סיכום טיול לנד-רובר זכרון מנחם - מרץ 2023

סיכום המסע בתוכנית המוטורית של ערוץ הספורט:

מתארגנים לטיול

הכול החל לפני חודש בהודעת ווטסאפ שנשלחה אלי מעופר (אוגש) : "אתה רוצה להוביל בהתנדבות טיול בשטח עבור עמותת זיכרון מנחם לילדים מאותגרי סרטן?" לא חשבתי שניה, בדקתי שאני פנוי בתאריך המבוקש ומיד חזרתי אליו שבשמחה אקח עלי את המשימה.
לא הכרתי את העמותה הזו, וחיפוש מהיר באינטרנט סיפר את הסיפור המופלא של עמותת זכרון מנחם (קישור) - המרכז הישראלי לתמיכה בילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם. העמותה הוקמה ב-1990 על ידי חיים ומירי ארנטל להנצחת בנם מנחם, שנלחם בגבורה במחלת הסרטן במשך 14 שנה ובסופו של דבר המחלה הכריעה אותו והוא נפטר בטרם עת בגיל 15. הוריו, שחוו באותה תקופה מחסור בגוף שיעניק סיוע רגשי וטכני לילד חולה הסרטן ולמשפחתו, החליטו להקים עמותה שתנצל את הניסיון הרב שצברו כדי להיטיב עם ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם. במרוצת השנים נרתמו לפעילות זו רופאים, בעלי מקצועות חופשיים, אישי ציבור, רבנים ומתנדבים ובכללם בנות שירות לאומי. מספר המתנדבים עומד על כמה מאות אנשים. העמותה מארגנת, בן היתר לילדים אוסף מגוון של פעילויות חווייתית. חברת המזרח – לנד רובר, נרתמה לארגן לילדים בכל שנה, בסופו של מחנה האביב, טיול שטח רב משתתפים של קהל הלקוחות שלהם, נהגי רכבי השטח של לנד-רובר לסוגיהם השונים, שמתנדב אף הוא להגיע לטיול ולאסוף ברכבם ילדים, לטיול חוויתי בשטח ברכביהם. ביחד עם מדריכי אתר השטח הישראלי שהתגייסו למשימה נבחר השנה האזור המקסים של רמת סירין, שבתקופה הזו של השנה כולו ירוק ופורח עם נופים מהממים לכנרת לעמק יבניאל ולהר תבור.
אני נבחרתי להוביל את קבוצת הרכבים למסלול בעבירות קלה, ומיד התיישבתי לתכנן מסלול שיהיה מהנה, עם אתגרי עבירות קלים ועם נופים נפלאים. הכנתי מסלול ארוך שטיפס לרמת סירין דרך מעלה אלות לכיוון החללית ומשם המשיך ולרמות יששכר, לכיוון כוכב הרוחות ואחוזת שושנה וורד דרך רמת צבאים לכיוון עמק יזרעאל שביל נוף נחל חרוד ונקודת הסיום בקיבוץ ניר דוד. המסלול הוכן מראש עם נקודות יציאה מהירות מהשטח הן בשל אילוצי זמן ההגעה לנקודת הסיום והן בשל הפחד מהגשם שכן הבוץ באזור הזה יכול להיות מאד מאתגר וקשוח.
תאריך המפגש התקרב, ויום לפני היציאה קפצתי לחברת המזרח לנד רובר בהרצליה לאסוף את הדיפנדר 90 שקיבלתי לטובת הטיול. רכב על חלל, בעל יכולות שטח מדהימות, אלקטרוניקה מתקדמת, שמנהלת ומתפעלת את שלל מערכות הרכב, ויכולות השטח המגוונות שלו, כשאתה מקבל תחושה כללית של רכב שהגיעה בכלל מהעתיד. בבוקר של למחרת קמתי ממש מוקדם ויצאתי לכיוון נקודת הכינוס בטבריה במלון רויאל פלזה טבריה, שם פגשתי את אנשי זיכרון מנחם ואת אנשי חברת המזרח.
50 רכבי לנד רובר! הנהוגים ע"י קהל הלקוחות של חברת המזרח - אנשים שעוזבים הכול ומגיעים שנה אחר שנה לתרום יום של כיף וחוויות לילדי העמותה.

מתנדבים וחברים

חילקנו את קבוצת הרכבים המרשימה שהגיעה לקבוצה של המסלול הקל ולקבוצה השנייה לשטח יותר מאתגר שהוביל עמיתי היקר, המדריך הוותיק של אתר השטח 4X4, דרור ברלי. חלוקת חולצות וכובעים של חברת המזרח למתנדבים ושיחות קלילות של מתנדבים שכבר פוגשים זה את זה מספר שנים באירוע המרגש הזה.

ואז... הילדים המקסימים הגיעו. המולה והתרגשות באוויר, חלוקה מהירה של הילדים לכלי הרכב, תדרוך קצר על התוכנית, המסלול ועל הנהיגה בשטח, סימון אחד המתנדבים כרכב מאסף שסוגר את השיירה, בקבוצה שלי זה היה חברי היקר מרכיבות השטח באופנועי האדוונצ'ר עופר יערי, שלשמחתי הצליח להגיע לטיול עם רכבו וסגר לי את השיירה, וסימון רכב נוסף באמצע השיירה, שני הרכבים צוידו עם מכשירי קשר. כשהמטרה הראשית, שהשיירה תתקדם לאורך המסלול ביחד ושלא יהיה נתק שיגרום לבירבור בניווט של רכבים שיפנו לכיוון הלא נכון, והאמינו לי, שבשיירה של מעל ל- 20 רכבים, זו משימה לא פשוטה, שמחייבת כל אחד ואחד בשיירה לשימת לב שהרכב שמאחוריו רואה לאן הוא פנה לפני שהוא ממשיך במסלול.

יוצאים לשטח

בשעה טובה יצאנו לדרך, נכנסו דרך קיבוץ בית זרע לשביל דרך נוף גאון הירדן, שהפניה אליו הייתה חסומה, מה שאילץ אותי מיד לאלתר מעקף שיחבור בקטע מאוחר יותר למסלול המקורי, דבר שלא עבר ללא תקלה (פניה לא נכונה במזלג שאילצה חלק מהשיירה לחזור על עקבותיה) , הצלחתי לחבור חזרה למסלול המתוכנן , להתכנס דרך מושב מנחמיה לשביל המסומן של מעלה אילות לכיוון מצפה אילות והחללית.
עם הכניסה לשטח הקצת יותר מאתגר ההתרגשות בקרב הילדים הלכה וגדלה, עמוק בתוך העצים, בטיפוס חד ואיטי עלינו לאט לאט מעלה לכיוון מעלה אילות. צהלות השימחה (שאני מניח שהיו בכל כלי הרכב), העצירה לצילום תמונות וההתרגשות הגדולה מפרות שחוסמות לנו את הדרך, מחמורים וסוסים שטיילו להם בשטח, הבהירה לי ולכולנו עד כמה הטיול הזה חשוב וחוויתי לילדים, ועד כמה זה משחרר אותם ולו לזמן קצר מכל מגבלה וקושי.

קישור למסלול טיול בגליל תחתון מזרחי

ואז, כמו שחששנו על בסיס תחזית מזג האוויר שבדקנו מבעוד מועד, החל טפטוף, שעד מהרה הפך לגשם שוטף. הילדים התלהבו עד אין קץ ממעברי השלוליות המאתגרות ומלאות הבוץ. אבל מצד שני, הטיפוס החל להיות יותר מאתגר וקשה , במיוחד לרכבי הלנד רובר היותר "רכים" שהיו איתי בקבוצה. וההתקדמות הייתה איטית מאד.
בדיקה עם הרכב המאסף, הבהירה לי שכל הרכבים מצליחים להתקדם, לאט ובזהירות, גם את הקטעים המאתגרים, אך כמות הבוץ הדביק, המאפיין את האזור החלה להפריע לנהיגה ולהידבק לצמיגים שבחלק מהרכבים היו עם צמיגים מוטי כביש, יחד עם הרצון להגיע בזמן לנקודת הכינוס, הבהירה לי שצריך לחפש מוצא מהיר מהשטח לכביש "מבטחים".

ממש לקראת סיום העלייה, במצפה אילות, עם נוף מרהיב לכנרת, וכמה דקות מהחללית, בגשם שוטף, הסתבר שהשיירה נחתכה, וכל הזנב שלה לקח פניה לכיוון ההפוך לכיוון הנכון. ירדתי מהרכב וחזרתי רגלית לנקודת הפיצול כשראיתי את אחרון הרכבים עולה לכיוון טורבינות הרוח, וליד היציאה לכביש מבטחים, שתכננתי להגיע אליו מסביב לאחר הביקור בחללית.
ביקשתי מהקבוצה שהתפצלה להמתין לי שם, שכן הדרך לכיוון החללית הייתה על שביל צר עם מספר מעברי בוץ קשוחים ועמוקים שעלולים ללכוד בקלות רכב שטח "רך". חזרתי ברגל לקבוצת הרכבים שהייתה עימי, הסתובבנו לחזור על עקבותינו כשהילדים שאיתי צהלו משמחה ואושר כשחצינו שוב את מעברי הבוץ הקשוחים והשפרצנו בוץ ומים לכל עבר. חברנו תוך מספר דקות לקבוצה שהתפצלה מאיתנו, והמשכנו לכיוון הכביש שיורד למנחמיה, דרך טורבינות הרוח, בניסיון לעצור לתצפית אחרונה בסמוך למאגר המים הגדול בתצפית נוח כינרתי, אך השער אל התצפית היה סגור מהצד שממנו באנו, ומפאת לחץ הזמן , כבר המשכנו בכביש המפותל מטה לכיוון המחצבה ומנחמיה.

יוצאים לכביש "מבטחים" ולנקודת הכינוס

ממש לפני היציאה לכביש 90, עברתי בין כל כלי הרכב לשמוע חוויות ולראות את האושר בעניים של הילדים והמתנדבים היקרים, כולם שמו וויז לנקודת הסיום בקיבוץ ניר דוד, ויצאנו ביחד לנקודת הסיום, שם חיכו לילדים שני מסוקים לקחת אותם לסיבוב מעל העמק, וארוחת צהרים כיפית על גדת נחל האסי שאליה כולנו הצטרפנו.
בסביבות 15:00, עייף אך מאושר עד גג העולם עם חיוך שלא יורד לי מהפנים, נפרדנו דרור ואני מהילדים הנפלאים, מלאי שמחת חיים והנרגשים משלל החוויות של היום הזה, ומייתר המתנדבים שהגיעו עם רכבי הלנד רובר שלהם לטייל יחד עם הילדים בשטח, ועלינו חזרה לנסיעה מתישה ועמוסת פקקים, אבל מלאת סיפוק, חזרה להרצליה להחזרת רכבי הדיפנדר המעולים שקיבלנו מחברת המזרח ואיסוף הרכב שלנו, ומשם הביתה עייפים, מאושרים ומלאי סיפוק.

תודות וסיכום

אני רוצה להודות לעמותת זכרון מנחם על עבודת הקודש שהם עושים, לחברת המזרח לנד-רובר על הארגון המופתי, ההתנדבות, התרומה והשאלת רכבי הדיפנדר לנו המדריכים להובלת הטיול, למתנדבים הרבים שהגיעו ברכבי הלנד רובר שלהם להענקת יום חוויות בלתי נשכח לילדים , וכמובן לאתר השטח הישראלי 4X4 על הזכות שניתנה לנו להוביל את הטיול הזה. והכי הכי חשוב, לילדים הנפלאים ששיתפו אותנו בשמחה, בהתרגשות ובחוויה שהם עברו איתנו.
מאחל לכולם המון בריאות! ושכולנו ניפגש שוב בטיול בשנה הבאה.
אז להתראות בשטח, וסעו בדרכים בטוחות!
שלכם,
עופר עתיר

מוסיף דרור ברלי:

בימים טרופים ומטורללים שעוברים על המדינה האהובה שלנו, כנראה שהייתי צריך את האירוע הזה של "זכרון מנחם" כדי להחזיר את עצמי לפרופורציות ולהחזיר את האופטימיות לחיי. לגלות שבאמצעות נתינה כל כך פשוטה, כל אחד יכול לעשות לאחרים כל כך טוב על הנשמה.

ועבורי כג'יפאי, אחת הדרכים הטובות והבדוקות לעשות טוב על הנשמה לאחרים היא להוביל את טיול הג'יפים השנתי של עמותת "זכרון מנחם". למי שלא מכיר, בין פעילויות העמותה למען ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, נערך עבורם מדי שנה טיול ג'יפים גדול, בחסות "חברת המזרח" יבואני לנדרובר לישראל. לטיול מתגייסים עשרות רבות של בעלי רכבי השטח מתוצרת לנדרובר, שמגיעים עם רכביהם בהתנדבות, על מנת להסיע בהם את ילדי העמותה ליום טיול כייפי. ואיפה אנחנו "נכנסים לאירוע"? אהה, אנחנו מקבלים לנדרובר דיפנדר חדש ומפנק על מנת להוביל אותם....



החשש מפני גשם פתאומי שיהפוך את איזור נחל תבור למשטח החלקה ומלכודת בוץ שיהיה כמעט בלתי אפשרי לצאת מהם, שלא לדבר על התנהלות בצמד שיירות של כ-30 כלים בכל אחת, מחייב אותנו לתכנן גם מסלולים חליפיים לכל מקרה וכך אנו יוצאים לדרכנו ומטפסים במעלה יבנאל אל הנופים עוצרי הנשימה של רמת סירין. אני נעזר ב"פלס"ר" בדמות רובי גולדשטיין האחד והיחיד, שמפזז לפני בדיפנדר 90 הקלאסי והמשופר שלו ובודק עבורי את הנקודות הבעייתיות לפני שאיכנס אליהן בראש שיירה ארוכה ואתקשה לצאת... השיטה הזו עובדת, ועובדת מצוין – ונכון שהגשם אילץ אותנו לאלתר ולבחור במסלול חלופי, אבל עדיין הצלחנו להגיע לנקודת הסיום בניר-דוד בדיוק בשעה היעודה, לארוחת צהריים משותפת ולאחר מכן לצ'ופר הנוסף של היום שממתין לילדים – טיסה במסוק!!!

הטיול של זכרון-מנחם היה עבורי סוג של מילוי מצברים, הטענה לנפש. באתי לחזק – ויצאתי מחוזק. במיוחד בימים מאתגרים כמו אלה, לגלות כמה הארץ הזו לא רק יפה, אלא גם מלאה באנשים טובים שהופכים אותה למקום הכי טוב בעולם.

נשאר רק להודות – לכל אנשי חברת המזרח יבואני לנדרובר, לידידיה ונתי שסייעו לי לשמור את השיירה שלי בחתיכה אחת, לרובי על העזרה בשטח והכי הכי – לעמותת זכרון מנחם ולכל הילדים הנפלאים. נתראה שוב בטיול הבא!

ואי אפשר בלי כמה מילים על העמותה המעצימה:

זכרון מנחם היא עמותת מתנדבים מדהימה העושה למען ילדים וצעירים חולי סרטן ובני משפחותיהם מתוך תפיסה שנפש חזקה מסייעת להחלמה. מטרת העמותה היא להיות שם בשביל צעירים חולי סרטן מגיל 0-25 ומשפחותיהם, להוציא אותם מהכאב, הפחד והסבל למקום שמח ומלא תקווה, להעצים את תחושת החיים ולהעניק מגוון שרותים פרקטיים מקיפים להתמודדות ביומיום.
"היה היה ילד..." כך התחיל גם הסיפור של מנחם, הבן של מירי וחיים ארנטל. אבל הסיפור הזה היה קצר מדי והוא הסתיים מהר מדי - בשנת 1990, אחרי שנים של התמודדויות חוזרות ונשנות מול מחלת הסרטן; אחרי כאבים, טיפולים, השתלה ובידוד - נפטר מנחם, בנם הבכור של מייסידי העמותה, והוא בן 15 שנים בלבד. מכאן התעצמה רוח עוצמתית של התנדבות ועשייה שלא ניתן לתאר במילים.

קישור לדף הבית של עמותת זכרון מנחם