מועדון סקייוול מומנטס מטייל בהרי ירושלים

בוקר בקפה

את יום הטיול התחלנו בבית קפה מיוחד במושב שריגים - אי שם ממערב לעמק האלה. המשתתפים זכו לקפה ואוכל משובח וגם נחשפו ל- אגרוקפה , בית קפה מקומי מבית חברת קפה חברתית ישראלית רב לאומית, המסייעת למגדלי קפה בגבול קולומביה-ונצואלה ע"מ לשפר ולהשביח את תנובת מטעי הקפה בעזרת טכנולוגיות חקלאיות ישראליות מתקדמות. למדנו כי הקפה בעולם גדל בעיקר ברצועה הטרופית של כדור הארץ - שממוקמת 20 מעלות מעל ומתחת לקו המשווה והזנים של הקפה יחודיים למדינות והאזורים בהם גדלים שיחי הקפה ואילו צריכת הקפה בעולם, הנמצאת בעלייה מתמדת, עומדת כרגע על 2.2 מיליארד כוסות קפה ביום, כשיראל נמצאת במקום ה-29 בצריכה השנתית לנפש.

אנדרטת הל"ה

משריגים נכנסו לעמק האלה כשבליבו קיבוץ נתיב הל"ה שהוקם בקיץ של שנת 1949.
הקיבוץ נקרא על שמם לוחמי הפלמ"ח אשר נפלו בקרב, מעט מזרחה מכאן בראש ''גבעת הקרב'' הנמצאת על הר סנסן ומעל עמק האלה. בליל ה-15 לינואר 1948 יצאה מחלקה של לוחמי פלמ"ח בפיקודו של דני מס - מפקד גוש עציון לשעבר, על מנת לסייע ולתגבר את ארבעת ישובי גוש עציון הנצור. באותו היום לפנות בוקר התגלתה מחלקת הפלמ"ח ע''י רועה צאן מקומי, כשהלוחמים חסו על חייו ושחררו אותו לדרכו. לאחר זמן קצר הקיפו את המחלקה אספסוף ערבי וכפריים משולהבים מהכפר צוריף והרגו את כל אנשי המחלקה לאחר קרב ארוך כשם מקפידים לחלל את הגופות ולהשאיר אותן על ההר. הבריטים, שעוד היו בארץ במסגרת המנדט שטרם הסתיים, דאגו לקבורה מכבדת באזור גוש עציון. רק לאחר מלחמת ששת הימים (1967) הובאו הלוחמים לקבורה בחלקה הצבאית בהר הרצל שבירושלים.

התצפית מפסגת הסטף

חזרנו אל רכבי הסקיוול ויצאנו מזרחה לעבר העליות המפותלות לירושלים כשאנו עולים ויורדים בכבישי הנהיגה היפים של מדינת ישראל. עצרנו לתצפית על מערב ירושלים ודברנו על הכפר הוותיק, הטרסות והמעניית של הסטף.
ולמי שרוצה להרחיב ולקרוא על "השד מהסטף" - קישור לפרק הרלוונטי מספר האגדות של צור שיזף המספר כי היום לא גרים אנשים בכפר הסטף ורק מטיילים עולים ויורדים בין הטראסות היפות שלו. והן יפות נורא, צומחים עליהן המון עצי פרי — תאנים ולימונים ושקדים וזיתים, וגפנים מטפסות ותעלות מים מוליכות את המים משני מעיינות הנִיקְבָּה של הכפר אל חלקות קטנות של ירקות, שמגדלת המשפחה של הפקח שגר שם ומתקן את הטרסות...

לפרק הרלוונטי מהספר - השד מהסטף

עין טייסים - מעיין שכבה לצד שביל לרכב

מהסטף נסענו לכיוון קיבוץ צובה ומול הכניסה לקיבוץ פנינו לשבל כורכר כבוש עם קצת בורות, מכשוים ו"הלצלבות" - 2.6 ק"מ של נסיעה לכל כיוןן - קטן עלינו!
נעמי שמר כותבת על: מי מבוע, מי תהום ומי נהר. לנו זו הזדמנות לדבר על מי הגשם הזורמים מעל האדמה בנחלים ונקראים נגר עילי (או מי נהר בשיר ''אל בורות המים'' של נעמי שמר). חלק ממי הגשמים מחלחלים בקרקע וכשהם נעצרים בשכבת סלע אטומה הם נקווים כמי תהום או זורמים בזרימה תת קרקעית למאגר תת קרקעי או פורצים החוצה בנקודה / שכבת סלע נמוכה יותר - ולכן מעיין שכבה. אל מי התהום אפשר להגיע באופן מלאכותי באמצעות כריית באר מים או בשיטה מתקדמת יותר של קידוח, החדרת צינור ושאיבה. חלק ממי התהום פורצים החוצה במעיינות - הם כאמור מי המבוע.

תצפית מהר טייסים

נסענו בשיירה ארוכה לעבר ראש הר הטייסים, הנמצא במרכזה של שלוחת הר היורדת מאזור הקסטל מערבה וגובהו 796 מטר מעל פני הים.
המקום נמצא בלב שמורת טבע והוא אתר ההנצחה המרכזי של חיל האוויר, כשעליו שרידים של מטוס תובלה קל חד מנועי מסוג "נורסמן" שהתפוצץ והתרסק על פסגת הר איתנים הסמוך, ב-10 במאי 1948. המטוס נשלח למשימת הפצצה מן האוויר כסיוע אווירי לחטיבת הראל של הפלמ"ח בכיבוש הכפר בית מחסיר (היום בית מאיר), במסגרת מבצע מכבי לכיבוש פרוזדור ירושלים. מטוס הנורסמן נשא פצצה ניסיונית מאולתרת – חבית נפץ במשקל 200 קילוגרמים. צוות המטוס נהרג כולו - שני הטייסים יריב שיינבוים ודניאל בוקשטיין, האלחוטן/צלם אווירי שלמה כהן ושלושה מומחי חימוש, שלמה רוטשטיין, יצחק שקלנביץ וצבי שוסטרמן.

סיום ביער יהודי תימן

על כביש 395 ירדנו מערבה, ירידה בקטע הצר והמקסים של הכביש - מהכבישים היפים בישראל עד ליער יהודי תימן. כאן חיכתה לנו ארוחת צהרים מושקעת בסלסלות יפות שנפרסו על שולחנות קק"ל בלב היער.

תודה ענקית למשתתפים

משתתפים שהגיעו מהצפון וחזרו ללא טעינה תוך שהם סומכים על הרכב שלהם, מטיילים שגרים באזור ונחשפו למקומות חדשים ובכלל מטיילים מטיילים שקנו רכב חשמלי מפנק ונחשפו לפעילות המפנקת של מועדון Skywell Moments.
תודה לאנשי סקייוול - טל שדאגה לכל הפרטים הקטנים, דניאל דאג שהכול יתקתק, הצוות הטכני שי, אבי וחיים שנשאר מובטל ומעוז שהיה לי הכבוד שיאסף את השיירה הארוכה מבלי שאף אחד יאבד את דרכו.

אלדר מנורי מאתר GEAR הצטרף לטיול:

" נראה שהרעיון מאחורי מועדון הלקוחות סקיוול מומנטס להקמת קהילה מגובשת המשמרת את הלקוח לדורות הבאים ובונה אותו כשגריר בהווה, עובדת יפה כאן בישראל. אנשי סקיוול קיפחו את פדחתם בשמש היוקדת על מנת לדאוג לכובעים ומים לכל המשתתפים בנוסף למלאכת האיסוף וההכוונה בצמתים, ודאגה ללוגיסטיקה.
כאשר חברי המועדון יחלקו חוויותיהם מהטיול עם חבריהם, שמצידם ילינו באוזניהם בדבר זמני אספקה והמתנה בלתי מתקבלים לרכב חשמלי כזה או אחר, ישנו ערך מוסף ייחודי וחדשני במועדון לקוחות אקסלוסיבי, והציפייה מכל משתתפי המועדון לטיול הבא מחזקת הבנה זו. "

קישור לכתבה המלאה של אלדר מנורי באתר גיר