סיפור מסע: חציית ים החולות הגדול של מדבר הסהרה - המדבר המערבי

שממה מוחלטת מקדמת את פניה של הקבוצה החוצה את ים החולות הגדול של מדבר הסהרה - אין צמחייה, אין חיים ובשעות הראשונות נראה כאילו נפגוש רק חול במדבר הזה. שיירה של רכבי 4X4 מסוג טויוטה 78 מתקדמת במהירות בלב מדבר החולות הגדול בעולם כשאני מוביל אותה ונדרש להחליט בזמן אמת מהו המסלול המיטבי להעביר בו 8 רכבים מבלי שישקעו בחול או יתהפכו בדיונות שגובהן כ-200 מטרים!

היום הראשון למסע המיוחד מתחיל בקהיר - עיר צפופה ועמוסה עד מאד

נתיב תנועה של 3 מסלולים מכיל בפועל 5 מסלולים של תנועה מהירה, רכבים נדחפים, עגלות חמורים מנסות למצוא את דרכן בכביש המהיר והולכי רגל שחוצים מצד לצד מבלי שהתנועה תאט ולו לרגע. בתוך כל האנדרלמוסיה הזו שיירת הרכבים שלנו עושה את דרכה. המומים מההמולה ומוקסמים מיופייה אנו נוהגים עד שלפתע נגלות אלינו הפירמידות במלוא הדרן, אבל אליהן נחזור לביקור ביום האחרון למסע כעבור מספר דקות אנו יוצאים מהעיר מערבה לעבר הים התיכון.

היום הראשון למסע המיוחד מתחיל בקהיר - עיר צפופה ועמוסה עד מאד

יום של 800 ק''מ בנהיגה על הכבישים מקהיר עד לנאת המדבר בסיווה

כולל עצירה במוזיאון המלחמה באל-עלמיין, עובר הרבה יותר מהר מהמצופה. כשעוזבים את איזור קהיר הכבישים שוממים והדבר היחיד שמעכב את השיירה הם רכבי המשטרה המקומית שמחליטה כי בקטעי דרך מסוימים עליה ללוות את הרכבים הנהוגים בידי זרים המתקדמים ללב המדבר המצרי.נסיעה לצד הטנדר המשטרתי וסימון של ''יאללה, תנו בגז'' גורם לטנדר להגביר מהירות ולעזוב אותנו בהבנה שאנו נסתדר בכוחות עצמנו.

יום של 800 ק''מ בנהיגה על הכבישים מקהיר עד לנאת המדבר בסיווה

המדבר שאליו אנו נוסעים נקרא המדבר המערבי זאת למרות שמדובר בעצם בחלקו המזרחי של מדבר הסהרה

כשמסתכלים על המפה של צפון אפריקה, בולט מדבר הסהרה ממרוקו במערב ועד מצרים במזרח. במרכז החלק המזרחי, שחלקו בלוב וחלקו במצרים, בולט הכיתוב- GREAT SAND SEA ים החולות הגדול של מדבר הסהרה. בכל זאת השם הנפוץ לאזור זה הוא ''המדבר המערבי'' שכן עבור המצרים מדובר במדבר הנמצא מערבית לנהר הנילוס (הזורם ממרכז אפריקה צפונה דרך מצרים אל הים התיכון). כשמסתכלים ממעוף הציפור על מצרים, מתבהרת התמונה - במרכז מצרים זורם הנילוס כשממערב וממזרח לו שדות ירוקים ואז בבת אחת נקטע הירוק והופך לצהוב - המדבר. ממזרח לנילוס ועד לתעלה - המדבר המזרחי, ממערב לנילוס ועד לגבול עם לוב - המדבר המערבי. המצרים הקדמונים אף הגדילו לעשות ולחלק את חלקו המזרחי של הנילוס לחיים ואילו את החלק המערבי נתנו למתים, שם בין היתר נבנו הפירמידות (שהן בתי הקבורה למלכי מצרים) ונקברו המתים.

המדבר שאליו אנו נוסעים נקרא המדבר המערבי זאת למרות שמדובר בעצם בחלקו המזרחי של מדבר  הסהרה

אנו עוזבים את קו החוף של הים התיכון, באזור מרסה-מטרוח, ופונים דרומה לתוך המדבר

הכביש נמשך לאורך 300 ק''מ במישור ענק ושומם המופרע מידי פעם בשלטי- RIG המסמנים את שבילי הכניסה לאחת מעשרות בארות הנפט שבמדבר. בערב אנו מגיעים לנאת המדבר סיווה SIWA ושם מצפה לנו הפתעה - המקום שוקק חיים ופעילות. במרכז הישוב על תל קטן בולטת עיר הבוץ. פשוטו כמשמעו - בתים, חנויות ואפילו מסגד שבנויים מבוץ וחוץ מקצת תאורה חיצונית הכול טבעי ואותנטי. החנויות פתוחות גם ב-10:00 בלילה ומשרתות את הקהל המקומי (תיירים כמעט ואין) ילדים קטנים שאמורים היו כבר מזמן לישון בשלווה במיטותיהם, מובילים חמורים הרתומים לעגלות.

אנו עוזבים את קו החוף של הים התיכון, באזור מרסה-מטרוח, ופונים דרומה לתוך המדבר

סיווה היא נאת מדבר ענקית בלב השממה

דמיינו שני אגמים רחבי ידיים עד כדי כך שכאשר עומדים בקצה אחד אי אפשר לראות את הגדה שממול. כמיליון עצי דקל שגדלים בה משמשים את המקומיים לאוכל, חיזוק קורות הבית, חימום, ואפילו הפקת תרופות.

סיווה היא נאת מדבר ענקית בלב השממה

נאת מדבר היא תופעה מרשימה. הסברה היא כי ממערב לנילוס קיימת שלוחה תת-קרקעית הזורמת תחת המדבר המערבי. נאות המדבר נוצרות במקומות הנמוכים שבהם זורמים מי הנהר מעל פני הקרקע ומעניקים חיים למקום שכמות המשקעים (הגשם) בו היא בין 0 ל-10 מ''מ גשם בשנה.

לסיווה יש היסטוריה בת אלפי שנים

למרות שהייתה בקצה של העולם העתיק ידוע כי בסיווה ישב אורקל - כהן דת מכובד המשיב על שאלות בעיקר לגבי העתיד. ואליו הגיעו לקבל עצה טובה מלכים ושליטים מכל העולם. מספרים שאף אלכסנדר מוקדון היה מגיע להיוועץ באורקל והוא זה שבנה לו את המקדש, בלב הדקלים וליד מעיין קליאופטרה, כאות להערכתו אליו.

לסיווה יש היסטוריה בת אלפי שנים

בבוקר היום השני למסע, לאחר תדלוק והכנות אחרונות אנו עוזבים את סיווה חזרה לתוך המדבר והפעם דרך השטח

המעבר מהבית האחרון בסיווה לדיונות עוצמתי וחד - בבת אחת נגלה לעינינו ים החולות הגדול. למרות התדריך המפורט, ההכנות והורדת אוויר בצמיגים, אני מגלה לאחר שטיפסתי על הדיונה הראשונה כי שאר הרכבים שקועים מאחור בין הררי הדיונות, ומשפריצים הרבה חול בלי להבין ''איך זה קרה לי?''.

בבוקר היום השני למסע, לאחר תדלוק והכנות אחרונות אנו עוזבים את סיווה חזרה לתוך המדבר והפעם דרך השטח

זה המקום ללמוד מהמקומיים שעור קצר וכפול במנהגי המקום:

ראשית, לא תמיד אנו יודעים הכול ושנית - אנו נדרשים לסבלנות ולאורך רוח. כשאנשי המקום שוקעים בחולות הסהרה (לא, הם לא חסינים) הם מדליקים סיגריה ובסבלנות מחלצים עצמם לאט החוצה. הרעיון הוא לנסות להתקדם בסל''ד סרק כאשר הרכב מהדק את החול מתחת לצמיגים ומתקדם בקצב של צב - לאט לאט, עד אשר האחיזה בקרקע מאפשרת להגביר מהירות. לעיתים, עובר יום שלם עד שמבינים כי יש לתת למדבר את הכבוד המגיע לו ו''לזרום איתו''.. כך, אנו מספיקים להתקדם ביום הראשון רק כ- 50 ק''מ בדיונות. בימים הבאים, אנחנו גומעים מרחקים של כ-350 ק''מ בכל יום.

זה המקום ללמוד מהמקומיים שעור קצר וכפול במנהגי המקום:

בשעות הראשונות של השהייה במדבר, בטרם מעכלים את המרחבים, נראה ים החולות הגדול שומם

ככל שעוברות השעות והעיניים מתרגלות למראה ולחול הבהיר והמלטף , מגלים אוצרות מדהימים - עמק שכולו עצים וגזעים עגולים מאובנים ושמורים היטב; באר נפט שאינה פעילה אבל זורם בה זרזיף של מים המאפשר חיים למעט צמחייה ואף לכמה ציפורים שטעו במסלול הנדודים; עמוד של סלע קדום הבולט מתוך ים החולות ומשאית בריטית מתקופת מלחמת העולם השנייה עם צמיגים כמעט חדשים שאינה נוסעת לשומקום….

בשעות הראשונות של השהייה במדבר, בטרם מעכלים את המרחבים, נראה ים החולות הגדול שומם

על אף שנסענו והעמקנו בים החולות לא הצלחנו לגלות את שרידי הצבא וחיל הפילים של קמפזיס - בנו של מלך פרס, אשר בשנת 600 לפני הספירה הוביל צבא של עשרות אלפי לוחמים ופילים בדרך לכיבוש סיווה ונעלם איתם כלא היו בתוך ים החולות הגדול. אותם שרידים מושכים, מידי כמה שנים, אל המדבר משלחות מחקר שמעלות חול בחיפושיהן.

הערב יורד ואנו מתמקמים לחניית לילה לצד קיר דיונה אשר יגן עלינו מפני הרוח. מנם – האיש המקומי שמתלווה אלינו, מכין מרק חם וצולה עופות בעזרת המדורה ואילו אנחנו מרותקים למיליוני הכוכבים הבוהקים שמעלינו. שממה ועלטה מוחלטת - ככה זה כשהישוב הקרוב נמצא במרחק 400 ק''מ מהמקום שבו עצרנו לישון. לא סתם מדובר באחד מהמקומות הקסומים בעולם.

על סיפורי הקרבות בין הצבא הבריטי לצבאות איטליה וגרמניה במדבר

שבהם השתתפו מאות אלפי חיילים חסרי שם, אפשר ללמוד במוזיאון המצרי שהוקם באל-עלמיין,עיר קיט וקיץ מצרית לחוף הים התיכון שבה עברנו ביום הראשון בדרך מקהיר לסיווה. אך תודו שמרתק יותר לספר סיפור תעוזה וחוצפה של קצין צעיר וסורר בצבא הבריטי שקבע כי ''המעז מנצח'' דווקא באמצע השממה. דיוויד סטרלינג, האיש והאגדה, שהקים את יחידת ה-SAS - סיירת מטכ''ל הבריטית ושינה את התפיסה של הגנרלים בהפעלת כוחות קטנים בזמן מלחמה, הוא האיש שהגה רעיון מטורף - קבוצות קטנות יתקפו בעורף האויב במקום שבו האויב מרגיש בטוח, יהלמו בו כשאינו מוכן וייעלמו לתוך המדבר תוך שהם משאירים את האויב מוכה ומבולבל. וזה עבד - בשיטה ששילבה תעוזה, חשיבה יצירתית, הסוואה והגעה מן האגף, גרמו ה-SAS לאויב הגרמני נזקים אשר סייעו לכוחות הבריטים הקונבנציונאליים להכריע את הקרב.

על סיפורי הקרבות בין הצבא הבריטי לצבאות איטליה וגרמניה במדבר

יחידת קבוצות המדבר ארוכות הטווח

בשביל לנוע במדבר חברו לוחמי ה-SAS ליחידת ה- LRDG long range desert group) - קבוצות המדבר ארוכות הטווח ). יחידת מודיעין שהתמחתה בנהיגה במדבריות – והלוחמים שלה ידעו לנהוג בכל תוואי שטח וקרקע ולתקן בעצמם את הרכבים (משאיות של טון וחצי), להתארגן עם מים, אוכל ותחמושת לימים ארוכים, ובעיקר לנווט במדבר כאילו היה מדובר בניווט בים ובאוויר.

יחידת קבוצות המדבר ארוכות הטווח

הנהיגה בדיונות של ים החולות הגדול מחייבת ידע וניסיון רב בתחום החול והירידה בדיונות ענקיות. הפליא לסכם זאת אותו סטרלינג, בספר ''מפקד הרפאים'' (המספר את סיפורה של יחידתו במלחמת העולם השנייה): ''לא הרחקנו לכת כאשר החלו אחורי המשאית שלנו לסטות הצידה ולא יכולנו עוד לעצור אותה. הנה, תחת שיקפוץ החוצה מתאו, הכביד רגלו על דוושת הדלק. הדבר ישר את המשאית והיא ירדה במהירות מפחידה''.

את חציית ים החולות הגדול סיימנו בפאראפרה - נאת מדבר בלב המדבר המערבי, שהתברכה במעיינות חמים הפורצים מתוך האדמה וזורמים לבריכות בטון כאילו נבנו במיוחד לפושטי המדבר (בעצם אלו בריכות המשמשות כמאגרים ביניים בדרך לתעלות ההשקיה).

נרגשים ונלהבים מכך שהצלחנו לחצות ים החולות הגדול, המשכנו את המסע שלנו במדבר המערבי. טיול שהוא כשלעצמו מאוד מיוחד ויפה, אך אינו משתווה לעוצמת החוויה בחציית ים החולות הגדול.

מפארפאה יצאנו לתוך המדבר הלבן - כשמו כן הוא

המדבר הלבן הוא חווית נוף מדהימה - אפשר שלא להתקדם כלל בתוך המדבר הלבן ורק לשבת ולהשקיף על יצירת האומנות הענקית. כאילו יד אמן עיצבה ופיסלה בסלע. שטחו של המדבר גדול יותר משטחה של ישראל הקטנטונת שלנו והוא משופע מעיינות, מאובנים, והר של קריסטל תוחם אותו מצפון.

מפארפאה יצאנו לתוך המדבר הלבן - כשמו כן הוא

המדבר הלבן נשפך לתוך המדבר השחור

וזהו האות (וגם ה-GPS מראה זאת) לכך שאנו מתקרבים לבאחריה - נאת המדבר שהיא בעצם עיירה קטנה - שער למדבר המערבי, המרכזת את פעילות המסחר, החקלאות והתיירות בכל המדבר המערבי. בבאחריה נמצאו קברים עתיקים של פרעונים בתוך מחילות ומערכת קבורה (כבר כתבתי כי המצרים הקדמונים קברו את מתיהם בצד המערבי של הנילוס). כאן גם קיים מוזיאון לאומי עם מומיות - קצת מבולגן ומאכזב כשנכנסים פנימה אבל אם מקשרים זאת לאופייה של העיירה שבחוץ המצב מובן.

המדבר הלבן נשפך לתוך המדבר השחור

בדרך חזרה לקהיר אנו יורדים מהכביש מזרחה לנסיעה של יום בשטח כדי לבקר בעמק הלווייתנים - מכתש ענק שבו נכלאו לפני כ-65 מיליון כמה עשרות לווייתנים. משם ממשיכים מזרחה בנסיעה מהירה מאד של כ-250 ק''מ במישורי חמדה ענקיים עד לאגם פאיום. נוסעים לאורכו של האגם בין מלונות פאר לכפרים הבנויים מחושות עלובות ועולים על הכביש הראשי לקהיר - חזרה להמולה המצרית.

תם ולא נשלם!

את חווית הדיונות הענקיות של ים החולות הגדול לא ניתן למצות בביקור אחד. אנחנו עוד נחזור לשם ובקרוב...

תם ולא נשלם!

המסע הקרוב למדבר המערבי יתקיים בין 31/12/06 לבין 7/1/07




לפרטים על המסע הקרוב למדבר המערבי הקליקו כאן
לכתבות, יומני מסע וסרטים מהמדבר המערבי הקליקו כאן

תגובות

4 תגובות

1

רני פלג

06 בנובמבר 2006 ב 23:46

הלוואי עלי לבלות שבוע במדבר

2

cohen88

06 בנובמבר 2006 ב 23:59

פעם אחת לא מספיקה

הייתי פעם אחת בינואר האחרון ואני יוצא שוב בינואר הקרוב.
מסע מופלא בחבל ארץ יפה עד טירוף.

3

פיאה

07 בנובמבר 2006 ב 06:41

המדבר המערבי - רוני פלג - אמן...אמן !!!

נא לא לדרוך על יבלות !!!!!!!!!!!
עופר בשום אופן אוסרת עליך לתאר מסע זה בדרך כל כך ... שמעלה געגועים למקום.
וילנסקי

4

lovrover

07 בנובמבר 2006 ב 09:41

מסע וסיפור מדהים ,רק חסר דבר אחד

חסר שם לנד רובר, ודיפנדר עדיף!