבסיסי אדמת לסף שאינה מחלחלת. לאחריה מישורי מליחה (קע בערבית) אדירים, המאפשרים לנו נסיעה מהירה מזרחה חזרה לגבול הבזלות ולשביל המטפס עליהן עד לציר ה-TAP - ציר הנפט הערבי (טראנס ערביין פייפ ליין) המגיע מערב הסעודית, חוצה את רמת הגולן (אז הסורית) וממשיך עד לנמל צידון שבלבנון.

כתבה על צירי הנפט במזרח התיכון

נסיעה של כשעה על ציר הנפט מביאה אותנו קרוב לגבול בין ירדן לערב הסעודית ולא רחוק רחוק ממשולש הגבולות עם עיראק, מכאן אנו "חותכים" צפונה בימות יבשות - מליחות בעברית, קעות בערבית, מהירות ביותר ולאחר כשעה של נסיעה מהירה בחשיכה אנו מגיעים לכביש הידוע גם כציר ה-H, אותו כביש שנסלל לצד צינור הנפט הישן יותר שהוביל נפט מכרכור בעיראק במזרח לחיפה במערב ומשם באוניות לרחבי אירופה ובעיקר לאימפרייה הבריטית של אותה התקופה.

כתבה על המזרח התיכון שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה

על ציר ה-H שהוא כביש צר ודי מצ'וקמק, בלילה בין משאיות ענק המגיעות מהגבול העיראקי או עושות את דרכן אליו אנו חוזרים מערבה, כ-200 ק"מ בלילה קפוא, בנוהל שיירה מתוקתק למופת. ובעשר בלילה מגיעים למלון בעיירה אזארק. כאן כבר מחכה לנו ארוחה דשנה וחמה, מקלחת חמה ומקום טוב לישון בו את הלילה. כשרק מטוסי קרב (אמריקאים או של הקואליציה) משדה התעופה הצמוד H4 מפריעים לנו מידי פעם (אבל למי אכפת...). יום מכובד של 480 ק"מ, מחציתם בשטח מסתיים בטוב.

היום השלישי של מזרח ירדן

בוקר קפוא של אפס מעלות עולה על המדבר המזרחי ואיתו סופות חול ואובך מן המדבר. אנו חוצים את אל-אזרק בתוך הסופה, כשמלמעלה מטוס קרב נוחת "נחיתת מכשירים" בתוך ענן אבק ענק. מפחיד ומרשים.
כביש סדאם חוסיין דרומה לכיוון ג'עפר כמעט ונטוש ורק החול מכה בנו ברוח צד אדירה. תחנות הדלק שלאורכו סגורות עם שערים נעולים ולנו לא נשארת ברירה אלא לחפש דלק בכפר הסמוך. התחרות עזה, אך המחיר קשיח ויקר בכמה אגורות לכל ליטר מתחנות הדלק ולנו אין ברירה אלא לתדלק מחביות וג'ריקנים עם מקומיים שמומחים בלשאוב (ולתות) דלק בצינוריות. לאחר כחצי שעה השיירה (12 כלי רכב) מתודלקת ומוכנה למדבר.
אנו חוזרים לדרכנו דרומה ונכנסים לקע ג'עפר - ימת המלח הגדולה במזרח התיכון, אבל הסופה מתגברת ואנו מתקשים ליהנות מהמשטח הענקי. סופות אובך וחול "תוקפות" אותנו ובשלבים מסויימים לא ניתן לראות את פנסי הרכב המהבהבים שלפנים, כך שאף בנסיעה איטית השיירה נפרדת והמוביל (הח"מ) נדרש לרדוף אחרי ראשי שיירה שונים ולקבץ אותם שוב לשיירה.
מכיוון ש"תמונת המצב" ברורה (ועיקרה ראות לכעשרה מטרים בקטעי החלשים של הרוח) מתקבלת החלטה לאורך "הערכת מצב" כי יש "לחתוך" מערבה, לטפס גבוה לגבעות החמדה ולנסות להתרחק מהסופה במדבר. ואכן לאחר כשעה של נסיעה בחמדות מהירות וטיפוס על גבוהות אנו מתקרבים למפעלי הפוספט של ירדן, הרוח נרגעת והסופה שוככת ואנו יכולים לעצור לארוחת צהריים מאולתרת לצד הסוללות של מפעלי הפוספטים הירדנים.
חוצים את הכבישים של מפעלי הפוספט ומגיעים לגשר תורכי ישן תחת קו הרכבת החיג'אזית - פרויקט תורכי שאפתני שרצה לחבר את ערי הבירה - איסטנבול, דמשק ורבת עמון עם מכה ומדינה שבלב המדבר (כיום ערב הסעודית) במטרה לאפשר קיום מצוות חאג' - עלייה לרגל למכה, באופן נוח ומהיר יותר מהליכה בשיירה רגלית, אך מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה העותמנית (התורכית) חדל את הפרויקט והשאיר קווי רכבת, שרק חלקם משופצים ועוד פעילים במזרח התיכון.

כתבה על הרכבת החיג'אזית

אנו ממשיכים דרומה בתוך המדבר ולעת ערב, ועוד לפני חשיכה (אני מקווה שהדבר ירשם לטובת המוביל, בספר דברי הימים של מזרח ירדן) אנו מגיעים ל"קלעת פצ'ועה", מצודה תורכית עתיקה על דרך החאג' אשר שימשה את שיירות עולי הרגל בדרך למכה. כאן אנו פורסים אוהלים, אוכלים ארוחת ערב ופורשים לישון מוקדם תחת שמיים מלאים בכוכבים. יום "חביב" של כ-350 ק"מ.

היום הרביעי של מזרח ירדן

בוקר קפוא עם שמיים בהירים מעיר אותנו למרגלות המצודה הישנה היא קלעת פצ'ועה. ארוחת בוקר, קיפול המאהל ואנו חוזרים לדרכים הטרשיות ומגיעים חזרה לצד מסילת הברזל הישנה, הפעם בכיוון הירידה מערבה על מסעף הרכבת בדרך לעקבה. עד לפני כמה שנים היה מסעף הרכבת פעיל והוביל פוספטים מתחת ההטענה - באטן-רול לעבר נמל עקבה. אך כבר שנים שאינו פעיל ורק מעט עובדי רכבת נשארו לשמור על התחנות והמבנים שלאורכה.
עם הירידה הופך הציר לחולי יותר ויותר ולנו הג'יפאים מספק מרגוע. הקצב עולה, הדרך הופכת נוחה יותר ויותר והדיונות החוליות מזמינות. אתגר קטן וראשון מחכה לנו בחציית של מנהרת הרכבת בדרך למטה. תלולית חול ענקית נערמה עם השנים בכניסה למנהרה ואנו נדרשת קצת "לתת בגז" ולהגיע בקצב הנכון כדי לצלוח את האתגר. לאחר המנהרה מחכה לנו דיונה ענקית "הנשפכת" מההר ומספקת לנו מגרש משחקים נהדר במטרה להעפיל לראש הדיונה ולחצות שת "הסכין" בדרך לצידה השני. כמה ניסיונות, חילוץ "בקטנה" עם הכננת ואנו ממשיכים בירידה מערבה לכיוון המדבר הדרומי - וואדי ראם.
צהריים בפלאפל המקומי של העיירה דייסה (גם הפלאפל הזה ידוע בכל האזור והעולם כפלפאל הכי טוב בירדן) כשקבוצתנו אף מושכת שני תיירים פולנים המופתעים לגלות ישראלי עובד ומכין פלאפל בלב המדבר הירדני...
יש עוד אור והקבוצה מותרגלת היטב בנוהל שיירה מה שמאפשר לנו לנסוע בשטחים הפחות מתויירים שמצפון לוואדי ראם, לעלות ולרדת בדיונות בתוליות ואף להגיע עד לחרז'ה - ארץ הקשתות, לטפס על הקשת הקטנה של חרז'ה, לרכוב על גמל של בדואי, לבקר בבור מים של בדואים ועם רדת החשיכה לחזור דרומה לכיוון המאהל.
על הדרך עוצרים לתדלק ובנוהל הירדני מחכים איזה שעה שהמיכלית שהגיעה לפני כשעתיים תואיל בטובה גם למלא את מיכלי הדלק של התחנה - כמה אופייני לירדן!
מאהל טוב, עם חדרים משודרגים עם נוף למדבר ושירותים ומקלחת צמודים לאוהל (לייתר דיוק חדר), ארוחת ערב טובה שמוציאים לכבודנו מתוך האדמה ולילה טוב.
130 ק"מ של רק שטח ומדבר, כשרובם בחולות. תענוג!

היום החמישי של מזרח ירדן

מתחילים את היום בנסיעה לשער השמורה של ואדי ראם, קונים כרטיסים, נהנים מהנוף בפתחה של הוואדי עם ג'בל ראם ממערב, ג'בל אום עשרין ממזרח וכמובן "שבעת עמודי החוכמה של לורנס איש ערב".
ביקור במעיין המטפטף ונסיעה דרומה ומערבה לעבר הרי הגרניט התוחמים את אבן החול הנובית עד לירידה החדה בשטח לעבר עקבה. שביל מדהים של 50 ק"מ, המתחיל בחולי ומסתיים בטרשי המביא אותנו לקרבת עיר הנמל הירדנית.
מכאן אנו נוסעים למעבר גבול "יצחק רבין", למקום בו נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994. מעבר הגבול בירדן ובישראל יעיל ומהיר ואנו נפרדים ועושים דרכנו צפונה.

תודה ענקית לקבוצה הנהדרת שהוכיחה שאתגר זה רק בראש וכל השאר "קטן עלינו"!

תמונות מהיום הראשון במזרח ירדן:

תמונות מהיום השני במזרח ירדן:

ועד תמונות יפות שצילמו המשתתפים:

התמונות של ליאור שטרן:

התמונות של אלעד קורן: