לגעת בחלום

לא צריך להימנות על עדת מוטרפי לנד רובר כדי לאהוב את היצירות של באולר. מספיק לצפת בשידורים של יורוספורט ממרוץ הדקאר ולקלוט מדי פעם איזה דיפנדר פוטוגני להפליא מרחף במדבר אפריקני. או ליתר דיוק, משהו שנראה כמו דיפנדר, אבל יפה באמת ונוסע הרבה יותר מהר. חוץ מלהיות פוטוגניים במיוחד, מכונות המרוץ של באולר גם מתרבות כמו שפנים (בדקאר 2006 השתתפו 21 כלים מתוצרת באולר) ולמעשה הפכה הסדנה האנגלית הזעירה לאפשרות המועדפת על צוותים פרטיים להשתתפות בדקאר.

דקאר ושמן זית

ארז אברמוב אינו שייך לעדת מוטרפי לנד רובר, אך הוא בהחלט יכול להיות מוגדר כדקאר ג'אנקי אמיתי, עם תעודות. למעשה, הדבר היחיד שיכול למנוע מארז להגות בעסקי הדקאר יומם וליל, הוא שמן זית, אותו החל לאחרונה לייצר. האיש חי, נושם, אוכל וישן את מרוץ הדקאר, מאז החל לפני כמה שנים לתכנן ולבנות מכונות למרוצי מדבר. לכן, כאשר תיאמתי עבור ארז ביקור בסדנת באולר באנגליה, היה לי ברור שייקח חודשים למחוק לו את החיוך מהפרצוף. היה לי גם ברור כי ארז יחזור מבאולר עם תובנות מעניינות, בתור איש שבקי היטב בפילוסופיה של ברזלים, בולמי זעזועים וכל מה שמרכיב מכונת מרוץ אמיתית. נקודת עניין נוספת בביקור של ארז בסדנה הבריטית אפשר למצוא בדמיון בין דרו באולר, בעל הסדנה לארז. דרו, כמו ארז, הוא בן למשפחת חקלאים, אשר מכונות המרוץ החלו אצלו כתחביב. ארז, כבונה כלים מאוד מוכשר ויצירתי, רוצה גם הוא להפוך בעתיד את התחביב למקצוע.

גידולי החווה

הסביבה הכפרית הפסטורלית, בה ממוקמת הסדנה של באולר היא הדבר הרחוק ביותר בעולם מדקאר. מבני חווה עתיקים פזורים בינות לכרי דשא מוריקים, ביניהם נעות מכוניות וטרקטורים בכבישים צרים ומפותלים. בחצר האחורית של החווה של באולר, בתוך הנגר ישן ומאורך פועלת סדנת המרוצים. את הפנים של ארז קיבלו דרו באולר (שנראה כמו חקלאי מנהלל, לדברי ארז) ואיש השיווק של הסדנה. קבלת הפנים הייתה חביבה ומסבירת פנים.

כמי שמורגל לצפות בכלים של באולר כובשים את אפריקה דרך מסכי הטלביזיה, המפגש עם מקום הולדתם מעט אכזב את ארז. המבנה קטן למדי ומאכלס מחלקת פיתוח (כלומר חדר עבודה למטרות פיתוח), פינה של מסגרות כבדה, שתי עמדות הרכבה, ובסוף יוצא מדלתות העץ הכבדות כלי רכב שלם ופועם. מתקן הייצור העלוב למראה עומד ביחס הפוך למוצר הסופי המרשים. ואם נשווה את סדנת באולר לסדנאות שפועלות בישראל, הרי שהרמה היא מקומית ומטה, מעיר ארז.

המוצר של באולר מעניין הרבה יותר ממתקני הייצור. מעניינת גם הגישה העומדת בבסיס המוצר. דרו באולר מחובר בטבור לחברת לנד רובר. הוא החל להכין דיפנדרים למרוצי מדבר, על ידי שיפורים קלים ומקובלים, כמו כלובי בטיחות, הורדת משקל ושיפורי מתלים ולאט בתהליך אבולוציוני החל לבנות שלדת צינורות, שתמכה את מכלולי הדיפנדר. האבולוציה של הכלי ניכרת היטב בצורת השלדה שעדיין מחקה את שלדת הדיפנדר, למרות שהיא עשויה כעת מצינורות כרומולי.

באולר מתגאה באמינות ובפשטות של הכלים שלו. הכלים אמורים לסיים את מרוץ הדקאר בעלויות נמוכות יחסית ועם מחשבה על מתחרים פרטיים מוגבלי תקציב, הכלי אמור לשרוד כמה מרוצים מפרכים בעלות נמוכה. הפשטות ניכרת בכך שכל המכלולים הם סטנדרטיים כמעט לחלוטין, היישר ממחסני החלפים של לנד רובר, מה שמבטיח זמינות טובה ועלות נמוכה יחסית, במקום להסתמך על חלקי מרוצים יעודיים, או מייצור עצמי.

פשוט הוא יפה

אומרים כי אין לשפוט ספר על פי הכריכה, אך נראה כי האסתטיקה המכתיבה את האטרקטיביות של חיפוי הפיברגלס החיצוני, נמצאת גם בתא הנוסעים. לדלתות הפיבר חיפוי פנימי מאלומיניום (משיקולי עלות), אך רמת הגימור מרשימה ושוב, אסתטית מאוד. לוח השעונים והפקדים של באולר מסודר היטב, הנדסת האנוש טובה. הסדר והגימור של תא הנוסעים רחוקים מרחק רב מהבלגאן השולט במכוניות מרוץ רבות בדקאר, גם בקרב קבוצות הממוקמות גבוה בדרוג.

במכונית בה חלק ניכר מהחלקים מקוריים לחלוטין (עד לרמת מיכלי הפלסטיק של נוזל הקירור – לא מוצאים כאלה במכוניות מרוץ), ארז לא מצא דברים שהרשימו אותו במיוחד. פטנט מעניין וחביב שמורכב בבאולר הוא המגבה ההידראולי, המשמש לחילוץ משקיעה ולצורך טיפול. מדובר בזרוע המרימה את כלי הרכב במרכזו, בה אפשר להשתמש גם כנדנדה לחילוץ, או לצורך הרמת החלק הקדמי, או האחורי – נחמד. הפעלת הזרוע הזו אינה קשורה למשאבת ההגה, כמו במכוניות אחרות, אלא משאבה חשמלית קטנה מספקת את הלחץ ההידראולי הנדרש.

פינת הפיתוח של הסדנה עוררה עניין רב אצל ארז. על במה מפולסת ומדודה היטב עמד הבסיס לגרסה הבאה של באולר, שתראו ביורוספורט בדקאר 2008. ברור שגם יצירה זו מבוססת באופן מהותי על לנד רובר – המתלים הנפרדים של הריינג' ספורט. יחד איתם מגיעות גם יחידות הכוח העדכניות מבית פורד/יגואר, המניעות את מכוניות לנד רובר כיום. הקנאה העזה של ארז הוצתה בראותו בחצר הסדנה ריינג' ספורט חדש שהגיע ישירות מהמפעל לצורך ''שחיטה'' ובניית הדגם החדש. בדגם החדש של באולר צינורות השלדה יהיו מפרופיל מרובע (בניגוד לצינורות העגולים המשרתים כיום), אך החומרים סטנדרטיים לחלוטין – לא משהו אקזוטי. הצינור העגול היחיד ישמש לבניית כלוב הבטיחות, על פי חוקי FIA. בנקודה זו החלו השאלות המעמיקות מדי של ארז אודות חומרי הבניה ועקרונותיה לעורר את חשד אנשי באולר והחביבות פינתה מקומה להססנות בשחרור המידע. ברור גם כי את כלי הרכב החדש נאסר על ארז לצלם.

דבר הבנאי

לארז אברמוב ניסיון וידע מעמקים אודות מכונות המרוץ של הדקאר. לאחר כמה שנות ניסיון בבניית מכונות מרוץ ולאחר כמה ביקורים קרובים בקרקס הדקאר ומבטים מעמיקים לתוך קרבי המכונות, עניינה אותי חוות דעתו המלומדת על המכונות של באולר. הופתעתי לשמוע כי ארז אינו מעריך את המכונה הזו באופן מיוחד. לטענתו אין זה כלי שיכול לנצח דקאר כי הוא פשוט מדי, צר מדי, יש לו סרנים ולא מתלים עצמאיים. מסיבות אלה ארז מעריך כי כלי שכזה יכול לסיים את הדקאר אפילו בעשיריה הראשונה, אך לא לנצח.

כאשר אני שב ומציק לגבי נקודות מעניינות בבאולר, ארז שולף את המשפט הבא: לבנות מכונית טובה זה פונקציה של כסף. לבנות מכונית פשוטה זאת חכמה יפה. לבנות מכונית פשוטה ואמינה שגם תצליח לסיים דקאר וגם תעלה סכום סביר (החל מ-42,000 יורו) – זו כבר חכמה אמיתית. אז בעצם ארז לא למד הרבה בביקור בבאולר, אלא רק חידד כה עקרונות ובעיקר התרשם מהעיקרון שמה שיפה נמכר היטב – הרי אם היצירות של באולר לא היו יפות כל כך, לא היינו שומעים עליהם יותר מדי והכתבה הזו לעולם לא הייתה נכתבת.