כשאנחנו מתכננים טיול כביש מתוכננים גם קטעי שבילים קלים - שכן מה לעשות? זו השטח הוא הלב והמסורת של אתר השטח הישראלי!
אבל בפועל?!
איך אפשר עם DRZ ים מדהימים וחבורת רוכבים תאבי שטח להישאר על הכביש ועוד בתורכיה?
מהר מאוד מצאנו את עצמינו טוחנים שבילים במהירויות משתנות, ומשנים את המסלול כדי להוסיף יותר ויותר שטח ואף איזה סינגל לפתיחת התיאבון...
המסקנה שלנו
לטיולים הבאים אין מצב שהרוכבים באים בלי מיגון מלא!
אפילו מדובר בטיול כביש רגוע עם DRZ שכן לקראת סוף הטיול הדבר היחידי שעצר בעדינו להיכנס עמוק יותר לשטח הוא החוסר במיגון הולם!
מפת המסלול:
מפת המסלול:
היום הראשון
הגענו לאנטליה שם התוודענו לצ'וודאט המקסים והלנד קוזר 45 ארוך המדהים שלו לתוכו נדחסנו פנימה עד אחרון התיקים. הקפצה קטנה לתחנת הדלק, ו...ואוו!!!
נגרר עם 10 סוזוקי DRZ צהובים חמים ורוטטים רק מחכים שמישהו ייתן בגז, מה נגיד לא?
כל אחד בחר לעצמו אופנוע, התארגנו על הציוד ויצאנו לאכול ארוחה מדהימה ראשונה בתורכיה.
קצת לפני היציאה קיבלנו הודעה מישראל כי רוכב נוסף יגיע בטערב, צ'וודאט הנמרץ יצא להביא עוד אופנוע, לפגוש את איתי בשדה התעופה ולהביא הפתעה להמשך!
אנחנו יוצאנו לדרך על הכביש המטפס להרים ולאחר קילומטרים ספורים מזדמן לנו מגרש המשחקים הראשון. שדה חיטה שנקצר לא מזמן אפשר לנו להתאמן ברכיבה איטית וברכיבה בעמידה ולאט לאט להגביר את הקצב (והגז).
חוזרים לכביש מנופפים שלום לתורכים שנעצרו לצד הדרך פעורי פה לנוכח עשרת הצהובים היפים.
בהמשך חיכה לנו אגם סכור ''קרצהורן'' שמו עם מים נעימים לרחצה קצרה ומרעננת.
חזרנו לכביש על מנת לגלות שיש לנו פנצ'ר ראשון - אותו אנחנו מתקנים בתחנת דלק. אל דאגה בהמשך היום מחכים לנו עוד שני פנצ'רים אשר יכניסו אותנו לתוך החושך.
בנסיעת לילה מהממת עם ירח ענק וקצת חסר, לאורך כבישים פתלתלים וריחות יער ארזים לא מוכרים טיפסנו עד למלון המשפחתי בסוצ'ולר שם חיכתה לנו ארוחה טעימה, מקלחת חמה לאילו עם סבלנות, ומיטה לפול לתוכה – לילה טוב
היום השני
יום ארוך חיכה לנו. יום שהתחיל על שביל העפר כשחלק מהרוכבים דהרו במצערות פתוחות והאחרים רכבו בזהירות ולמדו את האופנוע. כשבמאסף צ'וודאט דהר אחרינו עם הלנדקרוזר החבוט.
בסיום השביל עברנו לרכיבה קצרה אבל מפחידה של אספלט - שכבה דקה של חצץ מכוסה בזפת - כך סוללים כבישים בתורכיה.
בסוף הכביש חיכתה לנו פנייה חדה שמאלה וירדנו חזרה לדרך עפר מתפתלת. הדרך ירדה לכפר ציורי שגפניו כורעים מעומס האשכולות הטעימים והמרעננים, בסוף הירידה שוב אספלט ופתאום וואלה!
מה זה מימין? ערוץ נחל עם זרימה רדודה ומתונה. טוב, נכון שזה טיול כביש! אבל ראבאק!!! איך אפשר שלא לרדת ???
בוץ ומים לרב - אבל שווה את החוויה!
בסיום צ'וודאט בחצי חיוך, אמר לי: זה טיול כביש!?!
אבל מה לעשות - לא יכולתי להתאפק!
אופנוע המילואים
האופנוע של אודי צנח למים וכשיצא מהם לא היה לו בעיה להניע אבל סירב בתוקף להעלות טורים. לאחר מספר ניסיונות החיאה נאלצנו להכריז עליו כפצוע קשה, והורדנו את אופנוע המילואים.. תרתי משמע!
XT500 שנת 78 , הכל אוריגינל, בולמים פנסים שעונים מנוע והכי חשוב, קיק סטארט בלי קומפרסיה. קצת דחיפה והמנוע הוותיק מטרטר לו בהנאה. אני קיבלתי את הכבוד להוביל את הטיול עליו (סוף סוף אתר השטח מגשים לעמיר חלום ילדות - XT500 - ע.א.)
זה קצת מוזר לעבור מפאר הטכנולוגיה - DRZ מודל 2006 עטור כוחות הסוס המצויד בבולמים חלומיים, למייסד השושלת של אופנועי הדוש. המנוע אמנם גמיש להפליא אבל מתפרץ זה ממש לא! יותר נכן לכתוב כי עד שהפלטה של הפלטינות מגיבה ומתחילה לזוז אפשר לעשות קפה טורקי קטן.
וכך בנינוחות בדרכים יפיפיות הגענו למלון המדהים שעל שפת נהר הקופרלו.
היום השלישי
זה היום בו עשינו מסלול מעגל שכן המלון היה נחמד ומפנק מידי כדי שננטוש אותו. יוצאים לדרך בנהיגת כביש איטית - בלילה ירד גשם זלעפות - אבל בדרך הנוף מדהי. מצ'וודאט ביקשנו להביא דלק כי היינו קצת קצרים.
מצד השני של הנחל זהינו סינגל יפיפה – חיתוך מהיר לשמאל ואנחנו עליו.
הסינגל מתגלגל להנאתו לאורכה של אמת מים חביבה – אמרנו שהיינו קצרים בדלק – ואכן האופנועים כבים, עוברים לרזרבי אחד אחרי השני ואנחנו בלב כבד ב''אחורה פנה'' חוזרים לכביש שם פגשנו את צ'וודאט והדלק.
לאחר תדלוק חלקי נשארנו קצריים וגבוליים עד לתחנת הדלק הקרובה ובכל זאת הסתערנו על המעלה הבא שהסתתר בתוך ענן.
עם חשש בלב מהבוץ המצפה לנו למעלה - עלינו ועלינו בתוך הענן - תענוג אין בוץ ואין אבק! הרוחנו נסיעה ביער ערערים קסום שהופיע ונעלם בענן ממש כמו בסרט על טרולים ואבירים ונסיכות שצריך להציל מדרקונים נושפי אש, עם דרך רומית מתפתלת לצד השביל המודרני מדהים – ממש מדהים!
בהמשך מצאנו אגם קטן ומשטח דשא אלפיני לשחק בהם קצת ולהעביר חוויות על הדרך הקסומה שעברנו בה.
ירדנו לעמק חביב שבו ערוץ נחל יבש והחגיגה הייתה בעיצומה. אופנועים עולים ויורדים ומתפתלים בכל מקום. כבר לא ממש אפשר להבחין באותם אילו שלהם זאת הפעם הראשונה בשטח על אופנוע.
משם לעיר הקרובה למלא דלק ולצהרים. ואבוי ראמדאן ! כך שאין אוכל וכבר צהרים. אז קנינו בשר וירקות ופחמים ויצאנו לערוך כירה בשטח – היה טעים עד שגיליתי לחבר'ה שזה בשר עז... טוב, לי נשאר הרבה בשר לאכול! (למה לא ספרת להם על החולד שאכלת? - ע.א.)
משם נכנסנו לגשם ולנסיעת כביש רטובה שלאחריה חיכה לנו עמק בוצי שחייב חצייה.
טוב, בסדר – נספר: בעמק הזה ה- XT500 שעד עכשיו התנהג יפה, נתקע באחד מהקוליסים של הבוץ. רק לאחר גרירה עקשנית הסכים הקשיש להניע.
מכאן חיכתה לנו דרך מדהימה לתוך השקיעה ובלב עולץ כבשנו את החאן העתיק עם אור אחרון.
היום האחרון
את היום הרביעי התחלנו וסיימנו בגשם סוחף (אמצע ספטמבר).
אז יצאנו לראפטינג סוער בגשם ללא הפסק ולאחריו בהשתפנות אלגנטית לקחנו מיניבוס, נפרדנו מהאופנועים ומצ'וודאט ונסענו לאנטליה לארוחת צהרים מאוחרת ולשדה התעופה.
להתראות במסע הבא...
תגובות