מכשיר המרו''ם - ערכאה שניה

ככל הנראה שפס''ד של בית משפט לתעבורה בערכאה ראשונה אינו מקובל על המשטרה כמחייב אותה לכל דבר וענין, אלא רק לצורך האירוע הספציפי נשוא הדיון בפני כב' השופט הדר. הנחה זו של משטרת ישראל מבקשת, ככל הנראה, להשיען גם על העובדה שהוגש ערעור בנדון וטרם הוכרע בו. כאשר תתקבל החלטת עכראת הערעור מותר וצריך להניח שהשלטונות הנוגעים בדבר יטכסו עצה ויגדירו המשך דרכם. מכל מקום, אם המשטרה ממשיכה בהגשת דוחות שהם תוצאת השימוש ב-מרו''ם, יכול ורשאי הצד המעוניין לבקש שעניינו יידון בפני בית המשפט לתעבורה, והכל בהנחה שנסיבות האירוע זהות או דומות, ובתקוה שכבוד השופט שיישב בדין יהא שותף לדעתו של כב' השופט הדר - מה שאינו כורח המציאות. זאת, כיוון שפסק-דין של בימ''ש לתעבורה אינו תקדים מחייב (כמו של כב' בית המשפט העליון) ואף אינו פס''ד מנחה. צריך להביא גם בחשבון אפשרות שאת מה שלא ידעה המשטרה לומר או להוכיח בדיון הקודם - לא בהכרח שלא תדע לפעול נכון היום. אישית, לא הייתי רוצה לסמוך על כך ולהפוך לשפן נסיונות יקרים בכסף ובזמן. ראוי יותר להמתין להכרעת ערכאת הערעור שאז נדע סופית מה משקלו הראייתי של מכשיר זה. אבל מעל לכל נזכור ונזכיר: אכיפת השמירה על רווח ומרחק אינה מיועדת להעשיר את קופת המדינה, אלא לשמור על הנפשות המשתמשות בדרכים! מבחינה זו, כל מטר שהמרווח בין מכוניות בתנועה מתקצר בתוך תנועה במהירות נתונה - מקצר את תוחלת חיינו וחיי אלה שלפנינו בשנה, אז בבקשה!

- סוף -