פעמיים קפה תורכי, בבקשה

משנה מקום משנה אווירה, כך אומרים אצלנו. במרחק טיסונת קצרצרה אפשר לגלות עולם שלם – אפילו מזג האוויר שונה לחלוטין. תחת גשם כבד, לאור השקיעה נחתנו בשדה התעופה של אנטליה, ליבותינו פועמים לקראת מסע השטח הבא שנערוך בניכר. עם יציאתנו מהטרמינל חיכו לנו הלוחמים היפנים – סמוראי אמיתיים. העמסנו את הציוד ופילסנו דרכנו בגשם  לכיוון  צ'יראלי,  שם ישנו את הלילה הראשון, לא לפני שאכלנו ארוחה טעימה במסעדה מקסימה על גדות נחל אוליפינר. עם כרסים מלאות עברנו בכימרה, אתר בו אחת מתופעות הטבע המדהימות בעולם: נביעה של גז אלדן מהאדמה, שבמגע עם חמצן ניצת והופך ללפיד יפהפה.

בבוקר היום השני, לאחר ארוחה קלה וביקור קצרצר בחוף הים התחלנו לטפס לכיוון איזור הטאורוס, בדרכים מדהימות המטפסות מגובהה פני הים עד ל-1900 מטרים. אט אט הנוף משתנה מנוף ים תיכוני לנוף אלפיני של עצי ארז והרריות, פחות עשביה, יותר סלעים וכן הטמפרטורה צונחת במהירות. ממרומי ההרים בבית היערן הנטוש (בחורף) ניתן לראות למרחקים, הנוף מרהיב ועוצר נשימה ולאמיצים בחבורה יש גם שירותים מעניינים – תא שירותים הבנוי מעץ ופתוח אל מול הנוף...

 ארוחת צהריים אכלנו במסעדה בכפר אלטניאקה ועל בטן מלאה ירדנו לנחל האלקיר, הדרכים יפהפיות, עם הרבה בוץ. בדרך עברנו דרך מספר כפרים ציוריים, כאשר פנינו מועדות למלון הרים מואנטינגול, מלון בהרים המשלב בנייה מאבן ועץ, סביב הרים מושלגים. בחוץ קרררררררר, אבל בפנים מים חמים בשפע וחימום, פינוק אמיתי אחרי יום קופצני בסמוראי.

בבוקר השלישי, קיבלה את פננו שמש חורפית נעימה ששמרה על טמפרטורה סבירה של 2 עד 3 מעלות, אבל לנו קשה לסבול חום שכזה. אז עלינו לכיוון רכס הבי דאגי וחצינו אותו, בשלג כמובן. כל האזורים הגבוהים והמושלגים האלו נטושים בחודשי החורף. למעט להקת סוסים ופרדות שעדיין רעו בשטח. ירדנו דרך שמורת הטבע טרמסוס, מערבית לאתר הסקי סקליקנט, הפעיל בעונות החורף ומשם דילגנו לתא שטח אחר, יותר מזרחי אל שמורת הקופורלו. באפלה מוחלטת נסענו בדרך תלולה ומפותלת עד לגדות נהר הקופורלו, שם אכלנו דגי פורל עטופים בעלי גפן -ממש מעדן. על בטן מלאה נסענו אל טאופיק, לישון בבקתת אבן מחוממת על ידי אח - מקום מדהים ביופיו ללא חשמל, מים חמים יש רק כאשר יש שמש, אבל למקום אווירה מאוד מיוחדת וייחודית.

ביום הרביעי האתגר שעמד לנגד עיננו, מעבר ההרים של רכס ה-הדדה גול - מעבר מושלג בגובה 2400 מטרים. לאחר תצפית מדהימה על השמורה וארוחת בוהוריים על גדות ערוץ נחל ומרבדי דשא חיפשנו את הדרך היפה ביותר לחציית הרכס. זה לא היה פשוט כי בתורכיה, כמו בתורכיה, דרכים נחסמות ודרכים נפתחות ללא הודעה וללא שילוט, לכן חווינו שקיעות וחילוצים נחמדים עד שהגענו לשלג. שם, בשלג, זה כבר סרט אחר לגמרי: הרכב הראשון משמש כמפלסת שלג והשיירה בעקבותיו, רק שמדובר בסמוראי ומהר מאוד משקל השלג שהוא נאלץ לדחוף עולה על משקלו ואז כבר צריך עזרה. אז דחפנו ומשכנו ונדנדנו וחפרנו והיה קרררר ורטוב. אבל את החיוכים אפילו הקור העז לא הצליח למחוק לנו וכמובן שלבסוף גם ניצחנו את השלג, כך שהחגיגה גדלה שבעתיים.

טוב אם עולים אז צריך גם לרדת - היעד הבא אנטליה. הדרך לשם ארוכה, יפה ופתלתלה. אל הכפר קסמה שלמרגלות ההרים הגענו כשהרכבים נוסעים על אדי דלק בלבד. בתחנת הדלק עצרנו, אך ראו זה פלא אין חשמל. אז עד שהחשמל יחזור, יושבים בבית התה, שותים צ'אי וממתינים. עכשיו מתודלקים שמנו פעמינו לאנטליה. שעתיים נסיעה והפתעה גדולה בתוך סמטאות העיר העתיקה - מלון בוטיק בעיצוב ייחודי ומפנק של בית אצולה מהאימפריה העותמנית. סיום נעים ומפנק לטיול מדהים ועמוס חוויות.