בכל שנה מחדש, כשמגיע מסע ג'יפים חוצה ישראל של סוף החופש הגדול, השאלה שעולה לא מעט היא "תגיד, לא יהיה חם מידי?". התשובה שלי שכן, יהיה חם כמו בכל טיול אחר בקיץ אבל הערבים והלילות כבר יותר קרירים ונעימים, השטח די ריק ממטיילים אחרים והחוויה האישית מתעצמת לנוכח גדולתו של הטבע, מרמת הגולן דרך בקעת הירדן ועמוק פנימה אל תוך המדבר.
החום העיקש במהלך היום מביא איתו מחשבות על עוצמת המקום, על כוח העמידה הבלתי נתפס של דייריו הרבים למרות החוסר העצום במים ובאופן כללי, כל סיפור על המקום מכל תקופה בהיסטוריה, ממלחמות ועד התיישבות, מקבל פרופורציות אחרות. אז למרות החום, גם השנה יצאנו בשיירה ארוכה ומגוונת של ג'יפים 4X4 עם ובלי הילוך כוח ועברנו חוויה מהטובות שיש. כן יירבו!
נקודת המפגש שנבחרה הפעם היא
מצפה דדו שמעל
מטולה לשעה 07:30. חלק מהמשתתפים יצאו באמצע הלילה מהבית, חלק אחר בילו את הלילה שלפני באחד מחדרי האירוח השונים הפרושים כאן בצפון ובסופו של דבר, החבורה כולה הגיעה בזמן.
למסע חוצה ישראל הקרוב בחג סוכות - הקליקו כאן
הקפה כבר עומד על הגזיה, מפות פרושות בצידי הרכב שלי ואנחנו מתחילים בתדריך בוקר. לאחר סבב הכרות קצר עברנו על המסלול להיום עם
מפה פתוחה, ליתר דיוק עם כמה מפות פתוחות כדי לכסות את כל 140 הק"מ שנעבור רק היום!
חלוקת מכשירי קשר, מספרי ברזל ונהלים לנסיעה בשיירה ויאללה, אנחנו יוצאים לדרך -
מסע חוצה ישראל ג'יפים 4X4, עם ובלי הילוך כוח, אוגוסט 2023 החל!!
בנקודת התדריך עצמה אנחנו משלבים ל 4X4 ועולים על שביל אדום שהוא דרך נוף מקסימה הנכנסת בין מטעי תפוחים ואפרסקים. הדרך עוברת בין
משגב עם ל
כפר גלעדי, ממשיכה מתחת ל
מרגליות ומעל ל
קרית שמונה, כמה מאות מטרים מעל
עמק החולה הפרוש תחתינו מכיוון דרום מזרח. לאחר ארוחת בוקר ב
חניון האלה, עלינו ל
תצפית קרן נפתלי, שהיא כנראה הנקודה הטובה ביותר בארץ אם בא לכם להשקיף על
עמק החולה.
ירדנו מהתצפית ופנינו שמאלה לדרך הנוף המקסימה של
יער נבי ישע שנמצא בחלקו המזרחי של
גן לאומי קרן נפתלי. השביל צר מאוד ברובו ודרדרתי אבל חסר את כל המעברים הטכניים הנחמדים שהיו מפוזרים לאורכו, שכן הרט"ג עברו גם שם, יישרו לגמרי את השביל והרסו גם את מעט הכיף שהיה בו. בסוף השביל הגענו למפגש עם כביש 899 שהוביל אותנו מ
צומת כח בחלקו התחתון לכיוון
צומת יש"ע שנמצאת למעלה בצמוד ל
מצודת כ"ח.
המשכנו ל
שמורת נחל דישון שבה נהננו מנסיעה בדרך יפיפיה ועמוסה בצמחייה לאורך השביל המלווה את הנחל. חצינו את עמק החולה בנסיעה מערבה ורובה במקביל לנחל דישון עד לנקודה שבה הוא מתחבר ל
נהר הירדן. עברנו את
גשר בנות יעקב, המשכנו על
שביל הירדן ההררי עם תצפית יפהפיה כשבאופק מדרום מחכה לנו
הכנרת.
יצאנו מדרך הנוף בסמוך לישוב
כרכום והקפנו את הכנרת מצפון ואח"כ ממזרח. ב
צומת כורסי פנינו שמאלה וטיפסנו יחד עם
נחל סמך חזק בגובה. בשיא הגובה, כש
שמורת סוסיתא ו
שמורת כורסי מונחות תחתינו, עצרנו לארוחת צהריים ב
מצפה אופיר שממנו אגב, התצפית היפה ביותר בעיניי על הכנרת, בטח בשעת שקיעה.
חזרנו לכביש לכמה ק"מ וירדנו ממנו שוב ליד
מבוא חמה ועלינו על
שביל הגולן בחלק שנמתח מעל
הר נמרון. אחרי כמה תמונות ירדנו ל
עין שוירח לטבילה קצרה, עברנו ליד
אנדרטת הטייסים הטורקיים ולאחריה, עלינו על הכביש והתחלנו לרדת דרומה דרך מטעי הבננות של
קיבוץ שער גולן ו
מסדה עד לכביש 90 איתו ירדנו דרומה עד לחניון הלילה הראשון במסע שלנו, בגשר הקנטרה שליד בית שאן. המחנה מוקם במהירות ותוך זמן קצר יש אוהלים מדוגמים וניחוחות של בישולים שונים. לילה ראשון על המחנה.
בשעה 08:00 כולם עומדים לתדריך לקראת היום שמחכה לנו ולאחריו, אנחנו עוזבים את חניון הלילה לטובת כניסה קצרה מאוד לתחנת דלק בצומת שאן לטובת תדלוק, מים וקפה למי שרוצה ואנחנו עולים על כביש 90 לכיוון דרום.
כעבור כ-50 ק"מ, בין הישובים
משואה ו
שלומציון, ירדנו מהכביש ימינה ועלינו בכביש מפותל שטיפס מהר וגבוה כשבסופו חניון קטן. ממנו שביל הליכה המוביל ל
מצוק של המוסטרה וממנו נשקפת תצפית יפהפיה אל
בקעת הירדן.
עלינו חזרה על כביש 90 בסופה של
ירידה מפותלת ומאוד פוטוגנית והמשכנו דרומה לכיוון
צומת בית הערבה, לא לפני שעצרנו לטבילה מרעננת וארוחת צהריים בבריכה היפהפיה ב
עין צדק.
המשכנו ל
צומת אלמוג ממנו נכנסנו למסלול הכחול של
נחל אוג הממשיך דרומה לאורך
מצוק ההעתקים שמעל
ים המלח וחוצה את צפון מדבר יהודה.
הנוף ממזרח למצוק שכל כך קרוב אלינו, מרהיב ביופיו כך שמידי פעם עצרנו בתצפיות שונות להפסקות אוכל, קפה או סתם בשביל לנשום את כל היופי הזה. לקראת שקיעה הגענו לחניון הלילה ב
מצוקי דרגות ללילה קריר ועמוס כוכבים.
הבוקר קריר ונעים גם כשהשמש כבר מחייכת מלמעלה. רכב /
ג'יפ אחד עוזב אותנו הבוקר ושניי ג'יפים אחרים הגיעו במקומו, ולאחר הכרות קצרה עם החדשים, כולם עומדים ליד הרכב שלי בתדריך בוקר מול מפות פתוחות (חובה בכול מסע של חוצה ישראל...).
יצאנו לדרך ועלינו על הסמ"ש הירוק. כעבור כ-2 ק"מ הגענו למעבר עם כמה הצלבות וירידות תלולות. אספתי את כולם ליד המעבר ועשינו שיעור קצר נוסף בנהיגת שטח, בחירת נתיב נכון, שילוב
הילוך כוח גם בירידה חזקה ולקיחה בחשבון את זוויות הגישה והנטישה של הרכבים השונים (
קישור לכל הטיפים לנהיגה של אתר השטח).
כעבור 3 ק"מ נוספים הגענו למעבר
נחל תקוע שדורש מידה של תשומת לב ובעזרת הכוונה קרקעית כולם עברו בקלילות עם הרבה תמונות פוטוגניות והפגנה של מקצועיות בשטח.
המשך נסיעה וטיפוס ל
ראש חצצון ממנו נקודת תצפית על ים המלח, מהטובות שיש כאן באזור ועל
מפל חצצון מהנקודה הכי טובה שיש. הנוף מסביב דרמטי ומהפנט, כשים המלח פרוש תחתינו ונמוך מאיתנו בלמעלה מ-600 מטר.
עצרנו לביקור קצר ב
רוג'ום א-נקה ששימשה כנקודת תצפית ובסיס של המשטרה הירדנית משנות ה-50 ועד ל
מלחמת ששת הימים ממנה ניתן לראות כמעט כל נקודה בנוף.
אנחנו עמוק בתוך המדבר וממשיכים בנסיעה בקצב מהיר על שבילים רחבים. גם ב
מצפה מדרג בתחנת
אום דרג' יש מבנה חד קומתי ששימש את משטרת הגבולות הירדנית, אחת משש תחנות משמר הגבול הדרום מזרחי של
יהודה בתקופה הירדנית, שהשתמשו בגמלים על מנת לפטרל בין תחנה לתחנה. כיום מאכלסים את המקום כמה נערי גבעות חביבים שניקו וסידרו את המקום באופן מרשים ועל הדרך שומרים עליו ומאפשרים ביקור בטוח שעד לא מזמן היה פחות נעים. יואב הג'ינג'י, שהוא ראש החבורה, ואני כבר מכירים מתוך מפגשים רבים, פעם בכמה חודשים אני מגיע אליו עם קבוצה חדשה והפעם הוא התעקש שנכנס אליו לסלון תוך כדי שהוא מבשל קפה שחור ומרביץ בנו תורה אודות התחנה וסביבתה.
עם ישראל חי!
יצאנו מהשטח לכיוון הישוב כרמל ו
יער יתיר, ועלינו לנסיעת כביש לכיוון חניון לילה ב
נחל חצץ בקרבת
מדרשת בן גוריון. כשהגענו לחניון, אחד הזוגות בקבוצה שיש להם דירה ב
מצפה רמון הזמינו את כל מי שמעוניין במקלחת חמה, לא מעט נסעו. השאר נשארנו בחניון בידיעה שמחר בבוקר ממילא, כולנו נגיע למצפה רמון.
מוקדם בבוקר החברים קיפלו את המאהל, כל משפחה והקצב שלה, בידיעה שעליהם לצאת לסופרמרקט של מצפה רמון לחידוש מלאי לחציו השני של המסע וכדי שלא נתפזר עם הזמנים, קבענו ב
גן הפסלים בכניסה למצפה רמון לשעה 09:30 לאחר קניות תדלוק וארוחת בוקר.
כפי שקבענו, כולם הגיעו עם רכבים עמוסים מחדש בכל טוב. רכב נוסף הצטרף אלינו וכולם עומדים לתדריך מול מפות פתוחות. מספרי ברזל חדשים ואנחנו יוצאים לדרך. כעבור פחות מק"מ עצרנו בגן הפסלים לתצפית יפה על
מכתש רמון ומעט הסברים על הנוף המדהים שלפנינו.
מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול בעולם, אורכו כ-40 ק"מ, רוחבו כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. בצידו המזרחי הוא מחולק על ידי
הר ארדון לשתי בקעות,
בקעת ארדון ו
בקעת מחמל. רוב שטחו מנוקז על ידי
נחל רמון שנקרא בערבית
ואדי א-רומאן, שכן הרומאים עברו באזור הזה.
מכתש רמון מהווה אחד מחמשת המכתשים שבנגב (מכתש רמון, מכתש גדול, מכתש קטן ושני מכתשי התאומים בהר עריף).
מכתש אירוזי או
מכתש סחיפה, נוצר כתוצאה מסחיפת הסלע על ידי משקעים בתצורות גיאולוגיות של שכבת סלע קשה מעל לשכבת סלע רכה. סדקים בשכבה הקשה מאפשרים למים לחלחל למטה וליצור אגם המתרחב עם הזמן בראש ההר. ההבדל בין מכתש סחיפה לבין קניון הוא בכך שלקניון יש פתח כניסת מים ופתח יציאה, ובמכתש יש רק פתח יחיד המנקז את המשקעים היורדים בתוכו. בגלל דרך היווצרות המכתשים ניתן לראות על צלע המכתש את שכבות הסלע הרבות והשונות שמקורן בתקופות גיאולוגיות קדומות. חולות צבעוניים הנמצאים בשכבות השונות, גם הם מראה שכיח בתוך מכתשי סחיפה.
הדרך סלולה ונוחה רוב הזמן והשיירה מתקדמת בנינוחות וברוגע על שביל ישראל, מעל ולאורך
שמורת מצוק הצינים כשהכיוון הכללי הוא צפון מזרח בואכה
מעלה נוח. השביל מתקרב ומתרחק מהמצוק ללא הרף וכשהוא מתקרב קשה להתאפק וכולנו יורדים מהרכבים לתצפיות נוספות.
עצרנו לארוחת צהריים ב
תצפית מחמל לא לפני שפתחנו ציליות, ובכל פעם זה מפתיע מחדש עד כמה צל יודע לשנות את האווירה מקצה לקצה, וכך כולנו נכנסים לצל ונהנים מבריזה קרירה למרות החום הכבד מסביב.
ממשיכים בדרך ומידי פעם אנחנו נתקלים בנחל שצריך לחצות או מדרגה שיש לטפס או לרדת. בנקודות אלו אני קורא במכשיר הקשר לכולם לצאת מהרכבים ולהתקדם אליי כדי לשמוע הסבר על הדרך הנכונה לעבור את המכשול, לראות נהגים ורכבים אחרים עוברים אותו והכי חשוב, כי יש עבודות מע"ץ וצריך כאן כמה זוגות ידיים עובדות (וחשוב לזכור זה חוצה ישראל בשטח המשלב כלי רכב (ג'יפים) עם ובלי הילוך כוח!).
הנסיעה לאורך המצוק הסתיימה שכן הגענו למעלה נוח, פעם היינו עוצרים לתצפית, הסברים וצילומים ומתפנים לירידה לא פשוטה על גבי בולדרים ומדרגות בגבהים שונים. אבל מעט לפני פסח האחרון מעלה נוח עבר טיפול והיום השביל כבוש ונקי ללא כל חן ודרמה. מה שכן.. הנוף הנשקף ממנו נשאר להיות מהיפים בארץ.
בסוף הירידה ומאחר שיש לנו עוד זמן לטייל לפני חניון הלילה, יצאנו לסיבוב בציר צבעי רמון שהוא חדש יחסית ומונגש לקהל הרחב, בטח לאלה שלא יורדים לשטח. הכביש עובר במכתש רמון באזור ששימש בעבר לכריית מחצבים, המקום כולו עבר שיקום מהיסוד והפך לפארק גיאולוגי מרהיב ומרתק, החושף סודות מעברו הגיאולוגי של המכתש.
בתום הסיבוב ורגע לפני שהשמש שוקעת וסוגרת לנו את הכניסה לשמורה, אנחנו נכנסים בשיירה חזרה לשביל שיקח אותנו לחניון הלילה בהר ארדון. הקמנו אוהלים וריחות הבישולים שלנו החלו להגיע מכל עבר... לילה טוב חוצה ישראל!
אין הרבה חניוני לילה כמו
הר ארדון שאשכרה לא בא לך לעזוב את המקום. הנוף הנשקף לכל עבר והצל שההר מאחורינו נותן, גורם לבוקר להתנהל ברוגע מסוים. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו עם ציר הנפט עד לחניון בארות. קצת לזרוק זבל, שירותים, ארטיקים בקיוסק וזוג נוסף ואחרון שמצטרף לשיירה. תדריך קצר ופנינו לכביש 40 לכיוון דרום.
בצומת של כביש 40 עם זה שמוביל ל
הר מישר פנינו שמאלה ומזרחה ונכנסנו לשביל המוביל ל
נחל עשוש. הנחל נראה יפהפה כמו תמיד וניתן לראות שמפוזרים לאורכו עשרות נקודות של עבודות מע"צ רציניות ועל כולן אחראית הקבוצה הקודמת שלי של חוצה ישראל פסח 2023 (
קישור ליומן המסע של פסח 2023).
למי שלא זוכר, בפסח האחרון השתוללו בדרום גשמים ושטפונות, גם
נחל עשוש היה חלק מהאירוע. אנחנו נכנסנו אליו מיד אחרי ששטפון מסיבי עבר בו ונאלצנו "לסלול" אותו מחדש ולסדר מעבר בטוח לכל 19 הרכבים בשיירה. משעשע לראות שכמעט כל המעברים נשארו בדיוק כמו שבנינו אותם.
כעבור כמה שעות וכמה הפסקות קצרות, סיימנו את מסלול
נחל עשוש שארך קצת יותר מ 30 ק"מ והגענו למפגש עם כביש 90. רגע לפני כן עצרנו בעץ של עשוש לארוחת צהריים תחת צילו הענק.
בתום הארוחה עלינו על הכביש לנסיעה של 1 ק"מ ונכנסנו לתחנת הדלק ב
צוקים לטובת תדלוק והשלמת קניות וללא ביזבוז זמן מיותר חזרנו לכביש. עברנו את
צומת מנוחה ו
צומת ציחור ונכנסנו ל
שמורת הנחלים הגדולים על השביל האדום שמלווה את
נחל ציחור.
עצרנו בבית הקברות למטוסים והמשכנו בדרך דרומה על שבילים רחבים ומהירים עד ל
תלם צניפים ולחניון הלילה האחרון שלנו, חניון לילה
שער צניפים.
בוקר אחרון למסע וכמעט כמו בכל בוקר אחרון במסעות חוצי ישראל, החברים מתחילים להיזכר בבית ולשאול מתי מסיימים?. בדיקה מהירה מביאה אותנו להחלטה שנכוון לסיים בשעות הצהריים כדי שכל משפחה תספיק להמשיך בזמן לענייניה.
יצאנו מהחניון על דרך עתיקה שמסומנת בסמ"ש כחול והמשכנו איתו דרך
נחל גרזי עד למפגש עם כביש 12. עדיין מוקדם וכולם ממשיכים יחד דרומה לאורך
בקעת עובדה ו
בקעת סיירים לתוך
שמורת מסיב אילת הענקית.
כביש 12 ממשיך כאמור דרומה, מצידו המערבי גדר הגבול עם
מצרים ומצד מזרח עשרות יציאות לשבילים שונים שמלווים את הדרך ומובילים לנקודות שונות בשטח. אנחנו יורדים לשביל האדום ונכנסים ל
נחל בטמים,
מישור סעיפים ו
נחל שני, חזרנו לכביש לצימצום הטווח וירדנו שוב לשטח בין
הר יהורם ל
הר יואש ועלינו על השביל שמלווה את
נחל שלמה עד לנקודת הסיום של המסע, וארוחת צהריים אחרונה, ממנה תצפית יפהפיה על
מפרץ אילת.
זה היה עוד מסע
חוצה ישראל משובח ולא פשוט ועם חבורה נהדרת של אנשים שמצאו את עצמם חברים עם כל יום שהתקדם. אתגר המסע, כ-800 ק"מ של נהיגה בשטח, 6 ימים ו-5 לילות, יוצרים חוויה חזקה ומיוחדת, משהו שלא ניתן להסביר במילים או ש
זר לא יבין זאת!
תודה רבה לכל אחת ואחד מכם, הייתם אלופים והיה לי לעונג להוביל ולבלות איתכם..
שנה טובה ולהתראות במסע הבא.
קובי
לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
תגובות