טיול ג'יפים נוסף עם קבוצה חדשה לירדן ויש רק שאלה אחת קטנה שמתרוצצת לי בראש, איך זה שלא עשיתי את זה עוד קודם? איך זה שלא רציתי לבקר בפטרה? או בשמה ההירואי ועמוס המסתורין - הסלע האדום שעד לפני לא הרבה שנים ידענו שאיש ממנו לא חזר.. ואיך זה שלא דיגדג לי בקצות הצמיגים לרחף או להתחרע על הדיונות המדהימות והאינסופיות בואדי רם? בקיצור, היה לי תענוג של טיול עם קבוצה נהדרת, מדריך מקומי מקסים ושוטר מקומי שהוא נסיך בפני עצמו.
08:00 בבוקר ואנחנו עומדים בשורה בצד הכביש המוביל למעבר הגבול
נהר הירדן הצמוד ל
קיבוץ מעוז חיים. החבורה כולה כבר כאן ואנחנו בין הראשונים בתור. מעבר הגבול לירדן עמוס הבירוקרטיה מתקדם לאט ואולי גם קצת מסורבל, אבל מה שחשוב הוא שהוא מתקדם. עוד חדר, עוד פתק ועוד תשלום, מוציאים קצת ציוד מהרכב ואז מחזירים וכעבור כך וכך זמן, מצאנו את עצמנו חמושים במברגות מחליפים את מספרי הרישוי לרכבים שלנו וזהו, אפשר לצאת לדרך. השוטר המלווה שלנו כבר לידי והוא נראה כמו אחד שמבין שהוא הולך לעשות חיים וכעבור עוד כמה מאות מטרים אספנו גם את המדריך המקומי שלנו ויאללה, אפשר לזוז.
שיירת הג'יפים יוצאת לדרך דרומה, על כביש שמקביל לכביש 90 שלנו ויש תחושה מוזרה בעין.
הגלבוע,
הבקעה,
ים המלח ו
הערבה חולפים ממול כמו שלא חלפו מעולם. הכביש עובר בין עשרות כפרים עמוסים בתושבים ובמכוניות. הכל נראה חדש ובכל זאת מוכר. אנחנו חולפים על פני
נחל ארנון, עושים כבוד לפסל הטבעי של
אשת לוט, נכנסים ל
ואדי נומיירה ומשכשכים צמיגים בנחל הזורם, עד לנקודה בתוך הנקיק העצום הקריר והיפהפה לטובת הפסקת קפה.
אנחנו ממשיכים עוד דרומה כמה עשרות ק"מ ואז כיוון התנועה שלנו לוקח מזרחה ואנחנו מתחילים בטיפוס על ציר
ואדי נמלה לכיוון
ואדי מוסא, הכפר שבו נמצא המלון שלנו. הדרך יפהפיה, מפותלת ומטפסת מהר וחזק בגובה. הנוף הנפרש מאחורינו מרהיב והשקיעה מוסיפה לו גוון עז של דרמטיות. הגענו למלון ומיד נכנסנו לארוחת הערב, חלוקה לחדרים ופיזור מהיר למיטות לקראת יום לא פחות ארוך ומעייף מחר.
לאחר ארוחת הבוקר במלון יצאנו לביקור באחד מפלאי תבל (החדשים)
פטרה. מרכז המבקרים עמוס במטיילים מכל העולם והנה גם אנחנו כאן. המדריך שלנו דובר אנגלית מצויינת ואנחנו מתקדמים איתו לאורך המסלול המרהיב תוך הסברים, כמעט על כל אבן.
כעבור כשלוש שעות, כל הקבוצה חזרה וכולנו נכנסנו למסעדה מקומית מצויינת לארוחת צהריים ולאחריה, קפצנו לכפר הסמוך אלג'י, כדי לבקר במסגד קטן המעוטר ב-3 כיפות, גדולה בינונית וקטנה ובתוכו ניצב סלע גיר גדול ומחודד. סמוך אליו נובע מעיין שמימיו נקווים אל בריכת איגום בנויה המסותתת להפליא. בעיני המקומיים נחשבים מי המעין למים קדושים ועל פי המסורת המוסלמית המקומית, הסלע הוא הסלע עליו היכה משה ומאז היכה עליו הנביא מוחמד, המים זורמים ללא הפסקה.
יצאנו לדיונות. למי שפוגש דיונות בפעם הראשונה, החוויה היא לא פחות ממדהימה. הדיונות ענקיות והחול רך, אבל בזכות לחץ נמוך (מאוד) בצמיגים הקסם מתרחש. בשילוב הנעה
4X4 הרכבים כולם דוהרים על הדיונות בקלות ובמהירות. הנוף מרהיב ביופיו וביחודיות שלו והמצלמות לא מפסיקות לתקתק. התקדמנו לאורך הרים עצומים של אבן חול נובית אדמדמים, ביקרנו ב
קשת הגדולה, ב
קשת הקטנה וב
פטריה שהן רק דוגמאות בודדות ליצירת האומנות עליהן עבדו יחד, במשך מיליוני שנים, הרוח, המים ומזג האוויר המשתנה.
אנחנו ממשיכים לטוס בין הדיונות האינסופיות ועוצרים ליד מאהל קטן, בדואי זקן זקן זקן ישב בפנים והזמין ללא מילים את כולנו פנימה לכוס קפה. מזג לכולנו באיטיות אופיינית למדבר הזה, הוציא כלי מיתר.. כן, מיתר אחד, ניגן ושר שירים מהפולקלור המקומי ולאחר מחיאות כפיים של כולם, ניגן ושר עוד אחד. יש קטעים שלא ברור כל כך איך להסביר אותם ובכל זאת, יצאנו מהאוהל שלו במצב רוח מרומם.
שעה לאחר מכן, בשיאה של השקיעה, הגענו למאהל שלנו ליומיים הקרובים. חלוקה מהירה לחדרים ממוזגים ומקלחת עם מים חמים ומיד אחר כך, נאספנו ליד חדר האוכל לארוחת ערב מסורתית ובהמשכה הילולה של מוסיקה וריקודים.
לאחר ארוחת הבוקר במלון, רגע לפני שנכנסנו ליום שלם נוסף בואדי רם ומאחר ורצינו להכנס לעומקו, דרומה וקרוב עד כמה שניתן לגבול עם
ערב הסעודית, עצרנו במרכז הכפר כדי לעשות קניות לארוחת הצהריים שלנו שתהיה בשטח. החבר'ה התפזרו בין המאפיה לחנות המכולת ולחנות הירקות והעמיסו את הרכבים בכל טוב. כמה דקות אחר כך ואנחנו שוב בדיונות, עוצרים תחת עץ גדול להפסקת קפה ואבטיח ומיד אחר כך נכנסים לעומקו של
ואדי רם ונחשפים לעוצמתו ויופיו שלא דומים לשום דבר אחר.
ואדי רם נמצא בדרום ירדן והוא הארוך ביותר בממלכה ההאשמית. פירוש השם שמקורו בארמית הוא "גבוה" ולראיה, ג'בל רם הנמצא בשוליו, מגיע לגובה של 1754 מטר והוא ההר השני בגובהו בירדן כולה. בשנת 1998 הכריזה ממשלת ירדן על אזור הואדי וסביבתו כ"אזור מוגן" מבחינה אקולוגית ובשנת 2011 הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו, לפי קריטריונים מעורבים לאתרי טבע ולאתרי תרבות.
בסופו של סיבוב עצום של כ-150 ק"מ שעשינו היום בדיונות, שכלל ארוחת צהריים בצל, טיפוס על דיונות ענקיות עם הרכבים וטיפוס רגלי לפסגות סלעי הענק, מפגשים עם בדואים מקומיים שיודעים לארח כמו שרק הם יודעים, עם תה מר למות, שאין בעולם מספיק סוכר כדי להמתיק אותו ובכל זאת בא לך שלוק נוסף, וסיימנו כק"מ צפונית למאהל שלנו להפסקת קפה אחרונה לאור שקיעה מטורפת.
בוקר של יום אחרון לטיול ומיד לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לדרך. תחילה בנסיעת כביש קצרה ולאחריה קצת שעשועי דיונות כי זה לא נמאס אף פעם. המשך נסיעה לכיוון המערה של
לורנס איש ערב עם הסברים מפורטים על האיש ופועלו. עוד קצת דיונות לכיוון תחנת הרכבת הישנה של ואדי רם, בה עומדים קטרים עתיקים ומרשימים.
מאחר ובשעה 12:00 אנחנו רוצים להיות במעבר הגבול בחזרה לישראל, יצאנו מהשטח ישירות לתחנת דלק גדולה. תדלוק, מילוי לחץ אוויר תיקני בצמיגים, קצת שתיה ואנחנו עולים על הכביש בדרך חזרה הביתה.
תגובות