מסע נוסף של אתר השטח לאחד היעדים האקזוטיים והמעניינים של עולם השלישי במרכז יבשת אסיה - קירגיזסטן.
קבוצה גדולה של אוהבי טבע יצאו לטיול ג'יפים בקירגיזסטן - חברים, משפחות, זוגות ועוד... נטלו חלק בחוויה של 9 ימי נהיגה עצמית, במסע אתגרי והרפתקני, על רכבי השטח במרחבים האינסופיים של קירגיזסטן.
צילום : אוהד כוכבי ועדי וייזל, צילומי רחפן - עומר חיון
מאת: עדי וייזל
25/09/25

בימים כתיקונם הטיסה מישראל לקירגזסטן אפשרית רק במספר דרכים מצומצם ובתקופה האחרונה מצומצם שבעתיים. טיסה דרך טורקיה או דרך רוסיה ירדה כרגע מהאפשרויות בשל חוסר אהדה לישראל. טיסה דרך דובאי בעייתית בשל קטע טיסה ארוך מעל איראן (ולא בא לנו לבקר שם במקרה של נחיתת חירום). כך שמה שנותר אלו הטיסות דרך קזחסטן או דרך אזרבייג'ן. טיסה של מספר שעות מהארץ ונחתנו בשדה התעופה של באקו, בירת אזרבייג'ן. הפסקה ארוכה וטיסת ההמשך לבישקק - בירת קירגזסטן. שעת לילה מאוחרת, בעצם לפנות בוקר ואנחנו נכנסים למלון, לישון כ-5 שעות ואז לצאת לתחילתו של המסע. עברנו יום ולילה עמוסים ולפנינו עוד יום מסע עמוס. כפי שצפינו (מהניסיון) היינו עייפים! אך ללא ספק ההתלהבות מתחילת המסע עשתה את שלה.
לאחר כ-5 שעות מנוחה במלון, ארוחת בוקר טובה, יצאנו לרחבת החנייה, כל אחד בדק את הרכב השכור שהוקצה לו, קצת הסברים, רכבים שלא מצאו חן בעינינו טופלו או שהוחלפו ויצאנו לדרך. הכיוון כללי - אגם איסיקול.
אגם ענק, בצפון מזרח המדינה. אגם שמחזיק במספר תארים מכובדים: זהו האגם ההררי השני בגודלו בעולם, לאחר אגם טיטיקקה שבאמריקה הדרומית וכן הוא גם אגם המלח השני בגודלו בעולם לאחר הים הכספי.שטחו למעלה מ-6,000 קמ"ר והוא נמצא בגובה של מעל 1,600 מטרים. במהלך החורף כל האיזור ההררי שמסביב לאגם מושלג וקפוא אך המים באגם איסיקול לא קופאים בעיקר בזכות תרכובת המלחים במים, מה שהביא לשמו Issyk-Kul - בקירגיזית: Ысык-Көл שפרושו: האגם החם.
בדרכינו לכיוון האגם עצרנו באתר היסטורי מגדל בורונה שהוא מגדל מרשים, בצבעי כתום-חימר, שבעבר היה ממוקם על דרך המשי ההיסטורית והיה חלק מהעיר העתיקה "באלאסאגהון". המגדל נבנה במאה ה-11 לספירה כאשר צורתו כצורה של גליל ולו צריח בגובה של כ-40 מטרים. כיום, נחשב מגדל בורה לאחד מאתרי התיירות המפורסמים ביותר בקירגיזסטן ולאתר ארכיאולוגי מרתק ומיסתורי. מגדל בורנה נחשב בעבר לאחד העתיקים מסוגו בכל מרכז אסיה, אך ברעש אדמה שאירע במאה ה-15 נהרס חציו העליון של הצריח, וכיום המגדל מתנשא לגובה של רק 25 מטרים, ומוקף בפסלים עתיקים הידועים בשם "balbals". חלקינו עזרו כח וטיפסנו לראש המגדל...
למרות שידענו שהיום הראשון לנהיגה יהיה יום ארוך ומאתגר, בעיקר בשל טיסת הלילה, מיעוט שעות השינה לפנות בוקר, נסיעה ארוכה של כ-300 ק"מ, כ-100 ק"מ מתוכם לאורכו של האגם החם, עד מרכז איסיקול - עמדנו במשימה!
סביב השעה 21:00, פחות משעה לאחר השקיעה ועוד באור הדמדומים, נכנסנו לאכסניה/מוטל בכפר קאדג'י-סאי הממוקם על שפת אגם איסיקול. ארוחת ערב וכולנו עייפים, נפלנו שדודים למיטות.




המסע שלנו בקירגיזסטן הוא מסע אתגרי, וכי אין ספק כי הכוונה אינה רק לאתגרי הנהיגה אלא גם לתנאי השטח ובעיקר לפרקי הזמן הארוכים של הנהיגה, מצב הכבישים והדרכים, התמודדות עם המכונה ובכלל החיים בעולם שלישי, כשהקצב שלנו מהיר והמקומיים בקצב ובצורת מחשבה אחרת. עם זאת היום השלישי למסע בקירגיזסטן הוא בהחלט אתגר נהיגה, כפי שאפרט בהמשך.
את הבוקר השלישי בקירגיזסטן התחלנו ב"תצוגת תכלית" של "צייד עייטים" מסורתי. על שפת אגם איסיקול, באזור של רחבה גדולהה המתינו לנו העייט הענק ששוקל כ-7 ק"ג לצידו המאמן האישי הצמוד שלו והעוזר מאמן שמאפשר את ניהול האימון. המפגש התחיל בהסבר שתורגם ע"י המדריכה המקומית, על איך הפך המקומי או החליט בצעירותו לאמץ את המסורת ולהיות צייד באמצעות עייט, המסורת הקירגיזית שבעברה הרבו להשתמש בעייט צייד של חיות, בעיקר לצורכי מאכל, דרכי האימון של העייט ובכלל אורח החיים והאימונים המשותפים. כמובן שזכינו להחזיק את העייט על האמה, להצטלם איתו ולאחר מכן החלה תצוגת התכלית של צייד ותפיסה של פיציון.
ללא ספק חוויה אוריינטלית.
נסיעה קצרה ואנחנו בכניסה לציר ההרי של טוסור - ציר שמחבר בין מחוז איסיקול, המחוז של האגם בו לנו בלילה האחרון , למחוז נארין שנמצא במרכז המדינה.
ציר טוסור, על שמו של כפר נטוש על אם הדרך. עם הכנסיה לציר החלו ההכנות לקראת הטיפוס לרום של כ 4,000 מטרים!. הציר, בחלקו, לא מתוחזק והגובה מקשה על המנועים בטיפוס בדרכים התלולות, בעיקר בשל דלילות החמצן באוויר. שילוב של הילוך כח מתבקש ואנו מתחילים בנסיעה במעלה הנהר והיובלים שנשפכים אליו. ציר טוסור הוא מיוחד במינו ולארכו חיים הנוודים עם סוסים, יאקים, עיזים, ורועי צאן המובילים את עדריהם לאורכו של הציר ומצדדיו. בחלוף מספר שעות של נהיגההגענו ל "פיק" - שיא הגובה אליו אפשר להגיע עם כלי רכב. מסביב קרחונים מרשימים, אגמים קטנים שנוצרו ממי הפשרת השלגים ונוף בראשית, עוצר נשימה. קר (מאוד!) כבר אמרתי ?!
לא סתם מכנים את קירגיזסטן (אחד מהכינויים לפחות) " ארץ הנוודים " .
הנוודים בקירגיזסטן הם חלק מהעם הקירגיזי העתיק, שחי במשך אלפי שנים באוהלים מסורתיים (יורטות) באזורי ההרים. הנווד נודד עם משפחתו ולצידם עדרי צאן, סוסים, יאקים, כבשים ועוד בהמות לרוב. למרות התיישבות החלקית במאה ה-20 והעירוניות של המאה הנוכחית, הנוודות היא עדיין חלק משמעותי מהתרבות והמסורת הקירגיזית. הנוודים משמרים את אורח החיים המסורתי, המטבח המבוסס על בשר וחלב מהחיות, וכן את יחסי ההרמוניה עם הטבע. וככה, באחת מהדרכים על ציר טוסור, פגשנו משפחה קירגיזית החיה ביורטה ובמספר פחונים, ומסביבם רועות להן מספר פרות כאשר אם המשפחה מסתובבת עם דלי בין הפרות וחולבת. לעזרת האם יש 2-3 ילדים מגיל 5-15 שמסייעים בעבודות "הבית". נעצרנו לידם, נתנו להם מעט מתנות מהארץ, התחבבנו עליהם ונוצרה אינטארקציה מעניינת. זכינו לחלוב את הפרה, להצטלם, לשתות קפה ותה ונפרדנו לשלום - מפגש אנושי, מיוחד ומרגש.
הנסיעה בציר טוסור, בעיקר אחרי הירידה מהפיק רצופה במעברי מים, בצירים שנסחפו ויש למצוא מעקפים שבילים שאינם - לא אתגר שיעצור אותנו. הנוודים המשיכו לצוץ בכל פינה, אחת לכמה ק"מ ראינו עוד ועוד מקבצי יורטות של נוודים מקומיים. ולקראת ערב, סביב השעה 21:00 הגענו לסיום היום ולעיר "הגדולה" נארין .
נארין היא עיר מחוז - "בירת" מחוז נארין - ממוקמת במרכז המדינה, בגובה של מעל 2,000 מטרים, ופרוסה על 2 גדותיו של נהר נארין - נהר ארוך במיוחד שחוצה מחוזות בקיריגיזסטן. גם נאריך היא עיר עתיקה על ציר "דרך המשי" המפורסם שהיוותה בעבר נקודה חשובה ומרכזית לשיירות שחצו את אסיה לעבר אירופה. גם כיום נארין היא עיר בעלת חשיבות, מבנה שלטון, אוניברסיטה ואירוח משחקים חשובים.
נכון להיום אוכלוסיית העיר מונה כ-50,000 איש אך המחוז כולו, הגם שמשתרע על עשרות אלפי קמ"ר, מונה רק כ 300,000 תושבים וגם זה מספר/ נתון משנת 2015, לפני יותר מעשור.
יום ארוך ואתגרי שהחל בנהיגה בשעה 08:30 והסתיים לקראת 19:00 - יום בו הסתובבו גלגלי הג'יפים שלנו כ-200 ק"מ בדרכים מגוונות, בטיפוס לגובה ובמעברי מים מאתגרים.

היום הרביעי למסע בקירגיזסטן יוחד לנסיעה לאגם קל-סו. נסיעה ארוכה ומיוחדת, לאורך צירים מרהיבים ביופיים, מעבר/ביקורת גבולות עם בירוקרטיה ארוכה וטיפוס לגבהים.
את ההכנות למעבר הגבולות התחלנו עוד טרם היציאה לקרגזסטן, העברת פרטי המטיילים, ועדיין, בביקורת הגבולות, יושב לו חייל בתא/בוטקה, עם מחברת ומתחיל בדרישות, לקבל את כל הדרכונים, אח"כ להחזיר לו את הדרכונים שיהיו מסודרים בדיוק בסדר של הרשימה ורק אז הוא מסכים להתחיל ולרשום, ידנית!! את הפרטים של כל אחד ואחד, שבין לבין הוא מתפנה לאלו החוזרים מהאגם לכיוון נארין. גם שם נתקלנו בבירוקרטיה מיותר וחוסר גמישות כאשר התברר כי הרשימה שבידינו, זו המעודכנת, לא הגיעה לידיי החיילים למרות כל ההכנות מראש - אבל גם על זה התגברנו. בדרך עצרנו לארוחת צהרים משולבת מפגש הכרות - כגדול הקבוצה כך אורך המפגש אבל היה שווה כל דקה.
שיירת הג'יפים עומדת בשקט עד שההצבא יסיים את עבודת הרישום ופתאום צעקות מאחד הרכבים ומתברר כי המאוורר באחד הרכבים נשבר והרעש היה פשוט נורא והלחיץ את מי שישב ברכב - בדיקה מהירה והרכב הושבת, העמדנו את הרכב בצד, נוסעיו עברו לרכב אחר עד שהגענו לחניון הלילה ולמחרת, בדיוק באותו המקום בו נתקענו, המתין לנו רכב חלופי.
אגם קל-סו נמצא בתא שטח הקרוב לגבול סין לקירגזסטן.
ברמת העקרון, רכס הרי טיאן שיין הוא הגבול הגיאוגרפי בין המדינות. בעבר הרחוק, איזור המאה ה-19, סין תבעה מקירגזסטן שטחים נרחבים, בין הייתר את אזור המדובר, אבל תביעות אלו נפתרו במספר הסכמים בינלאומיים. וכך, הדרך לאגם קל סו הממוקם בדרום המדינה, מעט מזרחה לא רחוק מגבול עם סין הוכרז כשטח מפורז, עוד חלק מההסכמים הותיקים בין סין לקירגזסטן. איזור זה הוכרז כאזור ללא נשק ואיזור שהכניסה והיציאה ממנו מפוקחים ע"י חיילים קיריגזים וכל הנמצאים בו רשומים. הבדיקה קפדנית וניסיונות "לעגל פינות" במקומות האלה עלולות להסתיים רע מאוד.
חווינו קצת בירוקרטיה נוקשית, לא משהו שלא מוכר בקירגיזסטן, אבל חשוב דווקא להתמקד בנופים. הדרך לאגם קל סו חוויתי ומיוחדת במינה. האגם זכה לכינוי "האגם הנעלם" בשל מיקומו והעובדה שעד שממש מגיעים אליו, קשה לראותו עד בלתי אפשרי.
בדרכינו ליעד פגשנו לא מעט מטיילים משלל מדינות לרבות רוכבי אופנים, אופנועים וג'יפאים ממספר מדינות. הנופים - אחחח הנופים....הדרך לאגם חולפת על פני צירים פתלתלים, גשרים שרמת התחזוקה שלהם לא מהמשובחות (כיאה לקיריגזיסטן), ועדיין שווה את המאמץ ואת הדרך.
התכנון המקורי היה להגיע סביב השעה 17:30 לחניון הלילה בסמוך לאגם, לעלות על המשאיות ולנסוע לתצפית על האגם - עיכובים בדרך, צפויים ולא צפויים והגענו לקראת השעה 19:00 והנסיעה לאגם נאלצה להדחות ביום.
בנתים זכינו למשחק קיריגזי מסורתי "אולק טאריש" משחק המזכיר כדור רגל מערבי, עם 2 קבוצות שמתחרות, עם 2 שערים רק שבמקום כדור יש פגר של עז או כבש, ללא ראש ובמשקל של כ 20-30 ק"ג, השחקנים ורכבים על סוסים, ומנסים לחטוף את הפגר מהקבוצה היריבה ולזרוק ל"שער". משחק מסורתי ואלים ללא ספק אבל הצפייה בו מרתקת.
הסתיים לו יום נוסף גדוש חוויות - יום ארוך ומאתגר של כ- 160 ק"מ
( לבחור צפייה ב 1080 HD)
הכנות מנטליות התמקדו בלינה ביורטות כשבחוץ כ 6-10 מעלות, לינה במיטות "סוכנות" וכו' (כמו בשנים הקודמות), אך לבסוף הופתענו לטובה וזכינו לישון "במלון" החדש שנבנה בשנה האחרונה. מים זורמים ברזים (טוב, בלילה סוגרים את המשאבה ששואבת את המים מהנהר הסמוך), מקלחות, חדרים יפים ובקיצור זכינו!
בבוקר קמנו מוקדם לקראת נסיעה אם המשאיות לאגם - משאיות שמגיעות כמעט עד האגם. הקבוצה מתפצלת בין 2 משאיות ישנות (מהתקופה הסובייטית) ומייד מבינים שאחת "בריאה"והשנייה אפססס לא בדיוק...ניכר שמשהו לא תקין במערכת החשמלית והרכב בקושי סוחב. באחד מקטעי מעבר המים אפילו נתקענו ונמשכנו ע"י כבל גרירה של המקומיים. נסיעה חוויתית מלאת צעקות שמחה והתרגשות. אז הגענו כמעט עד לאגם, המשאיות לא יכולות לטפס עד לשפת האגם מאחר והשבילים ככל שמתקרבים לאגם, צרים יותר ויותר ולא מאפשרים תנועה בטוחה של המשאיות. מטיבי הלכת שבינינו עושים את ההמשך הדרך ברגל, כק"מ אבל בגובה של 3,300 מטרים. על פנינו חולפים מטיילים אחרים, חלקם ברגל וחלקם על גב סוסים ולאלו שבחרו ללכת ברגל - התגלה מחזה מרהיב ביופיו. אגם קל סו ברוב תפארתו. קדם למחזה הזה חששות רבים כי חודשיים לפני הטיול האגם היה ריק!!! ופשוט התמלא, כאילו לכבודינו (ובכלל לא בכל המסעות הצלחנו להגיע עד האגם).
עוזבים את האגם הנעלם, עולים על הרכבים וחוזרים באותה הדרך לכיוון נארין בדרכינו לאגם סונג קול ( sung kul ).
יציאה מעט מאוחרת, הדרך לא פשוטה ומגיעים לארוחת הצהרים בנארין מעט מאוחר לקראת השעה 17:30 - הארוחה החמה על השולחן. רובינו עייפים מההליכה המרובה לאגם הנעלם, מהדרך הארוכה ומחליטים לשנות תוכניות ברגע האחרון - לבקשת המשתתפים אנחנו מחפשים מקום לינה בנארין. 2 בתי מלון בעיר, שניהם מלאים, כמעט, עד אפס מקום. מאתרים מספר חדרים במלון בנארין ואז...מבשרים כי נמצא גמפלינג לא רחוק מהעיר ויתר הקבוצה נוסעים ללינה ביורטות - 20:00 ואנחנו כבר ישובים בארוחת הערב במחנה היורטות - שינוי תוכניות - משהו שכשאפשר לפעמים כדאי לאמץ.
עוד 160 ק"מ לערך ואנחנו בנארין.
הקבוצה מתעוררת בנארין והיום דואגים להשלמה של היום הרביעי בנסיעה למעלה המכונה " 33 התוכים " בדרכינו לארוחת הצהרים על שפת אגם סון קול, בדרכינו עוצרים במפל מדהים שמוצאו מהאגם עצמו.
מזג האוויר הופך להיות סוער וממש עם הגעתנו למחנה היורטות על שפת אגם סון קול - נפתחו ארובות השמיים וארוחת הצהרים בחדר האוכל של מחנה הצופה אל האגם הייתה ברקע המבול.
בצירוף מקרים הגענו למחנה היורטות בסון קול בדיוק שהחל משחק רשמי בין מחוזות, מכובדים, טריבונה נבנתה, במה לחלוקת מדליות והכל נשאר עזוב בגלל המבול. השחקנים חיממו את הסוסים כשעליהם מטר חזק של גשם ואחרי דקות אורוכת של המתנה בקהל החל משחק מהיר של כ-15 דקות בו הוכרזו המנצחים וקפטן הקבוצה ויתר השחקנים זכו למדליות.
אחרי ארוחת צהרים ותחרות אולאק טאריש רשמית יצאנו בדרכינו דרך מעבר ההרים קארא קצ' ( kara keche pass ) לכיוון הכפר קיזיל אוי. בדרך חלפנו על פני מכרה פחם ענק המנוהל ע"י הסינים והמשכנו בנסיעה בין נופים מרהיבים , נסיעה של כ 150 ק"מ עד שהגענו לכפר בו זכינו ללינה כפרית - HOME STAY.
אחרי ארוחת בוקר טובה בכפר, המשכנו מעט מערבה כיוון כללי - טוקטוגול. ממש בסמיכות לכפר בו העברנו את הלילה, נכנסנו למעבר הרים מרהיב ביופיו שמגיע בשיא הגובה ל 3,203 מטרים.
הנוף משם, איך לא, עוצר נשימה. ממש בפיק (בשיא הגובה) של הציר פגשנו משפחה מקומית שרועים את הצאן והבקר שלהם, קצת מתנות לילדים, נשימה של אוויר צח וגולשים לאט לאט לציר הראשי.

בשעת ערב הגענו למלון על שפת מאגר טוקטוגול. הבריכה במלון, טוב לא מהמשובחות אבל בסטנדרטים מקומיים הייתה סבבה. ארוחת ערב לצד אירוע פרטי שהתנהל במקום, קצת ריקודים ולמחרת בבוקר ממשיכים מערבה לכיוון אלא בוקה על גבול אוזבקיסטן.
בערב מבינים שאחד הרכבים לא תקין, מעדכנים את המשרד בבישקק ולמחרת בבוקר ממתין לנו רכב חלופי ברחבת החניה של המלון.
מי הנהרות ממשיכים למאגר ומשם הנהר ממשיך בדרכו עד שנעצר בסכר ענק. עצירת המים מביאה לתופעה של השתקפות השמים ונותן למים צבע טורקיז מדהים.
ממשיכים בדרכינו לעבר שמורת הטבע - סארי צ'לק שם בחרנו לאכול את ארוחת הצהרים על רקע אגם האגמים היפים באיזור.
בדרכינו לשמורה והאגם, עצרנו בשוק מקומי, בלי תיירים - רק מקומיים! חוויה מיוחדת במינה. ובשביל לסבר את האוזן - קירגיזסטן מדינה של עולם שלישי, לא רק שחושבים אחרת, אלא גם הפרנסה מועטה. במספרים - התמ"ג לנפש (תוצר לאומי גולמי) בישראל חוצה את רף 50,000$ ואילו בקיריגזסטן הוא פחות מ-2,400$ לאדם לשנה (פחות מ-5% ביחס לישראל). פער אדיר שבא לידי ביטוי בכל תנאי החיים, בשוק, בכבישים, בכלי הרכב ועוד ועוד...
העיירה אלא בוקה, עיירה קטנה, בדרך למערב המדינה, עיירה שכוחת אל, שני "בתי מלון" ועוד מספר אכסניות - בערך המקום הנורמלי היחיד על הדרך לטאלאס לשם ניסע ביום למחרת.
ארוחת ערב במסעדה מקומית, התמודדות עם צד אחד של הרחוב בלי מים, מקומות לינה, לחלקינו, לא מהמשובחים אבל זה חלק מהחוויה לטיול במדינת עולם שלישי ובמיוחד לחלק המערבי הפחות מתויר של קירגיזסטן.
הדרך מאלא בוקא לטאלאס עוברת בקניון מדהים ומספר קרחונים. הדרך הפכה עם השנים ליותר ויותר שימושית מה שהביא את השלטון המקומי לקבל החלטה כי הדרך הזו תוכשר, אולי אף תיסלל.
בדרך עצרנו לביקור אצל משפחת נוודים מקומיים שהתמקמו על שפת אחד מיובלי הנהר לא רחוק ממכרה זהב סיני.
שיירת הגיפים עוזבת את העמק ומטפסת למעבר הרים בגובה 2,841 מ' - הנוף מה- pass, איך לא, מרהיב ואנו גולשים בדרכנו לקניון צפון מערב - בתחתית הפס עצרנו לארוחת בוקר בתחנת אוטובוס מקומית שעזרה לנו להגן על עצמינו מהגשם.
לאורך כל הדרך לקניון הייתה תכונה של "עבודות מע"צ" (עבודות בדרכים). כשהגענו לציר הקניון ראינו עבודות בכביש ואחד העובדים המקומיים עצר את השיירה שמנתה כ-10 ג'יפים שאחרינו שיירת רכבים מקומיים שהלכה והתארכה. באופק ראינו את הטרקטור עובד ומפנה פסולת עפר ומעליו באגר ענק ששופך פסולת מציר שהוא מכשיר.
השעה 17:00 ואנחנו, בתמימותינו, שואלים את העובד כמה זמן אנחנו צריכים להמתין והוא מסמן לנו עם 7 אצבעות - תרגמנו את זה ל-7 דקות ואז הסתבר שהוא התכוון "עד 19:00 " - הבנו שעלינו להמתין שעתיים!! על הציר! שכן כל כמה שעות עוצרים את התנועה לשעתיים של עבודות - המקומיים מורגלים - הם פותחים שמיכה ומשחקים קלפים לצד הדרך. לנו נותר רק להתאים את עצמינו למצב - קצת שש בש, קצת קפה ועוגיות ומעבירים את הזמן עד שבדיוק בשעה 19:00 נפתח הציר והמשכנו עד העיר טאלאס לשם הגענו מאוחר מהתוכנית, לקראת 22:00 ישר לארוחת הערב במסעדה.
הג'יפאים לנו את הלילה בשני מקומות שונים, התאחדו בבוקר ויצאנו לארוחת בוקר במסעדה. הדרך לבישקק בכבישים מסוכנים מלאי נהגים חסרי התחשבות - הדבר המנחם היחיד שיש זה הנופים. 300 ק"מ מאתגרים של כביש משובש מההרים עד בישקק.
עלינו על מספר מעברי הרים שכולם סלולים, חצינו מנהרות, אכלנו ארוחת צהרים על שפת אחד הנהרות והגענו בשעות ערב מוקדמת לעיר הבירה.
בערב החזרנו את כלי הרכב, לא מעט נזקים האופיינים לטיול ג'יפים אתגרי, שכולם "נסגרו" עם הספק המקומי ללא חיוב של המשתתפים. יצאנו לארוחת ערב טובה במסעדה ולאחריה שינה טובה במלון.
למחרת בבוקר יצאנו לסיור בעיר - בין השאר ביקרנו בבית הכנסת המקומי שבראשו הרב אריה רייכמן - שליח חב"ד שנמצא בעיר למעלה משני עשורים. לדבריו - זו שליחות ואין שאלה בכלל אם קל או קשה.
משם ביקרנו בכיכר המרכזית, צפינו בהחלפת המשמרות של החיילים, למרגלות פסלו של הגיבור הלאומי ומייד האומה - מאנאס הרכוב על סוסו בכיכר העיר ומעליו הדגל המרשים של קירגיזסטן, סיור בסמוך לבית הלבן" (מבנה הממשל הקירגיזי) ומספר מבנה שלטון נוספים. ביקר באוש מארקט - השוק המקומי או כפי שהם מכנים את המקום " OSH BAZAR"
(בהגדרות לבחור 1080HD)
5 תגובות
1
אורח/ת - אפי
25 בספטמבר 2025 ב 19:08
ואוו איזה פירוט ואיזו חוויה!
מכיר טוב את קירגיסטאן ולא ידעתי שיש כאלו מקומות
2
אורח/ת - מירי
26 בספטמבר 2025 ב 22:00
מסע מטורף. כמה פרטים.
נראה ארוך ומתיש
3
אורח/ת - יעל
27 בספטמבר 2025 ב 11:31
מתי המסע הבא?
אנחנו שני זוגות. ג׳יפאים. מטיילים (גם) אתכם בארץ.
מתלבטים על 2 או 4 ברכב?
4
אורח/ת - יהודה
27 בספטמבר 2025 ב 11:32
מזכיר נשכחות. היינו אתכם במסע הראשון או השני. היה אתגרי מאוד. לא נשכח את הלילה שנסענו בו כל הלילה בגלל המפולת בוץ העוצמתית.
5
Ogash Ofer
27 בספטמבר 2025 ב 19:53
מתי המסע הבא?
אנחנו שני זוגות. ג׳יפאים. מטיילים (גם) אתכם בארץ.
מתלבטים על 2 או 4 ברכב?
תגובות