גניבת רכב עם מפתחות = מחצית פיצוי

בבית משפט השלום בירושלים ת.א. 19162/99 בפני כבוד השופט יעקב צבן בעניין: אילן פרץ ע''י ב''כ עוה''ד שטובר התובע -נגד- כלל חברה לבטוח בע''מ ע''י ב''כ עוה''ד זמיר הנתבעת פסק דיו 1. התובע היה בעלים של רכב פורד-טרנזיט, מספר רישוי 9645305 (להלן: ''הרכב''). הנתבעת ביטחה הרכב בפוליסה לביטוח מקיף. ביום 26.6.98 בשעה 10:00 לערך החנה התובע את הרכב סמוך לביתו, ברח' גבעת הסביון 216ב' בבית שמש, הניח צרור המפתחות על גדר הבית או מעקה בחצר הבית וניגש להביא צינור מים מהגינה על מנת לשטוף הרכב. בעוד התובע מתעסק עם הצינור, עבר במקום אחד מוסא קאדי, נטל המפתחות, נכנס לרכב, התניעו, נסע ובכך גנב הרכב. כאשר התובע הבין כי הרכב נגנב, נכנס למכונית של שכנתו והתחיל לחפש רכבו הגנוב, איתר אותו כעבור מספר דקות ונסע בעקבותיו כאשר נוכח הגנב כי הוא במצוקה עקב המרדף ומצב הכביש, קפץ מהרכב תוך נסיעה, הרכב נתקל נעמוד חשמל וניזוק. הגנב נתפס ונדון למאסר. הנתבעת טוענת כי התובע הפקיר את הרכב ועל-כן היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח . 2. שלוש מחלוקות בין הצדדים: א. עובדתית: היכן הניח התובע את מפתחות הרכב, האם על מעקה פנימי בחצר או על הגדר החיצונית הפונה לרחוב. ב. משפטית: האם בכד הפקיר התובע את הרכב והפר את הוראות הפוליסה או חוק חוזה הביטוח, ועל כן פטורה המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח. ג. גובה הנזק. 3. היכן הניח התובע את המפתחות הרכב הוחנה בכביש על שפת המדרכה הצמודה לבית התובע. הבית מוקף גדר ברוחב 20-30 ס''מ. בגדר יש שער רגיל, עולים 4. מדרגות, צועדים בשביל קצר וממנו מוביל גרם מדרגות 16 ( מדרגות) לדלת הכניסה לדירה עצמה. לגרם המדרגות צמוד מעקה ברוחב של כ10- ס''מ. המעקה משופע ברובו, אך סמוך לדלת הבית הוא מאוזך (ראה תמונות נ/ 1 נ/ 3 ) התובע טוען כי עלה במדרגות והניח המפתחות על המעקה המאוזן סמוך לדלת הכניסה לדירה. הנתבעת טוענת כי התובע הניח המפתחות על הגדר החיצונית של הבית. בדיקת הראיות בתיק מלמדת כי אנו חיים מפיו של התובע שכן הגנב עצמו, אף שמסר הודעה במשטרה, לא אמר דבר על המפתחות. למרות זאת, גירסת התובע אינה עומדת במבחן הביקורת, ומסקנתי הינה כי הניח המפתחות על הגדר החיצונית . ואלה טעמיי: א. התובע מסר הודעה במשטרה למחרת האירוע ואמר : ''אתמול בתאריך 26.6.98 בסמוך לשעה 10 :10 בבוקר החניתי את הרכב ליד הבית של ההורים ורציתי לשטוף את הרכב. מדובר בבית קרקע והרכב היה בחניה של הבית. השארתי את המפתחות על הגדר בכניסה לבית עם כל הציוד של הרכב שהוצאתי כדי לשטוף. ניגשתי להביא את צינור המים מתחת למדרגות שזה במרחק 3 מ' מהרכב''. התובע אינו אומר מעקה אלא גדר. התובע אינו אומר כי עלה במדרגות והניח המפתחות למעלה, על המעקה ליד הדלת. התובע אומר ''על הגדר בכניסה לבית''. לבית יש גדר אחת והיא חיצונית, התובע אומר שניגש להביא צינור ממרחק 3 מ' מהרכב ואינו אומר כי עלה למעלה שזו דרך ארוכה יותר. תיאורו של התובע הינו שוטף ומראה על נישה ישירה מהחניה לגדר ולצינור. ב. התובע מסר הודעה שניה במשטרה ביום 1.7.98 ואמר: ''החשוד נכנס לשטח החניה ולקח את המפתחות שהיו מונחים על הגדר...''. שטח החניה הינו מול הבית מחוץ לגדר (ראה תמונות נ/1 - נ/3 וכן עדות התובע בעמוד 2 כי עובר לגניבה חנה הרכב מחוץ לגדר, היכן שנראה הרכב החדש בתמונה נ/ 2 . גם בהודעה זו מדבר התובע על גדר ולא על מעקה. לדבריו, החשוד נכנס לחניה שהיתה מחוץ לגדר ולא נכנס לתוך החצר ועלה במדרגות. ג. בתצהיר עדות ראשית של התובע הוא אומר כי נכנס לשער הכניסה, נעל אותו, ולאחר מכן עלה בגרם המדרגות והניח המפתחות על המעקה, ירד במדרגות על מנת להביא צינור מתחת למדרגות, על מנת לשטוף הרכב, וכעבור דקה שמע כי הרכב נוסע התיאור אינו אמין: אם רצה לחזור ולשטוף את הרכב העומד בחוץ, מדוע לנעול השער? משך הזמן בו נקב''דקה'' הוא קצר מדי לביצוע כל הפעולות. לעומת זאת, בתשובה לשאלון אמר כי עזב הרכב רבע שעה לפני שנגנב (תשובה 17) בביהמ''ש אמר כי תלפו 5 דקות מהחניית הרכב ועד שנגנב (עמוד 2) ד. מהדברים הנ''ל עולה שגירסת התובע, כי הניח את המפתחות על המעקה ולא על נדר הבית, הינה גירסה מאוחרת שאינה עומדת במבחן הראיות והביקורת, ה. המסקנה הינה כי התובע הניח את המפתחות על הגדר החיצונית של הבית, מרחק של 2-3 מי מהרכב, נכנס לחצר על מנת ליטול הצינור, התעכב כדקה, בעת הגניבה לא היה לו קשר עין עם הרכב והמפתחות, והמרחק שלו מהרכב היה 6-8 מ'. אין חולק כי הרכב היה נעול והאזעקה הופעלה אוטומטית. 4. האם הפר התובע את הוראות הפוליסה והחוק א. הנתבעת טוענת כי התובע הפקיר הרכב ובכך הפר את הוראות סעיף 6 בפרק תנאים כלליים בפוליסה והפר את הוראות סעיפים 18.19 61(א) לחוק חוזה הביטוח. ב. סעיף 6 לתנאים כלליים (פרק 12) של פוליסת הביטוח קובע : ''6. אחריות המבוטח לתקינות הרכב על המבוטח לאחוז בכל האמצעים המתקבלים על הדעת כדי לשמור על המכונית באבדן או נזק ולהחזיקה במצב תקין ולחברה תהיה בכל עת רשות גישה חופשית ומלאה כדי לבדוק את המכונית...''. כותרת הסעיף מביעה עת עיקר תכליתו : אחריות לתקינות הרכב ולאו דווקא שמירה עליו, מכל מקום, לא נאמר בסעיף 6 או במקום אחר בפוליסה כי הפרת סעיף זה מסירה את הכיסוי הביטוחי. ג. הסתמכות ב''כ הנתבעת על סעיפים 18-19 לחוק חוזה הביטוח הינה סתמית ומיותרת. סעיף 18 עוסק בתוצאות החמרת הסיכון הביטוחי וסעיף 19 בשלילת תרופות. אין לסעיפים אלה נגיעה ישירה לענייננו. ד. סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח התשמ''א1981- קובע: ''61. הקטנת נזק (א) אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט''. לטענת חברת הביטוח הפר התובע הוראות סעיף 61(א) בשניים : ראשית, הנחת המפתחות על הגדר מלמדת כי לא נקט אמצעי סביר למנוע מקרה הביטוח ; שנית, הנחת המפתחות על הגדר סמוך לרכב, כמוה כהשארת הרכב ללא מיגון וללא אמצעי מיגון, ואין חולק כי תנאי לכיסוי הינו קיום מערכת אזעקה פועלת כאשר הרכב אינו מאויש. האם דין השארת המפתחות על הגדר בנסיגות הענין מהווה הפקרת הרכב 2 עיקר נסיבות הענין במקרה זה הן אלו : - התובע היה במרתק של 3-4 מ' מהמפתחות ועוד 3-4 מ' מהרכב. - המבוטח לא שמר כל העת על קשר עין עם המפתות והרכב. - הנזק נגרם עקב תאונה. הרכב נגנב וניזוק בתאונה תוך מרדף של המבוטח, אשר בכך בוודאי הקטין את הנזק, הפוליסה הינה חוזה ביטוח שנועד לתת כיסוי גם לנהג רשלן וגם למי שנוהג ברכב ברשלנות רבתי. הוראת סעיף 61(א) בדבר נקיטת אמצעים סבירים, צריכה להתפרש בזהירות, ולמשל, אין איש מעלה על דעתו לטעון כי נהג רשלן שנסע במהירות של 150 קמ''ש ועקב כך נגרמו תאונה ונזק, לא ישופה כיוון שלא נקט אמצעים סבירים למניעת הנזק או הקטנתו. והרי נסיעה במהירות כוו מהווה בוודאי סטיה מכללי זהירות סבירים. בע''א (ת''א) 156/96 אשר חנן ואחן נ' ג'אן השכרת רכב בע''מ גע''מ מסביר בית-המשפט את התכלית הכפולה ולעיתים הנוגדת שיש לפוליסה לביטוח רכב : ''מצד אחד, התכלית שאותה מבקשת חב' הבטוח להדגיש היא שפעיית בטוח מכסה רק את אותם מצבים שבהם גם אדם זהיר סביר לא יכול למנוע מצב של גניבת הרכב. לכן, במצב בו הרכב אינו ''מאוייש'' פיזית, דהיינו שהאדם נמצא ממש בתוך הרכב, יש להפעיל אמצעי מיגון כנדרש. מצד שני, קיימת התכלית שאותה מבקשים ב''כ המערערים להדגיש והיא שפוליסת בטוח מכסה את כל אותם מקרים ומצגים שמנסיון היום יום, כל אדם ממוצע נקלע אליהם מבלי שידאג לאמצעי מיגון מיוהדים - שכן, אלו הן פעולות המתחייבות מהמציאות היומיומית וקשה לדרוש שכל פעולה שכזו תהיה מלווה בנעילת הדלת, הפעלת האזעקה ונעילת הרב בריח ''(עמוד 7 לפסק-הדין, לא פורסם, נמצא בתיק) כלומר, בצד החובה לנקוט אמצעים סבירים יש צורך להתייחס לאירועי יום יום ומצבים אליהם נקלע מבוטח רגיל, בהם הוא אינו מקפיד על נקיטת כל אמצעי זהירות במקרה הנ''ל דן בית-המשפט במקרה בו השאיר אדם את רכבו מותנע עם המפתחות ושוחח עם אדם אחר במרחק מטרים ספורים מהרכב. בית-המשפט קבע שני מבחנים בהם ייחשב הרכב פן כמאויש במצב כזה, שאז אין צורך בהפעלת אמצעי מיגון : המבחן הראשון - קשר עין עם הרכב ; המבחן השני, אפשרות מעשית לשלוט על הנעשה ברכב. המקרה שבפנינו שונה במעט. התובע נעל הרכב ואמצעי המיגון הופעלו אוטומטית. לפיכך, מילא אחר הוראות הפוליסה לרכב לא מאויש, ואין צורך כי ישמור על קשר עין עם הרכב או ישלוט על הנעשה בו מבחוץ. פורמאלית, מילא התובע את תנאי הפוליסה וקמה חובה לפצותו במקרה גניבה, שכן כל נזק שקורה לרכב אחרי שהופעל ואמצעי המיגון יוצר חבות של חברת הביטוח. עם זאת, הגישה אינה צריכה להיות דווקנית ולא ניתן להתעלם מהתנהגות המבוטח_ בהותירו את המפתחות סמוך לרכב הממוגן, הוא כאילו הסיר הלק מההגנה. הוא היה ממש קרוב, אך לא שמר על קשר עין ועל שליטה מלאה על הנעשה. התוצאה הינה כי בהתנהגותו תרם תרומה ממשית לאירוע הגניבה. עם זאת, יש להביא בחשבון כי לא איבד שליטה לגמרי, דבר שאיפשר לו להיווכח מיד בגניבה ולבצע מרדף מוצלח. בנסיבות הענין הייתי מטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור 50% (על הפעלת העיקרון בדיני חוזים ראה ע''א 3912/90 5,4. EXIMIN S.A נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע''מ, פ''ד מ''ז(4), 64). 5, הנזק בישיבת קדם המשפט מיום 26.6,00 הסכימו ב''כ הצדדים כי הנזק על-פי הפוליסה הינו 23,000 ש''ח, כולל ירידת ערך והוצאות לתיקונים (ערך 26.6.00 ) התובע טוען לנזקים נוספים, אך אלה אינם מכוסים בפוליסה או שהם נזקים רחוקים. 6. התוצאה לאור האמור, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע מחצית הנזק, דהיינו 11,500 ש''ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום 26.6.00 וכן הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסכום כולל (לרבות אגרות ומע''מ) של 3,000 ש''ח. יש להחזיר למשטרה ולפרקליטות את התיקים שהעבירו לבית המשפט. ניתן היום, כ' בתמוז תש''י (23 ביולי 2000) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים י. צבן שופט

------------------------- סוף--------------------------------