לנד רובר דיפנדר בטיול ג'יפים במדבר יהודה

צילום: עומר זילברמן

באמצע המעלה נתקפתי חרדה.

הרכב עמד בזווית מפחידה, נדמה לי לרגע כי שני גלגליו הקדמיים התרוממו קמעה באוויר.

כבר ראיתי יותר מידי סרטונים בהם נהגים גדושי טסטוסטרון מנהלים קרב בלימה נואש נגד חוקי הפיזיקה, ומגלים לתדהמתם כי הם נוחלים מפלה באמצעות גלגול, ריסוק ושבירת כל חלק שלם, שלהם, ושל רכבם בשל התעקשות מטופשת.

וכאן נזכרתי במשפט שיש לי את זכויות היוצרים עליו: "לא הגעתי אל גילי המתקדם כי לקחתי סיכונים מיותרים."

רגע מלחיץ

האם כל עלייה מחייבת בשם הדאווין או האגו, או איך שלא תקראו לזה, את ההכרח המתבקש לתקוע בה דגל?

לשמחתי לעליה הזאת יש מעקף, פחות זוויתי ויותר בטוח. שילבתי לרברס, ולאט לאט נסוגותי אל המישור ואל המעקף.

זאת לא פעם ראשונה בחיי בה נאלצתי להפעיל מערכת שיקולים שונה ואחרת מכל אחד אחר, בעיקר כאשר אני נוסע ברכב יקר, שאינו רכב שלי, וכל נזק שיגרם בשל החלטה לא מושכלת, יגרור אחריו המון אי נעימויות במקרה הפחות נורא, הוצאות כספיות אדירות במקרה הרע, וחמור מכך נזק גופני במקרה הנורא מכל, וכאשר יש ספק, אז אין ספק, ושהאגו שלי ילך לנוח בצל.

לנד רובר דיפנדר, בן למשפחה של קשוחים כבר עשרות שנים. יש המון תיעוד שלקחו את הרכב הזה אל גבולות המעטפת וחצו אותם פעמיים, אבל זה במקרה שיש סוג של גיבוי תקשורתי או כלכלי העומד בפני אותם נהגים, ובכל זאת כאשר הטלפון צלצל לא היססתי לרגע.

תרצה שאתאם עבורך את הדיפנדר החדש? שאל הקול בצד השני של הטלפון, כשהעיר אותי יום אחד מוקדם (מידי), ואם יש משהו שיכול להעיר אותי באופן מידי זו הבטחה ליטול לידי עוד נציג של רכב התשוקה הפרטי שלי, ואחרי שבחנתי את זה המצויד במנוע חשמלי יחד עם מנוע בנזין, מגיע בן משפחה חדש, הנקרא "גרסת הכניסה" למשפחת דיפנדר 110, ויש לו מנוע בעירה לוגם סולר שמנוני.

גם אם זהו מנוע המפיק "רק" 200 סוסי עבודה בריטיים, עדיין המומנט הוא 50 קג"מ, שזה נתון מבטיח, יש לומר.

האם אני רוצה סוכריה, גם אם היא דלת סוכר? מסתבר שכן.

בטח ובוודאי, עניתי לקול ששאל.

יאללה, בוא נלך על זה.

צילום: רוסלן פאול

משפחת הדיפנדר, מתחלקת (כמו בצבא) לשלושה, כאשר המבדילים ביניהם הם הגרסאות לפי מרחק הסרנים:
הגרסה הקצרה, בעלת שלושת הדלתות נקראת 90, אחריה 110, והגרסה הארוכה ביותר נקראת 130.

ומה עומד מאחורי המספרים הלכאורה אקראיים?

המספרים 90, 110 ו-130 שנבחרו לדגמי לנד רובר דיפנדר נובעים במקור מהתייחסות לאורך בסיס הגלגלים של הדגמים הראשונים בסדרה, שנמדד באינצ'ים (אורך בסיס הגלגלים הוא המרחק בין הציר הקדמי לציר האחורי).

ההקשר ההיסטורי - כאשר לנד רובר הציגה את הרכבים האלה, המספרים ייצגו פחות או יותר את אורך בסיס הגלגלים:

1. דיפנדר 90 - בסיס גלגלים של כ-93 אינצ'ים.

2. דיפנדר 110 - בסיס גלגלים של כ-110 אינצ'ים.

3. דיפנדר 130 - בסיס גלגלים של כ-127 אינצ'ים (עוגל ל-130 לצורכי פשטות).

מדוע המספרים אינם מדויקים?

עם השנים, בשל שינויים בעיצוב, במבנה ובדרישות רגולטוריות, האורכים האמיתיים של בסיסי הגלגלים השתנו מעט, והם כבר אינם תואמים בדיוק את המספרים המקוריים. עם זאת, לנד רובר שמרה על השמות מסיבות מסורתיות ושיווקיות.

משמעות מעשית: הבחירה במספרים הפשוטים נועדה ליצור הבחנה ברורה בין הדגמים מבחינת גודל ושימושיות.

שימור המורשת: המספרים הפכו לחלק מהזהות ההיסטורית של דגמי הדיפנדר, וממשיכים לשמש גם בדגמים מודרניים.

בתוך משפחת 110 ישנן ארבע רמות גימור שונות, ובהתאם לזה המחירים.

גרסת s (זו שתואמה עבורי), הינה גרסת הכניסה, ואם המרכב החיצוני נראה זהה לשאר אחיו, מסתבר כי מעבר להפרש הכספי (המגיע אף לרבע מיליון שקלים, בערך), סעיפי התוספות הינם רבים, וכפי הנראה גם ישנו את יכולותיו של הדגם, בהתאמה.

בשאר גרסאות המרכב, ניתן למצוא שורה שלישית של שני מושבים נוספים, גרסה זו מגיעה חסרת השורה הזאת, אך מאידך תא המטען גדול דיו להעמסת ציוד רב לטיולים מתבקשים.

כאשר יצרן מכריז על "רמת כניסה" למותג יוקרתי, מגיע המבקר הקפדן לראות איפה חסכו, והיכן השאירו את רוח האייקון, שלא יתבזה חלילה.

בל נשכח כי ברמת מחיר (החל מ-540,000 ₪) רמת כניסה של אחד, היא פסגה של אחר, וסכום זה הוא הרבה מאוד כסף, ועל כן גם אם ביחס למתחרים מבית, אי אפשר לצפות להנחות בפרטים החשובים ביותר.

מערכות לנסיעה בשטחים קשים כולל עשב, שלג, חול, בוץ וסלעים, זהות לדגמים היקרים, אבל המושבים של הנהג וזה שלצידו מוכוונים ידנית, כאילו עם הידיות האלה של פעם. מסך המולטימדיה הגדול מכיל המון אפשרויות ובניהן התממשקות למכשיר הטלפון, אבל בחיבור חוטי ולא אלחוטי, כמתבקש (זה ככה גם בגרסאות היקרות).

כאן אין בנמצא מתלי אוויר, אבל המתלים משככים את הטלטלות בשטח, אך כאשר הרכב מגיע לבורות בנתיב, גלגל אחד או יותר מריחים לפתע אוויר מכל צד.

חסרון מתלי האוויר לא מאפשר להגביה את המרכב יותר ממה שהוא.

מרווח הגחון של גרסה זו עומד על 23 ס"מ, בעוד שהיקרים יותר מתחילים מנקודה גבוהה יותר (29 ס"מ לפני הגבהה נוספת).

גלגל חלופי בגודל מלא, נשאר במקומו הקבוע על הדלת, כך שאינו גוזל מקום בתא המטען או תחתיו, התשלום על מיקומו ההיסטורי הוא בראות המוגבלת לאחור, אך מרגע שהומצאה המצלמה האחורית, נדמה כי גם סוגיה זו באה על תיקונה.

ואפרופו מצלמות, לרכב שלל מצלמות המכסות כל פינה שלו, ויש אפשרות גם לראות את הרכב בתנועה, כאשר הצילום של הרכב מבוצע כאילו מבחוץ, מאידך בשטח מורגש חסרונה הנחוץ של מצלמת גחון, ומצלמת חזית אינה משקפת את מלוא הצורך לדעת מה קורה מתחת לרכב.

רכבים המיועדים מראש לפרוש מכבישי האספלט לטובת מפגש עם הטבע במקומות הקשים יותר לגישה נוחה, צריכים לכלול מספר אלמנטים הכרחיים.

על כן מרווח גחון גבוה הוא תנאי בסיסי, כמו גם זוויות גישה ונטישה, שהם הזווית בה תפגוש הקרקע את הפגוש הקדמי או האחורי, וככל שהזווית גבוהה יותר כך הסיכוי להשאיר בדרכנו חלקי מרכב של הרכב, נמוך יותר.

אחרי הנתון הזה, מגיע המנוע עם הכוח והמומנט שהוא מספק, תצורת שלד הרכב והמתלים. נעילות צירי הדיפרנציאל וגיר שיש בו הילוכי כוח. ואת כל הטוב הזה מביא הדיפנדר כנדוניה של הבטחה מראש.

לכל אלו משודכים צמיגים בשרניים (אם כי מי שמבין אמר שיכל להיות טוב יותר), אבל גם הם כנראה סוג של פשרה בין שטח לכביש, עם יותר כיוון לשטח.

כאמור, את הדגם הזה מזיז מנוע דיזל בנפח שלושה ליטרים, וכמי שגדל על מנועי דיזל שנשמעו מרחוק, הרי שהעלם הצעיר, מנועו שקט כל כך, עד כי לרגע חשבתי שאני מתנייע ברכב חשמלי ברחבי גבעתיים.

מיותר לציין כי הבאמפרים העירוניים לא ממש דגדגו ליושבי הרכב.

מיכל דלק עצום (90 ליטר) מבטיח טווח נסיעה של כ- 800 ק"מ (לפחות), אומנם התרגלנו לבדוק טווחי נסיעה בעיקר ברכבים חשמליים, אך רכב שמתרחק מהכביש (ומתחנות דלק) צריך מספיק נשימה לשיטוט במרחבי המדבר ללא דאגות.

הדלתות המאסיביות נפתחות וחושפות תא נוסעים מרווח, מרופד בחומר דמוי עור, וכל הפלסטיקה מוקפדת ונעימה למגע.

חלקי הפלסטיק השונים מגיעים בגוונים שונים של צבע, כמו למשל השילוב בהגה, ונראים כיחידה מושלמת אחת וגם נעימים לעין.

ליושבי השורה השנייה מובטח מקום רב ונוחות, בזכות הרצפה השטוחה. רכב המבחן מגיע לבוש ירוק מט מרהיב ומיוחד, ועם כמה שאני בעד הירוק הקלאסי של לנד רובר, מגיע זה עם המט המהפנט שמוסיף טאצ' יוקרתי, משלים טוב יותר את המראה הכללי ולטעמי גם אבק המדבר פחות מורגש עליו.

השאלה המתבקשת, לאור כל מה שנראה ונקרא לעין, האם המנוע המעודן (יחסית), לא יטביע את תהילת המותג אל העמוק בערוצי מדבר יהודה?

קישורים לכתבות של הדיפנדר החדש:

השקת הדיפנדר 110 החדש בטיפוס למשלט 21 - קישור לכתבה על המשלט שנסגר

על מסלול האופנועים שבמכון וינגייט - קישור לסיכום ההשקה של ה-110

מסע לחציית מדבר יהודה בדיפנדר 90 החדש - קישור להשקה של ה-90

דיפנדר 130 ודיפנדר פלאג-אין PHEV בהשקה של "מבצע עובדה" - קישור להשקה של דיפנדר 130 ופלאג-אין PHEV

צילום רוסלן פאול

בוקר שבת מעיר אותי (שוב) מוקדם מהרגיל. על מנת להתחיל טיול בתשע בבוקר מערד, תושבי המרכז יתעוררו שעתיים לפני כן, ומי שמצטרף מהצפון יחסיר עוד שעתיים משעות השינה שלו.

חבר שמצטרף אלי בוחר להתנתק מהשכמות הבוקר של החיזבאללה (שלא התחשב), ושיגר אותו לממ"ד רבע שעה לפני שהיה אמור להתעורר בכל מקרה.

צילום: רוסלן פאול

יחד נצטרף היום לטיול שמעביר גיא זילברמן מאתר השטח הישראלי. זהו לא הטיול הראשון או השני שאני משתתף עם גיא וחבורת מטיילים אקראית, כך שיש צורך לפגוש אנשים לא מוכרים.

בתחנת הדלק פז מתאספים כל שרוטי השטח, קבוצות קבוצות, אנחנו מזהים אחד את השני על פי הרכבים.

חבורה שכזאת

היות ומדובר באנשים אחראים מטבעם, הגיעו כולם עוד לפני הזמן הנקוב, כך שיכולנו לצאת אל שבילי המדבר בשעה היעודה.

עכשיו זו העונה המושלמת מבחינת מזג אוויר. נעים לטייל במדבר יהודה, עם שמש זורחת אבל לא קופחת, ברם שעות האור הקצרות, מחייבות עמידה בזמנים, למען לא ניכנס לנסיעת שטח בחשיכה מוחלטת. שזה, הרבה פחות נעים.

יצאנו ונסענו אל מנחת ערד הסמוך. חצינו אותו, ונכנסנו לציר הנקרא "ציר הגז" היות ונתיבו של צינור גז עובר מתחת לקרקע, וקל לזהות את הנתיב לפי עמודי סימון צהובים, בכל כמה עשרות מטרים.

מטרת העמודים אגב, לעזור באיתור הצנרת במקרה תקלה, או למנוע כזו מחפירות לא אחראיות. נתיב ציר הגז חולף על פני "היאחזות" בדואים זמנית, שצינורות מים דקים מובילים אליה, ואנו ממשיכים עד לעצירה ראשונה על הר יהל. כאן אנחנו עוצרים לחילוץ עצמות קצר ותצפית נוף.

גיא מראה לנוכחים את הסביבה הנשקפת למרחק, אם כי אובך הבוקר לא מאפשר עדיין תצפית נקייה, ובכל זאת כבר ניתן להתרשם מיופיו של המדבר הצחיח.

המשך הנתיב לא מהווה אתגר לאף רכב, שכן מדובר על דרך עפר סלולה, אשר נעצרת בפתחת ערוץ המנקז מי שיטפונות (לפני הגדות המבוצרות במסלעות בנויות), ובמעביר מים בעל מספר פתחים מתחת לכביש 258 כאן התרכזה הקבוצה בצל, לצורך ארוחת בוקר.

הטיול צועד על קיבתו

אין כמו ג'יפאים היוצאים אל השטח, וסוחבים עימם מועקות של עם נרדף ונודד, על כן, לעולם אין לדעת מתי תזדקק לשני מעילים, 5 ארוחות ארוזות כמנת קרב, מקלחת ושירותים, וחצי קילו צלעות כבש (למשל). ולכן תמיד בנקודות עצירה בטיולים כגון אלו, נשלפים שולחנות וכסאות, גזייה לקפה, ומישהו שמעביר ג'חנון שחומם כל הלילה, או סלט טרי שנקצץ ממש במקום.

זה שיוצאים לחצי יום טיול לא אומר שצריך לסבול חלילה בדרך. לא ככה?

ואם מדובר בשני טנקיסטים במיל. הרגילים ממילא לשאת את כל הבית איתם, על אחת כמה וכמה.

כששני טנקיסטים יוצאים לחצי יום טיול.

הצבא צועד על קיבתו אומר המשפט, על כן לאחר שכל הנוכחים מילאו והתרוקנו אפשר סופסוף להתחיל לטייל, "באמת".

דרך העפר ממשיכה ומובילה אותנו אל אחד מהאתגרים הראשונים - הר קומות.

אתה ראשון יא קזה

גיא מטפס ראשון, בהכירו את השטח, מתייצב בפסגה, ומכוון אישית את העולים אחד-אחד בזהירות ובאיטיות למען מניעת תקלות לא רצויות.

זהו מעלה משופע ומרובה דרדרת אבנים, שמדרגת סלע נמצאת בקצהו. לא משהו מאיים, אבל זו עליה המצריכה מיקוד, טיפוס קבוע בהילוך נמוך בלחיצה מתונה על דוושת הגז.

הדיפנדר שאיתי, יודע לשלב באופן אוטומטי את נעילות הדיפרנציאל המרכזית והאחורית למען אחיזת קרקע טובה. מצב LOW מרכז את עוצמת הכוח, ולטעמי מורגש כאן חיסרון אפשרות לבחירת הילוכים ידנית.

קצת דפיקות לב מואצות ואנחנו מטפסים אל מרומי הגבעה, ומיד יורדים לצלם וללמוד מכל כלי העולה אחרינו.

אפשר לטפס גם ברגל, הכי בטוח

איתנו בשיירה אגב כלים ממותגים שונים וגם בגילאים שונים.

יש עימנו את הפאג'רו (מיצובישי) של גיא, סוזוקי ג'ימיני, שנדמה שאין קבוצת ג'יפאים אחת היוצאת לשטח שלא יהיה בה נציג (או יותר) של הדגם הזה, ג'יפ גרנד צ'ירוקי, כמה טויוטה לנד קרוזר, איסוזו טרופר, טויוטה היילקס, ואהרון עם שברולט בלייזר קשיש, שמדלג כמו יעל על כל המכשולים כאילו הוא נוסע על כביש ישר.

חוויות טיולי השטח מתחלקות לתתי סעיפים כמו הריגושים של הנהגים, הצפייה והצילום מהצד, העצות שמקבלים ממנוסים ממך והלמידה תוך כדי תנועה, ובעיקר הכרת שטחים פחות מוכרים ופחות נגישים.

צילומים מזוויות שונות של אותו אירוע נותנות לעיתים פרספקטיבה לכל מהלך טכני, כיצד להגיע אליו וכיצד לצלוח אותו במינימום נזקים לגוף ולרכוש.

וכפי שפתחתי, יש בנתיב המסלול גם נקודות בהן אפשר לבצע חישוב מסלול מחדש, בבחינת ניהול סיכונים.

אנחנו ממשיכים עם הנתיב המסומן, חולפים בתצפית מעל נחל חמרמר, שהוא שלוחה של נחל חימר הגדול יותר.

המשך המסלול מוביל אל נחל עזגד, ואת מעלה עזגד ירדנו בזהירות, שכן מרובים בו הבורות הגורמים לגלגלים להתרומם מעל הקרקע.

גם דיפנדר מרים גלגל. צילום: גיא זילברמן

גם בסיטואציות כאלה יש לנהוג בזהירות ובמתינות למניעת פגיעות בתחתית מרכב הרכב.

הנתיב ממשיך אל מישור עמיעז ,שם בחר מורה הדרך (תואר בעל משמעות) נקודת עצירה לחבורה הרעבה, שלא אכלה כלום מלבד אבק בשעתיים האחרונות.

"כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר" (מאיר איראל)

שוב בא לידי ביטוי הנפח הגדול של תא המטען של הדיפנדר המאפשר העמסת כל טוב בלי לחשוב על נחיצותו של כל פריט. עדיף שיהיה, מאשר שנצטער, יאמר לך כל בקיא בהלכות שולחן ערוך, פרק במדבר.

מסלול היום ממשיך מהפסקת הצהרים שנמתחה קצת מעל הרצוי, ואנחנו נכנסים אל תוואי נחל פרצים עליון.

למה נרשם לפתע געגוע לתרגיל פלוגה?

אם עד עכשיו התמודדנו עם מעלות ומורדות מסולעים, מגיע הנתיב, אשר רובו נחצב באבן גיר לבנה ואין בו רגע משעמם או מפולס אחד.

פודרה לבנה מאבקת את הרכבים שחייבים לנסוע כאן בשיא הזהירות וברוגע גדול, שכן כל החלטה לא נכונה יכולה להפוך יום טיול מענג להרבה פחות מזה.

בסיכום בדיעבד החלטתי כי נסיעה בנתיב זה היא פרק בנהיגת שטח מתקדמת, שכן כל מהמורה, חריץ או אבן בולטת עלולה לחרוץ את המשך הטיול, על כן הריכוז פה מתחייב שבעתיים.

מצד אחד כיף גדול, מצד שני הרבה מכשולים המחייבים תנועה איטית יותר.

לשמחתכם, אומר לנו גיא, אין כאן לאן להתהפך, שכן מספר מעברים בעייתיים עוברים בתוך ערוץ תחום קירות משני צדדיו. שים גז וסע, אין אופציה אחרת.

שעות האור הקצרות הולכות ומתמעטות ככל שממשיכים בנתיב וגורמות לטיול להסתיים בתנועה איטית לאור פנסים, שכן אפלה גדולה יורדת על המדבר.

מסלולי טיול מפורטים בדרום מדבר יהודה:

מסלול טיול אל נחל חמר שבדרום מדבר יהודה

נחל פרצים עליון - מסלול טיול אתגרי במדבר יהודה

מסלול טיול ארוך סובב דרום מדבר יהודה

טיול מוצלח מסתיים כאשר כל האנשים והרכבים יוצאים בשלמותם מיום שכולו מאמץ, למעט נקר אחד שחייב החלפת צמיג מהירה (ודיר באלק להיכנס לשטח ללא צמיג נוסף), לא נרשמה לשמחתנו אף תקלה שחייבה עצירה ומציאת פתרונות.

שם המקום: מעלה נקר

חכם לא ניכנס למקומות מהם פיקח יודע לצאת, וזה נכון שבעתיים כאשר בוחרים נתיב תנועה מושכל, מתוך החלטה בוגרת שעדיף אגו פגוע מציר שבור.

בטח ובעיקר כאשר זהו לא רכב שלך.

יתרונו הגדול של יום ארוך שכזה הוא במילוי מצבר ענק של אדרנלין שיספיק לפחות עד הטיול הבא.

הדיפנדר שסחב אותנו לאורך 650 ק"מ, בתוואי שטח משתנים, בכבישים מהירים וברחובות צרים של גבעתיים, יודע לספוג בשקט את כל מה שמעוללים לו, במודע ושלא.

כל החלקים מחוברים כהלכה, וכל הטלטלות שרכב ההדגמה עבר איתי, ועם כל מי שקדם לי (שבוודאי לא ריחם), לא גרמו לשחיקה ושבר, כך שניתן להעיד על חוסן מבני ראוי.

540 אלפי השקלים הם כאמור כרטיס כניסה ללונה פארק, ואם אני מבין את הכיוון השיווקי, גרסה זו תיתן תיאבון ללקוח שרכש את דגם הבסיס, להמשיך קדימה אל הדגמים החזקים והמאובזרים יותר.

עם צריכת דלק של עשרה ק"מ לכל ליטר, ברור שהדיפנדר אינו רכב חסכוני, אבל גם תג המחיר שלו לא מציב אותו מראש בגזרת אלו החושבים על חיסכון.

מול שאלת המחיר עומד הערך המוסף של מה נשאר לאחר עוד יום במחיצתו, וכל שנשאר הוא לחפש את הטיול הבא. מתי יצלצל שוב הטלפון שלי?

לנד רובר דיפנדר 110 S

מנוע טורבו דיזל.

נפח 3 ליטר.

הספק 200 כ"ס.

מומנט 50 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 9.43 ק"מ/ליטר.

מחיר 540,300 ₪.

תודה מיוחדת לגיא זילברמן ולאתר השטח הישראלי 4X4

​​​​​​​