הידוק השורות - על הגבול בין מתיחת פנים לרכב חדש, הקפטיבה המחודשת מציעה חבילה שונה - ושלמה - מבעבר
הצגת הקפטיבה בשנת 2007 היתה ציון דרך בדברי ימי שברולט-קוריאה. זו היתה המכונית הראשונה שפותחה אחרי השתלטות שברולט על דייהו, כשכל משאבי ועוצמת הענק העולמי נרתמים למאמץ לתכנן רכב שיהווה את ראש החץ באירופה. אולם גם אם התוצאה היתה טובה מספיק כדי לנצח אצלנו במבחן ההשוואתי, הרי שהקפטיבה עדיין לא היתה רכב שלם ובוגר מספיק, והתלונות העיקריות נגעו לאיכות הפלסטיקה ואיכות ההרכבה, שיצרו פנים לא מרשים או מזמין במיוחד.
זו כנראה הסיבה ששברולט ניצלה את מתיחת אמצע החיים המסורתית לעדכון ושדרוג משמעותי של הקפטיבה, שהתמקדו בעיצוב הפנים ואיכותו, אם כי במפתיע זרקו לעסקה גם חטיבות כוח חדשות לחלוטין.
השינוי החיצוני לא דרמטי, מלבד הגריל שתפח למימדי ענק ברוח הקו המשפחתי החדש של שברולט. פנסי הערפל שונים ונמוכים יותר, פתחי האיוורור בצד שונים ויש עוד כמה זוטות, אבל השינוי לא בדיוק דרמטי. לא שזה רע – אהבתי למדי את העיצוב הקודם, וגם הנוכחי חביב עלי.
לא זה המצב בפנים. כניסה אל הקפטיבה המחודשת משאירה מיד רושם שונה לעומת הדור הקודם, למרות שבמפתיע השוואה ישירה מראה שההבדלים לא ענקיים. את הבז' מחליף שחור דרמטי יותר, את פס העץ הבהיר מחליף פס ‘‘קרבון’‘ שנמתח מצד של צד וחותך, בניגוד לעבר, את פסי הכרום של הקונסולה המרכזית. הוסיפו לזה יחידת שעון/מתגים שונה במרכז הקונסולה, והתוצאה, בסיוע מושבים משולבי עור, מצליחה להראות מכובדת ומרשימה יותר מבעבר. גם איכות החומרים וההרכבה השתפרו, אם כי פחות ממה שקיוויתי. פתחי האיוורור כבר לא מרגישים מעורערים בנפשם, והיד לא נתקלת בחלקי פלסטיק דקיקים, אבל לא הייתי מתנגד לחומרים קצת יותר רכים ואיכותיים למגע, למשל, להתאמה מדויקת יותר בין החלקים בקונסולה המרכזית או לפס קרבון שנראה קצת פחות פלסטיקי.
מול הנהג נמצא אותו הגה מעט גדול ודק מדי, אבל מאחוריו נמצא לוח שעונים שונה, עם מחווני מהירות וסל’‘ד קטנים יותר, שכבר לא משתלבות אחת בשניה אלא משאירות מקום לשעוני דלק וחום מנוע. גם הגוונים השתנו ללבן-שחור עם נגיעות אדום לכדי יחידה אלגנטית ומכובדת יותר. המושב, לעומת זאת, מוצלח פחות. אומנם אין בעיה למצוא תנוחה מתאימה בעזרת הכיוון החשמלי שהפך לסטנדרט, אבל המסעד מרגיש שטוח מדי, ולא מתאים לקימורי הגב. הוא גם רחב מדי וחסר תמיכה צידית, והתחושה הראשונית לא נוחה. למרות אפשרות כיוון תמיכת גב תחתון (רק במושב הנהג), לא הצלחתי למצוא תנוחה שתרגיש טבעית, ולכן הופתעתי לטובה כאשר נסיעה ארוכה הסתיימה בלי תופעות לוואי של שרירים נוקשים או גב תפוס ובתחושה רעננה למדי.
השורה השניה מרווחת למדי, אבל צרה מדי לשלושה מושבי ילדים, ומאכזב לגלות כי היא מחולקת רק לשני חלקים (40-60) ולא לשלושה. השורה השלישית מרווחת יותר מהמקובל, וגם מבוגר לא גבוה יוכל לשהות בה בלי לסבול יותר מדי – המושב אומנם נמוך, אבל יש מקום מספק לרגליים ולראש, ורק הראות המוגבלת החוצה מפריעה. קיפול המושבים קל ומהיר ויוצר משטח העמסה נוח וגדול מאוד, גם אם מעט גבוה. כאשר השורה השלישית פתוחה נשאר, כמובן, נפח זעיר למדי למטען, כמקובל.
בקרת האקלים יעילה ושקטה למדי, אבל עדיין לא מפוצלת ובלי יציאות אחורה ותפעולה מעט מוזר – כפתור השליטה נמצא בתחתית הקונסולה, בעוד הצג שמראה את הטמפ' הנבחרת נמצא במסך (העמוס מאוד) בקצה העליון של הקונסולה. עניין שדורש קצת הסתגלות. הקפטיבה מציגה עוד כמה גליצ'ים ארגונומיים, כמו למשל מיקום כפתור בקרת השליטה במורד, אבל הסך הכל סביר.
גרסת הדיזל בה אנו נמצאים קיבלה יחידת הנעה חדשה המשלבת מנוע בנפח 2.2 ל' המפיק 163 כ’‘ס (2.0 ל' ו-150 כ’‘ס בעבר) ותיבה חדשה בעלת שישה הילוכים במקום חמישה. לכן היה משעשע לגלות כי ההערות שרשמתי בפנקס תוך כדי מבחן כמעט זהות לאלו מהמבחן לגרסה הקודמת – יש מספיק כוח, אבל התחושה לא ממש שרירית או חזקה.
אורך הנשימה טוב והשהיית הטורבו קצרה, אך נראה שלא היו מזיקים עוד 20-30 כ’‘ס מתחת למכסה המנוע... כמו למתחרים הישירים, למשל, הסנטה-פה והסורנטו, שמנפח זהה מפיקים 200 כ’‘ס. גם צריכת הדלק לא מרשימה, בדיוק כמו בדור הקודם – במסלול שכלל הרבה שיוט בין-עירוני רגוע, היא עמדה על עשרה ק’‘מ לליטר בלבד. כבר נהגנו בכלים מקבילים שהפגינו צריכה טובה יותר. ואגב שיוט בכבישים מהירים – הקפטיבה מבודדת את הנהג מרעשי הסביבה באופן ראוי בהחלט, עם מעט רעשי רוח במהירויות חוקיות (וקצת) ומידה סבירה של רעשי כביש.
המנוע החדש גם מעט שקט יותר מאשר זה המוחלף, ונוסע מזדמן ברכב יתקשה להחליט אם מדובר במנוע דיזל או בנזין, גם בנהיגה עירונית.
נראה שיד המהנדסים לא פסחה גם על המתלים – השינוי לא גדול, אולם נראה שהרכב מתמודד מעט טוב יותר עם שיבושים קטנים מבעבר, אולם יחד עם זאת אוהב פחות שיבושים חדים כגון מכסי ביוב שקועים או חריצי כבלים שלא תוקנו כראוי. גם ריסון המרכב על כביש משובש במהירות גבוהה מעט פחות מוצק מאשר בעבר, ואם נתקלים בשילוב של כביש משובש ומפותל, החלק הקדמי משדר תחושה מרחפת ומערערת ביטחון. לא שמדובר במכונית לקו ישר בלבד, ממש לא – ההגה אומנם מעט מנותק במרכז וקל מדי כל הזמן, אבל מדויק למדי בתוך הפניה ויחד עם אחיזה טובה ותת-היגוי לינארי וצפוי, אפשר לצלוח כבישים מפותלים במהירות מכובדת, בעיקר איכות הסלילה טובה.
אולם יש להקפיד יותר מבעבר על תפעול המצערת והבלמים – הזנב מגלה נטיה גבוהה להידוק הקו כאשר מרפים מהגז או מלטפים את הבלם, עד כדי היגוי יתר של ממש.
נראה שיד המהנדסים לא פסחה גם על המתלים – השינוי לא גדול, אולם נראה שהרכב מתמודד מעט טוב יותר עם שיבושים קטנים מבעבר, אולם יחד עם זאת אוהב פחות שיבושים חדים כגון מכסי ביוב שקועים או חריצי כבלים שלא תוקנו כראוי. גם ריסון המרכב על כביש משובש במהירות גבוהה מעט פחות מוצק מאשר בעבר, ואם נתקלים בשילוב של כביש משובש ומפותל, החלק הקדמי משדר תחושה מרחפת ומערערת ביטחון. לא שמדובר במכונית לקו ישר בלבד, ממש לא – ההגה אומנם מעט מנותק במרכז וקל מדי כל הזמן, אבל מדויק למדי בתוך הפניה ויחד עם אחיזה טובה ותת-היגוי לינארי וצפוי, אפשר לצלוח כבישים מפותלים במהירות מכובדת, בעיקר איכות הסלילה טובה. אולם יש להקפיד יותר מבעבר על תפעול המצערת והבלמים – הזנב מגלה נטיה גבוהה להידוק הקו כאשר מרפים מהגז או מלטפים את הבלם, עד כדי היגוי יתר של ממש.
נושא הבלמים היה נקודה כאובה בקפטיבה שלפני מתיחת הפנים, עם נטיה להתחמם במהירות ולאבד מעוצמתם בדרמטיות תחת ההתגרות הקלה ביותר. אני שמח לדווח כי גם נושא זה שופר משמעותית, אם כי עדיין יש מקום לשיפור. ירידה מהגולן עם רכב מלא בקצב עירני (אבל לא ממש מהיר) הדליקה את נורת האתרעה (כמו בדור הקודם, בחרו בשברולט באופן תמוה להשתמש בנורת מערכת בקרת הירידה במורד – לא הכי ברור) עוד לפני שהגענו למטה. אולם ההתחממות הגיעה מאוחר יותר ואובדן היכולת היה הדרגתי יותר, וגם לאחר שנדלקה הנורה עדיין שמרו הבלמים על יכולת מספקת, ולא נדרשנו לעמוד בצד ולהמתין שיתקררו.
אהבנו את הקפטיבה הקודמת בשבילים. אומנם הגחון לא היתמר אלי-על, אבל פעולת מתלים טובה דאגה לנסיעה נוחה ונינוחה. התכונות הללו נשמרות גם בדור הזה, אבל החרטום החליף את מיגון הפלסטיק בחצאית נמוכה, שנוטה לגרד את הקרקע כמעט בלי פרובוקציה, וצלילי החיכוך בוודאי ירתיעו את הנהג הממוצע מלנצל את רכב הפנאי שלו כראוי. גם מערכת בקרת המשיכה לא שופרה, ומול ההתקדמות שחלה בתחום בשנים האחרונות מציגה היום יכולת נמוכה למדי, ומתקשה להתגבר על שילוב של שיפוע ומצע בעייתי. גם מערכת ה-ABS מתקשה להתמודד עם מצע דל אחיזה, ומייצרת מרחקי בלימה ארוכים.
כך שהשורה התחתונה היא שהקפטיבה עדיין מציעה איכות נסיעה נעימה בשבילים, אבל יכולתה להתגבר על תוואי מעט מאתגר יותר משבילי קק’‘ל מפולסים נפגעה, והיא נמוכה יחסית למקובל היום.
מתיחת הפנים של הקפטיבה טיפלה בנקודת התורפה העיקרית שלה – החלל הפנימי – בצורה מוצלחת למדי, וגם אם יש עדיין לאן לשאוף, הרי שכבר לא מדובר בנקודת תורפה. אומנם מעט התאכזבנו לגלות כי החלפת יחידת הכוח לא הביאה למהפך בביצועים (או בצריכת הדלק), אך אלו לא היו גרועים במיוחד גם לפני כן, ונשארו מספקים גם כיום. אנו יודעים כי רבים מהלקוחות לא יורדים עם כלים אלו לשטח, או מסתפקים בטיולים רגועים בתוואי לא מאתגר, אך עדיין היינו שמחים לראות יכולת שטח – הן מבחינת זוויות והן מבחינת תפקוד האלקטרוניקה – ברמה גבוהה יותר.
עם המגבלות הנוכחיות מערכת ההנעה הכפולה לא מממשת את פוטנציאל הרחבת המעטפת שלה, וכדאי ליבואן לשקול ברצינות הבאת גרסת הנעה קדמית בלבד כגרסת כניסה זולה. ואם נגענו במחיר, הרי שזה אחד הקלפים החזקים של הקפטיבה – מחיר גרסת הדיזל כפולת ההנעה נמוך בכ-10% משל התחרות הישירה (220,000 ש’‘ח), מבלי להתפשר על אבזור קמצני, ונראה כי היא מציעה תמורה קורצת יותר למחיר.
מנוע
מנוע 4 ציל', רוחבי, 2231 סמ’‘ק, טורבו דיזל
תזמון גל זיזים עילי כפול, 16 שס'
הספק/סל’‘ד 163 כ’‘ס/3800
מומנט/סל’‘ד 35.7 קג’‘מ/2000
מרכב
הנעה כפולה
הילוכים אוטו', 6 היל'
מתלה ק'/א' מקפרסון, מוט מייצב / רב חיבורי, מוט מייצב
בלמים ק'/א' דיסקים מאווררים
מערכות עזר ABS, ESP
צמיגים 235/55-18
מידות
בסיס גלגלים 270.5 ס’‘מ
אxרxג 463.6X184.9X172 ס’‘מ
משקל 1603 ק’‘ג
נפח תא מטען 394 ל'
ביצועים
מהירות מרבית (יצרן) 182 קמ’‘ש
0 ל-100 קמ’‘ש (יצרן) 12 שנ'
צריכת דלק (מבחן) 10 ק’‘מ/ל'
מחיר 220,000 ש’‘ח
אחריות 36 חודשים
0 תגובות
תגובות