תצפית מתל צפית

יום שישי, תשע בבוקר, יער חרובית. השמש האירה לנו פנים ומזג האוויר הקיצי חימם את האווירה. התכנסנו מתחת לעצים. טלי פתחה שולחן, עם תה עשבים, ועוגת גבינה שאפיתי, כך מצאנו שיחת פתיחה על המתכון. אחרי הסבר על המסלול, ומעט על החלקות בוציות, התגלגלנו אל השלוליות, שהזכירו את ימי הגשם האחרונים. תחילת נסיעה, פנינו לתל צפית. השבילים החלקלקים זרקו את התחת קלות, והוסיפו לחוויה.

פתחנו חלונות לאוויר הרענן, אשר בישם את האווירה בשלל ריחות וגוונים. לפני העלייה כינסנו את הבנות, הסברנו קצת על הדרך אל הפסגה, שילבנו הילוכים, וכולן בהצלחה גדולה הגיעו אל הנקודה הגבוהה בדילוגים.הראות מראש התל הייתה למרחקים, כל הירוק מרוח בשלל צבעים, רוני אמרה, ''כמו בציור של גוגן''. נפרדנו מהנוף עם פרפרים לקראת הירידה. בחנו את המדרגות והדרדרת, טלי ירדה ראשונה, אני מכוונת, והנשים התגלצ'ו על המדרון כתינוק המגלה מגלשה, בהתרגשות רבה.

תחנה הבאה: מערות לוזית, קבוצה גדולה של מטיילים הקדימה אותנו, וכדי לא להידחק, ניצלנו את ההזדמנות לפתוח שולחן (אלא מה? העורך). מצאנו פינה על אחת הגבעות, וכמו שרק נשים יודעות פרסנו מחצלת וחלקנו יחד ירקות, גבינות, לחמים טריים, ותודה מיוחדת לג'יזל, שבזכותה התענגנו על דגים מעושנים ומבחר סלטים, ליקקנו אצבעות וגנחנו בקולות הנאה... על זאת נאמר, ארוחת מלכים.

בתוך המערות הצוננות, התפעלנו מהמחשבה על אותם אנשים קטנים שכרסמו בסלעים ויצרו עבורנו את פיסת הארכיטקטורה המרהיבה והעצומה הזאת. התקשקשנו על מסיבות רווקות לאור נרות, והתרגשנו מהמחשבה לצרף עוד אקסטרים לטיול, בסנפלינג, כשצפינו בגולשים על החוטים מעל ראשינו.

אל מצפה משואה העפלנו בנסיעה בין העצי האורנים. שם דיברנו עוד קצת, סיימנו את עוגת הגבינה והחלפנו מתכונים. נהנינו מהנוף והמשכנו לתל גודד. לא כל הבנות שמחו על הזחילה במערות ובמעברים הצרים. אך רובן יצאו להרפתקאה האחרונה. מצוידות בפנסים זחלנו לתקופת המכבים. הדלקנו נרות, יושבות ומדמיינות את החיים מתחת לאדמה. הפחד, המירדפים, והילדים הקטנים המתרוצצים בין החדרים.

בשלוש אחר הצהריים הצטלמנו לסיכום עוד יום קסום באמצע החיים, לפני טירוף הקניות לחג, והנקיונות האחרונים, לפני שהאורחים מגיעים. הבטחנו להיפגש לעבירות יותר קשה, בעוד שבועיים, הפעם נצא להעיר את הכרמל, שוב ביום שישי, ושיהיה נשי!


לפרטים על מסע הנשים הקרוב הקליקו כאן