מבחן דרכים: פורד ריינג'ר ראפטור - דרקון יורק אש

צילום: עדי וייזל

בשנה האחרונה מתרוצצות ברחבי הרשתות הכתובות והמצולמות סיפור על טורף על אינטליגנטי ויפהפה אשר מסתובב חופשי ולוכד כל מי שמתקרב אליו.

ברור מאליו, כי אני בתור חובב הרפתקאות מושבע, ארצה לקחת חלק בין אלו שנכוו מאש הדרקון.

למה רק להם מגיע?

צילום אבי כחלון

אומנם נדרש קצת זמן לתאם ולארגן, אך ברגע בו אושר המועד ידעתי כי לא אשן הרבה בימים בהם נבלה ביחד, רק לא היה ברור מי מאיתנו יאלף את מי.

דגם זה הוא פחות או יותר המקביל של פורד לטנדרים המוכרים כאן – טנדר בינוני 1 טון, אבל אם אתייחס אליו רק כ-טנדר אני עושה עימו עוול.

ניסיון חיי הביא לי היכרות צפופה עם התוצרים היפנים המקבילים שהם משובחים מאד, אבל עם כל הכבוד הם בכלל לא משחקים באותה ליגה. נהגתי גם בגלדיאטור של ג'יפ, המהווה מתחרה ראוי, אבל הוא נגזר של ג'יפ רוביקון עם תוספת ארגז, ולא נולד כפיק-אפ אמיתי.

פורד זה, הוא תוצר קצה של דגם ריינג'ר, ומגיע לכאן עם מנוע צנום יותר, 3 ליטר טורבו בנזין, 6V המייצר 292 כ"ס ומומנט בשרני ועצום של 49.1 קג"מ.

ומדוע נתון זה אמור להרשים כל מי שאבק מדבר הוא חלק ממערכת הדם שלו?

עוצמת המומנט תבוא לידי ביטוי ביכולת הרכב לצלוח מעברים טכניים (קרי סלעים, חולות, דרדרת אבנים, בוץ וכו'?) בקלילות של מתעמלת סלובקית כאילו לא היו.

ברכבים שתכליתם לנסוע מהר המומנט הוא זה שאחראי על התאוצה המהירה והמעבר מנסיעה מנהלתית לטיל שיגור.
ועכשיו תחברו את עוצמת צליחת המכשולים עם יכולת לדהור מהר גם בכביש וגם מעבר לו, ותקבלו את הראפטור.

ראפטור המבחן מגיע בצבע כתום שאין שני לו, זוהר בכל פינה, וקשה מאד לפספס אותו.

לאנשים עם בעיות ראייה קשות הוסיף היצרן מדבקות גדולות לאורך דפנות ארגז המטען.

מה כתוב כאן? אני לא רואה.

בתוך תא הנוסעים הקדמי יש צמד מושבים ארגונומיים במיוחד, מצופים עור שחור ונגיעות באותו כתום נאה, שמופיע למשל סביב פתחי המיזוג, ומוסיף נגיעות צבע השוברות את השחור.

המושבים האחוריים מרווחים דיים לשאת שני נוסעים שישבו בנוחות רבה, אני לא בטוח כי תוספת אדם שלישי באמצע תאפשר לו נוחות, אבל היות והראפטור רחב מהמקובל, יתכן ואני טועה.

מביני ענין שראו במהלך סוף השבוע את התפוזון הלוהט בשטח, לחשו את שמו ביראת כבוד.

צמיגי שטח בשרניים, עבים וגדולים במיוחד נותנים את הטאץ' המיוחד שגורם לכל זה שמתקרב לרייר מתאווה.

שמן וגדול זה סקסי.

ברמת המחיר שלו, כל חומרי הגלם חייבים להיות מהסוג הטוב ביותר, וגם רמת ההרכבה צריכה להיות זו שמתחשבת בעובדה כי זהו רכב קשוח שנדרש לעמידות יוצאת דופן.

על הקונסולה שבין המושבים נמצאת גלגלת הקסמים האחראית לנושא העבירות, כאשר לטובתה נוספים אפשרות נעילת הדיפרנציאלים (הקדמי והאחורי) דרך מסך המולטימדיה, וכן שליטה במתלים במתג ייעודי על ההגה לחיזוק השרירים, אם וכאשר.

הגלגל האחראי על כל הקסמים.

בדיעבד, ולאחר סדרת מאמץ נרשם חסרונה המורגש של מצלמת גחון, העשויה לסייע במקומות בהם לא רואים מה קורה מתחת לרכב.

בפינת הגימיק התורן נמצא את כפתור שינויי סאונד האגזוז שיש לו ארבעה מצבים.

כפתור לשינוי סאונד האגזוז.

ואם קמת (והפניה לגברים ונשים כאחד),בבוקר במזג אוויר גברי, מן הסתם תכוון את המצב הקיצון, הבאחה, בשביל "הבוקר טוב".

זהו גרגור חושני עמוק שמזכיר לך שזה שדורך על סלעים מתייחס אליהם כאילו היו חול זיפזיף רך.

בדרך החוצה אל הכבישים והפקקים זוכרים מה רובץ מתחת לחרטום הגדול של הספינה הזאת.

המושב הגבוה, הצמיגים הגדולים, והמתלים, מאפשרים מבט מתנשא על אלו המתניידים בפחיות קטנות.

זכרו, טורפי העל כזכור מעולם לא גילו עניין בחגבים.

גם בכבישים המהירים רואים את המבטים של מי שיודע להעריך ומי שנותן כבוד וזז הצידה.

הראפטור מהתנהג על הכביש המהיר בנוחות של רכב פרטי, והנהג מקבל משוב תמידי של ביטחון נינוח.

מי שמחפש יותר נתונים טכניים, יוכל לדלג מכאן לאותם אתרים, שכן מכאן ואילך הוקדש הזמן להיכרות וכיופים.

כאשר מעמידים לרשותי רכב שטח חזק ועוצמתי, כמו הראפטור, אך הגיוני הוא שלא אצא לבד לחפש צרות, כי מי שמתאמץ ימצא אותן בשטח בלי בעיות, ועל כן עדיף להצטרף למדריך שמכיר את השטח על בוריו, יודע לכוון להיכן להגיע, ואיך, ואילו כלי רכב יכולים להתמודד עם האתגרים. על כן שבתי ופניתי לאתר השטח הישראלי 4X4, וביקשתי להתלוות לטיול סביב נחל צין שמדריך עדי וייזל.

המסלול המתוכנן מבטיח מספר נקודות ראויות למעבר מאתגר, ולשמחתי התקבצה קבוצה של 8 רכבים מסוגים שונים, שלכל אחד ואחד יכולות שונות, והיה מעניין לראות את ההתמודדות של כל אחד ואחד עימן.

אם נפגשים בדימונה בשעה תשע, זה אומר ששעתיים לפני כן מתחילים בתנועה.

אל נקודת ההתחלה אנחנו נוסעים בכביש 25 מדימונה לכיוון הקריה למחקר גרעיני (הידוע בשם "מפעל הטקסטיל"), שם פנינו ימינה אל כביש 206 לכיוון דרום, כעשרה ק"מ ואז פנינו שמאלה לכביש 227 אשר שלט גדול מסביר שאין ממנו יציאה לכביש 90 (סוג של כסת"ח).

כביש זה שאינו מתוחזק ומרובה שברים באספלט, שוליים מסוכנים, בורות וחריצים, שימש במשך שנים רבות ככביש המוביל לאילת, ויש לו חשיבות היסטורית חשובה, ותמוה שהמדינה מתעלמת מתחזוקה בסיסית, שכן מטיילים רבים פוקדים את הכביש הצר וצדדיו.

בשלב מסוים לפני פניה לכביש מעלה העקרבים ממשיכה דרך עפר המובילה לצפייה על המכתש הקטן.

כאן, לפני שאנחנו פונים לריקון אוויר מהצמיגים למען שיפור האחיזה ולמניעת קרעים בדופן הצמיג מסלע מחודד, עדי נותן לנו סקירה על היווצרות המכתשים (תופעה ייחודית בעולם), והסבר על האזור והמסלול הצפוי.

דרך העפר המובילה לתצפית שטוחה אך כולה גביונים קטנים המעבירים רטט אל חלל הנוסעים כאשר הצמיג מלא אוויר. הורדת הלחץ בצמיג יוצרת תחושת ריחוף נעימה, והפער בין הלחצים מוחשי מאד.

אנחנו חוזרים אל הכביש, חוצים את התלולית שהוצבה שם לפני שנים למנוע מעבר, ואנחנו יורדים את כביש מעלה העקרבים המפותל.

החביות העומדות הן סימן ההיכר לכביש.

כבר בימי הכיבוש הרומאי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה השכילו הרומאים לכבוש דרך שהובילה מחברון עד אילת.(הנתיב הרומי נמצא במקביל לכביש הסלול על צלע ההר).

בזמן המנדט הבריטי פרצו האנגלים דרך ששימשה את לוחמי תש"ח בדרכם לכבוש את סדום ואילת. מאוחר יותר סלל חיל ההנדסה דרך אספלט. שמו של הכביש נגזר מן המילה "ערקבים" שהם פיתולי עקלתון.

זהו אחד הכבישים המדהימים בארץ, ויופיו מהפנט את הנוסעים בו, ועדיין תמיד חובה לנסוע בו לאט ובזהירות.

כאשר ירדנו אל המישור במקום בו פניה ימינה מובילה לשדה הבולבוסים (ע"ע) פנינו בעקבות עדי שמאלה, ונכנסנו לערוצו המשגע ביופיו של נחל צין.

"... אורכו של נחל צין הוא כ- 125 ק"מ והוא מתחיל בפאתי מצפה רמון ומסתיים בכיכר סדום.

הנחל זורם במפל מרשים אל קניון עין עבדת ומשם מתפתל לאורך של כ- 50 ק"מ בבקעת צין עד לנווה המדבר של עין צין. משם הוא ממשיך אל דרך גבי צין וגבי שיש. הנחל ממשיך להתפתל כעוד 10 ק"מ בגבול בתרונות חוואר עד לכביש 2499, ולבסוף, המים נבלעים באזור של כיכר סדום..."

מתוך האתר: טיולי

הצבעים של נחל צין מושפעים משכבות מינרלים שונים בקרקע וכתוצאה של שיטפונות והזרמת שפכים שונים יוצרים בערוץ המפותל קליידוסקופ מרשים של צבעים.

נסיעה בתוך נוף בראשיתי.

במקומות בהם יש מים צומחת צמחייה נמוכה עם עלווה צרת שטח פנים.

הנתיב כולל מעברים בהם הרכבים יכולים לנוע מהר, לבין מדרגות ופיתולים בהם מורידים הילוכים, מעבירים למצב LOW ולאט לאט מדלגים בין הנקודות.

אם נוצר צורך עוצרים, ומאפשרים לזה שמתעכב לעבור את המכשול בעדינות ובבטחה.

מדריך הקבוצה חשב לעצור בגבי שיש להפסקה קלה, אבל היות המקום חשוף לשמש החזקה, ולא ניתן לעצור כאן מעבר לכמה דקות צילומים מחויבים של הסלע הלבן בעל אלף הצורות. לאחר שיטפונות הגבים מלאים במים והמקום מרהיב ביופיו.

גבי שיש המרהיבים

אנחנו ממשיכים בנתיב המסומן, כעשר דקות מעבר לגבי שיש עדי מוצא רחבה גדולה בה כל הרכבים יכולים לעמוד במקביל זה לצד זה, דופן המצוק מטילה צל המאפשר לכל הקבוצה לקחת הפסקה לארוחת צוהריים.

זה המקום בו כל ג'יפאי המכבד את עצמו שולף מתא המטען כסאות, שולחן, גזיה, מקרר, ואו ערסל במטרה לשדר קוליות בצד שימוש במנעמי החיים, באמצע מסע מפרך בתנאי קיצון.

אחד שהגיע מוכן לארוחת גורמה במדבר. עדי וייזל.

מקום זה הוא בסיסו של מעלה אשמדאי. זה שבחר בשם הזה ידע בוודאות על שום מה.

מעלה אשמדאי

המעלה צר למדי כאשר משני צדדיו יש מדרון תלול, והנתיב רצוף מכשולים המחייבים לנעול את הדיפרנציאלים ולטפס עקב בצד אגודל בהילוך נמוך עם לחיצה קבועה על דוושת הגז, את המעלה שזכה בצדק בשמו.

פעימות הלב שלי יכלו להאיר את רמת גן אם נשתמש לרגע בפראפרזה ישנה.

המשכה של הדרך מגיע אל שער אשמדאי ואל פתח המכתש הקטן.

מכאן אנו עוברים לנתיב העובר בנחל חצרה, וכאשר חלפנו צמוד למקום מסתורי מוקף גדרות עבות עם שילוט המזהיר מפני מוקשים, סופר לנו כי זו מטמנה לחומרים מסוכנים על פי השמועה.

המראה ממצפה מזר

עדי מבטיח לנו כי יתרת הזמן מאפשרת לנו לתצפת לכיוון ירדן, ובעוד הספקנים שבנינו מרימים גבה, (ירדן? מפה?? איך??), הוא מתחיל לטפס בעוד נתיב צר שהולך ומתרחב ככל שעולים עד לפסגה רחבה ושטוחה, ממנה נשקף נוף מרהיב של מרחבים רחוקים, כאשר באופק ניצבים הרי ירדן, וטיפה מקצהו הכחלחל של ים המלח.

מקום זה נקרא מצפה מזר.

לאחר תצפית וצילום קבוצתי המשכנו בדרך. חצינו את כביש 25, והתחלנו לרדת בערוץ הנחל, בדרך חתחתים לא פשוטה אל גבי פרס.

גם כאן נדרשה נהיגה זהירה, להימנע מבורות ואבנים בולטות, ומעברים חדים בערוצי הנחלים.

חריץ הקרקע הרחב והעמוק בו נמצא אתר גבי פרס מעיד כי גם כאן עברו מים רבים בחורף האחרון, אבל לא נותר מהם הרבה, למעט מספר שלוליות ירקרקות.

גבי פרס

אל נקודת הסיום אנו עולים בעלייה צרה מאד שמדרגה גבוהה כמטר, וארוכה, חוסמת את נתיבה.

בעוד עדי צולח את המכשול די בקלילות מלחיצה, הרכב שאחריו מתקשה לעבור, ועל כן מחליטה הקבוצה לנסוע אחורנית לאט לאט, על מנת לעבור את המקטע בדרך עוקפת שאף היא דורשת הקפדה על כל תנועה והכוונה קרקעית.

מכאן המשכנו לאורך המסוע של מפעלי ים המלח העולה מהמפעלים אל בקעת צין.

מסוע זה הוא יצירה הנדסית מורכבת המאפשרת העברת הפוספטים אל מפעלי העיבוד מבלי צורך שימוש במשאיות רבות, ובתנועה קבועה ללא הפסקה.

דרך העפר משמשת את התחזוקה של הקו, ואיתה נגיע אל מקום היציאה בכביש 25 ליד מצד תמר.

המסלול שעברנו היום מיוחד במינו, יפהפה וקשוח.

יש בו מכשולים רבים המאתגרים כל מי שנסיעת שטח זורמת בעורקיו ועושה לו ויברציות לחודשים קדימה.

נסיעה בכלי רכב תואם למשימה הוא תנאי ראשוני להנאה המובטחת, וסיום מסלול כאשר כל המשתתפים והרכבים שלמים, וללא צורך בחילוצים ואלתורים מוכיח בלי מילים נוספות עד כמה הטיול הזה היה מוצלח מכל הבחינות.

תודה רבה לעדי וייזל ולאתר השטח המארגן את הטיולים הללו.

והראפטור שלנו? אותו טורף על, שב והוכיח בכל מטר ומטר שהוא נגע בו, כי הוא מכונה משומנת ואדירה של יצירה טכנולוגית מרשימה ביותר.

יש לו צורה של טנדר אבל הוא לא דומה לאף אחד כמוהו.

יש לו יכולות של ג'יפ (שם כולל לרבי שטח) אבל הוא לא ג'יפ.

יש לו נוחות של רכב "רגיל" ועבירות של נגמ"ש משוכלל.

אין עוד אחד כזה.

צילום עדי וייזל

הנסעה השקטה, הבטוחה החזקה והאפשרויות הרבות העומדות לנהג לשלוט בכל רגע נתון איך לעמוד בתלאות הדרך ללא מאמץ, וללא פחד שווה בסופו של דבר את מחירו.

על מנת לרדת לכל קסמיו של הג'ינג'י הזה, צריך הרבה יותר מארבעים ושמונה שעות, ויותר שעות מנוע, אך גם עם המעט שזכיתי נוצרו המון מסקנות, שהעיקרית בהן היא אהבה תמה ועוצמתית, כאמור.

צילום אבי כחלון

יומיים הספיקו לי על מנת לקבוע חד משמעית.

אני מאוהב!!!

הפעם מדובר באהבה עזה לא רציונלית שנדלקת בבת אחת.

ואהבה כמו כל אהבה, מביאה עם כל ההתרגשות והניצוצות, שתי בעיות גדולות, בשורה התחתונה. אז מאיפה אתחיל?

האחת היא המחיר לאהבה.

מחירו של הראפטור הזה גבוה מאד, אבל מאידך הוא מעניק רגעים ארוכים של עונג וזיכרונות שלא ישכחו, ויתכן מאד כי פרמטר זה יהיה בסוף זה שיטה את הכף.

והבעיה השנייה?

מתחלקת למעשה לשתיים.

לו הייתי נניח זה שגרף לאחרונה 54 מיליון שקלים מהלוטו, מן הסתם, בדרך מרחוב הפטמן 3 עם הצ'ק בכיס, הייתי נכנס לסוכנות פורד וקונה לעצמי מתנה לוהטת.

איזו מתנה זה כבר עניין להתלבטות.

שכן מצד אחד עומד הברונקו המרשים, אבל מולו באולם ניצב ראפטור רעב.

וזאת רבותיי בעיה אמיתית.

מזל וחבל שהיא לא שלי.

פורד ריינג'ר ראפטור

מנוע טורבו בנזין בנפח 3 ל'

הספק 292 כ"ס

מומנט 49.1 קג"מ

צריכת דלק (במבחן) 1:5.9 ק"מ /ל' (על פני 650 ק"מ משתנים)

מחיר (כולל אגרה) 485,000 ₪

כתבות נוספות בנושא פורד ברונקו:

מבחן דרכים פורד ברונקו BADLANDS
פורד ברונקו ביום של מדריכי אתר השטח הישראלי
פורד ברונקו רפטור 2023

• בצאתנו לטיול הגדול בנחל צין, התבשרנו בכאב על מותו הפתאומי של עמיתנו אילן פייביש. אילן, שהיה כתב רכב ובעל האתר טורבו מגזין, מכור לכלי רכב מהירים ויקרים במיוחד, אדם שטרף את החיים מהצד של השמפניה, ואהב גם להראות את זה, היה אדם אופטימי, חביב במיוחד וחייכני, שהפך כל מי שנקרה בדרכו לחבר שלו תוך דקות. תהא כתבה זו מוקדשת לזכרו.

יהא רצון שיחזרו החטופים והחיילים בשלום לביתם.