זום טרקטורונים בטיול רייזרים בהרי ירושלים

בוקר טוב פלמ"ח צובה

ניפגשנו בבוקר בקצה של קיבוץ פלמ"ח צובה, כשסביב לנו כרמים, מטעים ועובדי אדמה שמכריזים ש"החקלאות תנצח!".
מקיבוץ צובה נסענו צפונה וירדנו לכיוון הכפר עין רפא ומכאן מערבה בתוך הערוץ של נחל כסלון ובטיפוס לעבר שואבה. עברנו בשטח למרגלות ומדרום לשורש, הקפנו את הר כרמליה וחצינו את כביש הכניסה לבית מאיר הוא בית מכסיר של 1948 המוזכר בשירו הידוע של חיים גורי על באב אל ואד - "לנצח זכור נא את שמותינו".


המשכנו דרך משלט 16, עצרנו לתצפית מדהימה על כביש 1 (ולשתייה קרה עם פירות - זום או לא זום!). דיברנו קצת על משלט 16 - אתר זיכרון ללוחמי הפלמ"ח שכבשו את המשלט פעמיים במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 ונאבקו להחזיק בו על מנת לשלוט על הדרך העולה לירושלים ולאבטח את דרך בורמה שהיוותה את צינור האספקה היחיד לירושלים הנצורה.

דרך המשלטים

ירדנו מערבה לכיוון משלט 21 (הסגור למעבר כלי רכב) וירדנו לכיוון דרך בורמה עד לגשר שמתחת לכביש 38 - כביש שער הגיא - בית שמש.

דרך בורמה וצינור השילוח

דרך השבילים בין השדות והכרמים נסענו עד צינור השילוח והסרפטינות של דרך בורמה.
"דרך בורמה" הישראלית היא הדרך החליפית פורצת המצור על ירושלים שלאחר קום המדינה, אותה איתרו ופרצו סיירי הפלמ"ח.
לאחר קרבות סיזיפיים רווי דמים של גיבורים אשר ניסו לפרוץ את הדרך העולה לירושלים הנצורה דרך שער הגיא, איתרו לוחמי הפלמ"ח דרך חדשה העוקפת את חיילי הלגיון הירדני והכוחות הערבים שכיתרו את ירושלים ומנעו אספקה לעיר הנצורה.
את שמה קיבלה הדרך מהמעקף הבריטי-אמריקאי האדיר שחצה את בורמה ועקף את הצבא היפני, במטרה לאפשר אספקה לאזור סין במלחמת העולם השנייה.
לאחר שסיירי הפלמ"ח אתרו את הנתיב הנסתר, החלו לוחמי הפלמ"ח בהכשרת הדרך ובאמצעות מכושים וכלי עבודה ידניים פרצו את השביל ואפשרו למשאיות של אז להוביל לוחמים ואספקה משפלת החוף עד לירושלים הנצורה. בלילה של ה-10 ליוני 1948 עברה על הדרך שיירת האספקה הראשונה ולאחר מכן כמעט כל לילה ובמשך חצי שנה הייתה דרך בורמה "צינור האספקה" של ירושלים. לצד דרך בורמה הונח צינור השילוח – צינור המים הראשון לירושלים.

עין לימון

חזרנו לנחל כסלון ואת הדרך חזרה עשינו במהירות גבוהה עד לעין לימון - מעין שכבה מרענן למרגלות עין ראפה.
מכאן טיפסנו דרומה עד לקיבוץ צובה, חצינו את הכביש ההררי המגיע מכיוון הדסה עין כרם וחזרנו לשבילים המהירים סביב הר טייסים בירידה לכיוון נחל שורק ונחל רפאים.

נחל שורק

נחל שורק זורם מהרי ירושלים כ-70 ק''מ עד שנשפך לים התיכון מצפון לקיבוץ פלמחים. בעבר זרמו בנחל מי מעיינות ירושלים, אך כיום הם נשאבים לשתייה ואילו המים הזורמים בנחל הם מים מטוהרים ממכון השפכים של ירושלים הנמצא במעלה הנחל, מדרום להר איתן.

הרכבת לירושלים

לאורך הדרך ומימינה על צלע ההר, למרגלותיו ובגשרים מעל הנחלים, מטפסת מזרחה מסילת הברזל הקיימת / הישנה העולה מבית שמש לירושלים.

קו הרכבת מיפו דרך רמלה לירושלים נחנך בשנת 1892, בזמן שהעות'מנים שלטו במזרח התיכון והיה לקו הרכבת הראשון שאינו קשור לקו הרכבת הראשי שחצה את המזרח התיכון מקהיר לאיסטנבול. רבים ניסו ליזום את הפרויקט אך יזם יהודי ירושלמי בשם יוסף נבון הצליח לקבל את הזיכיון מהטורקים, לגייס הון ולהקים חברה צרפתית אשר תוך שנתיים הניחה את המסילה הצרה לאורך נחל שורק ונחל רפאים (מהנחלים שזרמו אז שאבו את המים לקטרי הקיטור).

קו הרכבת לירושלים פעיל כאמור עוד מתקופת הטורקים, היה פעיל גם תחת המנדט הבריטי וגם משמש את מדינת ישראל משנת 1948. הקו חודש בשנת 2005 במקביל להחלטה להקים את קו הרכבת המהיר לירושלים - שהוא אחד מפרויקטיי התשתית הגדולים של מדינת ישראל.

נחל קטלב, נחל שורק ותחנת בר גיורא

בשפך של נחל קטלב לנחל שורק הוקמה תחנת הרכבת של בר גיורא - כאן מילאו מים לדודים של קטרי הקיטור הישנים. כיום משמשת התחנה כשטח תפעולי לרכבת ישראל וכנקודת השחלוף בין הרכבות שעולות ויורדות מירושלים - שכן בנקודה זו הפסים כפולים. אפשר לחצות את הגשר הרגלי שמעל נחל שורק ולצאת להליכה קצרה לעבר התחנה ולנחל קטלב.