למסע אופנועי DRZ ברכס הטאורוס שבטורקיה היו הרבה נרשמים פוטנציאלים אבל ברגע האמת נותרו שני ''גברים'' (ישראלים) ותורכי קטן אחד, אבל מה זה יודע לתת בגז...
האמת שאני איש של ימהה XT ועדיף עם רוכבת מאחור, כך שהגלגל האחורי ינגוס בחדווה את השטח ולא יפרפר לו במחוזות מזדנבים.
אמנם זה מוריד במקצת את מהירות הנסיעה אבל יותר שפוי לנהל דיאלוג עם משהיא מאחור מאשר עם עצמך בשבילים ובעיקר בזמן שבינהם.
הפעם זה יהיה שונה...
התוכנית היא לבוא לסינגלים ולשבילים לא מוכרים בטורקיה. עופר (שהיה חם על הגז) ואני שכרנו DRZ מודל E מקוריים ויחד עם הבעלים הטורקי יצאנו לשטח.
ההתחלה הייתה מבטיחה עופר והטורקי נותנים בגז ואני בקצב שלי אבל לאחר שעה של התרגלות לאופנוע - הבנתי שהפעם זה שונה!
נותנים בגז בזוגות על שבילי הרים אין סופיים
נותנים בגז בזוגות על שבילי הרים אין סופיים
הצהוב הזריז
אני חייב להוריד את הכובע בפני הצהוב הזריז הזה. בהתחלה ניסיתי לחבק את עצמי בסימולציית הרוכבת, אבל זה הפריע לכוון את הכידון של הפרחח. הוא מטפס בסולם הטורים בקצב של טור הנדסי, אם לא אחזיק בשתי ידיים ואדאג שהתחת יהיה במקום הנכון ובזמן הנכון הרי נכונה לנו פרידה מבישה. מה עוד שצלע ההר - שעליה איזה מהנדס שעובד על טריפים, החליט שהדרך תעבור בו - מציגה אחוזי שיפוע של קרוב ל 90% וקבלן העפר שזכה במכרז לא טרח לציין שאין לו מפזרת מים ומכבש. מה שמשאיר אותי עם זנב בורח והגדרה מעורפלת לקדמי לגבי כיוון התקדמות שלנו.
גאון יפני, מהנדס טורקי ורוכב ישראלי
כאן מתעורר הגאון היפני שתכנן את השד ויחד עם תוספת אומץ ביד ימין של הרוכב הישראלי ה-DRZ פשוט מחייך ומוסיף קריצה קטנה למהנדס הטורקי.
האופנוע פשוט מגהץ כל פיתול, חריץ ומהמורה בקלילות מדהימה.
רוצים לטפס על מדרגת סלע? פשוט נותנים בגז והפרונט למעלה.
הסיבוב מתהדק? הורד את האופנוע עוד קצת פנימה והוסף גז -הצהוב כבר ישלים את הסיבוב.
הירידה כולה דרדרת וסלעי ענק (מאיפה הם מביאים את המקומות האלו?) – אין בעיה! – טוסיק לאחור פתח גז והאופנוע כבר יגיע בשלמות למטה.
פשוט חווית רכיבה מעולם אחר!
בידיים הנכונות אין מקום שהצהוב לא מטפס
בידיים הנכונות אין מקום שהצהוב לא מטפס
שנייה אחר כך ואני בתנוחת צב על הגב
טוב לפעמים צריך קצת להוריד גז!
הקסדה/המגפיים/הכפפות ומגן הרשת עשו את שלהם לטיול הזה, אני מרים את הצהוב הקליל הזה וסוף סוף יש גם רגע זמן להביט בנוף הקסום.
גובה 1,900 מטר, יער ערערים מסוקסים, מנקדים נוף סלעי גיר שפוסלו על ידי קרחונים, אויר קריר ויבש בסוף אוגוסט!!! סביל (צינור שופע מי מעיין צוננים תקוע בדופן ההר) מרווה את הצימאון ויאללה ממשיכים בדרך...
אנחנו מחפשים מעבר הרים בין GEDELME ל-ALTINYAKA
ומה הכוונה? מאוד פשוט – השדרוג כולל שביל עזים צר החוצה את המצוק (ויש כאלו שגם רואים בזה קיצור דרך?!).
מנסים מעבר אחד ומגלים שהוא מצוקי מידי. במדרגה בגובה של האופנוע מחלחלת ההבנה (ככה זה – אופנוענים יש להם ראש חלול) שכנראה זה לא בדיוק שביל.
מנסים שביל אחר ומגלים שהוא מתרחב והופך להיות קל מידי (וזה לא בריא ליד ימין של אנשים מסויימים).
לבסוף מגיעים אל השביל הנבחר – סינגל צר, מלא סלעים, עליות וירידות, קצת דרדרות על צלע ההר, קצת גזעי עצים שיש להזיז מהדרך והופה-לה יש לנו שבילון עיזים מפואר המתאים למידותיו של DRZ-E .
דרופ קליל בקפדוקיה הקטנה (ועם קצת גז זה אפילו לא מורגש)
דרופ קליל בקפדוקיה הקטנה (ועם קצת גז זה אפילו לא מורגש)
When you doubt it - gas it
כשיש ספק תן בגז!
לרדת שיפועים כאלה ללא דרך זה קצת מפחיד, לעלות בין סלעים על פי תהום נראה כמו משימה בלתי אפשרית ! ? !
באמת... אומר ה DRZ , סמוך עלי! - וכי יש לי ברירה?, הרי ברגל אין מצב שאני עולה כזה מדרון אז יאללה תן בגז...
להתראות במסע הבא...
להתראות במסע הבא...
על הגשר העתיק של הקופרלו - איך הגעת לשם?
על הגשר העתיק של הקופרלו - איך הגעת לשם?
הסיפור שלא סופר (נכתב ע''י עופר אוגש)
יום לאחר סוף המסע ולאחר שעמיר חזר לארץ לקחתי DRZ-SM (סופר מוטו) ליומיים של נסיעה על כבישי הרים מקסימים (חלק מהעבודה כמובן).
בשביל מי שהאותיות SM לא אומרות לו הרבה אז סופר מוטו הוא אופנוע כביש הבנוי על שלדה ומכלולים של אופנוע שטח ומאפשר ליהנות מהקלילות של אופנוע שטח גם על כבישים מפותלים.
הסופר מוטו מאפשר לרכב הרבה וכך אכן היה. 400 ק''מ של רכיבת כבישים כל ביום. עיקולים ופיתולים עם הרבה אדרנלין ותענוג של אופנוע שכאילו ממש נבנה לכבישים המשובשים והמפותלים של הטאורוס.
עד כאן – הכול טוב!
אבל ביום השני לרכיבה צץ וחוזר ודוחק בך חיידק השטח. ובעצם למה לא? הרי האופנוע יכול.
וכך ללא ציוד רכיבה מתאים ושהטלפון הנייד בכיס המכנסיים (וזה פרט חשוב מאוד בסיפור) אני מוצא סדרה של גשרונים צרים שפשוט מפתים לבדוק מה בהמשכם...
את הגשרון שלישי או הרביעי אני חוצה בעזרת כמה עובדים נחמדים, שגם הזמינו אותי לצהריים וגם בונים לי גשר עץ קטן (ואפילו מצלמים - לא משהו..)
אבל בגשרון הבא מחליט לו הטלפון הסלולארי שבכיס לנטוש היישר לנחל.
אני קופץ אחריו. אבל זה לא עוזר. כך אני לבד ביער, ללא טלפון (את הלוויני השארתי למטה - כי הנסיעה היא רק על הכביש). אבל לא נורא נחזור לכביש והכול יהיה בסדר.
אני מגיע לכביש, נושם לרווחה ונותן גז דרומה חזרה לאנטליה
הסופר מוטו משייט ב-160 קמ''ש בירידה (מה שה-E שלי רק יכול לחלום) ואז זה מגיע ובמהירות – הרבה יותר מהר מאשר זה מסופר.
רעש קל מכיוון המנוע, גלגל אחורי תפוס והתחלה של החלקה...
קלאץ' מהיר וירידה לצד הדרך מסיימים בשלום את האירוע.
אבל עכשיו זה אני והאופנוע אי שם על כביש בטורקיה ובלי טלפון (כבר כתבתי כי זה פרט חשוב).
מה עושים? רצים!
מפשילים מכנסיים ולשמחתי אני נעול בנעלי ספורט. מסיר את המדבקה של משכיר האופנוע ויוצא לרוץ לכפר הקרוב. 5 ק''מ של ריצה הררית ואני בפתח של בית תה מקומי. כולם משחקים בקוביות ואני עם המדבקה ביד וקצת מזיע מנסה להסביר כי אני צריך טלפון.
מכאן זה פשוט – טלפון, רכב עם עגלה ובאמצע הלילה אני כבר במלון באנטליה.
ומי אמר שאין שלא היו מד''סים???
תגובות