פסק-דין: זיכוי בשל מד מהירות אלקטרוני

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני השופט א' שלו המערער: עופר והבה, המשיבה:מדינת ישראל פסק -דין המערער הורשע בבימ''ש קמא בעבירה של נסיעה במהירות של 75 קמ''ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 50 קמ''ש. הרשעתו של המערער התבססה על תוצאת בדיקת מכשיר מדידה מסוג ממל''ז ועל סמך טופס שמולא על ידי מפעיל המכשיר בדבר הבדיקות שנערכו לגבי תקינות המכשיר.טופס זה, ת/2, שהוכן על ירי משטרת ישראל, מפרט את הבדיקות שחייב המפעיל לבדוק את המכשיר בטרם הפעלתו ובטופס אכן מופיע ציון כי בבדיקה זאת שערך המפעיל מצא כי ארבע הבדיקות הנדרשות, על פי הוראות ההפעלה ועל פי הפסק דין המנחה (בראונשטיין) אכן היו תקינות. משום מה נשכח מעורך הטופס כי על פי אותן ההוראות חייב מפעיל המכשיר לערוך ארבע בריקות גם בסיום הפעלת המשמרת שבו מופעל המכשיר. עד התביעה במקרה זה (השוטר) מילא את הטופס תוך שהוא ממלא את כל אותם פרטים אשר הטופס מכיל אותם ובבואו להעיד בבית משפט הגיש כאמור את הטופס להוכחת תקינותו של המכשיר שבאמצעותו נקבע כי המערער נוסע במהירות מופרזת. סניגורו של המערער שאל את עד התביעה שאלה אחת, והיא האם הוא זוכר ויכול להעיד בבית משפט את פרטי הבדיקות שערך באותו יום בו הוגש הדו''ח כנגד המערער. עד התביעה בהגינותו ענה כי הוא אינו יכול לזכור פרטים כלשהם מאותו יום והוא סומך עדותו אך ורק על האמור בטופס. ביהמ''ש דלמטה מצא כי על פי עדות זאת הטופס שהוגש במסגרתה, ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו והוא אכן עשה כך. בערעור שהוגש טען הסניגור כי בימ''ש דלמטה טעה בהרשיעו את הנאשם, שכן לא היו לפניו אותם הממצאים שהיו דרושים כדי להרשיע את הנאשם. עריכת הבדיקות לפני ואחרי הפעלת המכשיר, טען הסניגור, הינו הכרח ותנאי בלעדיו אין! לאמור, רק אם ישתכנע ביהמ''ש כי נערכו ארבע הבדיקות הנדרשות לפני הפעלת המכשיר וארבע הבדיקות הנדרשות לאחר הפעלת המכשיר ובכל הבדיקות נמצא כי המכשיר תקין, רק אז ניתן לקבוע כי הממצאים שנקבעו על פי המדידות של אותו מכשיר הם ממצאים אמינים. בנקרה דנן היתה לפני בית המשפט דלמטה עדות בדבר תקינות המכשיר לפני הפעלתו, אולם לא היתה כל עדות המאשרת את תקינות המכשיר גם לאחר גמר ההפעלה. בית המשפט דלמטה לפניו העלה סניגורו של המערער את אותה טענה, קבע כדלקמן: ''במקרה שלנו, כאן, העיד המפעיל בעדותו כי המכשיר היה תקין בעת שהוא הפעיל את מכשיר המדידה - ואני מאמין לו. כאשר לאופן בדיקת המכשיר בסיום המשמרת וכיצד היא מתבצעת -הסניגור היה רשאי לשאול את המפעיל כיצד היא בוצעה, ומה מידת בקיאותו בתפעול המכשיר. כאשר הוא לא בדק הרי שמסקנת השוטר כי המכשיר היה תקין מקובלת עלי''. בית המשפט קבע בערעור כך: ''קביעתו זו של השופט דלמטה אני מתקשה לקבל. כאמור, לא היה השוטר יכול להעיד מידיעתו או מזכרונו לגבי אופן בדיקת המכשיר באותו יום בו נערך הדו''ח כנגד המערער. כל שיכול היה השוטר שהעיד מטעם התביעה להעיד היה כי הטופס אותו הגיש (ת/2) מולא על ידו באותו יום. הנה בטופס זה כאמור, מצויין אך ורק פרטי ארבעת הבדיקות שערך השוטר לפני הפעלת המכשיר וכי תוצאות בדיקות אלה הראו את תקינותו של המכשיר, אך באשר לבדיקות שנערכו בסיום הפעלת המכשיר, כל שנאמר באותו טופס היה כי בסיום המשמרת המכשיר נבדק. דבר לא נאמר, איזה בדיקות נעשו בסיום המשמרת ושום דבר לא מופיע לגבי תוצאות בדיקות אלה. מכאן, שלא ברור לי על סמך מה קבע השופט קמא (=דלמטה)שמסקנת השוטר, שהמכשיר היה תקין גם בסיום המשמרת, מקובלת עליו. ברגע שהשוטר בחקירתו הנגדית השיב כי אינו זוכר פרטים כלשהם לגבי הבדיקות ותקינות המכשיר של אותו יום, מלבד הפרטים המופיעים באותו טופס ת/2, לא היה זה מחובתו של סניגורו של הנאשם לחקור את השוטר בענין זה, שהרי ברור שאם השוטר אינו זוכר, לא יוכל להשיב דבר בחקירה כזו.'' נמצא, אם כן, שהתביעה לא עמדה בחובתה להוכיח את כל הפרטים הנדרשים להוכחת תקינות המכשיר שבאמצעותו נקבע שהמערער נסע במהירות מופרזת וממילא לא יכול היה בימ''ש דלמטה להרשיע את הנאשם. התוצאה היא, שערכאת הערעור קיבלה את הערעור, ביטלה את פסה''ד של ביהמ''ש דלמטה וזיכתה את הנאשם.