מעגל אינדיאני - ג'יפ צ'ירוקי במבחן דרכים

יש לנו פינה חמה בלב לג'יפ - אין מה לעשות, זה המקור, מודל החיקוי, מוצא המין

לכן הגריל האנכי, בן שבעת החריצים, עושה לנו משהו גם היום, כאשר כמעט לכל יצרן יש רכב שטח (עם או בלי גרשיים). הצ'ירוקי המעודכן הגיע אלינו למבחן לפני קצת יותר משנה (מאי 2004) והותיר רושם מעורב ומעט מאכזב. עכשיו הוא חוזר לביקור נוסף לאחר שעבר מתיחת פנים וביקור בחדר כושר. האם מדובר בנגיעות קלות למנוע ושינויי עיצוב קלים בלבד?


למבחן הדרכים הקודם - מאי 2004 הקליקו כאן...
למבחן של הגרנד צירוקי - אוגוסט 2003 הקליקו כאן...
למבחן של הגרנד צירוקי - דצמבר 2000 הקליקו כאן...

הצ'ירוקי המתוח מקדם את פני בחיוך ניקל רחב

השבכה כולה מצופה בחומר בוהק, שחוזר לאחרונה לאופנה גם ברכבי השטח. אנחנו מקבלים את גרסת ''לימיטד'', שחוץ מהגריל מעוטרת גם בפגושים וכנפיים בצבע הגוף. התוצאה הכללית היא ''יאפית'', ללא מסגור שחור ''גברי'' שהעניק בעבר לעיצוב העגלגל של הצ'ירוקי נגיעת חספוס. היום, כמו אז, התוצאה מדברת ללב האדם המצוי (ובעיקר ללב חווה המצויה, לפי התגובות), גם אם ג'יפאים מסוקסים יבכו את התלפלפות הגזע.

פנים עוברת דקה עד שמבחינים בהבדלים לעומת שנה שעברה:

לוח המחוונים שחור, במקום ה''לבן קלאסי'' שהוצג ב-2001. מתגי הפעלת החלונות לא שינו מקום, כפי שציפינו. הם עדיין ממוקמים, באופן יוצא דופן, על הקונסולה המרכזית בין המושבים, במקום על הדלת. מצד אחד זה מאפשר לנוסע במושב הקדמי שליטה על כל החלונות (וחוסך חיווט) אך מצד שני דורש הסתגלות מכל מי שרגיל למכוניות מודרניות אחרות. מהנדסי ג'יפ לא מקלים על תהליך הלימוד ודאגו למקם את מתג נעילת הדלתות, שדומה מאוד למתג החלונות, במקום בו בדרך כלל נמצא מתג החלונות... מוזר. האווירה בפנים נשארה כשהיתה, נעימה במבט ראשון בזכות החומרים ונעימה למגע. העיצוב כולל מספר הברקות (למשל ידיות פתיחת דלתות). מבט שני חושף איכות הרכבה לא מושלמת.

גרסת הלימיטד זוכה לתוספות:

בין השאר, גם למושב שמתכוון בעזרתם האדיבה של מנועי חשמל ולריפודי עור מקוריים (גרסת הספורט יכולה להשתדרג עם ריפודי עור מקומיים). חבל רק שמרווח הברכיים לנהג נפגע בשל תכנון גרוע של החלל מתחת להגה. יש לנהג שתי ברירות - לבחור תנוחה רחוקה ונמוכה מדי, או לסבול את הפלישה למרחב האישי שלו.

ברגע ההתנעה מתגלה השינוי המהותי שעבר צ'ירוקי במתיחת הפנים

עזבו אתכם מעוד 13 כ''ס או עוד ארבעה קג''מים, גם למנוע המקורי לא חסר כוח. מה שחשוב הוא שמה שהתווסף בטור ההספק ירד בטור הרעש! זה לא שצ'ירוקי המחודש מאיים על מעמדו של הדיסקו 3 כאולם קונצרטים נייד, אבל הגרגור שחודר לתא הנוסעים נסבל הרבה יותר מבדגם הישן. אל המנוע המחוזק עדיין מחוברת אותה תיבת הילוכים מחומשת מהירויות ואיטית תגובה, ולמרות זאת השילוב מנוע/תיבה מספק בהחלט. עם היציאה מהסוכנות החלטתי לנצל שהותי בדרום ת''א למבחן מתלים עירוני. על חטטי אספלט ממוצעים מתפקדים המתלים בצורה מוצלחת, מבודדים את הנהג מהקורה בשקט וביעילות. רק על מהמורות חדות שפה מזדעזע מעט הצ'ירוקי ומעביר את הרעד פנימה. אולם האינדיאני הצעיר אינו מחבב פסי האטה. אלו מכלים את מהלכו של המתלה האחורי והוא בועט את אחורי הצ'ירוקי לאוויר. אין ברירה אלא להאט ממש.

על הכביש המהיר, בדרך לנחל תבור, השיפור באקוסטיקה מתחיל להיות משמעותי

המנוע, שהשתלט על החוויה בצ'ירוקי הקודם, חרישי במהירויות שיוט ורק לחיצה על הדוושה לשם האצה תשמיע תזכורת לנוכחותו. עם רעש רוח בגדר הסביר (שנראה מושפע מרוחות צד: לפעמים איננו ולפעמים נוכח) ורחש צמיגים ממוצע, השיוט נעים למדי ואפשר להתמסר להאזנה למערכת השמע וללימוד מערכת השליטה עליה מההגה. עוד על ההגה גם השליטה במערכת בקרת השיוט - קלה ופשוטה לתפעול במידה שהופכת אותה לשימושית כמעט, אפילו בארצנו קטנת המימדים. אנחנו מסיימים את הירידות לים המלח, אומרים שלום למשאית שעיכבה אותנו כל הדרך ופונים לכביש הבקעה. הקצב עולה בחזרה לשיוט סביר ובום! המתלה האחורי בועט בזנב. אין ספק שכיול המתלים מאחור פשוט רך מדי, גם בלי מטען מיוחד או יושבי ספסל אחורי. די בשקע משמעותי בכביש כדי לסגור מהלך המתלה. גם מלפנים נראה כי הקפיצים רכים מדי, אולם שם הם זוכים לסיוע איתן מצד שיכוך הכיווץ והעסק לא ממהר להסגר. אבל הרכות קיימת, ומרימה את ראשה בפיתולים. הצ'יף שלנו נוטה ורוכן, חולק עם הנוסעים את חווית הפניה במידה מוגזמת, ובאופן מפתיע - גם עם הנהג. ההגה חד ומהיר תגובה עם שטח מת מזערי ומרגיש טוב מזה שבחנו בעבר, למרות שלא הוצהר על שינוי בו. השלדה מתקשרת איתנו ואפילו מגלה נטייה להיגוי יתר קל ומענג (מי שמעדיף התנהגות ניטראלית יכול לבחור במצב 4X4 חלקי. למרות השם, מדובר בהנעה כפולה קבועה עם דיפרנציאל מרכזי). התוצאה הנה קרב רצונות בין הנהג לבין הנוסעים לגבי קצב תקיפת הפיתולים - הנוסעים נאבקים במחלת הים והנהג- בפיתוי לשים את האוטו על הצד בכל סיבוב. את התלהבותו של האחרון מצננים הבלמים, שבמהירות מתלהטים ומתבלים את האווירה בניחוח חריף. אומנם לא הורגשה ירידה משמעותית ביכולת, אבל האזהרה שנושא הריח חריפה ומדכאת כל רצון לבדוק כמה רחוק עוד הגבול לקצה יכולת הבלמים. למען האמת, צ'ירוקי הפתיע אותי בניחוחות בלמים קלים גם בסוף נסיעה מנהלתית הביתה - חריג למדי.

אנחנו נוסעים בכביש זה רק כדי להגיע לקצהו, ובמקרה זה מדובר בנחל תבור

קיוויתי למצוא מפלט במימיו הקרירים מהשרב שהבטיחה התחזית לאותו יום, רק כדי לגלות זרזיף דליל ומאכזב. כבר בירידה אל הנחל מדגים לנו צ'ירוקי את נקודת התורפה העיקרית שלו בשטח - המתלים. גם כאן הבעיה היא רכות יתר שמתבטאת בתנודות גוף מוגזמות במעבר על אבנים או על קוליסים. אבל בכך לא מסתכמות בעיות הנוחות. תנודות המרכב מצמצמות מרווח גחון בצורה משמעותית וחלקים שונים בקדמת הגחון מתחילים לנגוח בכל מה שבולט מהקרקע. מזל שצ'ירוקי מגיע עם מיגון לגחון ולמיכל הדלק ועם סידור מוגן יחסית של האלמנטים בגחון. קיימות שתי אפשרויות לחצות קטע מחורץ או שתול אבנים - לאט, מאוד לאט, או מהר. אפשרות שנייה דורשת כישורי נהיגה ברמה גבוהה כדי לשמור את הכלי תחת שליטה והיא כוללת סיכון גבוה יותר לשלמות המכלולים במקרה של טעות. כדאי לציין כי רכב המבחן צויד בצמיגים במידה 235/70R16, כאשר כל דגמי 2006 יגיעו נעולים בגלגלים גדולים יותר 235/65R17. לטענת היבואן, צמיגים אלו מגדילים את מרווח הגחון בס''מ שלם, מה שוודאי לא יזיק בשטח. החצייה הראשונה של הנחל, לאחר שסיימנו לרדת אליו, כוללת טיפוס קצר, תלול יחסית ומחורץ בקוליסים עמוקים שחרצו כלי-שטח שטיפסו כאן בחורף. אני מעביר ל-4X4 קבוע (משמע עם דיפ' מרכזי נעול) ומטפס. רכות המתלים משלמת עתה את הדיבידנד וצ'ירוקי מותח רגלים ושומר על מגע רציף עם הקרקע, מטפס ללא דרמות מיותרות. תכונות אלו ימשיך הצ'ירוקי להפגין במהלך היום כולו: מהירות מוגבלת בשל המתלים בשטח מחורץ אך יכולת טיפוס ראויה כאשר הוא נדרש לה, למרות העדר נעילת דיפרנציאל כלשהי, אלקטרונית או אמיתית. כאשר השבילים חלקים מספיק, בשני המובנים, אפשר להעביר את התיבה בחזרה למצב הנעה אחורית בלבד (וחבל שהתיבה יכולה להיות עקשנית לעיתים, בעיקר בכניסה וביציאה מהילוך כוח) ולשחק תופסת עם הזנב לחרדת הנוסעים. ורק תלונה אחת בפי לצ'ירוקי בשטח - מערכת חישני החניה. אלו רגישים ומזהים כל קרבה לשיפוע כסכנת תאונה - זועקים ''גוואעלד'' בקול צפצפני עם תחילת כל עליה, ולו גם מתונה יחסית. עוד בעיה בשטח היא צריכת הדלק: 6.5 ק''מ לליטר שתה האינדיאני שלנו בטיול והגיע ל-8 ק''מ לליטר בשיוט בינעירוני נינוח. זה לא מעט, ופחות טוב ממה שזכור לנו.

הצ'ירוקי המתוח דומה מאוד לכלי שהוחלף, ובכל זאת טוב יותר משמעותית

הוא עדיין סובל מכיול מתלים לא מוצלח ואבזור חסר. הוא עדיין זריז תגובות ומהנה לנהיגה, בדיוק כמו הדגם המקורי, להבדיל מרכבי השטח הגמלוניים מטבעם. הצ'ירוקי עושה כל זאת בשקט ובנוחות משופרת, עובדה חיונית עבור רוב קהל היעד כל הזמן ועבור כל קהל היעד רוב הזמן.

ג'יפ צ'ירוקי CRD - נתונים:

מנוע :

סוג/נפח: טורבו דיזל, 4 צילינדרים בטור, 2,776 סמ''ק תזמון: גל זיזים עליון, 16 שסתומים מהלךXקדח: 94X100 מ''מ הספק/סל''ד: 163 כ''ס/ 3,800 מומנט/סל''ד: 40 קג''מ/ 1,800

מרכב :

הנעה: Selec-Trac :אחורית, כפולה, נעילה מרכזית, LSD, low 1:2.72 הילוכים: תיבה אוטומטית 5 הילוכים מתלה ק/א: עצמאי סלילים מוט מייצב/ חי סלילים מוט מייצב בלמים ק/א: דיסקים מאווררים/דיסקים צמיגים: 235/70R17 מערכות עזר: ABS

מידות:

בסיס גלגלים: 265 ס''מ אXרXג: 450X182X182ס''מ (כולל גגון) משקל עצמי: 1,960 ק''ג משקל כולל: 2,565 ק''ג

ביצועים:

מהירות מרבית: 174 קמ''ש 0-100 קמ''ש: 12 שניות צריכת דלק (מבחן): 8 ק''מ/ליטר מיכל דלק: 77 ליטר

שטח:

מרווח גחון: 20 ס''מ קוטר סיבוב: 11.5 מטר זווית גישה: 38 מעלות זווית עזיבה: 32.3 מעלות זווית גחון: 150 מעלות

מחיר:

299,900 אלף ש''ח (279,900 ש''ח לגרסת ''ספורט'') אחריות: 36 חודשים או 100 אלף ק''מ