בראשית ברא אלוהים את כוח ג'י - ג'נסיס G80 חשמלית

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.
עברו כמה שנים והארץ לבדה לא הספיקה, האדם חיפש לראות מה קורה מסביב.

בהתחלה הלך ברגל, אחר כך הבין כי אם אפשר שמישהו אחר ילך והוא רק ישב, יהיה הרבה יותר נוח. אומרים שהיה קשה לרכב על דינוזאורים, לכן האדם החל לחפש משהו קל יותר. חמור, סוס, גמל.

וכך החל האדם לגמוע מרחקים עם הרבה פחות מאמץ. עברו עוד כמה שנים של התפתחות טכנולוגית, והאדם המציא את המכונית.

יש מי שטוען כי כל המצאה של שינוי תצורה בשינוע יוצרת שוק חדש לחלוטין. למשל, עד לפני לא מעט שנים המזוודות היו ללא גלגלים בכלל, פתאום בא מישהו, שם שני גלגלים, והופ, שוק המזוודות השתנה. ואז מישהו אחר בא, ושם ארבעה גלגלים כדי שיהיה יותר קל, ושוב נפתח שוק חדש.

ממש מבראשית. ולכן אנחנו עכשיו כאן. בענייני בריאה והתחלה חדשה.

ג'נסיס GENESIS

מאז שמותג ג'נסיס (בראשית- בלעז), החל את פעילותו בארץ לפני כשנתיים, הוצגו הרכבים לפי סדרת מספרים עולה: 60, 70, ו-80 (ולקראת סוף השנה תהיה גם סדרת 90).

לכל דגם יש חלוקה פנימית בין מנועי בעירה פנימית למנועי חשמל, ובין גרסאות סלוניות לאלו המוגבהות בתצורת SUV.

והפעם איתי על הכביש הגרסה החשמלית של ה- EV 80 הסלונית והמפוארת.

גם זה בראשיתי לגמרי, עבורי.

אקדים ואומר כי כלל דגמי המותג הקוריאני מגיעים בעיצוב והידור פנימי, מתהדרים בטכנולוגיות מתקדמות, באיכות בנייה ובאיכות חומרים המכוונת לרף היוקרתי של השוק, ואם באותו פלח שלטו עד לא מזמן מספר מותגים קטן ברמות מחיר גבוהות, הרי שג'נסיס באה לתת פייט במגרש שלהן, במחירים שיגרמו לכל לקוח פוטנציאלי לחשב מסלול מחדש.

בחניון היבואן בהרצליה פיתוח הג'נסיס 80 EV הלבנה והצחורה שנמסרת לידי אינה שונה אם כן מהתיאור הנ"ל. היא ארוכה מאוד ומרשימה.

חמישה מטרים מקצה לקצה שיעמידו בצל את מרבית הרכבים שיעמדו בצידה. חרטומה בולט מאוד ומרווח סרנים של שלושה מטרים, מבטיח כי הנוסעים במושבים האחוריים ייהנו מרווחה מושלמת בכל נסיעה.

הרכב בנוי מחומרים ממוחזרים וידידותיים לסביבה, לצד מושבי עור מפנקים וחיפויים מעץ אמיתי.

אין מקום לפשרות

ולכן, התחושה המיידית היא כניסה למקום של קלאסה מכבדת. אין כאן התפשרות בשום מובן.

הישיבה נמוכה, כמקובל בסוג זה של רכבים, ובאמצעות הכיוונים החשמליים ניתן לכוון את הגובה הפנימי.

אני מקבל פירוט מלא ומקיף על המערכות השונות, ורואה כי אומנם היצרן מצהיר על טווח מקסימלי של 520 ק"מ בין טעינות, אך כמו במקרים קודמים, אלו שנסעו ברכב לפני, לא ריחמו ולא עמדו בפיתויים (מהסוג שאבדוק גם בעצמי), ולחצו על דוושת הגז, כך שקיבלתי אמנם סוללה טעונה במאה אחוז, אך עם טווח של 437 ק"מ, שזה אגב לא מעט בכלל, ומספיק דיו למרבית הצרכים שלנו ביום יום.

כמו כן, בהיותו הדגם המפואר והטכנולוגי בקבוצת הדגמים, הגג הגדול מנוצל כיחידה להמרת קרני השמש לאנרגיה כתא סולארי, אולם עד לכתיבת שורות אלו איני יודע האם הדבר מבטיח כי אם הסוללה תתרוקן מסיבה כלשהי לחלוטין, עדיין תעזור האנרגיה הזאת להבאת הרכב על גלגליו אל עמדת טעינה קרובה. בכל מקרה הטעינה הזו מסייעת לסוללה בכמה אחוזים.

מה שאני כן יודע הוא כי הותקנו בכל אחד מהסרנים מנוע חשמלי עוצמתי המפיק כ-185 כ״ס (136 קילוואט), וביחד הצמד הזה מניע את כל ארבעת הגלגלים ומפיק כ-370 כ״ס, ומייצר מומנט מיידי של 70 קג״מ, מה שמאפשר תאוצה בזמן של 4.9 שניות מ-0 ל-100 קמ״ש.

מספרים יבשים שיבואו לידי ביטוי על הכביש במהלך היומיים הבאים.

ביום הראשון לשהותנו המשותפת בחנתי את ה-80 בחברה שלא נותנת לי להתפרע חלילה, או להגזים ("לצורך ההיבט העיתונאי"), ולכן בנסיעה שלווה שכזו, בה אני בוחר את הכיוון ומפעיל את המערכות ששומרות על המהירות וציר ההתקדמות, אין דרמות גדולות ואין יותר מידי מה לדווח.

נעים נוח ובטוח. אבל האם זה מספיק?

לצורך העמקת המבחן, אני דואג לצרף אלי אנשים שלא נרתעים כאשר אני מעביר את בורר מצבי הנסיעה לספורט, ובודק מי עמיד יותר להפתעות וללחץ.

לצורך כך התייצב מושיק בשבת בבוקר והשיב בחיוב להצעה שלי לגבי המסלול המיועד.

בבוקר, אנו יוצאים מגבעתיים לכיוון צפון, כאשר עומדים לרשותנו 484 ק"מ חשמליים.

יש לדעת (ולזכור) כי מעבר בין מצבי חסכוני-מותאם וספורט עשוי להוריד את טווח הק"מ עד 30 ק"מ לערך. הפעלת מזגן תוריד עוד כמה ק"מ, וככה כל טמפרטורה כלפי מטה. הפער בין מצב ספורט עם מזגן קר עד לחסכוני ללא מזגן בכלל יכול להגיע אף ל-80 ק"מ הבדל!!!!

מצד שני, ברגע בו נחוש כי נעים בחלל הרכב, אפשר להרים את הטמפרטורה הפנימית ולהגדיל את הטווח.

מטולה, שנמצאת בשפיץ של ישראל, מרוחקת מגבעתיים בסך הכל כ-157 ק"מ, שיהיו קצת פחות משעתיים נסיעה (בהנחה שהכבישים פנויים, ונסיעה חוקית בלבד).

אם כך, מטולה תהיה היעד, ומה שנמצא לפני ואחרי יכנס בשמחה ללו"ז.

בעבר כתבתי כי כאשר החברה נעימה והמוביל נוח הדרך הופכת לקלה ושמחה, ועד שמישהו מהפיזיקאים יהפוך את זה לנוסחה שיש בה אותיות יווניות ונזק נצחי לתלמידי הקבצה ב', אנחנו נהנים מהשקט של המנועים החזקים, והמוזיקה הצלולה הבוקעת מהרמקולים.

כמו באחותה ממשפחת ה-70, גם כאן יש תפריט של צלילי שקט כמו רחשי ג'ונגל או מטח גשם ופכפוך מי נחל.

כמה פעמים חלפנו בכביש 90 ליד הישוב יסוד המעלה, ולא עלה על דעתנו להיכנס פנימה? היום, בהחלטה של שבריר שניה, זה השתנה. וסטינו מהדרך.

שמתי לב כי כמעט כל מקום ישוב בארץ שגילו מאה שנה פלוס מינוס, יתהדר ברחוב אחד שיקרא ראשונים או המייסדים, ויסוד המעלה אינה שונה אם כך מכלל זה.

ההיסטוריונים יודעים לספר כי יסוד המעלה הוקמה ב-1883 על שפתו הדרום-מערבית של אגם החולה. היא הייתה מהמושבות הראשונות שהקימו אנשי העלייה הראשונה, והמושבה השנייה שהוקמה בגליל העליון אחרי ראש פינה.

בסוף 1884 התגוררו במקום בבית אחד 12 משפחות שכללו 36 נפשות, כשהן מופרדות על ידי מחיצות. המייסדים סבלו מרעב וממלריה ששררה במקום רווי הביצות.

ברגע בו התחלנו להסתובב במושבה, נזכרתי כי יש כאן איזו פינת חמד אותה לא פקדתי שנים רבות, ובעזרתה של זו שמנווטת אותנו תדיר, והשילוט במקום, טרחנו והגענו אל אחוזת דוברובין.

"... סיור במקום הוא עדות לחיי האיכרים בימי העלייה הראשונה ותפאורה לסיפורים על חלוצים וציונות. במקום ישנם מייצגים מהעבר, שחזור של חדרי המגורים והמטבח על חפציהם וכליהם. במקום מוצג גם סרט קצר שמתאר בדרך חווייתית את שנותיה הראשונות של המושבה ".

"זהו מסע אל העבר באווירה של פעם, שמציע להשתמש בחפצים כתפאורה, ללבוש אותם לצילומים ולדמות בעזרתם את החלומות, האהבות, האכזבות וההצלחות של ראשוני המייסדים..." (כך כותבים על המקום באתר טיולי).

המקום כל כך פסטורלי ושלו, ואנו המבקרים הבודדים הבוקר שנמצאים כאן.

את פנינו מקבל יובל, סטודנט במכללת תל חי, שפותח עבורנו את המוזיאון. במוזיאון אנו מוזמנים לסרט והסברים באולם הנאה שהתחדש לאחרונה בכורסאות נאות.

הסרט הקצר והמעניין מספר את תולדות המקום והאנשים שהתעקשו להיאחז בו למרות הקשיים והמחלות, ולפי הקיים היום אפשר להעריץ את התמדתם, פועלם ועקשנותם.

הר החרמון הרחוק מביט מלמעלה על העמק הירוק, מה שמשכנע אותי כי עלינו להיכנס אל מפל התנור, ולחזות במצב הזרימה.

אנשים רבים חשבו היום בדיוק כמוני, והחניון המלא ברובו מעיד על כך. מסלול הצעידה הקצר אל המפל דווקא לא עמוס במיוחד וכנראה מרבית המטיילים בחרו לעלות את מעלה נחל עיון.

מי התנור מכים בחוזקה בדופן צלע ההר ואנחנו חוזרים ומתפעמים ממופע זה של הטבע.

מה שמפתיע אותי זו כמות המים היורדת בעוצמה רבה ויוצרת ענני רסיסי מים, אבל בערוץ הנחל עצמו לא זורמים מים רבים. מוזר.

כאשר אני מחפש אתרים לטיול אני בוחן תא שטח ומחפש בו נקודות עניין. כאלו שאני מכיר וכאלו שלא, וככה מצאתי במושבה מטולה את פארק המעיין.

הווייז מכוון את הרכב אל רחוב נאה בו בתי מגורים ועל דופן הגבעה עולה שביל סלול המוביל אל רחבה מרוצפת, ודשא במדרון. כנראה במקום המתאים למופעים, בצד המשטח ליד עץ גדול ישנה בריכת אגירה קטנה וזרזיף מים שממלא אותה וממשיך הלאה.

פארק עירוני קטנטן, המשמש בעיקר את דיירי השכונה.

מצפה דדו הינו מצפה ידוע ומוכר לכל מי שביקר במטולה לפחות פעם אחת (או יותר), והנוף הניבט ממנו ביום יפה, מגיע למרחקים.

גם השכנים העוינים מעבר לגדר לא מהווים איום ליום כל כך יפה, אבל יודעי ח"ן ממשיכים על אותו כביש שמשמש היום כאתר לעבודות פיתוח, וצריך לנהוג בו בזהירות, למרחק של מספר ק"מ בודדים על מנת להגיע אל מצפה רותם.

אי אפשר שלא לבקר במושבה מטולה מבלי לקפוץ למרפסת התצפית עוצרת הנשימה שבמצפה רותם. נוף השדות המלווים את ערוץ נחל עיון, עמק החולה, קרן נפתלי, מדרונות רמת הגולן וגם החרמון. מקום מושלם לפק"ל קפה או פיקניק של יין וכריכים.

ממש ככה קראתי באחד האתרים, ונדמה שכל מילה במקומה, זו החוויה המצפה לאורח במקום.

הנוף הנגלה מכאן הוא של שדות משובצים בגידולים חקלאיים ומטעי עצי פרי, הרים ועמקים ואפילו את חניון מפל התנור רואים מכאן.

יש פעמים בהם במהלך טיול אני שואל את עצמי האם לנסוע בכביש המבודד / הצר / המתפתל והבעייתי הזה. וכאשר הספק מנקר אני מחליט לעיתים כי הסיכון שבדבר אינו שווה את הדבר עצמו. ככה הייתה גם ההתלבטות האם להמשיך ולהגיע אל המצפה או לוותר, ואני שמח שלא ויתרתי לעצמי, ומצאנו את המקום המקסים והמיוחד הזה.
רק לנסוע בזהירות, בעיקר אם מגיעים עם רכב נמוך.

בצהרי היום, לאחר יום בו הסתובבנו בדרכים ובטבע, הגיע זמן להכניס אנרגיה לבטן. ומה טבעי יותר מאשר לנסוע אל צומת גומא הסמוכה, הנמצאת ממילא בדרכנו חזרה. בזמן בו מילאנו את כרסנו החשמל זרם אל קרבי ה-80G שלנו, ודאג לתת לנו את השקט לחזור אל המרכז בבטחה.

עכשיו זה הזמן בו אפשר לבחון את ביצועי הקצה של ה-80 (במגבלות החוק, כמובן).

מצב ספורט הוא עונג צרוף בו העוצמה המתפרצת פשוט מעיפה את ה-80 כמו טיל שיוט, בשיגור שקט ומאוד קליל ונינוח, המשאיר את הרכבים סביב כאילו במצב עמידה.לחיצה קטנה והם הרחק מאחור. נשארים עם לסת שמוטה.

מחט הצריכה מרקדת בחדווה כמו גם זו הפרטית שלי, בחזה. זה קורה כל כך מהר, כל כך בשקט וכל כך יציב ובטוח, עד כי קל מאוד לעבור את מהירות הקול (זו הגדרת הזמן בה אתה חושב, ואז אומר לעצמך בקול - חביבי הגזמת, תוריד את הרגל).

גם בסיבובים חשים כי מרכז הכובד הנמוך גורם לרכב להיות צמוד לנתיבו, גם במהירויות פחות סבירות, וזאת מבלי להרגיש שיש בזה סיכון כלשהו.

ג'נסיס G80 EV מגדירה מחדש את היחס בין יוקרה וסטייל לתמורה כספית, שכן על מנת לקבל את כל אלו לא חייבים לשלם יותר, אלא פחות. פחות ממה שמובילי הליגה הבכירים מציעים, מבלי להבין כי התחרות בעיצומה, ויש שחקן צעיר שבא להוכיח את יכולותיו במגרש שלהם.

חצי מיליון שקל זה המון כסף, ובטח כסף ששמים על נכס שעומד ברחוב וערכו יורד עם השנים. אבל מכיוון והחיים שלנו אינם נמדדים רק מאפס למאה או במה שצברת, אלא מכילים בעיקר ריגושים וחוויות שהן סיפור חיינו. נדמה כי חוויות שיצברו עם ה-80 הן חוויות מהסוג שאנחנו אוהבים לזכור. לפחות עד שתגיע טובה יותר.

ג'נסיס G80 EV

הנעה חשמלית 100%

הספק (משולב) 370 כ"ס

מומנט 70 קג"מ

צריכת חשמל (במבחן) 17.5 קווט"ש לכל 100 ק"מ

מחיר 499,531 ש"ח