ג'יפים כחול לבן

תחילה ייצר אילין דגמים של מכוניות נוסעים בלבד, אך כשרכשה קייזר את חברת ויליס, קיבל אישור להרכיב גם את הג'יפים, הטנדרים וכלי הרכב המסחריים של חברה זו. הג'יפים, רובם CJ5, נרכשו בעיקר על ידי צה''ל, המשטרה ושאר גופים מוסדיים. הטנדרים, המסחריות והסטיישנים נרכשו גם על ידי קונים פרטיים.

באמצע שנות ה-50 הוקם בחיפה מפעל רכב נוסף, על ידי יצחק שובינסקי. המפעל שלו התרכז בעיקר בייצור רכבי הסוסיתא על גלגוליהם. התייחסות הממשלות בשנים ההן לתעשייה בארץ ולאנשי עסקים פרטיים היתה בולשביקית כמעט, ואילין ושובינסקי נאלצו להתמודד עם בירוקרטיה מטורפת, עם החלטות שרירותיות ובלתי הגיוניות של פקידים (כמו למשל חיובם לייצא שני שליש מהמכוניות ת שהם מייצרים לחו''ל). אילין החליט לסגור את מפעלו ב-1969, ושובינסקי רכש אותו. המפעל המאוחד פשט רגל באמצע שנות ה-70, נרכש על ידי אורדן ונסגר סופית ב-1982.

בסוף שנות ה-60 הוקם מפעל נוסף, ששרד עד היום: מפעלי רכב נצרת. המקימים היו יבואני פורד לארץ בשותפות עם יבואני דודג'-קרייזלר. במהלך השנים הורכבו במפעל זה ג'יפים, בעיקר CJ8, טנדרי גלדיאטור, ואגונרים/צ'ירוקים (FSJ), נ.נ (שמוכרים גם כקומנדקרים), טנדרים ומשאיות קלות של דודג'. בהמשך, החלו לייצר במפעל את הסופה, והנ.נ שודרג לאביר.

בנוסף, קיימות בארץ כמה סדנאות קטנות עוסקות בתכנון וייצור רכבי שטח, המוכרים ביותר הם עידו כהן עם דגמי הזיבר וה-AXE שלו, המיוצר על ידי טאטא; רמי לוי עם הרפטור והטי-רקס; וכמובן הטום-קאר של יורם זרחי.