הדרכת נסיעה בחולות היא אחת מההדרכות המתקדמות שאנו באתר השטח הישראלי מקיימים ל"בוגרי" ההדרכות הבסיסיות שלנו.
בארץ ישראל ישנם אזורי טיול רבים שהקרקע בהם חולית או אפיקי נחלי אכזב שהקרקע שלהם טובענית כמו חולות ים.
לאורך חוף הים התיכון חולות נודדים לכיוון רצועת החוף ויוצרים תאי שטח חוליים המתאימים להדרכת נהיגה בחולות. אחד מהם נמצא במרכז הארץ בסמוך לעיר יבנה.
שם ערכנו את יום ההדרכה.
למרות שהיינו קבוצה קטנה היה בה כל מגוון רכבי 4X4: טיוטה RAV4, סובארו XV, סוזוקי ג'מיני וטיוטה LAND CRUIZER ורכב המדריך RANGLER RUBICON. מתברר שהחולות משפיעים על כל קשת הדגמים הנ"ל באותה המידה, על כן קודם כל עלינו לברר מדוע כל רכב 4 גלגלי בעת שהוא יורד מהאספלט או מקרקע טרשית וקשה אל החולות - מגמגם ואף שוקע בחול.
שעה של הסברים על הקושייה הנ"ל פותחת את יום ההדרכה סביב קפה ומאפה באדיבות המדריך.
אז מה לומדים?
מתחילים בחזרה על היסודות - אחיזת גלגלים, שיפועים ומאזן הכוחות, מבנה הרכב.
לאחר שכולם נזכרו בלקחי ההדרכה הבסיסית, עברנו אל הגורמים המשפיעים על הרכב בעת שהוא בחולות.
בררנו את מושג "כוח המנוע" ותירגומו ל"דחף" שלמעשה גורם לרכב לנוע, ולשורה התחתונה - מנוע שההספק שלו בסל"ד האופטימלי שלו:
הוא נאמר 150 כוחות סוס
כוח סוס:
והבנו שהספק מנוע תלוי מאוד בסל"ד שלו, בשורה התחתונה במהירות 20 קמ"ש מנוע כזה נותן דחף של כ-3,000 ק"ג.
לעומת זאת, אותו מנוע במהירות של 5 קמ"ש, נותן רק 600 ק"ג דחף.
המשתמע מכך הוא ברור שאם "נתקעת" בחולות והרכב בקושי מתקדם זה משום שלא חשוב איזו עוצמת מנוע יש לך, במהירות "אפס" הדחף הוא "אפס".
הנושא המרכזי השני שאותו ליבנו הוא - למה אנחנו "נתקעים" בחולות.
וכן מגיע ההסבר של מהו לחץ.
הלחץ הוא הכוח המופעל על גוף כלשהו מחולק בשטח המגע שלו עם הגוף האחר.
דהיינו - ככל ששטח המגע קטן יותר - כך גדול יותר הלחץ.
וכאן, על מנת להבין את ההקשר לנסיעת רכב בחול, באה לעזרתנו דוגמת המסמר:
אם נכה על ראש מסמר בכוונה לנעוץ אותו בעץ הרי שבמכות קלות ננעץ המסמר לתוך העץ, לעומת זאת אם נהפוך את המסמר וננסה לנעוץ אותו בעץ עם ראשו, נגלה שנדרש פטיש כבד מאוד על מנת להצליח במשימה - דהיינו אם שטח המגע גדל הלחץ קטן או לחילופין נדרש כוח רב יותר.
במקרה שלנו הכוח הוא כמובן משקל הרכב (מחולק ל-4 על כל גלגל), שטח המגע הוא כמובן רוחב הצמיג (שהוא המספר בן שלוש הספרות הראשון במידות הצמיג שמציין במ"מ את רוחב סוליית הצמיג (לדוגמא: צמיג שרשום עליו - 215 - אומר רוחב סולייה של 21.5 ס"מ), מידה זו מוכפלת באורך הקטע ממעגל הצמיג שנוגע בקרקע - הוא שטח המגע.
אז בעת שהתבוננו ברכב שעמד על משטח קשה, ראינו שאורך המקטע הזה קטן מ-10 ס"מ בעת שלחץ האוויר בצמיגים הוא תקני (על פי היצרן). שזה אומר שיש לנו שטח מגע 10X21.5 215 סמ"ר. על מנת להשלים את הניתוח לקחנו לדוגמא את הלנד קרוזר שמשקלו 2.2 טון, דהיינו כל גלגל נושא במשקל של 550 ק"ג על שטח של 215 סמ"ר.
על מנת להבין את גודל הבעיה של הרכב, התבקשו החברים לחשב את שטח הסוליה של נעליהם ומצאו שבממוצע הוא עומד על 105 סמ"ר. עכשיו יצאנו להליכה קצרה בחולות הטבעניים שלפנינו ונוכחנו הלכה למעשה שגם כאשר כל אחת מרגלינו הנושאת חצי ממשקל גופנו שהוא בממוצע 40 ק"ג, על שטח מגע של כ-100 סמ"ר, אנחנו שוקעים בחול וממש קשה לנו ללכת. כולם הבינו מיד מה קורה לרכב שעל שטח שהוא אומנם כפול, מופעל כוח שהוא יותר מפי עשרה.
מה עושים - כמובן צריך באופן זמני להגדיל את שטח המגע של כל צמיג עם הקרקע.
הדרך לכך מאוד פשוטה - מקטינים את לחץ האוויר בצמיג ואזי קטע המעגל של הצמיג הנוגע בקרקע גדל. שימו לב שהגודל לאורך הצמיג ולא לרוחבו, הצמיג עדיין נוגע בקרקע על הסולייה בלבד. (אם נפחית לחץ מאוד, עשויים גם הדפנות לשמש נקודה משען, אך אז קיימת סכנה של "צביטת" הדופן עד לקריעתה ו"בריחת" הצמיג מהחישוק.
התמונה מאירוע אחר אך בהחלט ממחישה את האזהרה.
אם נפחית לחץ רק למחצית מהלחץ התקני - דהיינו, לרוב הרכבים באזור ה-15 PSI או 1.1 BAR' ונעמיד את הרכב על משטח קשה, נראה ששטח המגע גדל מ-10 ס"מ לבערך 30 ס"מ שמשמעותו עליית שטח המגע פי 3.
כולם מנידים בראש כי הבינו לגמרי את הבעיה ואת פתרונה.
וכך עברנו לסוגייה הבאה - שהיא הדחף שמספק המנוע והתנע שיש לכל גוף בעת שהוא נמצא בתנועה. וכן החברים גילו כי באותה מהירות (נאמר 20 קמ"ש שהם כ-5 מטר לשניה), שבה הספק המנוע שלו 150 כ"ס בסל"ד 5,000, נותן כ-3,000 ק"ג דחף והוא שוקל נאמר 2,000 ק"ג, התנע שלו הוא (MV) 2,000X5 = 10,000 שהוא "דחף" הגדול יותר מפי 3 מהדחף שמספק המנוע שלו.
חישוב פשוט זה ותוצאתו הבהירו לחברים חד וחלק את משמעות הצורך במהירות בעת חציית חולות.
ולאחר ליבון והבנת שתי סוגיות אלו עברנו לשורה של המלצות איך נוהגים בחולות מהיבט הניהוג - דהיינו המעטת השימוש בהגה שכן הפניית הגלגלים לכל כיוון באופן מיותר דינו כבלימה, שמירת מהירות כמובן (מהירות נמוכה - תנע נמוך, ודחף מנוע נמוך), תכנון הנתיב, והצורך בשמירת סל"ד מנוע.
וכך לאחר שעה וקצת של הבנת ה"למה" עברנו ללימוד ותרגול ה"איך".
תרגיל ראשון - נתקעים עקב אי הורדת לחץ אוויר, צריך לראות ולהאמין.
מורידים לחץ למידה המומלצת - ואז נוסעים
תרגלנו בהמשך נסיעה נכונה בחולות.
לאחר שהחברים הפנימו את טכניקת הנהיגה בחולות, עברנו לפרק של היחלצות וחילוץ,
גם אם עושים הכל נכון עדיין יכולים להגיע למקום בו החולות מאוד טובעניים, הרכב מאבד מהירות וכל מרכיבי הדחף שלו פוחתים (גם הספק המנוע וגם התנע), והוא לאט לאט מאיט ושוקע.
בשלב ראשון מנסים החלצות עצמית בעזרת את חפירה ופינוי מסלול לגלגלים, כך יוכלו לנוע לכיוון הרצוי (קדימה או אחורה), ללא התנגדות החול אליו שקעו.
במידה שהטכניקה הזו כושלת אזי מנסים קצת דחף והכי זמין הם האנשים. מחישוב קל שעשינו ראינו שכל אדם יכול לתת לזמן קצר דחף של כ-100 ק"ג. (קצת יותר ממשקל גופו). שלושה אנשים - 300 ק"ג. המנוע של הג'ימני למשל במהירות 5 קמ"ש ששם התחיל ל"התקע" - מתורגם ל200 ק"ג דחף בלבד. הווה אומר שלושה אנשים יספקו לג'ימני הקטן יותר דחף מהמנוע שלו. ניסינו ונוכחנו.
אם מדובר ברכב כבד יותר שמנועו חזק יותר הרי שידרשו יותר בני אדם לדחוף, או שעוברים לשיטה הבאה - גרירה או משיכת כננת של רכב אחר.
ברור שנדרש שמשקלו של הרכב הגורר יהיה לפחות כמו הרכב הנגרר, ואם הוא כבד יותר - אז מה טוב.
לאחר שתרגלנו את הנסיעה הרגילה היתקעות וחילוצים, עברנו לתרגל ולהיווכח במשמעות התנע שנוצר בעת צבירת מהירות
הירידה מדיונה יכולה להתפתח לאירוע בטיחותי באם לא מקפידים על מתווה נכון של מסלול הירידה ונהיגה נכונה. באחת מהדיונות שמזמן האזור שליד יבנה תרגלנו את הנושא בזהירות רבה.
דילוג לראש דיונה מחייב מספר צעדים מוקדמים:
1. בדיקת אופי ה"סכין" שבראש הדיונה - מצריך טיפוס רגלי לבדיקה כדי לוודא שאין "תהום בעבר השני.
2. מחייב הקטנת לחץ אוויר נוספת.
3. מחייב בדיקה בנסיעה זהיר עד מרגלות הדיונה לבדוק שבמסלול ההאצה אין מכשולים או קפיצות שיכולות לגרום נזק לרכב - והרי באנו ללמוד ולא לשבור את הרכבים.
לאחר שסיימנו את ההכנות סוף סוף הגענו להרגשת האתגר וכיבושו.
לאחר שלמדנו, תרגלו והפנמנו את הנלמד הגיע שעת הצהרים ואיתה גם הסיכום - היה מלמד מעניין ומהנה
להתראות בטיולים.
תגובות