''ערפדורו'' - אנדורו אופנועים ברומניה

מזה כשש שנים רודף אחרי הארצברג רודאו, האח הקטן שלו – הרומניאקס, מושך לו בחולצה ומצטרח ומצטווח שאם מדובר בקטע של מניאקים יש לו מה לומר, מה להבטיח, מה להוכיח, ומה לחדש. אם הוא ימשיך ויתמיד בזה, בסוף נאמין לו.
על ה'רומניאקס' חתום מרטין פריינאדמנץ – אוסטרי, מניאק ספורט אקסטרים חולני, שמצא ברומניה את מה שאין במולדת: כר פעולה אדיר בדמות ארץ הררית ענקית שהחוקים בה נאכפים במשורה. זה התאים לו היטב לתוכניות: 4 ימים של מרוץ הארד-אנדורו-ראלי כולל ניווט כמוהו טרם היה.
ליגת אקסטרים עולמית לאופנועי שטח כנראה תחל לרוץ ב-2011. בליגה הזו ישתתפו מאות רוכבים, אך מטבע הדברים זרקורי הבמה נוגהים על רשימת מקצוענים נבחרת. 19 מתוכה הגיעו השנה לרומניה, 19 דפוקים בשכל שמקצועם הרישמי הוא רכיבת אנדורו חולני לפרנסתם. ראיתי אותם ואני יכול להבטיח לכם שהמסכנים הללו כבר במצב קטטוני, בו לא משנה להם לאן שולחים אותם ומה יש בדרך, והם יקחו כל אופנוע שטח שתיתנו להם ויביאו אותו לאן שכתוב בהוראות ולא משנה מה הנוף הציורי שעליהם לצלוח. המסלולים שלהם ארוכים ב-20-60 ק''מ משל הקטגוריות האחרות, קשים יותר ומתישים יותר. אליהם נספחים 150 פסיכים נוספים שמעוניינים לבדוק מקרוב מה קורה לאופנוע ולרוכב שמנסים להתגרות בזאוס וחבר האלים שלו,  והם מחולקים לקטגוריות של מקצוענים וחובבים.

וכך, בשבוע האחרון של יוני קייצי וחמים, נוחתים בעיר סיביו, המכונה ''הלב של טרנסילבניה'', כ-170 איש ואשה (בוודאות היו שם שתיים מהמין הנשי...) כשמשאת נפשם היחידה היא לעלות ולרדת את הרי הקרפטים בכל דרך שתוחלט עבורם ע''י הערפדים מוצצי הדם שטרנסילבניה מפורסמת בהם.
עץ, אבן, גומי, ברזל
השדרה המרכזית בעיר נחסמת, ובמקום נבנה מסלול עינויים הכולל 13 אלמנטים המורכבים ממכשולי עץ וגזע, 2 גינות נוי מסלעים, 2 אמבטיות צמיגים, ושתי רמפות לריחוף ומעבר בסגנון חופשי. אחר הצהריים החבורה מתאספת במקום הפשע ומודדת אותו בעיניים מקצועיות וברגליים ממוגפות, מה שמרמז שהם בהחלט מתכוונים לעלות על היעד המבוצר. להבנתי, לא תוכנן אימון 'על רטוב', אבל ברומניה החוקים דבר נזיל, והם משתעשעים שם כשעתיים. מדידת הזמנים האמיתית תהיה רק למחרת, ובשעה 09:00 בבוקר שבת על כולם להתייצב למקצה פותח.
עד כאן הכל שלו, ציורי, פיוטי, אבל למחרת בבוקר, בדיוק ב-08:45, מתחילים השמיים הרומנים לנזול בעדינות אך בהתמדה, חורף אירופי אנין ומסוגנן יורד על טרנסילבניה, ומאותו רגע מתחיל הבלגן.
איך שוחים באמבטיה?

יש טכניקה מוכרת למעבר אמבטיית צמיגים, אבל כשהצמיגים רטובים כל מכת גז מפרפרת את הגלגל האחורי ומעיפה את האופנוע למקום שלא תוכנן מראש. אנדריאס לטנביכלר, אלוף הרומניאקס ב-'2009 מדגים לכולם איך צריך להתנהג במצב כזה: ממריאים מעל הצמיגים ומתעלמים מקיומם בנון-שלנט. אבל לכמה רוכבים יש וואבוס מספיק גדולים כדי לעשות כזה דבר בגשם ולנחות על כביש רטוב? אפילו טדי בלזוסיאק, שבדרך כלל לועס סלעים לארוחות הבוקר, ונהנה כאן ממעמד של ג'יזס כרייסט סופרסטאר, נראה אבוד במקצת.
המסלול מנפה מיידית את השפנים ואת אותם שלא שולטים ברזי רכיבת הטריאל. בקטע הדירוג של אחר הצהריים, הנערך בשני שלבים, כבר תהיה רשימת המשתתפים דלילה בכמה שמות, כשהנפקדים כנראה מאושפזים במחלקות המיון של בתי החולים באיזור ואחיות ''רוחמניות'' מנחמות אותם שאופנועים זה לא הכל בחיים.
בסוף הסיוט נגמר, הפרולוג מסתיים, הקהל מתפזר, ופועלי הדחק של העיריה עוברים ואוספים חלקי אופנועים וגופות שננטשו בשטח. על הכידונים בפיטס מרכיבים מתקני ג'י-פי-אס ומחר יתחיל הדבר האמיתי, שלשמו התכנסה האומה.
והגשם לא מפסיק לרגע.

למי עשיתי רע?

אנחנו ממתינים בערוץ נחל קרפטי עלום שם, מימיננו ומשמאלנו בקבוקי דלק. זוהי נקודת השרות הראשונה בה ינוחו הלוחמים כעשרים דקות, וההערכות מדברות על 08:30 כשעת ההגעה של הרוכב המוביל. אבל אף אחד לא מגיע וזה מוזר, מאד מוזר.
הסיפור זולג תוך כדי המתנה: חציית נהר שהיתה מתוכננת ליד העיירה סאדו (מאזו?) התבטלה. מפלס המים בנהר גאה, והאחראי על הסכר המקומי – נאמן למשמרתו ולהוראות – יצא מביתו ופתח את הסכר, ואחריו המבול... המתחרים שמגיעים לנקודת החציה ניצבים בפני סמבטיון שוצף, המארגנים מאלתרים נואשות נתיב חלופי, ולוח הזמנים נכנס לפיגור. הראשונים שמגיעים לאחר שעתיים, פצועים ותשושים, מספרים על מדרונות חלקלקים כל כך שחייבו הליכה לצד האופנוע אם לא חפצת בגלגול מחילות וריסוק עצמות. אני מנחש שמשלמים להם טוב-טוב כדי שירכבו בכל מקום וכמה שיותר אקסטרים, אבל אני מניח שכרגע הם הוגים בעגמומיות בהקדמת ימי הגימלאות או לפחות בחתימת אבטלה...
כריכי לחם ובננה, טיפול תחזוקה לאופנועים, וממשיכים. שעה מאוחר יותר אני מוכרח להבין על מה הם מדברים, ואני מבוסס בבוץ מדרוני ונאחז בשרשי עצים כדי למשוך את עצמי בקושי למעלה בתוך יער צפוף. מימיני ומשמאלי נופלים אופנועים. נשורת של ברזל. כמה קילומטרים משם טובל שער הרד-בול בערפילים שבראש ההר ובקושי נראה מלמטה, כך שאין אפשרות להבחין מה מחכה בדרך, וצריך לסמוך על אללה שיהיה בסדר ולא לעזוב את הגז. אני רואה מתחרה כל כך מותש, שהוא מתחנן ומקבל ביס מסנדוויץ' שלועס אחד הצופים...

רולי-בול, קמבודיה ובר הבירה

אחרי היום הראשון אני כבר מבין לגמרי מה זה הרומניאקס, והנה תיאור ממצה:  מטפסים על הר, יורדים מהצד השני, חוצים נהר, נחל או יובל, מטפסים על ההר הבא, מתגלגלים מהצד השני, חוצים נהר, וכן הלאה. כ-180 ק''מ למקצוענים, ביום.
ביום השני הגשם מתחפף ומעניק הפוגה. המארגנים משנים קצת את המסלול, ערים למצב העדין: הם תיכננו יום ראשון קל יחסית והגשם הפך להם את הקערה על הפרצוף. הם שולפים מסלולים חלופיים קלים יותר, רגישים למצב רוחם של הרוכבים.
אבל על ה'רולי-בולי' אי אפשר לוותר. מדרון נישא שרק לפי שלטי הרד בול שאני מזהה על העצים בו אני מבין שזה המסלול. חוץ מלטנביכלר אף אחד לא מצליח לרדת את המדרון הזה ברכיבה, וכולם ללא יוצא מן הכלל מנסים נואשות להתחפר באדמה או לבלום את הדרדור בנעיצת רגליים בסלע מזדמן או גזע עץ, קצת נופלים וקצת מחפשים לאן התגלגל האופנוע, ואחר כך עוד הסבירו לי שבשנה שעברה המסלול היה הפוך, טיפסו אותו...

עם ערב חוזר הגשם וניחת בעוצמה. רומניה מוצפת. בטלויזיה משדרים מראות של נהרות גואים ופינוי תושבים מבתיהם, והמארגנים שוב עורכים שינויים במסלול. בבוקר הגשם פוסק אבל הנהרות סואנים בסכרים, בתעלות ובערוצים. קהל מקומי מתחפר היטב במדרונות ביער לעזור ולמשוך את אותם מתחרים שיפרפרו את עצמם לדעת.
הדרך היחידה להכנס למסלול הצר והסלעי בערוץ הנקרא 'קמבודיה', היא בקפיצת מוטוקרוס מעל סכר, ומומלץ לפני כן להרים טלפון לעורך הדין שלך ולברר אם הצוואה בתוקף. מסביב זרועים אופנועים מנופצים ורוכבים גונחים ומקללים.   צוות הסיוע מוזעק להחליף מערכת חשמל באחד האופנועים. לצוותי הסיוע יש משקל עצום. אתה יכול להיות מלך האנדורו הקרפטי, אבל בלי צוות תומך – לך חפש מי ינענע אותך. אחר כך הם מטפסים בנקודה המכונה 'בר הבירה' במשעול כל כך צר ותלול מעל התהום, שגם עז הרים מזדמנת תתייעץ עם חבר טלפוני... חציית נהר זוועתית לקינוח היום תוקעת שוב את כל אלה שקיוו שהסיוט נגמר. אופנוענים חוברים באחוות דפוקים ועוזרים איש ליריבו.

 ביום הרביעי והאחרון מתוכנן מסלול רטוב, 126 ק''מ של חפירה וחתירה כנגד המים בערוצי נחלים ובמעלה יובלים היורדים מן ההרים. המחשה לישראלים: כנסו ליד קיבוץ דפנה לנחל הבניאס וטפסו מול הזרם עד לחרמון. יום זה קצר מקודמיו כדי להשאיר אנרגיות למסיבת השיכרון בלילה. אנחנו מחכים לקרועים ליד שער הרדבול שנמצא – איך לא – בסיום מעלה גרם המדרגות המובילות לפיאצה העתיקה של סיביו. תם ונשלם. ברשימה הסופית – כ- 90  מסיימים.
מראות שראתה שפחה על הנהר ברומניה, לא ראה יחזקאל בן בוזי...