סיכום טיול ג'יפים - חוצה ישראל פסח 2024

ההחלטה

אוקטובר 2023 - תאריך שכולנו נזכור עד יומינו האחרון, אותה מתקפה חסרת רחמים של המפלצות מהדרום הותירה בכולנו צלקת. כל כך הרבה דיונים והתלבטויות האם יוצאים למסע, האם תהיה הענות, האם לג'יפאים שמטיילים איתנו וכאלה מהמצטרפים החדשים יש את מצב הרוח הדרוש למסע כזה שבימים כתיקונם הוא קשה, בוודאי בימים כאלו.

אחרי כל הלבטים גם נכנס השיקול של "מאיפה מתחילים את המסע?" - הרי איזור צפון הארץ הפך להיות מחוץ לתחום שכן הוא שטח צבאי סגור, היישובים מפונים, כטבמ"ים מעל ופצצות נזרקות בכינון ישיר... כל זה הווה סיכון. אחרי לבטים קשים ולאחר שהבנו כי יש היענות ואנשים משוועים ליציאה מהשגרה, הוחלט שיוצאים למסע ומתחילים אותו בעמק החולה, צומת גומא, המקום הצפוני ביותר שיכולנו להרשות לעצמינו להתקרב וגם את המפגש עשינו מהיר ביותר.

יוצאים לדרך

היום הראשון למסע

שעת בוקר, כ 15 גי'פאים עם בני המשפחה והציוד נעים צפונה כאשר ברקע דיווחים על הפצצות בצפון, ככל שמתקרבים לצומת גומא, נקודת המפגש, הוויז כבר לא מעדכן את הדרך וחזרנו לתקופה של ניווט במפות "רגילות".

תדריך בוקר , מפה טופוגרפי עם המסלול של היום הראשון, חלוקת מכשירי קשר ויאללה עוזבים את המקום כמה שיותר מהר כדי לא לקחת סיכון מיותר (נ.ב - מספר שבועות לאחר סיום חוצה ישראל דווח כי הייתה נפילה באיזור צומת גומא...).

את התחלת המסלול עשינו בסביבת קיבוץ גונן, חצינו את עמק החולה ונסענו להנאתנו לאורך נהר הירדן.

עמק החולה

נהר הירדן

הירדן, "הנהר הלאומי" הוא גם מהארוכים בערוצי ארצנו. ראשיתו במפגש נחל דן ונחל חרמון (הבניאס) ובדרכו לים המלח הוא עובר דרך הכינרת.
ארבעה נחלים נחשבים למקורות הירדן: נחל דן, נחל חרמון (הבניאס), נחל שניר (החצבאני), ונחל עיון. יובלו הגדול ביותר של הירדן הינו הירמוך המנקז שטחים גדולים בעבר הירדן המזרחי, ונשפך לירדן בנהריים. מאזור נהריים ועד ים המלח מהווה הנהר גבול בינלאומי והגישה אליו למבקרים מוגבלת למקומות ספורים בלבד. באזור זה גם בולטת תופעת פיתולי הירדן - פיתולים נרחבים המאריכים בצורה משמעותית את אורך הנהר לעומת המרחק האווירי בין הכינרת לים המלח (כ- 105 ק"מ בקירוב). באזור זה מאופיין הנהר בשתי מדרגות טופוגרפיות לאורכו, המדרגה התחתונה (ע'ור) שהייתה מוצפת תדיר בחורף ובעברית נקראת "גאון הירדן", ומעליה, מעבר לבתרונות חוואר, מדרגה נוספת (זור), או "כיכר הירדן". חלקו הגדול של מרחב זה נמצא כיום מעבר לגדר המערכת.

אנחנו זכינו לנסוע לאורכו של נהר הירדן באיזור עמק החולה ולאחר מכן גלשנו עם הנהר בציר הירדן ההררי דרך גשר כפר הנשיא בואך מושב אלמגור

על גדות נהר הירדן בגשר כפר הנשיא

ממשיכים לכיוון עילבון והמוביל הארצי...

שיירת הגי'פאים עולה על הכביש לנסיעה קצרה לכיוון מושב כחל, גולשת לחוקוק עם הנופים המדהימים של הכנרת והנה , לאחר ציר מיוחד במינו, אנחנו לאורך המוביל הארצי בבקעת בית נטופה.
בקעת בית נטופה: בקעת בית נטופה, שאורכה כ- 16 ק"מ ורוחבה כ- 3 ק"מ, נחשבת לבקעה הגדולה ביותר בגליל התחתון. שמה של הבקעה הוא שם עתיק הנזכר במקורות, והשתמר בשם הערבי סהל אל-בטוף. ייחודה של הבקעה הוא בהצפות העונתיות המתרחשות כמעט מדי חורף, בעיקר בחלק המזרחי של הבקעה. הצפות אלו הופכות את הבקעה למעשה לבריכת החורף הגדולה ביותר בישראל, בשטח של עשרות אלפי דונמים. אדמות הבקעה השתייכו באופן מסורתי לכפרים הערביים השכנים, וביניהם סח'נין, עראבה, כפר מנדא, עילבון, בועיינה וכן סאפורייה (ציפורי דהיום). בשל ההצפה החורפית, עובדו האדמות רק בקיץ ובסתיו כאשר הבקעה מתייבשת. לאחר הקמת מדינת ישראל, הוצעה בקעת בית נטופה כמאגר התפעולי הראשי של "המוביל הארצי", בתוכנית הראשונית שנועדה להוביל מים מנהר הירדן ישירות לבקעה בלי לעבור דרך הכינרת. תוכנית זו נגנזה, אולם המוביל חוצה את הבקעה לכל אורכה ובחלק המערבי ביותר הוקמו מאגרי אשכול - תחנה תפעולית מרכזית במוביל המים הארצי. האדמות בדרום-מערב הבקעה, שהשתייכו לכפר סאפורייה, הועברו לאחר מלחמת העצמאות ליישובים יהודיים (יודפת) ולהקמת מאגרי המים. עם הקמת מוביל המים הארצי הוסדר חלקית ניקוז הבקעה בחלק המערבי, ואילו החלק המזרחי נותר לא מנוקז עד היום.

מניסיון העבר יש לבחור את נתיבי הנסיעה בבקעה בקפידה, עד כדי כך ששבוע קודם לכן ביקרתי במקום לוודא שהכניסה לבקעה בכלל אפשרית וכי יש ציר שניתן להכנס בעילבון ולצאת דרכה לזרזיר/עמק יזרעאל ואכן מצאתי צירים כאשר הכל סביבינו מוצף כפי שניתן להתרשם בתמונות

בקעת בית נטופה- לאורך המוביל הארצי

"מנוחת הלוחם"

שיירת הג'יפאים נכנסת דרך זרזיר לעמק יזרעאל, חולפת על נהלל ובית שערים והנה אנחנו צופים באופק ביער הזורע כאשר היעד " הר גחר " וחניון הלילה הנעים שבו. איך מנווטים לחניון כשאין GPS, עוד סיבה להגיע למקום שבוע לפני ולוודא שהצירים המוכרים משנים קודמות פנויים שכן אם יש חסימה, אין איך לנווט לחניון ומתחילה ההתברברות - לשמחתי הזכרון והצירים תקינים -
האוהלים נפתחים, מקלחות השדה מתחילות לעבוד, הבשר יוצא להפשרה והמנגלים נדלקים - יאללה קצת לנוח לקראת יום חדש.

חניון הלילה הראשון

היום השני למסע

היום השני של המסע מפוצל, שיירת המסע לא מעוניינת להיכנס לשטחי " המשולש " ובכדי לעמוד בזמנים, מחליטים כי היום יפוצל.
התחלת היום השני בנסיעה בשמורת יער הזורע , כמו תמיד פגושים מאות ואולי אף אלפי אזרחים המגיעים בחול המועד לתור במרחבי השמורה, יקנעם לצידנו, קיבוצי האיזור והשטחים החקלאיים שלצידם, הפרות והפריחה...אחחחח הפריחה והירוק שכל כך ממלאים את הלב.

השיירה נכנסת לנחל שלף, חולפת על המעיינות המזינים את הנחל, עין שלף ועין מחוללים והנה אנחנו בשולי שמורת אלונה ( גיפאים מכירים את המקום מיער והר חורשן ). פינות הרביצה, פינות ה "זולה " לאורך נחל שלף ונחל דליה, הירוק , הצל והפריחה הופכים את המקום למאוד מבוקש. לאורך הציר מאות מטיבי לכת, קבוצות שרוכבים על סוסים, וכאלו על אופניים, ורק אנחנו המפונקים, יושבים בנוחות עם מוזיקה טובה ומזגן מפנק ומסננים לעצמינו " כל הכבוד להם...", השיירה חוצה את נחל דליה במעבר מים שלאח אחת נמצא עמוק במיוחד ורכבים נתקעו בו כי נסעו מהר מידיי, צלחנו את המעבר בשלום וממשיכים לכיוון אנדרטת משמר הגבול

חציית נחל דליה

ביקור באנדרטת משמר הגבול

נסיעת כביש קצרה ואנחנו בסביבת נחל חדרה ונחל יצחק - השיירה עולה על הציר החדש לאורך מסילת הרכבת החדשה שנסללת ממש בימים אלו של הטיול - נסיעה ארוכה לאורך המסילה והשיירה עולה על הכביש ביישובי עמק חפר לקראת הדילוג לחלקו השני של היום - יער בן שמן.

נסיעה לאורך פסי הרכבת החדשים באיזור חדרה

יער בן שמן, המשתרע על פני כ-30,000 דונם, הוא אחד היערות הוותיקים והגדולים בישראל - הריאה הירוקה של גוש דן. היער נמצא בין מחלף בן שמן למודיעין, משני צדי כביש 443 - המקום נבחר לארוחת צהריים והשיירה ממשיכה בשבילי היער, מעט אתגרי נהיגה, חולפת על פני אזה"ת של מודיעין והיישובים מסביב לה, והנה אנחנו באיזור לטרון/מיני ישראל וגולשים במהירות לעבר הציר המוביל אותנו לחבל לכיש - ללא ספק יום בו עברנו מירוק ופורח, לאיזור מעט יותר חום ויבש.

מעט אתגרי נהיגה ביער בן שמן

חלקו האחרון של היום השני עובר בחבל לכיש, צירים מיוחדים בשמיכות ליישובים, בסיסים, תל צפית, יער חרובית, קיבוץ בית ניר וגלאון עד שמגיעים למנוחה ביער שחרייה/יער המלאכים. להפתעתינו היער יחסית מלא והמקום שנבחר היה ליד קבוצת קראוונים גדולה בתקווה שהלילה יעבור בשקט ולשמחתינו הם היו יותר עייפים מאיתנו...

השיירה בעמק איילון - לטרון

חבל לכיש

תחילתו של היום השלישי היה במפגש עם עוד 3 משפחות שהצטרפו אלינו בבוקרו של היום השלישי. תדריך בוקר, מפה טופוגרפית ויאללה - היעד - ים המלח.
שיירת הגיפים נוסע בשבילי חבל לכיש, גן לאומי מערות סמך, הכרמים של מושב לכיש
( ענבי טלי כל עינב זהב...), נחל אדוריים והנה אנחנו כבר דוהרים לעבר יער סנסנה ויער יתיר לקראת האתגר הבא - טיפוס מעלה חירן ומעלות נוספים המחכים לנו באיזור. יער יתיר יודע לספק לא מעט פינות מוצלות ואכן ניצלנו את המקום לארוחת צהרים טובה לאחריה השיירה גלשה בציר מיוחד הצופה לערד ממזרח וב"ש ממערב בואך כביש 31. בשלב ראשון עצירה למקלחת מסודרת וממשיכים להצטיידות בסופר בעיר ערד.

השיירה בכרמים בחבל לכיש

משתעשעים במעלות שבנחל אדוריים

מעלה הר חירן חבל יתיר

מעלה הר קומות

חלקו השני של היום השלישי, מעט אתגרי נהיגה. נסיעת כביש קצרה לכיוון הר קומות והנה אנחנו על הסמ"ש האדום לקראת טיפוס 2 המעלות של הר קומות - כל אחד מהמעלות אתגרי.
לאלו שחששו הצענו חלופה של מעקף. שיירת הג'יפים גולשת במעלה עזגד כאשר עב הירדן ממזרח והנה אנחנו מתקרבים למישור עמיעז ובנסיעת כביש קצרה מגיעים לחניון הלילה. טוב, האמת היה חניון לילה שרובינו נזכור אותו - היה יום שרבי, ים המלח כן!!, כמויות "החומיני" שהתעופפו לנו בכל מקום היה פשוט סיוט. אבל קצת קשה מתייאשים?? התעוררנו ליום חדש.

היום הרביעי למסע - היעד הר כיפה.

היום הרביעי בפתח ואנחנו עולים ברמת העבירות .
שיירת הגיפים עולה על ציר נחל אמציהו, ציר ראלי אפשר לומר שמוציא אותנו בסביבת עין חצבה, נסיעת כביש קצרה ואנחנו בעין יהב במרכז המסחרי הענק - מתדלקים, רוכשים מצרכים בחנות הנוחות ונכנסים לשטח לקראת כיבוש מעלה עשוש.

במקום פגשנו את הקבוצה של דרור ברלי שביקרה במעלה עשוש יום לפנינו רק לא כולם הספיקו לטפס והיה חשוב להם לחזור ולךהשלים את המשימה. 20 דקות המתנה ושיירת הגיפים מטפסת במקצועיות את המעלה בלי טיפת קושי או נזק.
לאלו שבחרו לוותר על האתגר הצענו חלופת מעקף דרך נחל עשוש.
שיירת הגיפים שטיפסה את מעלה עשוש מגיעה לנקודת המפגש עם שיירת המעקף ו...וואלה חסר רכב....
לנו יש קליטה, לאלו שהלכו לאיבוד אין - ואני מחליט לרדת למעקף ולנסות לאתר את הרכב האבוד. נסיעה מהירה, כזו שמברכים כל שנייה את סט בולמי הזעזועים המעולים שמותקנים ברכב ( BP-51-EMO של חברת אולדמן ) תוך כדי נסיעה מצליח לקלוט בקשר את הרכב האבוד שהחליט לצאת לכביש בסביבת צוקים - יש תקשורת ואנחנו נפגשים.
התחבקנו התנשקנו בכינו בכינו ויאללה - אני יוצר קשר עם השיירה בראש מעלה עשוש וממנה את אחד החברים להוביל את השיירה עד למפגש נחל ברק לעץ המפורסם, כאשר הרכב האבוד ואני מגיעים דרך כביש 90.
שיחה קצרה ורענון בעניין נוהל שיירה, ארוחת צהרים טובה " בעץ ברק" וממשיכים לאתגר הבא - טיפוס לרמת ברק.

מעלה הר כיפה

שעת אחה"צ ואנחנו מגיעים לתחתית מעלה הר כיפה. מעלה שנראה מאוד רגוע מרחוק אבל סוער במיוחד וללא כיוון הוא יכול להיות רע. חולפים על הדרדרת, חולפים על ההצלבות, מגיעים למדרגות בראשו - כיוונים של ס"מ לפה או לשם - וכל 15 הגיפים למעלה....
נסיעה קצרה וכבר בשעה 17:00 אנחנו בחניון הר כיפה, חניון שעבר שדרוג ושיקום, נמצא בגובה מה שמאפשר רוח נעימה ואף קרירות מסויימת בטח בהשוואה לסיוט של הלילה השלישי בים המלח.

חניון הלילה הר כיפה

היום האחרון למסע - היעד אילת

היום נוסעים/יורדים לאילת

שיירת הגיפים מסיימת את ההתארגנות הבוקר, עוזבים את חניון הלילה בהר כיפה ויורדים בכביש 40 בנסיעה קצרה לכיוון נחל פארן וציחור. הנסיעה דרומה לא פשוטה בעיקר בשל מגבלות שטחי האש ואנחנו מוצאים מסלולים "בין לבין" ומגיעים לצירים קסומים עם נופי ומרחבים עוצרי נשימה. בכל אחת מהעצירות במהלך היום, אולי אפילו במהלך כל הטיול, כהאדם הפרטי עומד מול העוצמה של הטבע, המרחבים - חשבון הנפש הזה שיש לנו שוביים, חטופים וחיילים שנלחמים ונהרגים בדרום ובצפון - מציקה . איך עולם כמנהגו נוהג ואני פה - מאידך, כמו שכבר אמרתי - תשאל כל לוחם והוא יגיד לך - "אני שם כדי שאתה תוכל לנהל את שגרת חייך - צא ותהנה.." ככה לפחות שכנעתי את עצמי.

מטפסים בקניון עדה

ראלי חוצה ישראל 24 - בואך עובדה

ביקור בחולות כסוי

שמורת הנחלים הגדולים

שיירת הרכבים עוזבת את שמורת הנחלים הגדולים, מקיפה את בסיס עובדה וממשיכה מזרחה לעבר דיונת "חולות כסוי " - הילדים קצת משתעשעים וממשיכים דרום מזרח לעבר " מעלה גרופית/קטורה " האתגרי.
מעלה שיש לחשב ולהסביר ולשנן לנהגים איך יורדים אותו בביטחה אחרת זה עלול להגמר רע... אקצר - כולם ירדו לאט ובטוח, בסיומו דהרנו דרומה לאילת לא לפני שאחד הרכבים נתקע בלי דלק ולאור העובדה שלא היו תחנו דלק פתוחות בקרבת מקום ( יוטבתה היה סגור לרגל שיפוצים ), נפרדנו מהבחור תוך שסיכמנו כי מאילת נחזור אליו עם דלק. שיירת הגיפים עולה על ציר הנפט, נכנסת להרי אילת ולקראת אור אחרון נחשף בפנינו מפרץ אילת. הסתיים לו עוד מסע מוצלח של חוצה ישראל

הסתיים חוצה ישראל 24 - ברקע מפרץ אילת