יוון - יומן מסע פסח 2010

היום הראשון

כמו תמיד הטיול מתחיל בפדיחות הרגילות של הרץ עם הרכבים, אחרי דין ודברים קיבלנו רכבים לטעמנו ויצאנו לדרך דרומה עד לתעלת קורינתוס, תצפית על התעלה ומיד לתוך השטח לנסיעת שבילים רגועה. היוונים כנראה למדו מהקיבוצניקים והתחילו לגדר שטחים. קצת מעקפים ואנחנו בדרך לאנטיקה לארוחת צהריים. והנה כל הכפר סגור, עוברים לכפר הבא וגם הוא סגור וגם הבא אחריו. כמאמר המשורר: זה לא כל כך נעים לראות כפר סגור...

החיפוש הסתיים במסעדה קטנה על אם הדרך. אחרי ארוחה טובה הדרמנו לנאפפליו, עיירה ונציאנית מקסימה שהייתה בירתה הראשונה של יוון החופשית. אחרי טיול לאורך הטיילת וקפה טוב בכיכר, נסענו לבית המלון. טעות רישום בקבלה במלון, ומצאתי את עצמי ישן במלון אחר ללא הקבוצה.

היום השני

בבוקר חזרתי למלון של הקבוצה, ניגשתי למגרש החניה כדי להדביק מדבקות אתר השטח על הג'יפים. רכב ראשון, רכב שני, שלישי, רביעי... וחסר רכב! אולי לקחו לעשות סיבוב? אולי הלכו לקנות מצרכים? לאחר בדיקה מסתבר שהרכב חסר, אבל השוכרים דינה ויהושע, כולל המפתח של הרכב, עדיין בחדרים. וכל זה קורה בתאריך האחד באפריל!!! וכל אחד חושב שהשני עובד עליו. בדיקה קצרה העלתה כי הרכב נגנב.

דיווח למשטרה ולחברת ההשכרה ו... כלום! מחכים לרכב חלופי. העמסנו את כולם על הרכבים הנותרים ונסענו לנאפפליו. בדרך עוד ביצענו מרדף אחרי ג'יפ דומה לזה שנגנב, אבל כל מה שמצאנו זה נהג מבוהל שלא הבין את הפסיכים מישראל. כולם עלו למבצר פלאמידי החולש על העיר, ויהושע ואני מבלים במשטרה. בשעות הצהריים המאוחרות הגיע הרכב המיוחל. גראנד ויטארה. צריך לציין כי יהושע רצה רכב משודרג כבר בשדה התעופה, ולא רצו לתת לו. ועכשיו הביאו רכב גדול יותר. כמו שנאמר: לא רצו בטוב אז......

באיחור רב יצאנו לנסות להציל  את יום הטיול האבוד. טיפסנו להר קמבוס על רכס הפרנונאס ושם בפסגתו ליד שלוגיות פתחנו מסורת של הפסקות קפה.הירידה מההר לפאוליטרה כבר הייתה בחושך דרך כפרי רפאים. הגענו למלון קטן ומקסים עם חדרים גדולים, מיטות רכות ופוך קל. ובבוקר, איזה נוף של המפרץ.

היום השלישי

מפאוליטרה עלינו דרך השטח לכפר קוסמאס. בהתחלה דרך נוף של מטעי זיתים, שהתחלף לחורש ים תיכוני, שהתחלף ליערות אורנים ובסוף ליערות של דולבים ועצי ערמונים. אחרי מנוחה קצרה והפסקת קפה כמובן, המשכנו לכיוון מונבסיה. עוד הפסקת קפה והגענו למונבסיה, כפר ביזנטי קטן צמוד לצוק על אי הרחוק כמאה מטר מהיבשה.  ושוב הפסקת קפה. משם נסענו לעיירת הנמל גיטיו, בירת חבל המאני, ללינה במלון נחמד עם בעיות אינסטלציה קשות. ובערב יצאנו להשתתף בתהלוכת חג הפסחא של הכנסיה (זה ישתלם מאוחר יותר).

היום הרביעי

נסענו למערות הנטיפים בדירוס. חוויה מושלמת של שייט בסירה בתוך מערות נטיפים ויציאה למפרץ מרהיב. אחרי שנרגענו עלינו לתצפית על חבל המאני ו... הפסקת קפה. לאחר הירידה מההר התחלנו לטפס על רכס הטייגאטוס, בין יערות נהרות זורמים. הגענו לארנה לארוחת צהריים על מרפסת מול הנוף, בצל עץ דולב בן כ-1000 שנה.

המשכנו לטפס עד לנקודה הגבוהה ביותר שרכב יכול להגיע. ממש מתחת לקו השלג. בינתיים השלג נסוג בכל פעם שאנחנו מתקרבים. עד עכשיו ניצחון שלנו בנקודות על השלג.

ירדנו מהרכס אל העיר ספרטה, וכל הלילה נשמעו פיצוצים של מסיבות הפסחא ותזמורות ברחובות.

היום החמישי

בבוקר עלינו לעיר הביזנטית מיסטראס רק כדי לגלות שלמרות שזהו אתר מורשת עולמית ופתוח כל ימות השנה היוונים החליטו לסגור אותו לכבוד החג. התאכזבנו, אבל בו במקום פיצינו עצמנו בהפסקת קפה והאזנה לשיר החדש של דנה ברגר ואיתי פרל. המשכנו צפונה על רכס הטייגאטוס ופתאום עצירה במקום, השביל נסחף ופער בור ענק. זה כבר התחיל להרגיז. קודם היה חסר חדר במלון, אחר כך היה חסר רכב בחניה ועכשיו חסר שביל... מה הלאה? עשינו מעקף בדרך לא דרך עד לעיר מגלופולי. ומשם לקיריטינה, סמל לאומי יווני עם המצודה החולשת על הכפר וגשר הקשתות המפורסם, משם ירדנו לאנדריצנה לשבת בכיכר לעוד קפה. עזבתי את הקבוצה למספר דקות וכבר הם התפרצו לבית בשירה וריקודים והצטרפו לחגיגה המשפחתית הכוללת כמובן כיבוד קל. ואז בכוחות אחרונים ירדנו לאולימפיה.

היום השישי

בבוקר ביקרנו באתר העתיקות באולימפיה. כשהגענו לאצטדיון העתיק החלטנו לבדוק את אורכו. יהושע הפעיל מונה, מכשיר מדידת מרחק המחובר לאייפון (האיש הביוני) ומדדנו בדיוק 200 מטר לכל כיוון. ואז הבנו שהלכנו 200 מטר לכל כיוון סתם כי הכל היה כתוב על שלט ליד.

מאולימפיה עלינו דרך השטח להרים לכיוון לנגדיה. בדרך כמובן הפסקת קפה על הנהר ועליה לאורך הכביש המתפתל עד ללנגדיה. פה מגיע הטיול לשיא הקולינרי עם צלי גדי חלומי הנמס בפה (2-0 לטובת אורן מול הגדי).

מרוצים אך מלאים עלינו לרכס וגלשנו ממנו לאגם לאנדון, פנינה כחולה בלב היערות. שם כמובן.... הפסקת קפה. ואורן בעידוד קולני של כל הפחדנים, קפץ למים הקרים לשחיה מהירה. חיממנו אותו בספל קפה ועוגיות ויצאנו צפונה עד לקלווריטה. בדרך עלינו לאנדרטת ההתנגדות לתצפית, ומשם גלשנו לעיר. קלווריטה, עיירת סקי קטנה וחמודה מציעה מדרחוב קטן וחמוד, עם חנויות קטנות וחמודות ואנשים קטנים וחמודים שמוכרים כלי משחית כמו רוגטקות לתיירים ישראלים. למרות המחאות מצד הנשים, קנו יהושע ואורן רוגטקות. האחד נגד היונים, והשני נגד הילדים של השכנים.

היום השביעי

ירדנו מוקדם לדיאקופטו לנסיעה ברכבת ההרים המטפסת מהים ועד קלווריטה. העמסתי את כל הילדים של הכיתה על הרכבת לטיול השנתי, ועליתי לחכות להם בתחנה האחרונה. הרכבת מתחילה את הטיפוס בתוך קניון צר של נהר הוויקוס  השוצף, ומדלגת מצד לצד בערוץ עד לגובה של 1000 מטר.

מקלווריטה נסענו למערת האגמים שהייתה מלאה במים ומפלונים קטנים. המדריך ביקש שלא נצלם אבל אנחנו הרי לא מבינים יוונית והמשפט NO PHOTO לא אומר לנו כלום.

משם ירדנו לכפר פלניטריו והתחלנו לטפס על הר הלמוס. העליה הופכת תלולה יותר ויותר ובסוף פגשנו מספר שלוגיות אבל יכולנו להן. ויתרון הנקודות של הקבוצה על השלג גדל. ירדנו לאגם דוקסיס, לכנסיה שבמרכזו, להכין קפה אבל הקדוש של הכנסיה לא ראה זאת בעין יפה, ופתח את ארובות השמים והניס אותנו לרכבים.

מבויישים המשכנו עד לכפר מסינו והחלטנו לעצור לנישנוש קל בטברנה. הנישנוש הקל כלל צלעות כבש, סלטים, פשטידות, סטייקים ומרק. סתם משהו קל בשביל לסתום את הרעב. התחלנו לעלות להר קיליני, שיחקנו קצת בשלג, וגל אספה סביבה כמה מהילדים המבוגרים בקבוצה ואז החלו ההחלקות וכדורי השלג לעוף. בפסגת ההר אחרי תצפית מדהימה מהמצוקים למפרץ הקורינתי, המשכנו בין השלוגיות עד שנעלם השביל מתחת לשלג.

ניסינו לחפור ולחצוב את השלג, אבל כלום. עודד אמר שאם ניתן לו שעה הוא חוצב את דרכנו לחופש. השאר פקפקו וברחו לרכבים מהקור. באין ברירה, סבנו לאחור כשהתוצאה היא הפסד צורב לשלג בנוקאאוט.

כדי לא לבצע מעקף כבישים ארוך, החלטתי לנווט דרך השטח והרכסים לכיוון נימאה. דרך פתלתלה בין ההרים, ירידה לנהר ושוב עליות בסיבובים כשבראש העליה על פי המפה הייתה אמורה להיות כנסייה. אחרי כמה סיבובים בדרך לפסגה, אכן נגלתה לפנינו הכנסייה. עלי לציין כי מעולם לא היה יהודי כשר שביקש מאלוהיו לראות כנסייה, ושמח כל כך כשהופיעה בדרכו. מסתבר שיש אלוהים ולא משנה של מי הוא. ידעתי שההשתתפות בתהלוכת הכנסייה בגיטיו תשתלם. גלשנו לנימאה לעוד... נכון הפסקת קפה ומשם למלון בטולו.

היום השמיני

יצאנו לטיול שטח קליל וקטן על הבוקר (במקום שחיה בים) ובהמשך מסלול לאורך נהר עד למנזר, שבגלל הנוף הנשקף ממנו אנשים כמעט המירו את דתם על מנת שיוכלו להישאר שם. עלינו לרכס הר אדרס ונסענו על קו פרשת המים כשברגע אחד רואים את המפרץ הארגולי מימין ומיד אחריו רואים את המפרץ הסרוני משמאל, עד לנקודה שבה הנוף הוא של שני המפרצים גם יחד והים הפתוח ממול.

אכן תמונת סיום ראויה.

אני רוצה להודות לקבוצה המדהימה על הפירגון, אורך הרוח וכמובן.... הקפה. לדינה ויהושע, אורן ועתליה, עודד ודבורה, אופיר, אלכס ואתי וכמובן הגדולה מכולן והמבוגר האחראי בחבורה, גל המקסימה.

פשוט התאהבתי בכם, ומצפה לטיול שהבטחתם בארץ.