ג'יפ רנגלר אנלימטד

באחד מימי הקיץ החמים, בעודי פוסע ברחובות עיר צפונית, חלפו בראשי מחשבות לא טהורות על מכונות עבירות עם טעם של חו''ל, על כמה הייתי שמח לראות רכב ששופר ולא במחוזותינו אצל ''כוהני'' (גם גורו יהיה ביטוי מתאים, אלמלא אחד מגדולי המשפרים היה כהן אמיתי בעצמו) השיפורים הרגילים. לפתע הבחנתי בנצר הבריאה בהתגלמותו: ‘Jeep Wrangler Unlimited’ קצר (נשמע לא הגיוני גם unlimited וגם קצר ?).  בניגוד ל Wrangler Sport X הקצר,  ל-Unlimited בסיס גלגלים ארוך יותר בשבעה אינטש' ונותן מקום יקר ומשמעותי לציוד. הרבה ציוד!

במקרה דנן מדובר ברכב מזווד ומשופר בכל רמ''ח חלקיו וששת צילינדריו. מדדתי את הדופק, צבטתי את הלחי, סטירה קטנה (שלא היה מזיק לו קיבלתי כשהייתי ילד) ובחרדת קודש טלפנתי לרוני העורך בשבחים והרעפתי סופרלטיבים על המכונה שניצבה מנגד.   תגובתו שלא איחרה לבוא הייתה צוננת משהו: ''טוב תרגיע ותשלח תמונה, אין צורך בעוד כתבה על ג'יפ משופר''. אני מצדי שלחתי תמונה, והטלפון מצידו לא איחר לבוא.  מן העבר השני נשמע קולו הסקפטי של רוני: ''אחי מדובר בסופה לא יתכן גם אנלימיטד וגם קצר- אין חיה כזו''. אז..זהו שלא. להפתעתנו, בין השנים 2004-2006 ירד מפס הייצור אנלימטד חצי-קצר עד להופעת האח הארוך מחומש הדלתות. ויש ניירות להוכיח את מקוריות החיה.

האיש מן המכונה Deus Ex Machina

האקסמפלר שהוא כנראה היחידי מסוגו בישראל שייך לבאסל נאוטחה (31), בן הכפר ריינה שלמרגלות נצרת.  טיפוס צבעוני בפני עצמו, אחד כזה שאנגלית ועברית עם מבטא ערבי קל יוצרות אצלו שעטנז מילולי ומעצבות את אופיו באופן שמשלב את קדושת תרבות הרכב האמריקאית עם אדמת הטרשים הישראלית. באסל, ''חולה כבד'' - שאת דרכו החל בהפשטת חיפושיות עוד בילדות והמשיך למשאיות מנוף אימתניות- רכש את המכונה במישיגן, ארה''ב שם גר במשך ארבע שנים.

 באסל ''העמיס'' שיפורים מכל הבא ליד  ואני מתכוון ליד אמריקאית. במבט ראשון על הרכב, בעין בלתי מזוינת קשה להבחין בשיפורים מעבר למראו הקרבי והאביזרים הקוסמטיים המקיפים אותו. חפירה מעמיקה יותר בקרביו מגלה עולם ומלואו הכולל מותגים כאשר חלקם אינם מוכרים אפילו בארה''ב.
מודה אני שרכבי שטח פתוחים, עם או בלי ברזנט- מזכירים לי מדי חאקי וזיעה של הרס''פ שלי מהגולן.  למרות זאת- התגברתי על זיכרונות האזימוט של גבעות גורל, והושבתי את עצמי במושב הנהג.

הכנסנו לראשון ושמנו פעמינו אל עבר הגלבוע, מגרש המשחקים הביתי.  בנסיעה בקו ישר ללא העברות משקל הרכב הרגיש כמו ספינת מדבר, כאילו ההגה והכביש מתקשרים בצורה עמומה יחסית, אולם מנגד ניכרה תחושה של עוצמה וגובה שנוסכים בנהג ביטחון רב. הגיר הידני על ששת הילוכיו מרגיש ארוך מדיי על צמיגי ה ''33, ואני אינטואיטיבית ניסיתי לדמיין כיצד התנהג הגיר עם צמיגי ה- ''35 איתם עלה ארצה.  למרות האמור, ניתן לפתח בנקל יחסית מהירות תלת ספרתית בתאוצה שלווה.

שביל החלב

 תוך כדי נסיעה בשבילי העפר כל אבן מרגישה רכה כמו ספוג בזכות הצמיגים הגדולים ולא פחות תודות למערכת מתלים משובחת.  מרגיש ממש כמו גורס סלעים מקצועי. בשטח טכני צריך להיות ''מוכשר'' באמת בכדי לעצור את המכונה מלהתקדם. בזוית העין הבחנתי באתגר מעניין. מיד סיננתי לבאסל שישב לימיני : ''הנה עליה ראויה, קצת דרדרת, קצת אבנים והרבה שיפוע.  המשכתי להתגרות בבסאל, למרות שהכתובת כנראה הייתה על הקיר, או במקרה הזה- בין המתלים.  הפניתי חרטום לכיוון העלייה, שני LOW, שליש גז, נעילה אחורית (לא שהיה צורך אבל כנצר לשושלת פולנית-  אז שיהיה, למה לא) ולפני שהג'ק הפך לרובינסון-  הרכב כבר היה בקצה המעלה.  חזרתי שוב על התרגיל והפעם ללא נעילה והתוצאות (כמה מפתיע) היו זהות.

גם בסעיף מהלך המתלים התגלה העולה ממישגן כנדיב במיוחד רק שהפעם פז (בר) הצלם, הידוע כאיש נטול רחמים, היה אחראי על בחירת סלע שלא היה מבייש את אבני המסד של בית המקדש. כאן המשימה הייתה להעלות גלגל אחד, אלא שגם הפעם לא אכזב גיבור הכתבה, ועשה בפשטות כאילו אמר לעצמו: ''חפיף.. מה ההתרגשות? במעבר הרוביקון אכלתי כאלה לארוחת בוקר''.

לאורך השנים נוכחתי להבחין שעם כל הכבוד לשטח טכני ובאמת שיש כבוד, אין כמו הנאה מנהיגת שבילים מהירה. גם כשנהגתי ברכבי עבירות פרופר בעבר- תמיד הקפדתי לבדוק כיצד רכב עם מרכז כובד גבוה יתנהג בנהיגה מהירה מתובלת בסיבובים. עם יציאתי לשביל הפתוח עלה כי אין צורך בשימוש בהילוכים החמישי והשישי אלא רק במקרים בהם השביל ארוך דיו. על הנהג להיות מיומן כדי להשאיר את הגי'פ הזה על הגלגלים וממש לא מדובר במתחרה פוטנציאלי ל'ראלי רייד'. בשבילים הוא נותן הרבה 'פאן' , למרות שזהו לא המגרש הביתי שלו.

סוף מעשה במחשבה תחילה

למרות החום הכבד, האבק, הזיעה, היעדר המזגן הצלחתי ליהנות הנאה גדולה מהיום בחברת חברנו האמריקאי. אכן, נראה שמדובר בחבילה משודרגת במיוחד לעומת המקור.  לא רק מראה קרבי ומסוקס אלא, מכונה מופלאה עם רוח קרב, שיכולה להוביל בקלות יחסית את בעליה על פני מכשולים מכל הבא לגז.  גם בנהיגה מהירה היא לא אוכלת מהרצפה, ומפגינה שילוב מוצלח למדי בין הביצוע המקורי למציאות המשופרת. בקיצור- לא יזיק אחד כזה בחניה. ציפור, לא ממש קטנה, לחשה לי שבאסל חושב להתקדם למשהו גדול יותר, כך שאם חפצה נפשכם להיות בעליו הגאים של ה''תפלץ ממישגן'' יש מצב.

רשימת קניות