לא בכל יום מגיעות אלינו מכוניות שאפשר להכריז שהן "הכי טובות בעולם" בקטגוריה שלהן או בכלל.
הפריחה בסגמנט השטח, במיוחד על רקע עלייתן של החשמליות וסופו המתקרב של עידן מנועי בעירה פנימית, מביאה לישראל גם דגמי קצה – מהר, לפני שייגמר. פורד ברונקו רפטור למשל.
סופ"ש פרוע עבר עלינו מאחורי ההגה שלו – 3 ימים אינטנסיביים, 1,100 קילומטרים, עם הרבה חול, סלעים, אבק ובעיקר חיוכים דביליים שהיה קשה להסתיר
חובבי הרכב בכל העולם לא יודעים את נפשם – התעשיה עוברת לחשמל באמוק, האיחוד האירופי מצהיר על דד-ליין ברור שהחל ממנו תיאסר מכירת מכוניות בעלות מנועי בעירה פנימית במדינות האיחוד – כולם מתחרים מי יותר תקין-פוליטית, חמור-סבר, קפוץ-תחת ומנפנף בשלל רגולציות – האם המהפכה הזו "טובה לסביבה"?... על זה עוד אפשר להתווכח, אבל ללא ספק היא מחסלת את כלי הרכב המיוחדים. לא עוד מכוניות עם אופי ונשמה שמדברות לבטן ולרגש של פטרול-הד'ס, אלא כאלה שפונות לראש ולהגיון של ירוקים וגיקים – חסכון, שקט, נקיון והמון מסכים וטכנולוגיה.
האמת מוכרחה להיאמר – חלק מהחשמליות האלה לא פחות מהירות, לעתים יותר – אבל הן קרות וסינתטיות ומנותקות ואילמות ובעיקר סאחיות עד אימה – אלה אייפונים על גלגלים וכל מי שבאמת אוהב מכוניות יודע שזו לא סתם מהפכה, זהו סופו של עידן מפואר: חיסול, ביטול, מעיכה ורמיסה ברגל גסה של כל התרבות המוטורית, של תפיסת עולם ושל סגנון חיים. וייקח ליצרני הרכב עוד לא מעט זמן כדי להתחיל לייצר מכוניות חשמליות שיהיו גם מגניבות וידברו גם לבטן ולרגש של אנשים שאוהבים מכוניות.
בתעשיית הרכב האמריקנית לא מתעלמים ממגמות עולמיות, אבל שנות שלטונו המטורללות של דונלד טראמפ נתנו קצת אוויר לקרב-מאסף ליצרניות, ששחררו לשוק דגמי ביצועים מלהיבים במיוחד שהעדיפו להזיז הצידה את הדיבור הצדקני על התחממות הכדור ולהמשיך לשרוף בנזין גבה-אוקטנים, להפריע לשכנים עם שאגות של מנועי V8 גדולים ופסי גומי חרוך ולזהם מהאגזוזים כאילו אין מחר. גם הברונקו רפטור הוא אחד מהדגמים האלה, תוצר מובהק של אותן שנות-פריחה.
אבל טראמפ כבר מזמן לא, לממשל הדמוקרטי הנוכחי יש אג'נדה סביבתית יותר – ולפני המעבר המתבקש לסוללות, התעשיה האמריקאית משחררת דגמי "LAST CALL" – קריאה אחרונה בהחלט לחובבי הרכב להצטייד באוטו חדש "אמיתי", עם מנוע בעירה פנימית גדול וחזק שגומע גאזולין יקר בשלוקים גדולים ומייצר מוסיקה אלוהית, לפני שהכל יהפוך לחשמלי. כל אחד משלושת הגדולים, (שלא לדבר על הקטנים והסדנאות למיניהם) מפציץ עם משהו מופרע ומחרמן שראוי לכתבה מריירת משל עצמו.
כבודן של GM וקרייזלר ומפלצות הכביש שלהן במקומו מונח, אבל אנחנו היום בעניין של פורד ושל שטח - ולידינו הרועדות מהתרגשות נמסר צרור המפתחות של רכב השטח הסדרתי-חוקי-לכביש שללא ספק הוא הקיצוני ביותר שהגיע אי פעם לישראל.
"רפטור", קיצור של "ולוסיראפטור" הוא כינויו של דינוזאור-טורף קטן, אכזרי ומהיר במיוחד, שרובנו/כולנו התוודענו אליו בסאגת סרטי "פארק היורה" שהחלה לפני 30 שנה. פורד בחרו בו ככינוי לדגמי הקצה של רכבי השטח שלה – עד להופעת הברונקו אלה היו F150 רפטור וריינג'ר-רפטור – טנדרים כפולי-הנעה שהפכו לרכבי Pre-Runner חוקיים לכביש שכוללים מנוע חזק וצמיגים גדולים בעיקר מערכות מתלים קיצוניות ויקרות, שמעניקים להם יכולת לטרוף שבילים (כולל משובשים מאוד) במהירויות ללא תקדים, לצד יכולות זחילה ועבירות מרשימות בשטח טכני – רכבי שטח שיודעים לעשות באמת הכל ברמת ביצוע קרובה למושלמת. קטנים הם ממש לא (וגם לא זולים), אבל מהירים וטורפים את השטח – בהחלט כן.
מישהו במטה היצרן בדירבורן החליט שהגיע הזמן לגרסת "ראפטור" גם לברונקו החדש שזה עתה נולד והפך ללהיט מדובר ומבוקש - אמנם עם "רק" 418 כ"ס "קצת מאכזבים" ועוד ניגע בזה, אבל כל היתר הוא סחורת-קצה ומגיע היישר מנתיבי הבאחה, עם הבטחה שג'יפ רנגלר 392 השרירי אמנם מזנק מהר יותר ברמזור, אבל בחיים האמיתיים הוא לא יוכל להדביק את הברונקו-רפטור, ולא רק הוא. האמנם?....
מה שבטוח זה שעם תג מחיר בסך 775,000 שקלים טבין ותקילין, זהו הדגם היקר ביותר של פורד שנמכר בישראל. מחירו כפול מדגמי הבסיס של הברונקו ומציג פער של הרבה יותר מ-300,000 שקל לעומת דגמי וילדטראק ובדלנדס היקרים לכשעצמם (430-450,000 שקל) שממש לא פראיירים בשטח. עד כמה הוא מצדיק את המחיר הקשה לעיכול הזה?.... טוב, נו. אין ברירה, נצטרך לבדוק. וזה אומר לעבוד ממש קשה הפעם.... רחמים!
קישור למבחן דרכים לפורד ברונקו בדלנדס
איך נראה
מעיצוב הרטרו המרהיב של הברונקו קשה להתעלם - ודגם הראפטור שעולה כמעט פי 2, לוקח את האפקט הויזואלי ומעצים אותו, לאוו דווקא לטובה – האלמנטים השולטים בו הם גלגלי הענק וההרחבה הפרועה של מפשק הגלגלים שמכתיבים שינויים ותוספות בעיצוב המרכב ובראשם הכנפונים הרחבים והמסיביים שנראים כאילו מאולתרים – תהיו בטוחים שזה בכוונה תחילה, למרות שמדובר אכן בסוג של אילתור מתחייב לצורך עמידה בדרישות של רגולציות. יפה?.... עניין של טעם. אפשר לאהוב או לא, אבל אי אפשר שלא לסובב אחריו את הראש. כבר שכחתי מתי נהגתי ברכב מבחן עם נוכחות כה בוטה כמו הברונקו-ראפטור, שעורר כל כך הרבה סקרנות ,שאלות ומבטי ערגה מקנאים. הנוכחות המוחצנת שלו תעשה לכם נקע בצוואר, גם בצבעים פחות זועקים מהכתום של רכב המבחן.
הראפטור כאמור עולה המון כסף, שחלקו הולך מין הסתם ל"ברזלים" אבל האקסטרא המופרזת הזו למחיר מוכרחה להתבטא גם באבזור ובהבדלים קוסמטיים בינו לבין הדגמים הנחותים – אז כאן נמצא כל מיני "זימים" וכונסי אויר וחריצי אוורור, אמיתיים ומזוייפים, שבכה קדמית עם כיתוב "FORD" במקום "BRONCO" בדגמים הרגילים, יש כאן תאורת יום כתומה וכל מיני כיתובי "רפטור" קטנים בכל מיני פינות. כל יתר החלקים שמתחת לשמלה מזכירים את ה"בדלנדס" הזכור לטוב – ממיגוני גחון דרך מיגוני מפתנים ולולאות ריתום/גרירה מלפנים ומאחור ועד חיזוקים לכלוב ההתהפכות. הכל מחוספס, הכל מושחר, הכל מברזל מסיבי, הכל מקורי מהיצרן. לא צריך לפרנס אף סדנת שיפורים.
בתוך תא הנוסעים אנו פוגשים בדקורציה שדי מזכירה דווקא את זו של דגם "ווילדטראק" בכל מה שקשור לחומרים ומרקמים. יש כאן הבדלים ושדרוגים קטנים בדמות לוח מחוונים מעוצב מחדש, עדיף משמעותית (אם כי המחוונים עדיין קטנים וקשים לקריאה מהירה), גלגל ההגה מתהדר בעיטורי "קרבון" מזויף (במחירו של הרפטור, פורד יכלו לפרגן לנו קרבון אמיתי...), פס מירכוז כתום ו"שיפטרים" להחלפת הילוכים שהם שדרוג תהומי לעומת המתג המוזר שהכרנו בדגמים הרגילים. על גלגל ההגה נמצא גם מתגי שליטה בקשיחות בולמי הזעזועים ובצליל שמנגן לנו האגזוז – ניתן לבחור בין ארבעה מצבי סאונד, החל מ"שקט" דרך "רגיל", "ספורט" ו"באחה" רעשני שפורד דואגים להצמיד לו דיסקליימר שמזהיר כי הוא מיועד רק לשטח – ברור שנסעתי כל הזמן אך ורק במצב הזה, כולל בחניה (!) רק כדי להתענג על הסימפוניה מהאגזוז.....
המושבים הקדמיים ספורטיביים יותר ומעולים בעליל, האחורי פחות מרשים – גבוה מדי, קצר ונוקשה. יש שפע שקעי USB, ממיר מתח 220V, המסך המרכזי הגדול הופך למצלמה קדמית יעילה מאוד שפועלת בכל שילוב למצב LOW. ועל החלק העליון של הדשבורד נמצאת סוללת המתגים שמפעילים את הדברים החשובים שברוב רכבי השטח הם "שיפורים", אבל ברונקו בדלנדס ורפטור מגיעים איתם סטוק, מהיצרן – ניתוק/שילוב מוט מייצב, שליטה בנעילות (אחורית וקדמית, לא תלויות זו בזו), בקרת יציבות ומערכת ה-Turn assist. הכל מרוכז ביחד ביחידת כפתורים אחת, פשוטה וברורה. מפרט הבטיחות כולל תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית + בלימה אוטונומית והתרעת שטחים מתים.
בצד הפחות סימפטי, הראות קדימה עדיין מוגבלת-משהו, אין פתחי מיזוג מאחור וחסרות ידיות אחיזה על קורות A, הגג הפריק אחראי לרעשי רוח ניכרים החל ממהירויות לא ממש גבוהות (ויש שטוענים שגם לנזילות מים), מתגי חלונות וכוונון מראות שממוקמים בקונסולה המרכזית כדי שיהיה ניתן להסיר את הדלתות (כמה מביניכם באמת יפרקו אותן?.....) שפע הפלסטיק הפשוט שאמנם עושה רושם עמיד, אבל פה ושם האיכות לא מרשימה ובוודאי רחוקה מתחושת "יוקרה" כלשהי, בוודאי ביחס למחיר המופרז. כי לא יעזור - פורד הוא מותג עממי וקשה שלא לחוש בזה כשמוצמד לו תג מחיר שכזה.
ברזלים
הגענו לעיקר. רכב שטח אמיתי מתחיל מהגלגלים. בעידן התקינות הפוליטית שבו חובה לפרגן ולחזק כל אחד, הסקסולוגים ינסו לשכנע אתכם שהגודל לא קובע ושגם קטן זה בסדר – אבל ככל שזה קשור ברכבי שטח, אל תאמינו להם..... כי בכל פרמטר דינמי שקשור לתנועה בשטח, הווה-אומר נוחות ועבירות ויכולת התגברות על מכשולים ויכולת גיהוץ מהמורות במהירות גבוהה. "גלגל גדול מקטין מכשול" וכמה שגדול יותר, כך טוב יותר והקוטן רק מפריע....
ברוב המדינות הנורמליות בעולם, אין מניעה טכנית וחוקית להחליף מידת צמיגים לגדולה יותר. אבל בישראל, משרד התחבורה מתעקש בחירוף נפש+ והחלפת מידה היא עניין שאצלנו אסור עפ"י חוק, עבירה חמורה שנאכפת באובססיביות ע"י בוחני משטרה, ניידות לבדיקות-פתע בדרכים וכמובן בזמן המבחן השנתי (טסט). וזו עוד סיבה להתפעל מהברונקו רפטור – ה-SUV הסדרתי בעל הצמיגים הגדולים ביותר כציוד מקורי מהיצרן – צמיגי ALL TERRAIN KO2 מתוצרת BF גודריץ', בקוטר 37 אינץ' (!!!) וברוחב 12.5 אינץ', על חישוק סגסוגת מוכן להתקנת בידלוק (טבעת נעילה למניעת פריקת צמיג בלחץ אויר נמוך) בקוטר 17 אינץ' – מידה ללא תקדים ברכב סדרתי שנמכר בחנות (אם נתעלם לרגע מהאמר H1 שנמכר בזמנו בגרסה אזרחית וכבר לא מיוצר, ומכלים ייחודיים בהזמנה מיוחדת דוגמת זיבאר ודומיו). אני כבר יכול לדמיין את פקידוני אגף הרישוי במשרד התחבורה שחתמו על התקינה של הדגם, ואת הבוחנים המאיישים את מסלולי הבדיקה במכוני הרישוי ובניידות לבדיקות פתע בכבישים, שקריאת מידות הצמיגים הללו בוודאי מכאיבה להם בעין כמו נעיצת מסמר מלובן – והם לא יכולים לעשות דבר כי זו מידה מקורית מהיצרן!
לכבוד גלגלים עצומים (וכבדים) כאלה ויומרה לביצועים ללא תקדים, הרפטור דרש עיבוי מכלולים רציני וכך אנו מקבלים כאן סרן אחורי חי מורחב עם דיפרנציאל דנה 50 מסיבי, ומלפנים מתלים נפרדים שמחבקים דיפרנציאל דנה 44. שניהם כמובן מכילים נעילות רוחביות נשלטות, ויחס ההעברה הסופי הוא 4.7:1, זהה לזה שבברונקו וילדטראק עם צמיגים בקוטר 35'. הכל מחובר לשילדת הסולם המסיבית באמצעות ארבעה קוילאוברים מתוצרת FOX בקוטר 3.1 אינץ' עם מיכל קירור חיצוני – סחורת מירוצים משובחת ויקרה. מפשק הגלגלים מורחב ביותר מ-20 ס"מ בהשוואה לדגמים הרגילים, עם מוטות רדיוס מוארכים ומחוזקים מאחור ועצמות עצה כפולות מוארכות ומחוזקות מלפנים. תיבת ההעברה מציעה מצבי הנעה אחורית, הנעה כפולה אוטומטית שמתאימה גם לכביש, הנעה כפולה לשטח ביחס העברה "גבוה" 1:1 ויחס העברה "נמוך" ביחס 3.06:1. את תפקיד הדיפרנציאל המרכזי ממלא מצמד רב-דסקיות ננעל ופיקוד התיבה חשמלי – אני הייתי מעדיף דיפרנציאל מרכזי מכני ננעל + מנוף מכני-ידני, כמו ברנגלר.
עוד נמצא כאן את את האפשרות לנהיגת שטח בדוושה אחת ואת הגרסה המפותחת ביותר של חוגת בורר מצבי הנהיגה ("GOAT - "goes over any terrain) שכוללת שבעה מצבים – "נורמלי", "חלקלק", "גרירה", "ספורט", "שטח", "זחילת סלעים", "באחה". ואת לחצני הפעלת תיבת ההעברה. מערכת הניתוק החשמלי למוט המייצב הקדמי (כמו בבדלנדס, לא קיימת בווילדטראק) שלא מחייבת עמדיה על משטח מפולס ואת מערכת TURN ASSIST הבולמת גלגל אחורי לטובת קוטר סיבוב קטן ביותר (עד כדי כמעט יכולת סיבוב על המקום סביב צירו, למי שלא יתבייש לתת קצת בגז) שקיימת בכל דגמי הברונקו.
הכוח להעיף קדימה את 2.4 הטונות, מגיע ממנוע טווין-טורבו-בנזין וי-6 בנפח 3 ליטר מסדרת "אקובוסט", שמשחרר 418 כ"ס ב-5,500 סל"ד ו-59.4 קג"מ ב-3,000 סל"ד, דרך תיבת הילוכים אוטומטית בעלת 10 מהירויות שפגשנו בדגמים הרגילים של הברונקו, עם הילוך ראשון קצר למדי 4.714:1 . ג'יפאים שאוהבים מספרים ומתמטיקות כבר חישבו ומצאו שלצד הצמיגים הגדולים ומכלולי המתלים שטומנים בחובם הבטחה ליכולת גיהוץ שבילים מהירה יוצאת דופן, יש כאן "יחס זחילה" מרשים במיוחד בסך 68:1! שמבטיח ניסים ונפלאות גם בשטח טכני.
בכביש
תחילת תנועה ראשונה ביציאה מאולם המסירה של דלק-מוטורס בניר-צבי מתבצעת בזהירות, על מנת להתוודע לחיה הזו. הדבר הראשון שצריך לתת עליו את הדעת הוא הרוחב המופרך – פורד ברונקו הוא אוטו גדול ורחב למדי, עם מכסה מנוע גבוה ושדה ראיה קדמי מאתגר, אבל כאן בראפטור הכל גבוה הרבה יותר ובעיקר רחב בכ-20 ס"מ (!) הגלגלים העצומים חורגים לחלוטין מהמרכב והכנפונים הרחבים שמכסים אותם מחייבים התייחסות וזהירות מיוחדת ברחובות צרים וחניונים צפופים אבל גם בפקקים, שהגלגלים האלה לא יבלעו למישהו מראת צד. אנו מתגלגלים אל כביש 44, התנועה מסביב כבדה וכצפוי, הרפטור הענקי לא מרגיש בבית בתנאים כאלה. הוא רוצה להתפוצץ קדימה.
אז התאפקנו קצת, ולבסוף זכינו להתייצב בפול-פוזישן באחד הרמזורים. ירוק, גז בריצפה, והענק הכתום באמת מתפוצץ קדימה – 418 כ"ס הם עדיין ארבע-מאות-ושמונה-עשרה-כוח-סוס שאי אפשר לזלזל בהם - אבל כאן הם צריכים לסחרר גלגלי ענק בקוטר 37 אינץ' ולסחוב על גבם 2.4 טון.
פורד לא מפרסמים נתוני האצה מהמקום ל-100 קמ"ש - עם הברונקו הרגיל מדדנו 7 שניות פלוס-מינוס, כאן הזינוק מהיר יותר בבירור, בשכונה של 6 שניות פלוס-מינוס. מול 330 הסוסים של הברונקו 2.7 ליטר זהו פער נוכח וקיים, אבל הוא לא דרמטי מספיק כשמכניסים למשוואה את תג המחיר המנופח.
אבל ככל הנראה, הטרוניות על ה"מחסור" המדומה לחלוטין הזה בכוח, הן כנראה מילות הביקורת האחרונות שלי ביחס לדינמיות של הברונקו רפטור, כי מכאן ואילך תקראו בעיקר מחמאות. אספלט ישראלי עתיר בורות, באמפים, טלאי סלילה גסים, נבלע כלא היה מתחת למתליו של הרפטור. מכסי ביוב בולטים? פסי האטה?.... הוא רק מגחך בלי להתנודד בכלל, כמו שלווייתן בולע ענן של פלנקטון. לי היה ברור שמתלי הקסמים האלה שמגיעים היישר מסטנדרט תחרותי של מירוצי באחה, לא יתרשמו ממפגעי סלילה ישראליים מהסוג המקובל - אבל כן הופתעתי מיכולת השחזת הפניות ומאחיזת הכביש שהפגין הראפטור בפיתולים – זה אוטו שבנוי לתנאים של מירוצי מדבר, שמיועד להצטיין בבליעת המון שיבושים אלימים וקפיצות ונחיתות במהירות גבוהה בקו ישר – מלכתחילה לא מצפים מדבר כזה, בטח על צמיגי שטח בקוטר 37 אינץ', לפנות כמו מאזדה מיאטה ואל תדאגו - הוא לא... אבל באופן מפתיע ביותר הוא עושה את זה ממש טוב! 110 קמ"ש בקלילות בשיקיין של כביש 65, מאום אל-פחם לכיוון מגידו, מספיק טוב לכם?... רמות האחיזה, הריסון, ההיזון החוזר ודיוק ההיגוי שהרפטור מספק בכביש, כן – דווקא בכביש! - הן ללא תקדים ברכבי שטח מסוגו. ממש כך. האם זה בזכות הרוחב הכביר, או רכיבי המתלים האיכותיים שכוילו ביד אמן? גם וגם. וגם. זה הכל ביחד.
בשטח
אבל עזבו את כל הביצועים האלה על אספלט. זה נחמד אבל לא לצורך זה התכנסנו. גם מי שישתגע ויחתום על הזמנה לא יעשה את זה לכבוד הכביש. אם זה הקטע שלכם, יש לדלק מוטורס כמה הצעות יותר מעניינות שחלקן גם ישאירו לכם לא מעט עודף.
רפטור נולד כדי לטרוף שטח – חולות, סלעים, שבילים מהירים, שבילים טכניים, או מקומות שאין בהם שבילים בכלל.... זו הסיבה למפרט הטכני ולתג המחיר עוצרי הנשימה שלו.
לפני שאני נכנס לשטח, כל סוג של שטח, אני רגיל לרוקן אויר מהצמיגים. כאן זה חתיכת ניג'וס שמוכרחים להתעכב עליו לא מעט – מצד אחד פרק הזמן הלא קצר בכלל שצריך להקדיש לטקס הוצאת האוויר מארבעת צמיגי הענק. מצד שני, עם מתלים משובחים כאלה שמגהצים ומיישרים גם את המהמורות המרושעות ביותר, אולי לא צריך לרוקן כל כך הרבה אויר?... מצד שלישי, המכשול המשמעותי הראשון שלפנינו הוא דיונה. ולא סתם דיונה – אחת מאוד מפורסמת באיזור עוטף-עזה שכולם קוראים לה "הגדולה", כלומר איתה לא מתעסקים בלי לרוקן אוויר....
כבר כבשתי את סכין הדיונה הגדולה הזו מאחורי הגאים של מגוון רכבי שטח. אלה מביניהם שמקוטלגים כ"ג'יפים" הצריכו ניקוז אוויר רציני וריצת המראה לא קצרה. מה זה "רציני"?.... 10PSI ולפעמים גם פחות. אליה וקוץ בה - הרחבה שלפני הדיונה מלאה בחריצים ומהמורות מהסוג שלא רק מקפיץ ומפרק ג'יפים לגורמים אלא גם בולם אותם, מסכל חלק ניכר מיכולת צבירת המהירות ההכרחית לפני הכניסה לסכין הדיונה – כדי להתגבר על הטלטלות הקטלניות צריך לרוקן עוד אוויר... ואז מגיע ברונקו רפטור וכותב את הכללים מחדש. המתלים שלו והקוטר העצום של צמיגיו פשוט מוחקים ומבטלים את כל המהמורות הללו כלא היו. וזה אומר ש-418 הסוסים יכולים להתבטא בחופשיות ולהאיץ אתכם לתוך הסכין מה זה מהר.... זה אומר גם שאמנם צריך לרוקן אויר מהצמיגים – אבל לא המון.
מ-38 ה-PSI עליהם הוא מתגלגל בכביש, ירדתי ל-25PSI מאוד מתונים וזה לא הפריע לו לטפס כאילו אין מחר ולעוף על הדיונה מכל כיוון ללא הפרעה או קושי כלשהו. רק תבחר את הקו הרצוי, כוון אליו את ההגה ותן בגז, והמפלצת תטרוף הכל בביסים גדולים תוך העפת סילוני חול לכל עבר. הכלים היחידים שעושים את זה טוב יותר הם SBSים מהדגמים היותר חזקים של מאווריק X3 ו-RZR טורבו, ששוקלים פחות משליש מברונקו רפטור... רוביקון 392?.... אני יותר מאשמח לנסות ראש בראש – ל-392 יש מנוע חזק יותר ומאיץ יותר, אבל מתלי הראפטור עדיפים בסדרי גודל בלתי נתפסים ויש לו את יתרון קוטר הצמיגים (37 מול 33).
מהדיונה הזו נמתחים לכל הכיוונים שבילי דיונות אל לב שטחי האימונים הגדולים של צאלים וחולות עגור. ארוכים, ישרים, אבל מלאים בשינויי גובה – עליות, ירידות, בורות, מהמורות, חריצים, קפיצות. ברונקו רפטור מאפשר כאן נהיגת באחה מהסוג המענג ביותר – מהירות גבוהה, קפיצות באוויר ונחיתות שרודפות זו את זו ומהירות ממוצעת גבוהה ללא תקדים ברכב כביש-שטח שגם יודע לנסוע בשקט ובנעימות למשרד ביום ראשון בבוקר. ככה זה עם צמיגים ענקיים ומתלים עם מהלך ארוך ובולמים בעלי כושר גיהוץ וריסון משובח שלא מתעייפים - זה כיף וזה קל וזה גורם לכל נהג עירוני של שבת להרגיש ולחשוב לרגע שהוא-הוא יורשו של רובי גורדון – אז אתם ממש לא, ולכן היזהרו עם זה! היזהרו עם זה מאוד מאוד!
את פרק הסלעים הטכני מבצע הברונקו רפטור באופן לא פחות מרשים, אם כי כאן אני כבר לא מופתע. אם התפעלתי בזמנו מברונקו בדלנדס שעל סלעי מעלה רמון הרגיש לי טוב ונכון יותר מכל רכב כביש-שטח מתחרה, כולל ג'יפ רוביקון המקביל, הרי שהרפטור מקצין את מכלול היכולות הזה רחוק קדימה – כרגיל, קוטר הגלגלים הוא יתרון מוחץ שכנגדו קשה למצוא תשובה, זולת גלגלים גדולים יותר.... אבל מתלי הקסם עם מהלך מוגדל, נעילות, יחסי העברה קצרים, תגובות מיידיות ובעיקר אופן פעולת כל העזרים הללו בדיוק והרמוניה מוחלטים, מייצרים מאחורי ההגה תחושה של "מי יכול עלי".
את המכשולים שניסיתי, ניצחתי בעבר עם כלים נוספים – ההבדל הוא באופן הקליל והזחוח בו הרפטור מבצע תרגילי עבירות ומבחני אומץ וטיפשות שבכלים אחרים ייצרו שניות של דראמה, פחד וזיעה קרה. ואם בכלים אחרים אני מוכרח להיות מרוכז כמו מנתח מוח, עם הרפטור גם הסבתא שלכם תבצע את התרגילים האלה באדישות מוחלטת... חובה לציין שכאן בסלעים, הרפטור כבר לא משקיף על כל היתר מלמעלה – רוביקונים משופרים על צמיגים בקוטר דומה בהחלט יסתכלו לו בלבן של הפנסים – ועדיין זו מחמאה גדולה לכלי רכב סדרתי מהחנות – ורק אל תשכחו שזהו עדיין דגם חדש בעולם שהן משתמשיו והן היצרן שלו עדיין לומדים את יכולותיו ואת מידת שרידותו ועדיין אוספים עליו נתוני-מציאות ומשובים מהחיים האמיתיים - ולמה אני מתכוון? הן בארה"ב והן בישראל כבר מדברים על מוטות היגוי (Tie rods) ומסרק הגה שכושל/נכנע תחת העומסים הכבירים שמתפתחים במשחקי עבירות קשה מהסוג הקיצוני. ואני ממש לא מתפלא – זו קריאת התיגר הראשונה אי פעם על כתר " הכביש-שטח הטוב בעולם" מצידו של רכב בעל מתלים קדמיים נפרדים IFS ועוד על גלגל 37' שהוא כבד ביותר. מתלים קדמיים נפרדים בעלי מהלך כה ארוך + משקל הגלגל = עומסים מטורללים על משולשי המתלה ועל מכללי ההיגוי. אין לי ספק שהיצרן לומד ומפנים ויעבה את כל מכלול הפרונט בהמשך, ברור לי ששוק האפטרמרקט האמריקני הענק לא ישאיר את הנקודה הזו ללא טיפול הולם – אבל עד אז קחו את הרגישות התיאורטית הזאת בחשבון לפני שאתם משליכים את 800,000 השקלים למקומות שאולי תתקשו להיחלץ מהם.... ואם אנחנו מחפשים בכוח את החסרונות – אז תרשמו לכם ששדה ראיה מוגבל-משהו, שמהר מאוד תרגישו שהבלמים נדרשים לעבוד מאוד קשה, שהתקנת כננת היא משימה לא פשוטה שמצריכה החלפת פגוש ושינוי מיקום הרדאר של מערכת בקרת השיוט האדפטיבית, שעדיין יש תחושה קלה של ניתוק ובעיקר שהמימדים מוגזמים בעליל - לא חסרות סיטואציות צפופות בהן הראפטור המפחיד דורש ממכם רגישות ומיומנות של נהג סמי-טריילר, רק בגלל שהוא רחב כל כך - בעוד ג'ימני צנוע מתמרן ומדלג הלאה בקלילות....
הרהורים לקראת סיום
כתבנו בזמנו שהגענו לתקופה בה ג'יפאות כבר אינה מיועדת רק לגברים מסוקסים שלועסים ציריות לארוחת בוקר. היום יש לנו עסק עם דור חדש של רכבי שטח מודרניים, שכבר לא דורשים מהג'יפאי האמיתי להתכלב ולאכול אבק, לקפוא בקור ולהזיע את נשמתו בחום, רק כדי להצליח לטפס על סלע כזה או אחר. הדור החדש, החזק, המתוחכם, המהיר והמרשים של רכבי 4X4 מפונפנים ויקרים להחריד, מפנק על הכביש כמו מכונית סאלון ומצטיין גם בשטח כמו המפלצות הקשוחות של אתמול, והפך את התחביב האקסקלוסיבי לכזה שכל אחד יכול להינות ממנו – כמובן בתנאי שהוא מצויד ביתרת עו"ש מרשימה.
ברונקו רפטור מקצין את כל זה לסטנדרט חדש וגבוה. זה הדבר הכי קרוב לרכב מירוצי-באחה והוא מותח את רף הביצועים בכל מתאר שתבחרו, לרמות חדשות וללא שום צורך ב"שיפורים". באמת שכמעט ואין לכם מה לשפר ומה להוסיף לו – כל מה שצריך כבר כלול בחבילה ומגיע אורגינל מהיצרן ומה שאין, כנראה שלא צריך. העניין היחיד שבוודאות תצטרכו להשקיע בו ולשפר מאוד, הוא את יכולות הנהיגה שלכם – סביר להניח שמגבלותיו של הברונקו רפטור גבוהות בהרבה ממגבלותיכם כנהגים/ות...
למכונה המופלאה הזו יש גם חסרונות – המימדים הופכים את הרפטור למאתגר בחניונים צפופים ובתנועה עירונית פקוקה. כל מיני פאשלות באיכות ההרכבה והגימור (תלונות על רעשי רוח ונזילות מים מהגג) או חשש לחולשה של מכלולים ספציפיים (כמו זרועות ומסרק היגוי) אל מול העומסים הכבירים והביצועים המטורללים שהרכב הזה מפתח - נקודות שהיצרן יצטרך לתת עליהן את הדעת ולטפל בהן לפני שיהפכו לנטל ולכתם על המוניטין שלו... וכמובן, איך לא – תג המחיר.
כמו שאר דגמי העל של רכבי השטח המודרניים, גם לברונקו רפטור מוצמד בארה"ב תג מחיר מבהיל. ה-MSRP שלו אמנם מתחיל רק קצת מעל 80,000 דולר, אבל עם קצת אביזרים ואופציות קל מאוד לעבור את הסכום העגול של 100,000 ולהגיע גם ל-30% יותר מזה. גם במושגי אמריקה האינפלציונית של היום זה המון כסף - והמיסוי הישראלי ההזוי יותר ממכפיל את המספרים הללו. בגרסתו ה"ישראלית" הרפטור מתומחר ב-775,000 שקלים שעבור רובנו הם סכום בלתי מושג בעליל והישועה לא תגיע מהיבואנים המקבילים שאינם זולים יותר.... "האם שווה" לשלם כל כך הרבה עבור מכונית?... האם המפרט הטכני המרשים ופער היכולות והביצועים מול דגמי ברונקו וילדטראק ובדלנדס המעולים (והיקרים) לשכעצמם, מצדיק פער מחיר של הרבה יותר מ-300,000 שקל?..... אין לנו תשובה. זהו דיון שמקומו במחוזות הפסיכולוגיה הצרכנית.
ביחד עם הדור החדש והיקר להחריד של מכוניות, התפתח בישראל גם מעמד הולך ומתרחב של מתעשרים-חדשים, לקוחות אמידים שהדיבור על מכוניות שעולות סכומים כאלה בכלל לא גורם לו להתרגש. אף אחד מהם לא צריך אוטו כזה, אבל הם נורא רוצים – וההבדל היחיד ביני לבינם הוא שהם גם יכולים. אם הייתי צריך להחליט במקומם? הייתי אומר להם ללכת על זה מהר, לפני שייגמר. כי זה באמת תיכף ייגמר. אתם יכולים ורוצים? לכו על זה! כי אתם חיים רק פעם אחת וכי במקרה שלכם בלבד, כנראה שלא יקרה כלום אם תישאר רק קצת פחות ירושה לילדים....
תעודת זהות
קטגוריה: רכבי שטח
מרכב: 5 דלתות
מקומות ישיבה: 5 מושבים
מנוע וביצועים
תצורה: טווין-טורבו בנזין V6
נפח: 3.0 ליטר
הספק: 418 כ"ס ב-5250 סל"ד
מומנט: 59.4 קג"מ ב-3000 סל"ד
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): -
מהירות מרבית (יצרן): -
הנעה ומכלולים
תיבת הילוכים: אוטומטית 10 הילוכים
הנעה כפולה: לא קבועה עם שילוב חשמלי או כפולה קבועה עם חלוקת מומנט משתנה + יחס העברה נמוך.
נעילות דיפרנציאל: אחורית + קדמית + יחידת מצמדים מרכזית ננעלת
מתלים קדמיים: עצמאיים, עצמות עצה כפולות, קוילאובר FOX 3.1, מיכל קירור חיצוני
מתלים אחוריים: סרן חי, קוילאובר FOX 3.1, מיכל קירור חיצוני
ממדים
בסיס גלגלים (ס"מ): 296
אורך/רוחב/גובה (ס"מ): 198/218/485
מרווח גחון: 33.2 ס"מ
זווית גישה/נטישה (מעלות): 40.5/47.2
משקל (ק"ג): 2,396
מיכל דלק (ליטר): 80
8 תגובות
1
אורח/ת - נועם
07 באפריל 2023 ב 07:40
מזל שיש את הג'ימני...
2
Ogash Ofer
07 באפריל 2023 ב 14:58
💪
3
אורח/ת - אוהב טבע
07 באפריל 2023 ב 21:23
אחלה כתבה
לכלי הזוי ומיותר
4
אורח/ת - נעם
08 באפריל 2023 ב 08:34
תענוג לקרוא
5
אורח/ת - רובי
08 באפריל 2023 ב 10:05
עזבו אתכם......
1% אוטו , 99% נהג!!!!!!!
6
Ogash Ofer
08 באפריל 2023 ב 12:09
עזבו אתכם......
1% אוטו , 99% נהג!!!!!!!
7
אורח/ת - ירון הולנדר
28 באוגוסט 2023 ב 00:16
אחלה כתבה, רכב מיוחד במינו.
צילומים מרהיבים.
8
Ogash Ofer
28 באוגוסט 2023 ב 05:54
אחלה כתבה, רכב מיוחד במינו.
צילומים מרהיבים.
תגובות