מועדון הונדה אופנועים בטיול כביש לגלבוע ולרמת הגולן

הטיול הקודם של מועדון הונדה אופנועים היה במאי 2023 לגבול הצפוני של מדינת ישראל, כאשר בעצירות לאורך הגדר "הטובה" (של פעם) השקפנו על מחבלי חיזבאללה שמעבר לגבול (קישור לסיכום הטיול). הטיול הבא אחריו של המועדון תוכנן לשישי 27.10.23 ולהיכן? לכבישים של העוטף עם עצירות באנדרטת חץ שחור, אנז"ק וכו'. וכמובן שטיול זה לא בוצע! כי בתחילת החודש 7.10.23 פרצה מלחמת חרבות ברזל! ומאז לא טיילנו יחד!!
בהחלטה אמיצה, עם לא מעט "כאבי בטן" הוחלט כי חוזרים לשגרה, למרות הכאב שמלווה אותנו באופן תדיר, החטופים (58, נכון ליום הטיול) והמלחמה המתמשכת. אבל אנחנו רוצים קצת שגרה... האזור שנבחר - צפון הארץ ובפחות מיום הרשמה גוייסו כל הרוכבים - כ-130 אופנועי הונדה עם כ-150 רוכבות ורוכבים! כבוד למועדון!!

אנדרטת מג"ב - צומת ברקאי

משמר הגבול (מג"ב) הינו כוח משותף לצה"ל ולמשטרת ישראל עם כפיפויות תלויות גזרה או משימה. חיל של לוחמים ולוחמות מקצועי ושיוויני כמעט ללא יחסי ציבור, בנים ובנות בתפקידים שיוויונים, יהודים, דרוזים, נוצרים וגם מוסלמים, מרכיב של אנשי סדיר מצה"ל וגרעין של אנשי קבע שהם שוטרים - גיבורים כולם!
מגרש החנייה הצמוד למוזיאון ואנדרטת מג"ב שימש לנו כמקום מפגש, קפה של בוקר, תדריך, הכרת המרשלים וקדימה לדרך!
שיירה מכובדת של כ-130 אופנועים מתגלגלת בנחת מנקודת הכינוס ולאט לאט צוברת קצב דרך ואדי ערה לצומת הסרגל, המרשלים שומרים על אחידות השיירה ודואגים בכל צומת שכולם יפנו בפנייה המתאימה, ניר המאסף דואג לאחרונים וכולם יחד מטפסים לגלבוע עד לתצפית לעמק בית שאן מכתף שאול.

כתף שאול שעל רכס הגלבוע

בגובה 302 מטרים על הר הגלבוע אנו מתמקמים בחניון שאול וצופים על המתלול של הרכס הזקוף הפונה צפונה ולמרגלותיו קיבוץ תל יוסף, עין חרוד ובקעת בית שאן, עמק פורה - אסם התבואה של צפון הארץ, שדות פורחים ובריכות דגים לרוב. ממול ומצפון רואים את הרכס של כוכב הירדן וממזרח את הרי הגלעד הנמצאים מעבר לעמק הירדן, כפי שנזכר בספר שופטים בפרשת השופט גדעון: "מי ירא וחרד ישב ויצפר מהר הגלעד" (שופטים ז', 3).

בעמק יזרעאל ובעמק בית שאן היו כמה מערי הכנענים החשובות ביותר – מגידו, תענך ובית שאן. בספר יהושע פרק יז, 12-13 מסופר שערים אלה לא נכבשו בתקופת כיבוש הארץ ע"י יהושע "וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת-הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ". גם החפירות הארכאולוגיות בבית שאן ובמגידו מעידות שערים אלה המשיכו להיות ערים כנעניות, לפחות עד תקופת הממלכה המאוחדת.

הקרב האחרון של שאול המלך התרחש כאן למרגלות הגלבוע במאה ה-11 לפני הספירה (לפני כ-3100 שנים) - "אל טל ואל מטר" וכאן איבד המלך שאול במלחמתו עם הפלישתים את בניו ובהם את יונתן אהובו ואחר גם "נפל על חרבו" ומת על הגלבוע.

מכתף שאול רכבנו מזרחה על רכס הגלבוע דרך חוות טורבינות הרוח שעל הגלבוע, לצד מירב ומלכישוע - ישובי הגלבוע על שמם של ילדיו של שאול המלך. ירדנו לכביש 90 בבקעה ודרך הישובים שדי תרומות, ביכורה, רחוב, רכבנו צפונה לתוך בית שאן בואכה עמק המעיינות וקיבוצי דרום הכנרת. דרך כביש 98 - הכביש המזרחי ביותר במדינת ישראל, טיפסנו לרמת הגולן עד לתל סאקי בתצפית מזרחה לגבול עם סוריה.

תל סאקי - תל של גיבורים

טיפסנו על תל סאקי ועליו מוצב צבאי של צה"ל עם "תעלות קשר", עמדות ירי ובונקר מבוטן (וסגור) הנמצא בלב הגבעה. בתצפית מזרחה לעבר דרום רמת הגולן הסורית ראינו את קו הגבול שהתחדש בשנים האחרונות בגדר ובסוללות עפר להגנה, דיברנו על המצב הנוכחי בגבול סוריה בו חיילי צה"ל נמצאים עמוק בתוך השטח הסורי וזאת על מנת להגן עלינו מכוחות ג'יהדיסטים ששולטים ו/או "מסתובבים" בסוריה.
העמקנו בסיפור הגבורה של הלוחמים מחטיבת הצנחנים וחטיבות השריון 7 ו-188, אשר עצרו בעוז רוחם ובחייהם, יחד עם המוצבים הנוספים וכוחות צה"ל המעטים שהיו אז ברמת הגולן, את ההתקפה הדו-אוגדתית הסורית בדרום רמת הגולן ביום הכיפורים 1973.

הסיפור של החיילים הנצורים על תל-סאקי, בתחילתה של מלחמת יום הכיפורים, הוא סיפור מדהים של נחישות, עוז רוח ורעות שלא ניתן לתאר במילים. בבוקר יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר, 1973, נשלחו שישה חיילים מגדוד 50 (אז תחת חטיבת הצנחנים) לאייש את עמדת התצפית שעל תל סאקי. בצהרים החל הצבא הסורי בהתקפה על רמת הגולן המלווה באש ארטילרית כבדה כשהם מפתיעים את מדינת מישראל, את צה"ל, את אנשי המודיעין וגם את החיילים של גדוד 50, בפיקוד יה-יה (יורם יאיר), בתקלה המודיעינית הגדולה שידעה מדינת ישראל. אלפי פגזים מסוגים שונים נוחתים על המוצב ומסביבו מאות טנקים של הסורים מסתערים על רמת-הגולן כשהחיילים חסרי אונים. בשעות הערב מצטרפים להגנה על התל והציר 8 טנקי שריון מחטיבות 7 ו-188 ובמהרה נפגעים כל הטנקים, חלק מחיילי השריון נהרגים, חלק נופלים בשבי וחלק מצליחים להיכנס למוצב ולעזור בלחימה. המצב בתל קשה, מסביב הסורים מנסים לפרוץ והכוח מתכונן לנפילה בשבי. אחד החיילים הנצורים יוצא החוצה בגבורה עילאית כדי ליפול בשבי ולשכנע את הסורים כי הוא החייל האחרון שנשאר בחיים, בזמן שהאחרים שומרים על דממה בבטן האדמה. כוח חילוץ ראשון של נגמ"שים שנשלח ע"י יה-יה מג"ד 50 לא מצליח במשימתו ו-10 מ-12 הלוחמים שבו נהרגים, שני לוחמים מכוח החילוץ מצליחים להסתתר ומחולצים רק למחרת ע"י כוח החילוץ של המילואים שמגיע לתל ומחלץ את הנצורים שמסתתרים למעלה מ-30 שעות בבטן המוצב. והתובנה ברורה - ראשית אין תחליף לצה"ל ולחיילים הגיבורים השומרים עלינו ושנית אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבמילואים!

לא יכולנו שלא לקשר את המחדל הענק של 6 באוקטובר שנת 1973 למחדל הגדול יותר של שמחת תורה 7 באוקטובר 2023 כשאיתנו אייל, אבא של התצפיתנית ממוצב נחל עוז (עוטף עזה) רוני אשל ז"ל, שדיבר מדם ליבו וסיפר על מחדלים ותקלות בתקופה שקדמה ל"חרבות ברזל" ובפרט על 6.10.2023 - היה מרגש עד דמעות! תודה ענקית וחיבוק חזק לאייל.

מתל סאקי לסיום בצומת גולני

מתל סאקי רכבנו צפונה על כביש 98 עד לציר הנפט שנסלל לפני כמה שנים - כתבה על צירי הנפט במזרח התיכון. רכבנו צפון מערבה לכיוון כביש 87 בואכה קצרין שמורת יהודיה. ירדנו את רמת הגולן עד לצומת יהודיה, הקפנו ברכיבה מצפון את הכנרת והתחברנו חזרה לכביש 90 ובהמשך לכביש 65 עד למסעדה שליד צומת גולני.
כאן המקום להודות - קודם כל לחבורת הרוכבות והרוכבים שהצטרפו אלינו לטיול אופנועים של שבת - רוח הרפתקנית, רכיבה בטוחה, דרך ארץ ו"עונג שבת" יחד.
תודה למרשלים ובראש (במאסף) ניר יחזקאל התותח! תודה לטופלברג הצלם על התמונות, תודה לשרון וכל צוות ההפקה ותודה לפרי, גרוסמן, אמיר ותומר אנשי "מאיר" - יבואן הונדה אופנועים, שהזמינו אותי ואפשרו לנו את כל הטוב הזה.
מאחל שכל חטופינו ישובו במהרה ושנזכה לנצחון ולחיים שלווים בחלקת ארצנו היפה.

כותב אביעד אברהמי באתר פול גז:

טיול האביב של הונדה לצפון הארץ ללקוחות המותג הגיע אחרי תקופה ארוכה שבה לא יצאו טיולים מאורגנים כאלה, והוא היה מוצלח מאוד. כ-130 אופנועים, חלקם סולו וחלקם בהרכבה, הגיעו כדי לטייל עם הונדה במסלול שעבר בגלבוע ועלה לגולן.

העניין המרכזי עם הטיולים של הונדה – וזו גם אחת הסיבות העיקריות שההרשמה מתמלאת מהר מאוד – היא איכות ההפקה. בהונדה משקיעים מאוד בטיולים הללו ובאירועים בכלל, כשצוות הפקה ייעודי עוסק בהם, ומאפשר לרוכבים לעסוק בדבר אחת בלבד – הנאה מהרכיבה ומהחוויה.

קישור לכתבה המלאה של אביעד אברהמי - אתר פול גז

כותב: נוי אלייניקוב - נווד האופנועים:

להקה אדומת כנפיים – טיול ראשון עם מועדון הונדה לרמת הגולן

לאחר הפוגה של שנה וחצי בשל המלחמה, מועדון הרוכבים של הונדה לנפחי 500 סמ"ק ומעלה יצא בשבת האחרונה לטיול אביב לגלבוע ורמת הגולן. היות ואני מרבה לרכב לבד או בקבוצות קטנות ומעולם לא הצטרפתי לטיול מועדון בסדר גודל שכזה, ראיתי בכך הזדמנות לבחון פן אחר של טיולים בארצנו הקטנה ורשמתי את הסוסה הזקנה שלי למסע.
נפגשנו בבוקר יום השבת באנדרטת משמר הגבול הסמוכה לחדרה להתארגנות, דברי פתיחה וכיבוד קל. בעודי נכנס למגרש החניה הרחב, נפרשו אל מול עיניי עשרות כלים מאובזרים ונוצצים מבית הכנף האדומה. מבין 130 האופנועים שהגיעו לטיול, רובם היו מדגמי אפריקה טווין 1000 ו-1100, מלאי ארגזים ושאר תוספות, או ממגוון דגמי ה-750 החדשים (טרנסאלפ, הורנט, NC, XADV ופורזה). הבחנתי גם בכמה גולדווינגים מפלצתיים, מספר CB500X/NX500 ואפילו CBR600RR אחד שבלט בנוף. כריסי, בהמת המשא שלי מדגם NC700X, הייתה האופנוע הזקן ביותר בפער, אך לא נראה שזה מנע ממנה להשתלב בנוף. שיטוט בין הכלים הביא גם להתקלות מפתיעה בחברים ותיקים ולהיכרות עם חברים חדשים, ובתום המינגלינג התכנסנו לשיחה ראשונית טרם היציאה לדרך.
שיירת סוסי הברזל היפנים התעוררה בתזמורת סיבובי מנוע ורעם אגזוזים ועשתה את דרכה לכיוון צפון-מזרח, אל עבר הגלבוע. התקדמתי בקצב נחיל האופנועים שזרם לו בין הרכבים המנומנמים בצורה מופתית, מחייך אל מול העובדה כי כל עקיפה או מעבר נתיב של כל רוכב או רוכבת נעשו בזהירות ותוך שימוש באיתותים. בין הפניות השונות עמדו נציגים מצוות המרשלים שליווה את השיירה, לבושי ווסט אדום ורוקדים לצלילי המוזיקה בקסדה, אשר כיוונו את התנועה לעצירה הבאה בעודם טסים במהירות מנקודה לנקודה בין השיירה. כאדם שעד לא מזמן הוביל קבוצות טיולים קטנות של כ-8-10 רוכבים לכל היותר, אני יכול רק לשער לאיזו מקצועיות וערנות נדרשים המרשלים בכדי להוביל 130 אופנועים ללא שיהוקים, ולא נותר לי אלא לשבח אותם על עבודתם.
עד מהרה, מצאתי את עצמי מתרגל לסוג חדש זה של טיולים. כל אשר עליך לעשות הוא להתרכז בתנועה לפניך ולזרום בעקבות המסלול, ללא מחשבות בנוגע ל"איך, איפה ומתי" המגיעות בטיול עצמאי או בהובלת קבוצה, בהחלט שינוי מרענן. השיירה פנתה אל עבר דרך נוף הגלבוע והגענו לנקודת העצירה הראשונה, כתף שאול, בה קיבלנו הסבר על המלחמה המקראית שהתרחשה באזור זה בימי קדם. נהנינו משלל פירות ומטעמים בצל העצים ולאחר המנוחה המשכנו דרך בית שאן אל הגולן. ביציאה ממגרש החניה עברתי את האופנו-גרר אשר ליווה את השיירה בעודו חמוש בשני אופנועים חלופיים למקרה ותקלה כלשהי תשבית את אחד האופנועים של היוצאים לטיול והרוכב/ת יוכלו להמשיך במסלול על אופנוע אחר. שמחתי לראות כי איש לא נזדקק לשירותי הגרירה וזרקתי בגיכוח ששירות שכזה מיותר בטיול המורכב מאופנועי הונדה, כציון לשבח לאמינותם הידועה של הכלים, בעודי זוכה לקריאת "אל תפתח פה!" מרוכב נוסף ששמע את דברי.
ירדנו אל העמק דרך הכביש המפותל, כאשר מצד אחד עמדו טורבינות הרוח הלבנות בשורה ארוכה ומהצד השני נפרש תחתינו נוף העמק, מלא בבריכות דגים ושדות בגווני ירוק, צהוב וחום. עברנו את בית שאן בעוד תושבי העיירה המנומנמת התבוננו בשיירה העוברת מחלונות ביתיהם והמשכנו אל עבר הכנרת ואל העליות של חמת גדר. צללנו בין הפיתולים בעודנו עושים את דרכנו מעלה, אל הגולן, והתברגתי בתור זנב לאריות בקצב האפריקות שזינקו מפניה לפניה בחינניות חסרת מאמץ. נקודת העצירה השניה הייתה תל סאקי, בו בדומה לנקודה הקודמת קיבלנו הסבר בנוגע לקרבות הגבורה שהתרחשו בו לפני יובל, במלחמת יום הכיפורים. צוות הטיול חילק בקבוקי מים קרים וארטיקים תחת צליות אדומות שעזרו להתמודד עם החום הכבד ששרר באזור. מהתל המשכנו צפונה ופנינו אל עבר מקטע מציר הנפט, דרך שבעבר הייתה חלק מצינור הנפט הטרנס-ערבי לפני מלחמת ששת הימים.
נראה כי פתיחת הפה שלי בנוגע לגרר החליטה לחזור אלי כבומרנג. באמצע הכביש הייתה מהמורה גדולה וראיתי כיצד שובל רוכבי האפריקות לפני נעמדים על רגליות האופנוע ומזנקים מעליה. כמובן שלאחר שהתנסתי לראשונה יומיים קודם לכן ברכיבת שטח אמיתית לראשונה, החלטתי לזנוח את העצה שניתנה בדברי הפתיחה של הטיול בכל הנוגע לרכיבה בקצב שנוח ומתאים לכל רוכב, ופתחתי את המצערת בעודי נעמד על הרגליות בכדי לזנק בקצב דומה. לאחר כשניה בה האופנוע היה באוויר, נחתתי בקול חבטה חזק בעוד הבולמים שלי נטרקים ומגן הגחון סופג מהלומה חזקה ברמה שגרמה לי להביט במראות ולנסות לאתר שובל שמן שעלול להשתרך מאחורי האופנוע. למזלי, האדמה מאחורי נותרה יבשה, אך לא יכלתי שלא לתהות האם ארגז האופנוע שלי תמיד היה מורכב בשיפוע שכזה.
הסקרנות גברה עלי ולאחר כקילומטר, עצרתי ליד אחד המארשלים וירדתי מהאופנוע לבחון את הנזק. המכה הצליחה לעקם את סבל הארגז, ובמידה והוא היה עמוס במשקל הוא הינ נשבר לגמרי ולוקח עמו את כל יחידת האור האחורי של האופנוע. ניר, המכונאי הראשי של מוסך הונדה רעננה אשר ליווה את הטיול כמאסף, עצר בכדי לבחון את הנזק. הארגז הועמס ברכב הליווי בכדי למנוע עומס על הסבל העקום והמשכנו יחד אל נקודת העצירה האחרונה, במסעדה בצומת גולני. נקודת משבר זו גרמה לי להעריך אספקטים נוספים של הטיול המאורגן, שכן אינני יודע כיצד העניינים היו מתגלגלים לו הייתי נקלע לסיטואציה דומה לבדי.
הדבקתי קצב לזנב השיירה ובעודנו מתקרבים לנקודה האחרונה, הרוכב שלפני החליט לפנות ימינה ופניתי בעקבותיו, וכך גם עשו עוד מספר רוכבים שהיו מאחורינו. מסתבר כי הוא טעה בדרך, אך למזלנו כל משתתפי הטיול היו חלק מקבוצת ווצאפ בה נשלחו קישורים לוויז או גוגל מאפס לכל נקודת עצירה, כך שגם במקרה ורוכבים מאבדים את השיירה הם יוכלו להתמצא ולחזור למסלול. הגענו למסעדה המזרחית בה שבענו מכל טוב, כאשר בין הבשרים השונים היה מגוון עצום של סלטים ופיתות גם למטיילים הצמחונים. לאחר ששבענו, ניר ואני יצאנו לבחון את הסבל ובכוחם של שלושה גברים הצלחנו ליישר אותו מעט. ניר הידק את הארגז עם רצועת קשירה ושוחררתי מידי הדוקטור עם מרשם ליישור וחיזוק באמצעות ריתוך פלאחים. חזרתי בכדי לקחת את ציוד הרכיבה, לקבל מגבת ממותגת של הונדה (שהתאימה לכובע הממותג שניתן בתחילת הטיול) ויצאתי לדרכי, בחזרה הביתה.
לסיכום – חווית הטיול הראשון עם מועדון הונדה הוכתרה כהצלחה. לאורך כל הטיול, הצוות ליווה את הרוכבים במקצועיות ובנעימות, תוך דאגה, טיפול והצעת מגוון פתרונות גם בנקודות משבר אשר מצליחים להשרות נחת בקרב הרוכבים ולאפשר להם להתרכז בדרך ובנופים הנהדרים שנבחרו למסלול. ארצה להודות לכל אלה שארגנו, הובילו, ליוו, טיפלו וצילמו את הטיול, תודה לכל הצוות הנהדר של הונדה, בהחלט השארתם טעם לעוד.