סיכום טיול שטח בדרך בורמה עם פורום נשות המילואימניקים ביוזמת לנד רובר ישראל

התחלנו את היום באולם LAND ROVER הרצליה עם ארוחת בוקר מפנקת וקפה טוב. המשתתפות, כולן חברות בפורום נשות המילואימניקים, מגיעות כולן בזמן וכצופה מהצד כולן נראות ומדברות כמו חברות ותיקות, למרות שנפגשו רק לפני כמה דקות ספורות.

הכירו את פורום נשות המילואימניקים

הפורום נולד בלב הסערה, בנובמבר 2023, וכבר מאגד מעל 15,000 נשים מכל רחבי הארץ – כולן בנות זוג של משרתי מילואים פעילים. הפורום מייצג כ-100,000 משפחות מגויסות, עבורן השגרה נעצרה – והחיים הפכו לשגרה של לחימה מתמשכת.
הפורום שם לעצמו מטרה - ליצור שינוי אמיתי, וככזה פועל לקידום מדיניות, חקיקה והכרה במשפחות המילואים כמשפחות מגויסות, לצד יצירת רשת ביטחון כלכלית, תעסוקתית ורגשית. מאחורי הפורום עומדות נשים חזקות שמובילות מאבק אזרחי שמגן גם על הבית וגם על המילואימניקים.
למידע נוסף: https://www.forum-neshotmil.co.il

לאחר סבב הכרות קצר ותדריך לגבי המשך היום, עלינו על הדיפנדרים המרשימים ויצאנו בשיירה לכיוון מצפה הראל, נקודת ההתחלה של המסלול להיום. המקום מקסים ומוצל, אז פתחנו גזייה ועשינו קפה קטן, ואם קפה אז אי אפשר בלי כמה מאפים מתוקים, תמונות ואז עוד קצת תמונות ומצב הרוח בעננים.

דרך בורמה

דרך בורמה, שעל בסיסה נוסע רוב מסלול הטיול, נכבשה כשביל עפר במלחמת העצמאות כציר עוקף לכביש העולה מהשפלה, דרך לטרון ושער הגיא (באב אל ואד) עד לירושלים הנצורה באותם הימים.
הכביש היחיד בשנת 1948 (כביש 1 של היום) שטיפס לירושלים, נכבש באמצע מאי 1948, לאחר שהבריטים עזבו את ארץ ישראל, ע''י הלגיון הירדני וכנופיות מהכפרים הערביים באזור ירושלים, אשר חסמו את המעבר בלטרון בשער הגיא הדרך לירושלים. בכך נותר היישוב היהודי בירושלים נצור ללא מים, מזון, תחמושת ופינוי רפואי. לאחר כחודש הוחלט לפרוץ ציר חלופי דרומית לכביש 1 ושלושה מלוחמי פלמ''ח של חטיבת הראל סיירו בלילה את הציר והצליחו לחבור לכוח אחר שירד מירושלים. קטע הדרך הקשה של שני קילומטרים למרגלות בית מחסיר היה בלתי עביר לרכב ובתחילה גישרו עליו באמצעות שיירות חמורים וסבלים ברגל. לאחר שנכבשו הכפרים הערבים השולטים על הציר, הוכשר הציר למעבר ג'יפים ובהמשך הונח צינור מים השילוח לצידו.
הדרך נקראה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין-יפן ויש הקוראים לה ''דרך שבע'' על שם חטיבה 7 שבגזרת הלחימה שלה נפרצה הדרך.

עלינו על הדיפנדרים ונכנסנו ללב השבילים של יער אשתאול ותוך דקות הגענו לציר הסרפנטינות התלול והמפותל, העבירות לא קלה אבל הדיפנדרים מדלגים מעליה בקלאס ובאפס מאמץ, זוויות הרכבים מעלות את ההתרגשות בהתאמה וכולן מגיעות למטה עם חיוכים גדולים.

קטע יער שרוף ועצים שקרסו על הדרך מאלצים אותנו לשוטט ביער ולמצוא מסלול חלופי, הנוף משגע ואנחנו לא ממהרים לשום מקום, מהות הטיול הוא הביחד של כולן והוא קורה ביג טיים.

בקרבת משלט 16 עצרנו לתצפית יפהפיה.

המשכנו לטייל בשבילי היער וסיימנו את מסלול השטח לטובת ארוחת צהריים מפנקת באנדרטת מח"ל, קרוב לשער הגיא.

לסיום הבנות פתחו מעגל לסיכום ותודות, כולן אמרו שזה היה היום הכי מהנה ומשחרר שהיה להן מזה שנתיים, עד כמה קשיי היום יום לא משאירים להן זמן לעצמן, עד כמה שקשה לילדים ועד כמה שכולם מתגעגעים לאבא שלא נמצא בבית כבר הרבה מאוד זמן.

ובנימה אישית, כמי שעשה מילואים ארוכים, ריגש אותי לראות ולשמוע את הבנות חוזרות ומספרות, שלמרות שהמשפחה והחברים אוהבים ותומכים, הם לא באמת מסוגלים להבין את הקושי שלהן ופתאום, הן חלק מקבוצה של נשים שכולן מבינות ומכירות לפרטי פרטים כל קושי, גם ללא מילים. זה היה הכוח המניע של היום הזה בקרב חבורת נשים שהן לביאות אחת אחת.

תודה לכל המשתתפות ותודה ל LAND ROVER על יום נפלא ומרגש

הכתבה של איריס ליפשיץ קליגר בידיעות אחרונות: