מוטוקרוס כחול-לבן

אי שם באזור בין פרדס חנה לאום אל פאחם, מצאו אריאל וחבריו מקום מתאים להקמת מסלול מוטוקרוס צנוע שתפקידו לספק את מאוויי הרכיבה שלהם.
אכן, לא מדובר במסלול שנבנה בסטנדרטים של ליגת המוטוקרוס הטובה בעולם AMA האמריקנית וגם אין בו את כל האלמנטים האקסטרימיים שעליהם חולם כל רוכב מוטוקרוס אבל יש בו המון נשמה, אהבה, אמונה ואפילו מידה מסוימת של תמימות.

מתכוננים לאירוע

המשתתפים והקהל שמגיע לעודד

בשבת האחרונה החליטו אריאל וחבריו לשתף רוכבים נוספים והזמינו אותם לקחת חלק במרוץ אמתי, כמו אלה שהיו כאן עד לפני כמה שנים בחסות עמותת מועדון המוטוקרוס הישראלי. מדובר ביריית פתיחה, או סנונית ראשונה במה שנראה כמו התעוררות מחודשת של הענף המלהיב ביותר בתחום הרכיבה שאינה רכיבת מסלול אספלט.
זירה תחומה בגדרות הפרדה, סרטים ושלטי סימון, מקפצות עפר (לא גבוהות במיוחד וגם לא שטוחות במיוחד) וישורת מחורצת תלמים שתפקידה להרעיד את האופנוענים ולבחון את מיומנותם כמו גם את איכות האופנוע.

הידיעה על התחרות פשטה כמו אש בשדה קוצים בקרב החובבים בין אם הם רוכבים או כאלה שמעדיפים לשבת בצל ולצפות. דדיה וצוותו טרחו והשקיעו בהכנת המקום ולא האמינו עד כמה ההיענות תהיה גובהה.
למרות החום ששרר והלחות שסחטה כל טיפת זיעה מהגוף, התייצבו 37 רוכבות ורוכבים צעירים וותיקים עם מיטב האופנועים ושלל צידניות מלאות בארוחות בוקר ושתייה קרה לרוב.
אליהם הצטרפה האטרקציה של האירוע בדמות שלושה ננסי מוטוקרוס שגובהם לא עולה על גובה מושב של אופנוע רגיל ולכם הם רכבו על אופנועי מיני. כאשר עלו השלושה אל המסלול, לבושים במיטב בגדי הרכיבה וציוד המגן, נשמעו מחיאות כפיים רמות מהקהל שהוקסם לנוכח הרצינות וההשקעה של הקטנטנים והוריהם. כמה מחמם את הלב לראות שיש עוד מי שמאמין ודואג לגדל דור צעיר של רוכבים.

התחרות חולקה לשלוש רמות: מתחילים, מתקדמים ומקצוענים. כל קטגוריה פוצלה לשתי קבוצות ובזו אחר זו עלו הקבוצות למסלול על מנת להתחמם וללמוד אותו מקרוב.
השיטה הקיימת בעולם לניהול התחרות אומצה גם במקרה הזה ובתום שלב החימום עלו הקבוצות בסדר מופתי למסלול ובסוף כל מקצה בשלב הראשון העפילו שלושה רוכבים לגמר. בתום שני מקצים התקבלה שישייה של רוכבים בגמר ואליה הצטרפו שניים נוספים ממקצה שלישי שבו לקחו חלק המפסידים.

כן, הייתה גם תחרות, לא שכחנו. איתי נחום ניצח בקטגוריית המתחילים כשהוא מקדים את מיכה וייס ועוז היימן (הדור הבא של בני משפחת היימן, בנו של רז) ורבים מהוותיקים שבאו לצפות באירוע חשו סיפוק רב לנוכח דור ההמשך.
בקטגוריית המתקדמים ניצח קוגאן נפסו. הוא הקדים את שחר בלולו ועידן קליין. השניים הראשונים מוכרים למי שעוקב אחרי ליגת האנדורו הישראלית אבל הם חשו דגדוג בקצות האצבעות לנוכח האפשרות להפליא בביצועי מוטוקרוס, לא נשארו אדישים, באו והוכיחו שרוכב טוב יכול להתחרות בשני ענפי רכיבה.
בקטגוריה המקצועית חזינו בדה ז'ה וו. מאבקים בין אליקו אוחנה, דן מיה ואסף בן אהרון. אליקו שהפגין ניצוצות מהעבר ובשלבים מסוימים במוקדמות הוא הפגין גם כמה ביצועי פריסטייל להנאת הקהל, כשל בזינוק בגמר ודן מיה פתח נפלא ותפס את ההובלה כאשר אסף בן אהרון מנסה לצוד אותו. אוחנה שב לאיתנו וצמצם את הפער על בן אהרון והמאבק על המקום השני הגיע לשיאו לקראת סיום המרוץ.
אליקו הצליח לסחוט מעצמו את הרזרבה האחרונה בסופו של יום חם וקשה ובמהלך מצוין הוא חלף על פני אסף ולא הסתפק בכך אלא ניסה בכל כוחו לעקוף גם את דן מיה שהוביל בבטחה. אם היו עוד שתי הקפות למרוץ, יתכן והיינו חוזים בקאמבק מושלם אבל דגל השח מט קטע את דהירתו של אליקו והניצחון הראוי היה מנת חלקו של דן מיה.

המשך הכתבה והתמונות בעמוד הבא  >>>    

מארגני התחרות איפשרו גם לילדים הקטנטנים לקיים מרוץ משל עצמם ובסופו איתי דב גבר על נדב בן צור ועל יובל רייזמן.

אחרית דבר: דדיה וצוותו ראויים לכל מילות השבח שתחשבו עליהן. לנוכח הפעילות החברתית ששוטפת את הארץ עם מחאות והפגנות, קמו אריאל וחבריו ובחרו להיות בצד המעשי של הסיפור וראו ברכה בעמלם. שתי הרוכבות שהתייצבו ונלחמו כלביאות ברוכבים האחרים (לא נרשמו מספיק בנות לפתיחת קטגוריית נשים) ראויות אף הן לשבח והן לא נפלו ברמת הרכיבה מהבנים שאיתם הן התמודדו.
בסוף השבוע הקרוב ייחנך מסלול מוטוקרוס נוסף בחצר האחורית של אביב קדשאי. אם חולפות בלבכם מחשבות על ליגה נודדת בין מסלולים, אתם לא לבד בעניין. השיחות בנושא עלו הילוך לנוכח ההיענות היפה ובמיוחד לאור העובדה שיש עוד כמה רוכבים שכבר הבטיחו את השתתפותם באירוע הבא.