בכתבת הניווט הראשונה כתבנו כי המפה היא העזר הבסיסי המשמש אותנו לניווט בשטחים לא מוכרים והיא למעשה תרשים המתאר את המרחב על-פי קנה מידה ובציון פרטים חשובים לפי סוג המפה.
בכתבה זו, השנייה בסדרת כתבות הניווט באתר השטח, נתמקד ברובד של התכסית המכסה את התבליט במפה הטופוגרפית כפי שהוא משורטט במפה ומופיע בפועל בשטח.
מאת: Ofer Ogash
26/09/03
בכתבת הניווט הראשונה כתבנו כי המפה היא העזר הבסיסי המשמש אותנו לניווט בשטחים לא מוכרים והיא למעשה תרשים המתאר את המרחב על-פי קנה מידה ובציון פרטים חשובים לפי סוג המפה. כאנשי שטח אנו משתמשים במפות טופוגרפיות – כאלו המתארות את פני השטח, צורתו, ופרטי הנוף שעליו בצורה מפורטת. נוכל לומר כי מפה שכזו מורכבת מ-3 רבדים: התבליט, התכסית ורשת הקואורדינאטות. להזכירכם - התבליט הוא התיאור הגרפי של פני השטח – ההרים, הגבעות, המישורים והנחלים. התכסית הוא השם הכולל לכל אותם עצמים ופרטי נוף מלאכותיים או טבעיים הנמצאים מעל פני הקרקע. ורשת הקואורדינאטות היא בסך הכול עזר הקיים רק על המפה (ולא בשטח) וקובע לנו שפה משותפת כאשר אנו רוצים לדבר על נקודת ציון (נ.צ.) מסוימת. בכתבה זו, השנייה בסדרת כתבות הניווט באתר השטח, נתמקד ברובד של התכסית במפה ובשטח.
התכסית כאמור הוא כל פרטי הנוף המכסים את התבליט וכולל כבישים, שבילים, יישובים, מבנים רגילים או מיוחדים כגון בריכות מים, אתרי קדושה וכדומה, אנטנות, מטעים, ועוד פרטים אשר נוצרו על פני הקרקע על-ידי האדם, ובהתאם הוא גם זה שיכול לפנותם או לשנות את מיקומם. בנוסף נהוג לכלול בתכסית גם פרטי נוף טבעיים כגון חורשות, צמחיה על פני הקרקע, מקורות מים כמעיינות ועוד פרטים היכולים בקלות יחסית (כמו באירוע של שריפה לדוגמה) לשנות עצמם, להיעלם, להיעקר בידי אדם או לצמוח מחדש.
התכסית משורטט על המפה באמצעות סימנים מוסכמים והוא כולל כאמור את כל פרטי הנוף הטבעיים והמלאכותיים אותם רצה הקרטוגרף, משרטט המפה, לציין. לצד המפה וסרגל קנה המידה מופיע מקרא הסימנים. לרב מקרא הסימנים הוא לאקוני ופשטני ותפקידו לבאר את הסימנים הגראפיים באמצעות הסבר קצר הרשום לצידם. כבישים משורטטים על המפה בקווים חומים שעוביים בהתאם לאיכות הכביש ורוחבו בפועל. בנוסף מסומן על המפה הצבע והמספור הארצי של הכביש וחלק מאבני הדרך שלאורך הכביש אותם ניתן לראות על השילוט הקטן לאורכו. לצד הכביש מסומנים סוללות, חפירות, גשרים ושדרות עצים. שבילים ודרכי עפר משורטטים בהתאם לאיכותם ועל הסימון של מסילת הברזל מופיעות תחנות הרכבת. הצבע השחור נבחר כדי לסמן פרטי נוף מעשי ידי אדם כגון: מבנים, קווי מתח, מקומות תפילה, מחצבות, מכלי ומגדלי מים, תחנות שאיבה וגם מערות טבעיות או מלאכותיות. הצבע הכחול מסמן מקורות מים טבעיים: ואדי, תעלת מים, מעיין וגם באר. הצבע הירוק מסמן סוגי צמחייה מעץ בודד או בקבוצה ועד מטעים מסוגים שונים.
נקודות גובה מופיעות כנקודה קטנה שלצידה רשום גובהה במטרים מעל פני הים ונקודת טריאנגולציה, מלשון משולש, (טריג – בשפת הניווט) היא נקודת גובה ממנה רואים שתי נקודות טריג נוספות – זכר לשיטת ניווט ורישום שטח שהייתה נהוגה בעבר.
בנוסף רשומים על המפה פרטים נוספים החשובים למטייל כמו: תאריך הדפסה, תאריך עדכון פרטים, קנה המידה של המפה, סוגי רשתות הקואורדינאטות המודפסים עליה. ושהמדובר ברשתות ישראל מופיע בדרך כלל גם הסבר על ההמרה בין רשת ישראל ישנה המסומנת והממוספרת בשחור לרשת ישראל החדשה הממוספרת באדום (ומשתמשת באותם קווי אורך ורוחב של הרשת הישנה). להלן הסבר ההמרה בין הרשת החדשה לישנה: בנקודות ציון הנמצאות צפונית לקו מצפה רמון יש להוסיף לקווי הרוחב - הקואורדינטות הצפוניות ברשת ישראל הישנה 500 ק''מ לרשת החדשה ואילו בנקודות הציון הנמצאות מדרום לקו מצפה רמון יש להפחית מקווי הרוחב של הרשת הישנה 500 ק''מ על-מנת לקבל את קו הרוחב ברשת ישראל החדשה. לקואורדינטות המזרחיות - קווי האורך יש להוסיף 50 ק''מ במעבר מהרשת הישנה לחדשה.
במפות טיולים וסימון שבילים של המרכז למיפוי ישראל (המפה הנפוצה בישראל) מופיע בנוסף למקרא הרגיל גם מקרא לסימון השבילים. המקרא מתאר את הדרכים לכלי רכב ולמסלולים רגליים בהתאם לצבע בו הם מסומנים בשטח – לדוגמה שביל אדום על המפה יסומן בשטח על גבי עצמים נייחים בצורה של פס אדום ומצידיו שני פסים לבנים שכיונם מצביע על כיוון השביל. בנוסף מופיעים הסימנים של שמורות טבע, גנים לאומיים, אתרים של הקרן הקיימת בישראל ופרטי תכסית נוספים הדרושים לטייל: אתרים הסטורים, נקודות תצפית, תחנות דלק, אתרי קמפינג, חופי רחצה ועוד. יתרון נוסף במפות סימון השבילים הוא המידע והשרטוטים המופיעים בגב המפה ונותנים למטייל מידע נוסף.
במפות טופוגרפיות בשימוש הצבא מופיע לצד המפה תרשים המפרט את הסטיות שבין צפון הרשת – רשת הקואורדינאטות שעל המפה ב UTM, לבין הצפון האמיתי – הקודקוד הצפוני של כדור הארץ עליו מצביע כוכב הצפון, לצפון המגנטי – אליו נמשכת מחט המצפן ואשר משתנה מעט משנה לשנה בהתאם לקוטביות של כדור הארץ.
הניווט על-פי תכסית הוא יחסית פשוט שכן קל לנו לזהות ולחבר בין סימון התכסית שעל המפה לתכסית הנמצא בפועל בשטח ולהיפך אבל, וזה אבל חשוב מאוד, מי שמנווט בשטח חייב לדעת כי תכסית ניתן לשינוי בזמן קצר יחסית ולפעמים אפילו קצר מאוד!!! מכאן הבעייתיות בהתבססות על תכסית בזמן ניווט בשטח. לדוגמה כביש, שמאוד ברור במפה ובשטח, יכול והוזז והתוואי הישן שלו נמחק – ארוע שיכול לגרום לנו להיות במקום אחר מכוונתינו מבלי שנדע זאת.
דבר נוסף - תכסית על פני הקרקע יכול לגרום לנו לטעות, לברבור בשפת הניווט, אם הוא לא מותאם למקומו הנכון בשטח. ומה הכוונה – אנו יכולים לזהות קוו מתח בשטח ולכאורה גם על המפה, אך מעבר לעובדה שיכול להיות שהקו הוזז ממקומו, אפשר גם כי נוסף קו מתח נוסף בשטח ושאינו מופיע על המפה – מה שיגרום לנו לנוע על הקו מתח – אך לא על זה שרצינו לנוע לאורכו – יש להיזהר מלהתבסס על התכסית!!!
הפתרון לכך הוא פשוט להבנה, קצת יותר מורכב ליישום – כל תנועה בשטח צריכה להיות מבוססת על מבנה פני השטח - התבליט. על התבליט, פני השטח והניווט על בסיסו בכתבת הניווט הבאה כאן באתר ובזו שאחריה.
כתבת הניווט הראשונה בסדרה
0 תגובות
תגובות