חפוז בשטח - מהר צבאים לגבי פרס

לא לשכוח: מים, עזרה ראשונה, מפה, כלים להחלפת גלגל, טלפון נייד סוללה רזרבית

איך מגיעים לנקודת ההתחלה

נוסעים בכביש מס' 25 בש-דימונה-צומת ערבה. לכיוון צומת ערבה.

חולפים על פני דימונה.

מגיעים לצומת צפית. איפוס.

ממשיכים ישר בכביש מס' 25.

4.10 יש כאן כביש משובש, הפונה שמאלה, מלווה בסדרה של 3 שלטים: הר צבאים, נחל אשלים, מצד תמר. זוהי נקודת ההתחלה. נ.צ 1. איפוס.

מצד תמר

בליבה של מחצבה נטושה, כמו פרח במדבר, ניצבים שרידיו של מצד תמר.

כבר בימים רחוקים חיו בעולמנו היסטוריונים וגיאוגרפים שכתבו אלפי מילים, רשמו ושרטטו מאות סקיצות ומפות, משאירים לנו תיעוד מרתק על אתרי היישוב, שהיו כאן בתקופתם.

'תמרה' הרומאית מוזכרת בכתבים ומפות כאלה מהעת העתיקה. באו הארכיאולוגים חפרו, רחרחו והחליטו שזה מקומה של תמרה העתיקה.

אחרי מלחמת העצמאות ניתנה הנחיה ולפיה כל שמות האתרים בארץ צריכים לעבור גיור כהלכה. מיד עוברת השם תמרה ל'תמר' ויקרא המקום 'מצד תמר'. חלפו השנים, זיהוי המקום כתמרה הרומאית הסתבר כשגוי, אך השם נותר כשהיה...

כך או כך, לשרידים המרשימים שנותרו כאן ממש לא משנה איך קוראים אותם. הארכיאולוגים גורסים שפעם, בהתחלה, היה כאן יישוב נבטי וגם מצודה קטנה. אחר כך באו הרומאים, סיפחו את הנבטים לממלכתם הגדולה ובנו כאן מצודה ענקית, הגדולה בין כל המצודות הרומיות בהר הנגב. לפי הסברה המקובלת, המצודה נבנתה, על מנת להגן על קטע הדרך שבין ממשית לים המלח, חלק מנתיב שיירות קדום שהתנהל בין דרום ים המלח לחוף עזה.

0.60 יש כאן פנייה ימינה. נ.צ 2. פונים ימינה עם הסימון הכחול וגם שביל ישראל.

0.80 חולפים ליד מחצבת תמר. ממשיכים ישר.

לפנים מתגלה הנחש של מסוע האשלג.

1.85 חולפים מתחת למסוע האשלג. מיד אחריו מסעף דרכים משולט. נ.צ 3. איפוס.

מכאן שתי חלופות:

חלופה א' - הארוכה. נסיעה למצפור הר צבאים והליכה רגלית למצפור (תוספת של 30-40 דק' לחלופה הקצרה).

חלופה ב' – הקצרה.

סיפור דרך חלופה א' - הארוכה:

נוסעים ישר עם השילוט השחור לכיוון הר צבאים.

0.80 כמו מזלג. לוקחים את הזרוע הימנית.

0.90 יש כאן פנייה ימינה, מסומנת בירוק, בצדו של שילוט מדברי. נ.צ 4. פונים ימינה לכיוון מצפור הר צבאים.

2.10 כעין מזלג. מתעקלים ימינה עם הסימון הירוק.

2.35 במגרש החנייה של מצפור הר צבאים. נ.צ 5. שנסו מותניכם ועלו למצפור. שווה.

אנשים רעים בהר צבאים

הר צבאים וסביבתו מסמלים שני צדדים של אותו מטבע אנושי.

מצד אחד אנשים טובים, איכפתיים, שוחרי טבע, רחבי אופקים: המפלסים דרך לראש הר צבאים (טרפז מרשים הממוקם בצפון קמר חצרה), מכשירים חניון למרגלותיו, ממסמרים לוחות הסבר לכל דכפין מדברי, וכל זאת על מנת להנציח חיילת צעירה, נעמה קדמון שמה, משקית חינוך וידיעת הארץ של סיירת גולני, שבעת הובלת טיול בין מפלי נחל פרס הסמוך, מעדה ומצאה את מותה בין סלעי המדבר.

וישנו הצד השני: טיפוסים נאלחים, רעים, מרירים – אלה שאפילו תצפית מרהיבה במיוחד, הנשקפת מראש הר צבאים על סביבתו: מסוע אשלג סוריאליסטי, מדבר יהודה, הרי מואב, רכסי צפון הנגב - אפילו היא לא רככה אותם, בבואם למלאכת הרשע של השחתת תמונתה של נעמה. ולרשעים לא תהיה תקומה.

סיימתם? חוזרים על עקבות עד נ.צ 3.

4.70 בנ.צ 3. איפוס.

פונים שמאלה.

סיפור דרך חלופה ב' - הקצרה:

ממשיכים ישר עם הסימון הכחול בכיוון נחל אשלים.

המשך סיפור הדרך לכולם:

0.55 חולפים מתחת לגשר המסוע.

1.60 בצד הדרך ערוץ עם רתמים, כוכים ומערות. הפסקה?

1.95 ושוב מתחת לגשר המסוע.

2.10 מצרפים דרך שמגיעה משמאל.

2.20 עץ שיטה קטן בצד הדרך.

ממול המסוע חותך את הרכס.

2.60 מסעף. תיאור המקום: דרך ללא סימון שבילים ממשיכה ישר, לצדו של קו המסוע. דרך עם סימון כחול פונה שמאלה, לכיוון נחל אשלים. דרך עם סימון שחור יוצאת ימינה, לכיוון הגשר שעובר מעל המסוע. נ.צ 6. איפוס.

פונים ימינה.

חולפים מעל המסוע ונעים כל הזמן עם סימון שבילים שחור, מלווים על ידי קו מתח גבוה.

0.60 הדרך מתעקלת שמאלה בעלייה.

0.90 תצפיות ראשונות למצוקי נחל פרס שמימין.

1.30 כמו מזלג. ממשיכים בזרוע התחתונה, השמאלית, השחורה.

1.80 איזו תצפית!! ו... מזלג. נוסעים עם הזרוע השמאלית, הראשית, השחורה.

2.70 חולפים ליד הרבה מאוד מחסומי בטון (האם מישהו התכוון לחסום בדיוק כאן את האויב האכזר?!).

ממשיכים עם הדרך הראשית השחורה ומתעלמים מסטיות תקן צדדיות.

3.00 מנה שנייה של תצפיות עוצרות נשימה.

מדבר יהודה או נגב?

סליחה שאני מתאכזר אליכם - דמיינו לרגע את מקום העבודה שלכם. חישבו על סוגיה מרכזית, היוצרת דילמה ובגינה מתעוררות הצעות שונות לפיתרון. עד כאן. ובחזרה למדבר.

מדבר יהודה וצפון הנגב, ליתר דיוק סוגיית הגבול ביניהם, היוו מאז ומעולם דילמה, כר התנצחות קבוע, בין אקדמאים מנומסים, אך תקיפים בהבדלי גישותיהם.

דר זאב משל, היסטוריון, ארכיאולוג וגיאוגרף, בצוותא עם קבוצת תומכים לא מבוטלת, מחזיק בדעה, שהגבול בין צפון הנגב ודרום מדבר יהודה עובר בערוצו של נחל אשלים. קרוב מאוד למקום בו אתם נמצאים עכשיו. מנחל אשלים צפונה - מדבר יהודה, וממנו דרומה - הנגב.

לגרסתו, בסביבת נחל אשלים מטשטשים הפרשי הגבהים בין רכס חצרה הנגבי וסביבתו והאזור כולו הופך להיות במה שטוחה, הנקטעת במזרח על ידי מצוק ההעתקים הגדול - תצורת הנוף האופיינית של מדבר יהודה. יתר על כן, קניוני הנחלים, החותרים מכאן וצפונה: אשלים, עמיעז ולוט, דומים במבנה שלהם לקניונים המובהקים של מדבר יהודה ולא לאלו של הנגב. רוצים עוד? אפילו הצומח באזור זהה לצומח מדבר יהודה, כולל תופעות שכלל לא נמצאות בנגב, אלא אך ורק במדבר יהודה (כמו ריכוזי סלוודורה פרסית בנחל אשלים).

מנחם מרקוס וספי בן יוסף, שני גיאוגרפים ומדריכי טיולים מהמובילים בישראל, אינם מתעלמים מרשימת הטיעונים המשכנעת. עדיין, כשהם מניחים על כפות המאזניים את גרסתו של משל מול גרסתם ...נראה להם שזאת שלהם היא הנכונה.

להשקפתם של מרקוס ובן יוסף, הגבול בין מדבר יהודה והנגב נמתח צפונה יותר, לשם דיוק כ-8 קמ רחוק יותר. יש להם הסבר: למרות שתמונתו הטופוגרפית של רכס חצרה הנגבי הולכת ומטשטשת באזור נחל אשלים, הרי שמבחינה מבנית הוא עדיין חי וקיים, מתמיד בתנועה הלאה צפונה, הרחק מעבר לנחל אשלים. מספר שלוחות קמרוניות שלו דועכות סופית רק באזור העמק של נחל חימר עילי והקניון שבמורד הנחל. ושעל כן, נחל חימר הוא הגבול הנכון בין הנגב ומדבר יהודה.

לא נגמר. הלכו אנשי הרשות לשמירת טבע וגנים לאומיים ומתחו את גבולה הדרומי של 'שמורת מדבר יהודה' דרומה ועוד דרומה – עד היותה משיקה לכביש צומת עין חצבה, עיר אובות מכתש קטן - 20 קמ דרומית לגבול הנדיב, שהעניק לה זאב משל....

אז הרי לכם גרסה שלישית לתיחום הגבול, כזאת שאפילו עבדכם הנאמן יכול לפסול אותה כלא רצינית, לא מקצועית. ושעל כן שאלה לי לאנשי הרשות– על מה ולמה? משל לא מספיק מקצועי? ומרקוס? רוצים להכריז על האזור שמדרום לכביש דימונה צומת ערבה כשמורת טבע? אהלן וסהלן. קחו את שמורת מכתשים עין יהב והרחיבו אותה. זה יהיה הפיתרון הנכון - מבני וגיאוגרפי.

ובכלל ידידי שם ברשות, קצת צניעות לא הזיקה אף פעם. לא חייבים בכוח לייצר גרסה נוספת...

4.10 צומת T. יש כאן גם שילוט כתום גדול. נ.צ 7. איפוס.

פונים ימינה בעלייה, עם הסימון השחור.

בראש העלייה מתעקלים שמאלה להמשך תנועה עם קו החשמל.

1.25 כעין מזלג. לוקחים את הזרוע הימנית, השחורה, הראשית (רגע! הזרוע השמאלית מובילה לעץ שיטה נחמד ביותר להפסקה. מעוניינים? מחנים את הרכב כאן! לא נוסעים לשם. קצת חילוץ עצמות לא הזיק מעולם לאף אחד).

נוסעים מלווים בקרטון לבן ומעליו שכבות צור חומות. ים המלח מתגלה מפעם לפעם. כל כך יפה כאן.

2.70 עלייה קצרצרה, קצת יותר אתגרית. עדיין לא משהו להיבהל ממנו. ממש לא.

2.80 בגמר ירידה. לפניכם מסעף. הדרכים משמאל הם קוליסים פירטיים שאנשים שאסור לאפשר להם להיכנס לשטח עשו כאן. נבלות. אתם מתעקלים ימינה, עם סימון השבילים השחור.

בחלוף 20 מ' מזלג. השחור מעביר מקל לאדום (שתי זרועות המזלג אדומות). נ.צ 8.

ממשיכים ישר לכיוון ראש צורים וים המלח.

3.30 הדרך מתעקלת קלות שמאלה ומובילה אתכם ממש לשפיץ.

3.40 בראש צורים. נ.צ 9. תצפית על בריכות האידוי, מפעלי ים המלח, הרי מואב. סיימתם? חוזרים על עקבותיכם לכיוון נ.צ 8.

נקמתו של ים המלח

ממיקומו הנמוך ביותר בעולם (417 מ' מתחת לפני ים תיכון), ים המלח הוא המלוח שבימים על פני כדור הארץ (32%) וגם... המתכווץ ביותר.

לפני כ-20 מליון שנה התרחשה דרמה גדולה באזור - תזוזת לוחות אזוריים של קרום כדור הארץ גרמה לאדמה לפעור את פיה ולייצר שבר, בור נמוך מסביבתו, שפער את עצמו כל הדרך מתורכיה ועד קניה וזימבבואה.

תוך זמן קצר (כמה מיליוני שנים...) הגיעו מים אל השקע - ולהיכן יזרמו? כמובן שלמקום הנמוך ביותר. ותיווצר 'ימת הלשון הגדולה' - ימה ענקית, שתחילתה באזור הכינרת וסופה בחצבה שבערבה.

לפני 14,000 שנה, כתוצאה מהתחממות קיצונית באזור, הצטמצמו מימדי ימת הלשון, שכיווצה את עצמה לתחומי הבור העמוק שבתוך המקום הנמוך ביותר... עינכם הרואות - ים המלח.

הרבה שמות הוענקו לבור המלוח: ים המלח, ים סדום, ימת עמורה, ים האספלט. בין השמות היה גם אחד סמלי לסיפורנו - ים המוות.

ובבור, שלתוכו נקבצה ובאה שארית הפליטה של ימת הלשון הגדולה, הפתעה. איתני הטבע סדרו לנו שבירת שגרה מבנית בין צפון ודרום: במחציתו הצפונית היה זה בור עמוק וקרקעיתו מגיעה עד 380 מ' מתחת לפני המים ואילו הדרומי גבוה ורדוד, וקרקעיתו ממוקמת 30-40 מ' מתחת לפני המים.

עד לפני כ-50 שנה ים המלח נותר ללא שינוי. ב-50 השנים האחרונות ירד מפלס ים המלח ביותר מ-25 מ', כשקצב צניחת המפלס בשנים האחרונות עומד על ממוצע של 1 מטר בשנה!

ושוב אשמתה של התחממות כדור הארץ? לא ולא. מגמת התחממות האקלים, האשם העיקרי בהתייבשות ימת הלשון, היא גורם שולי בסיפור העצוב של התייבשות ים המלח.

האחראים הישירים לירידת המפלס היו, ונותרו, מפעלי הטיה של ירדן, סוריה וישראל, הנוטלים מים ממקורות ים המלח: המוביל הארצי שמרוקן את הכינרת, מפעלי מים סורים וירדנים המונעים את זרימת הירמוך, הירדן, הזרקא והארנון, וכמובן מפעלי ים המלח, הנמצאים למרגלותיכם, שהחל מתחילת שנות ה-50 ייבשו באופן קבוע את מי האגן הדרומי לשם הפקת המינרלים ממנו.

תהליך ייבוש ים המלח גרם לכך שבשנת 1977 נחשפה לאוויר העולם קרקעית 'מיצר לינץ'', הקטע הרדוד של ים המלח שממערב ללשון. כתוצאה מהחשיפה נוצרה הפרדה פיזית, יבשתית, בין חלקו הצפוני של ים המלח לחלקו הדרומי.

מיד נמצא פיתרון - באזור היבש של מיצר לינץ' נחצבה תעלה, ודרכה הוזרמו מים מהאגן הצפוני העמוק, לדרומי שהתייבש. יפה וגם נאה. הרי לנו שוב ים מלח גדול, כמו פעם.

אז זהו שלא בדיוק. הסדרת ההזרמה לאגן הדרומי לא נעשתה משיקולי שמירת טבע, או נוסטלגיה גיאוגרפית. שיקולים כלכליים, כרגיל, הם שהכתיבו את המלחמה בהתייבשות האגם. 'מפעלי ים המלח' – ספקי המינרלים הגדולים בעולם ואחד היצואנים הגדולים של מדינת ישראל - לא יכלו לוותר על מקור פרנסתם. ויוזרמו המים מהאגן הצפוני העמוק לחלקו הדרומי היבש ויהפכו שם לברכות אידוי סגורות, מהם נחצבים המינרלים.

התייבשותו המוחלטת של האגן הדרומי וירידה קבועה במפלסו של הצפוני אינן רק עוגמת נפש לשוחרי טבע ורומנטיקנים. מסתבר, כי הן אחראיות לתופעה בעייתית הרבה יותר - בולענים.

בשנת 1989 נפער לפתע פתאום, ללא כל סיבה נראית לעין, בור ענקי במרכזו של כביש ים המלח, סמוך למצבור המלונות של נווה זוהר. בולען קראו העיתונאים לבור שנפער.

אלי רז, גיאולוג, חבר קיבוץ עין גדי ואחד מאנשי השטח הטובים ביותר בישראל, דרש להתחיל לחקור את הסיבות לבור המסתורי. השתיקו אותו. חבל לפגוע בתיירות ים המלח.

שנתיים אחר כך - בומס. עובדת בחניון עין גדי נפלה לבור שנפער תחת רגליה. כל האזור גודר, נסגר למבקרים ואלי קיבל אור ירוק להתחיל במחקר הבולענים.

איך נוצרים בולענים? בתת הקרקע של ים המלח נפגשים מי ים מלוחים ומי תהום מתוקים. בתת הקרקע של ים המלח ישנם גם הרבה אזורים של גושי מלח. כל עוד יש מעליהם מים מלוחים הם שומרים על הגוש לבל יתמוטט. ירידת מפלס מי ים המלח גורמת כמובן לנסיגת הים, הגדלת רצועת החוף ו...גורמת לגושי מלח, הנמצאים בתת הקרקע, למצוא את עצמם ללא הגנת מי המלח, אלא עם שכבת מים מתוקים מעליהם. המים המתוקים ממיסים את גושי המלח. אופסי. גוש המלח מתמוטט ויוצר חלל פתאומי בתת הקרקע. בולען.

לפני 10 שנים היו בחוף מינרל (מרחצאות מצפה שלם) 9 בולענים. היום? מעל 100!

לפני 10 שנים היו בים המלח כ-200 בולענים. היום? כ-2,000 בולענים!

מבלי שנרצה הפכו חופי ים המלח ליחידת נוף חדשה - מישורי בוץ מלוחים – כאשר חלקים ניכרים מהם מבותרים על ידי בולענים.

והרי לכם נקמת הטבע. או-טו-טו תתרחש עלינו מהפכת סדום ועמורה מודרנית וכל היישובים והמלונות יצנחו לקרקעית הים. ים המוות.

הצעות? פתרונות? יש. על אחת מהן בוודאי שמעתם – 'תעלת הימים', שתחבר את הים האדום וים המלח. פיתרון בעייתי. יש אחרים. אבל זה כבר דורש דיון ארוך ומתיש. פעם אחרת.

אני בעד לסיים בנימה אופטימית. הרי לכם.

תכונות המרפא של ים המלח הם עדיין מזור לתחלואי הגוף, מקור תקווה לרבבות נופשים, המגיעים לשהייה רפואית בבתי המלון שהוקמו על חופיו - משתמשים במעיינות גופרית חמים ובוצה אפורה.

ים המלח הוא גם מקור טעינה ייחודי לנשמה - מידי שחר, עת מתרוממת השמש מעל הרי מואב, ומידי ערביים עת נצבע הים בגווני אדום לוהטים, חווים אנשים רבים – חלקם מטיילים כמותכם, חלקם תושבי הקבע של שולי הים המלוח מכולם - אינספור רגעים של אושר. שלא ייגמר לעולם.

4.00 חזרה בנ.צ 8. איפוס.

פונים שמאלה.

0.70 חוצים ערוצון עם תשתית סלע לבנה. יפה. מקום נחמד להפסקה.

1.80 מזלג בחציית ערוץ. שתי הדרכים מובילות לאותו מקום. עוד נקודה יפה להפסקה.

2.80 הדרך מתעקלת ימינה וגולשת דרך מדרגה לתוך הערוץ.

3.10 מגיעים לצומת T. נ.צ 10. איפוס.

פונים שמאלה ונוסעים 20 מ' (בשביל שסימונו ירוק) על מנת להחנות את הרכב בצמוד למצוקי קניון גבי נחל פרס. הפסקה חובה! איפה?בכל מקום. כשאתם למטה כדאי לכם לחקור את נפלאות הקניון הקטן - מהמפל ועד הנקיק.

גבי פרס - דובדבן בנחל שכולו קצפת

הקניון הקטן - לתוכו גלשתם, או על מצוקיו התיישבתם – נקרא בלשון מקצועית מעוק. עומקו, כפי שרואות עינכם, כ-15-10 מ' ורוחבו, בין 20 מ' בסמוך למפל ועד 1 מ' בלבד בחלקו הצפוני, המרוחק מהמפל.

במרכז הקניון, ושמם יצא לתהילת עולם בפי המטיילים, ממתינים לכם 'גבי פרס': שלוש מכתשות אפיק עמוקות, חצובות בקרקעית סלע גיר לבן, הזוכות מידי שנה להתמלא עד גדותיהן במי גשמים. לעיתים יותר מפעם אחת. איזה מקום נפלא. 200 מ' של שיכרון חושים.

אם אכן הטרחתם עצמכם לתחתית הקניון, רציתי לספר לכם כי גבי פרס, יפים כל שיהיו, הם אטרקציה אחת קטנה בתוך 13 קמ של נחל אדיר, יוצא דופן ביופיו ועוצמתו.

ובאמת, נחל פרס הוא כל מה שחובב הליכה אמיתי מחפש: מנתב דרכו בהר הנגב הצפוני וצפון הערבה, חולף בשלושה קניונים מרהיבים, קופץ בסדרת מפלים, ביניהם שלושה בגובה של 100 מ'! ולבסוף, אחרי שחווה את מגעם של סלעי גיר, דולומיט וקירטון, הוא מוצא עצמו באווירת סוף מסלול מכושפת, חותר דרכו באדמת חוואר לשון פריכה, נעימה למגע, בואכה מפגשו עם נחל תמר, כ-1.5 קמ ממזרח לצומת ערבה. חבלז. למיטיבי לכת בלבד.

סיימתם? חוזרים לנ.צ 10 וממשיכים בנסיעה ישר על מדרגות הסלע שבראש נחל פרס. לאט LOW , הילוך ראשון. לגמלל את הרכב.

0.15 אתם אחרי חציית ערוצו של נחל פרס ובמפגש עם דרך כבושה. ממשיכים בדרך הכבושה.

0.45 יש כאן שביל הולכי רגל, מסומן שחור, הפונה ימינה. נ.צ 11. ממשיכים ישר בשביל הרכב האדום.

0.80 השביל האדום נעלם ימינה, בתור שביל הולכי רגל, ודרך הרכב מקבלת סימון שבילים כחול. שיהיה מעניין...

1.90 הדרך מתעקלת שמאלה וחוצה, דרך מדרגה, את ערוצו של נחל תחמס. נ.צ 12. חוצים בזהירות ועולים למעלה.

2.40 בתוך ערוץ נחל תחמס. מפלון קטן משמאל והדרך על מדרגות סלע. מקום נפלא להפסקה אחרונה לפני הכביש.

בהמשך מופיעים בערוץ עצי שיטה.

תוך כדי טיפוס כדאי לעצור ולהסניף פעם אחרונה את מראה עמק נחל תחמס.

3.70 מגע עם הכביש הראשי מס' 25 דימונה-צומת ערבה. נ.צ 13.

הי דרומה לאילת

שמאלה – לכביש הערבה ולאילת

למפה, קובץ נקודות ציון וקובץ TWL להורדה >>>

מפה בקנה מידה 1/250,000 וקובץ TWL להורדה

הקבוץ הינו קובץ TWL ומתאים לתוכנת נביגייד

להורדת הקובץ לחץ כאן

רשימת נקודות ציון ברשת ישראל ישנה

קישור - לכתבות ניווט והפעלת GPS באתר השטח הישראלי קישור - לטיפים לנהיגה בשטח קישור - מסלולי טיול נוספים באתר השטח הישראלי