מסע יומיים של מים מהבקעה למעינות בית שאן - מאי 2009

חלק מהילדים נהנים על מזרנים במעיין בצפון הבקעה

חלק מהילדים נהנים על מזרנים במעיין בצפון הבקעה

היום הראשון

הסיוט של כל מדריך זה שהרכב נתקע לו במהלך הטיול שכן כל הקבוצה תלויה בו.אין הדבר דומה למצב בו רכבו של אחד המשתתפים נתקע ואז מביאים את הרכב אחר כבוד לכביש הקרוב לצורך גרירה וממשיכים במסלול.
אז מההקדמה כבר ניתן להבין כי הסיוט הזה דפק בדלת מכוניתי עוד כשהייתי בדרכי לבקעה לפגוש את הקבוצה.
רעידות שהורגשו היטב במהלך הנסיעה הלכו והתגברו ככל שהעליות היו קשות יותר ו קמ לפני שואבה נתקעתי עם הרכב כאשר צינור הדרייישפט נפל(אחד הצלבים נשבר).השעה 08:15, קבענו ב - 09:00 ולי ברור כי לא ניתן לעשות סידור כמו בעזרה ראשונה או משהו דומה אלא חייבים לתקן.להזכירכם, שישי 29/5, חג שבועות גם הערבים ביום שישי ביום חופש ונותרתי קרח מכאן ומכאן.
לאחר 10 דק' שהתעשתתי לקחתי טרמפ עם אחד מ-2 הגיפים שנסעו איתי ביחד למקום המפגש(בהזדמנות זו ברצוני להודות לניסים על הסיוע) טסנו לאבו-גוש למוסך הראשון שראינו.מנהל המוסך הבין מייד כי אין ברירה אלא לעלות לירושלים לחרט נוצרי (מוסלמים בחופש) ולסדר את הצינור ולקנות צלב.(עדכנתי את הקבוצה על העיכוב-הילדים זכו להפעלות,למשחקי חי, צומח ,דומם ועוד בסיועם הנדיב של שרי לב בן אוצ'יטל ואחרים - קבלו חח)
כדי לקצר את הסיפור - לאחר 3 שעות מרגע שנתקעתי הייתי כבר בנקד' המפגש והאמינו לי למרות העובדה כי המדובר בזמן שיא לתקלה כזו בנסיבות כאלו (חג, שישי וכד')עדיין ההרגשה להגיע לנקד' 3 שעות איחור היא הרגשה של אי נעימות וזאת בלשון המעטה.יאמר לזכותם של החברים כי קיבלו זאת בהבנה.
אם חשבתם שבזה הסיוט נגמר - קראו עד הסוף,זו הייתה רק תחילת סוף הסיוט.
יצאנו למסלול שכלל לא מעט עליות נחמדות  תצפיות, אזור שכל/רוב המסלולים בו מלאי עשבייה וקוצים שכן רכב לא נסע במקום תקופה ארוכה .

היום הראשון

12:00 בצהריים טסים ליישוב רועי שנמצא בלב בקעת הירדן ומשם נכנסים לשטח בדרכים לא דרכים.
קשה מאוד לאתר את השבילים המסומנים ובטח את השבילים המשניים שאותם היה צריך פשוט לנחש עפי תוואי השטח.המגמה הייתה כל הזמן למעלה לעבר התצפיות על בקעת הירדן, הנוף מדהים והשטח לא פעם היה גם מאתגר.
כולם כבר היו רעבים וכל מה שרצינו זה למצוא מקום מוצל.בדיקה במפה בדיקה בדפי ההכנה למסלול ומצאתי!! מעלה דורון - אנדרטה לזכר טייס ונווט שמטוסם התרסק בהרי הבקעה או ליתר דיוק בשמורת נחל בזק עילי.
מצבה לזכר סגמ דורון גביש (דוני) וסגן דוד גבעון שהיה הקמבצ של חטיבת הבקעה בתקופה זו של ימי ארץ המרדפים, שנהרגו במקום בתאונת מטוס פייפר ב11.10.70 .
זו אחת מאנדרטאות חיל האויר ופעם בשנה יש במקום טקס זכרון צנוע. אל המקום מוליכה דרך עפר סבירה מכיוון בסיס תבץ שמדרום מזרח המכונה במפה מעלה דורון, ובמקום יש חורשת אורנים גדולה.    
שבעים מהאוכל ורעבים לשטח עזבנו את הנקודה המוצלת לא לפני ששכבנו שעה תחת רכבו של יוסי כדי לשחרר גדר תיל שהתסבכה לה בצורה דיי עקשנית סביב הציר האחורי של רכבו.
נסיעה של 30 דק' נכנסתי לחריץ,שכמוהו היו עשרות בשטח, ופתאום אני שומע רעש מהגלגל האחורי שמאלי.
עצירה ומבט מהיר - ושוב אני מחזיק את הראש בין שתי הידיים ואומר לעצמי - איך אני מתקן את התקלה הזו בשטח - מה לעשות עוד איכשהו היה לי ידוע אבל איך עושים זאת בתנאי שטח זו כבר בעיה אחרת.
הציר האחורי אליו מחוברים הגלגלים האחורים מחובר לגוף הרכב בעזרת 2 פינים (ובעזרת עוד דברים אך הפין הוא המרכזי). אחד הפינים נשבר כנראה מהזעזוע של שבירת הדריישפט תוך כדי הנסיעה, והציר ברח אחורה בצידו השמאלי.
10 דק' של חוסר אונים ואז מהשמיים מגיע טויוטה 4 ראנר נהוג עי בדואי ואיתו ברכב רעייתו ו-2 ילדיו.אני מזכיר אנחנו באמצע שום מקום!!
עוצר לידנו ושואל אם אפשר לעזור.
הסברתי לו את הבעיה והא באדישות מתחיל לזמר את הפתרון - מייד עצרתי אותו בשטף דיבורו וביקשתי ממנו לצאת ולהסביר לנו בדיוק מה עלינו לעשות.
בקיצורו של דבר - הבחור נשאר, לבקשתי, וסייע עד שנפתרה התקלה הציר הוחזר למקומו וחוזק עי חבלים חזקים במיוחד שהיו לאחד הג'יפאים.
כך יצאנו מהשטח בדרך הקצרה ביותר לכיוון המעיין בבקעה ולאחר מכן לחניון הלילה בבקעה לא לפני שבדרך נכנסנו בטעות לבסיס צבאי, חלפנו על פני חניון נגמשים שרק הקצין במקום יוכל לתת הסבר הגיוני איך זה שהשער האחורי לבסיס היה פתוח כאשר כל האיזור מוקף בערבים.
השג בבסיס היה המום שפתאום משום מקום מגיעים אליו 11 ג'יפים מתוך הבסיס ורוצים לצאת.
'מאיפה באתם,איך נכנסתם' הוא שואל אותי כשעיניו המומות.
הסברתי לו והרגעתי אותו ולאחר מס' דק' יצאנו מהבסיס .
ובחניון הלילה אחחח בחניון הלילה עשינו שמח - ארז חברי היקר הביא את ציוד ההגברה ומחשב עם תוכנת קריוקי ולאחר ארוחה טובה של כולם לרקע מוזיקה מכל הסגנונות ישבו כולם בחצי גורן ופצחו בשירה עם המיקרופונים - ללא ספק דבר שהעלה את מצב הרוח (גם המעיין הוסיף לאווירה ולמצב הרוח אך שירה היא תמיד דבר מרומם).
תודה מיוחדת לארז עפג'ין על הערב הנפלא ולכם חברים על שיתוף הפעולה והסבלנות.

משתעשעים ונהנים בחניון הלילה

היום השני - מעינות באזור בית שאן

לאחר לילה מהנה של שירה בציבור וקריוקי בניצוחו של ארז והחברים התעוררנו לבוקר נעים כאשר ממש מולנו ירדן - השמש עולה באיטיות מעל הרי ירדן וב 08:30 כבר היינו ברכבים לאחר תדרוך קצר.
נסיעה מהירה לכיוון הגלבוע תצפית על העמק מהר ברקן ומתחילים לרדת לעבר עמק חרוד. הנוף פשוט עוצר נשימה ולנו הנהגים קשה להסיט את העיניים מהנוף לעבר הדרך אבל אין ברירה.
המקום הראשון עם מים היה נחל הקיבוצים ומשם יום שלם של נסיעה ממעיין למעיין ועל המעינות בהם היו המוני עם ישראל שוט החלטנו לדלג.
יום של מים ופשוט תענוג בעיקר לילדים.

היום השני

ומעכשיו מים עד סוף היום

לאחר יום גדוש במעינות ובמים צוננים חזרנו דרומה לאזור המרכז עיפים אך מרוצים.
תודה לכל המשתתפים במסע:
למשפחות לוי,אוצ'יטל,כץ,לב,ירושלמי,אקשטיין,ברגיל, סמי, ברעם וחיים.
היה פשוט תענוג וכיף להכיר אנשים חדשים - אשמח רלאותכם בטיולים הבאים שלי ושיהיה לכם קיץ נפלא.
וייזל עדי

סדרת קפיצות במעינות