גאורגיה - מהקווקז הנמוך לקווקז הגבוה

הרי הקווקז הגבוהים שמצפונה יוצרים גבול טבעי, גבוה, קרחוני ואף מושלג בחורף בין אירופה לאסיה. אורכם כ-1,200 ק''מ – מאזור סוצ'י שעל הים התיכון ועד באקו שלחוף הים הכספי. שיא הגובה בקווקז הוא הר האלברוס 5,642 מטרים, הנמצא בשטח הרוסי (ונחשב גם להר הגבוה ביותר באירופה – קישור לכתבה על הטיפוס לאלברוס).

בצד הגאורגי של הקווקז הגבוה מספר פסגות גבוהות ומרשימות: קזבק 5,074 מטרים, שאחרה 5,200 מטרים, טרסקול 3,900 מטרים, חאנצ'אקי 4,462 מטרים.

במרכזה של גיאורגיה נפרסת שרשרת הרים נמוכה יחסית (וגם מושלגת בחורף) של הרי הקווקז הקטן (הנמוך) שאורכם כ-600 ק''מ. ובין הקווקז הגבוה ולקווקז הנמוך עוברים הרי הסוראמי אשר מחלקים את גאורגיה לשני אזוריה הגיאוגרפיים העיקריים - מזרח ומערב גאורגיה:

מזרח גאורגיה - אזור של עמקים ונהרות רחבים, המופרדים בהרים נמוכים יחסית. באזור זה האקלים יבש יותר מאשר במערב בגלל ניתוקו הטופוגרפי מן הים והיותו חשוף לרוחות מזרחיות, ממוצע המשקעים הרב שנתי הוא כ-1,500 מ''מ. הנהר המרכזי שמו מטקווארי (קורה) והוא מנקז את הנהרות: אראגווי, ליאחווי, יורי, אלזני וכסאני.

מערב גאורגיה -  אזור מישורי יחסית שבמרכזו  הרי הקווקז הקטן. באזור זה האקלים לח בגלל הקרבה לים השחור והרוחות המערביות, המביאות איתן שפע של משקעים (עד 4,500 מ''מ לשנה) ושלג רב בחורף. בשפלת קולחתי, בה נמצאת מרבית האוכלוסייה החקלאית בגאורגיה, זורם נהר הריוני, שמנקז את הצחניסצק'אלי והק'ווירילה.

גֶאוֹרגֶה ההלניסטי נובע מגאורגיוס, שמשמעותו איכר. כלומר גאורגיה היא אדמה חקלאית. כאשר השם גאורגיה (Γεωργ?α), נהוג בשפות נוספות. בפי הרוסים ידועים הגאורגים כגרוּזין (גרוזינים) ברוסית ושם המדינה בעבר הסובייטי היה - גרוּזיה.

הגאורגים מכנים את עצמם כּארתבֶלֶבּי ולארץ קוראים סַכּארתבֶלוֹ. מקור המילה הוא משמו של גיבור מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס, שנחשב לאבי הגאורגים. על פי המיתוסים הגאורגים, כרתלוס היה בנו של תוגרמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח).

גאורגיה הייתה מיושבת כבר בתחילת תקופת האבן. גילוי טכניקות עיבוד הברזל באנטוליה (טורקיה) ובהרי הקווקז היו תחילת תקופת הברזל של העולם העתיק. ע''פ הממצאים האריכאולגים ניתן להבין כי בגאורגיה היו מספר ממלכות – שבטיות כאשר במאה הרביעית לפני הספירה הייתה גאורגיה לממלכה מאוחדת, תחת שלטון מלך איבריה.

הנצרות הוכרזה כדת המדינה עוד בשנת 337 לאחר שהוכרזה, לא רחוק משם בניקיאה (כיום במרכז טורקיה, מדרום לאיסטנבול) כדת הרשמית של האימפריה הביזנטית (המזרחית).

בתחילת ימי הביניים של אירופה , כבשו הערבים את הממלכות הגאורגיות וקראו לה אמירות - טביליסי עד לחורבנה לאחר כ-400 שנות שלטון במאה ה-11.

במאה ה-13 כבשו המונגולים את אסיה ואירופה, בזזו את הכפריים וגרמו לפיצול המדינה לנסיכויות נפרדות: כארתלי, קאחתי, אימרתי, סמגרלו, גוריה, סוואנתי ואבחזיה. לאחריהם הגיע  האימפריה העות'מאנית שכבשה את הנסיכויות ונלחמה במרידות שלהם לאורך השנים עד התחזקות האימפריה הרוסית, עת הפכה גיאורגיה בשנת 1783 למדינת חסות של הרוסים. בשנת 1801 ספחו הרוסים את גיאורגיה, הדיחו את השליט המקומי והכריחו את האצולה להישבע אמונים לאימפריה הרוסית (ומי שלא רצה... כנראה ואיננו עוד! ובהמשך נכבשו עוד נסיכויות גאורגיות והוכפפו לאימפריה הרוסית (האלטרנטיבה של אז הייתה כיבוש פרסי ולא בטוח כלל מה יותר לאוכלוסייה).

בסיום מלחמת העולם השנייה ולאחר מהפכת פברואר 1917 ברוסיה ניסו הרוסית לכונן ועדה טרנס-קווקזית מיוחדת כדי שתשלוט ברפובליקה הגאורגית. עד אשר נצלו הגאורגים את מלחמת האזרחית של הרוסים והכריזו על עצמאות כמדינה דמוקרטית ב-26 במאי 1918.
עצמאות המדינה לא האריכה ימים, ובפברואר 1921 הותקפה גיאורגיה (והמדינות השכנות) על ידי הצבא האדום. הצבא הגאורגי הפסיד בקרב, והממשלה הסוציאל-דמוקרטית ברחה מהמדינה.
לוחמי גרילה בראשות הקולונל הגולה צ'ולוק'שווילי מרדה ברוסים באוגוסט 1924 אך לבסוף הוכנעה.

משטר בגאורגיה (ועוד מיליונים רבים של מתנגדי משטר בשאר האימפריה הסובייטית). במלחמת העולם השנייה נלחמו הגאורגים עם הצבא האדום כנגד הנאצים.

במהלך שנות השלטון הסובייטי הייתה גיאורגיה למדינה עצמאית בכל הקשור לענייני הפנים (כל עוד לא חותרים תחת השלטון הסובייטי) והתפתחה מאוד יחד בנושא התיעוש והתחבורה אך מתחת לפני השטח פעלו גופים ומחתרות ששאפו לעצמאות מלאה – שאיפה שממושה רק לאחר נפילת הגוש הסובייטי.

ב-9 לאפריל 1989 ביצעה הצבא הסובייטי את ''הטבח של ה-9 באפריל'' והרג בבירה טביליסי 20 נשים כשזו הפעם האחרונה שבה הצבא הסובייטי מפעיל את כוח זרוע בהתנגדות לעצמאות גאורגיה. לאחר שנתיים (1991) הכריזה גאורגיה על עצמאות.

לגיאורגיה בעיות שליטה ושלטון עם שלושה מחוזות בדלניים – אבחזיה, דרום אוסטיה ואג'ריה.

במאי 2004  פוצץ שליט מחוז אג'ריה את הגשרים – שעל נהר הצ'לוכי המחברים  את אג'ריה לגאורגיה וזאת בתמיכה שקטה של הרוסים.

מאז שעלה לשלטון, בשנת 2003, נתן סאקשווילי דחיפה להתפתחות צבא גאורגיה, והגדיל את היקפו ב-26,000 חיילים. בכלל זה נכללים 5,000 חיילים שאומנו על ידי צבא ארצות הברית ויועצי בטחון ישראלים. בשנת 2005 אף שלחה גאורגיה, כחלק מיחסיה הטובים עם ארצות הברית גדודי לוחמים להשתתף במלחמה בעיראק תחת פיקוד הצבא האמריקאי.

ב-7 לאוגוסט 2008 נכנסו כוחות של הצבא הגאורגי לחבל הבדלני – דרום אוסטיה – הנמצא מצפון לעיר גורי ומדרום לרכס הגבוה של הקווקז, במטרה להשליט בו סדר ומתוך מחשבה פוליטית שהמהלך יביא לחיזוק מעמדו של הנשיא המכהן. בשונה מהערכה המוקדמת של הגיאורגים – יום לאחר תחילת המבצע הצבאי בדרום אוסטיה תקפו הרוסים בעוצמה רבה את גאורגיה, תוך שהם מנצלים את המצב הפוליטי, ממוטטים את הצבא הגאורגי, הורגים אזרחים רבים וזורעים הרס רב בכפרים ובכבישים במהלך שהביא עשרות אלפי גאורגים להפוך לפליטים (ליועצים הישראלים – שלום!). לאחר לחץ בינלאומי הפסיקו הרוסים את המתקפה, אבל נשארו בכוחות גלויים וסמויים במחזות הבדלניים – אבחזיה (במערב) ודרום אוסטיה (בצפון) כך שהם כיום לא נמצאים תחת שלטון או שליטה גאורגית.   

כלכלת גאורגיה נסמכה מאז ומעולם על חקלאות, מאז העידן הסובייטי גם על תעשייה קלה וכיום גם על תיירות. בגלל מיקומה הגיאוגרפי משמשת גיאורגיה כגשר יבשתי בין הים הכספי לים השחור ותאגידי הנפט הגדולים בעולם מזרימים דרכה במערכת צינורות משוכללת נפט וגז שהן שואבות בים הכספי וצריכות לייצא דרך הים השחור לים התיכון ומשם לכל העולם, כאשר גאורגיה נהנית כמובן מדמי המעבר והאבטחה המשולמים לה ולחברות מקומיות.

גאורגיה רוצה להיפתח לעולם העסקים הבינלאומי ופועלת במרץ להקל על יזמים ולפתור בעיות בירוקרטיה רבות על מנת לעודד השקעות זרות. אחת הדוגמאות הבולטות הן ההשקעה של חברות טורקיות ובינלאומיות המתמחות בייצור חשמל הידרו-אלקטרי (ממים) בבניית סכרים ותחנות כוח המנצלות את המים הרבים הזורמים בנהרות גאורגיה.

הקהילה היהודית בגאורגיה היא עתיקת יומין ויש הטוענים כי תחילתה בימי גלות בית ראשון (גלות בבל). בגאורגיה שתי קהילות יהודיות – הקהילה העתיקה, שעל פי המסורת מוצאם בגלות בבל, וקהילה אשכנזית חדשה שמרכזה בטביליסי.

רבים מיהודי גאורגיה עלו למדינת ישראל, הראשונים עוד במהלך השלטון הסובייטי (לאחר מאבק שפורסם בכל העולם) ורובם לאחר הכרזת העצמאות של גאורגיה.

כיום חיים בגאורגיה כ-10,000 יהודים. רובם בעיר הבירה – טיבליסי והם מתרכזים בשני בתי הכנסת העיקרים בעיר - בית הכנסת האשכנזי ובית הכנסת הגדול שהוקם בשנת 1895 ונקרא גם בית הכנסת של האחלציחים.

הכנסת האורחים הגאורגים, אוכל טוב, מרחבי טבע קסומים, המחירים הזולים והאהדה ליהדות בכלל ולמדינת ישראל הופכים את גאורגיה ליעד טיולים אטרקטיבי עבור הישראלים. היא אמנם לא תחליף למלונות ''הכול כלול'' של טורקיה. אבל בהחלט מהווים יעד קרוב לטיול אחר ומיוחד. הטיולים בגאורגיה כולל את טביליסי, את בטומי לחוף הים השחור (אפילו בעונת הקיץ יש לבטומי טיסות צ'רטר), טיולים באוטובוס, ברגל, בג'יפים ברמות עבירות שונות. אופנועים אין בגאורגיה וקשה מאוד לראות על הכביש אפילו קטנוע. כנראה בגלל מזג האוויר החורפי הקשה וסגנון הנהיגה ''המיוחד'' והפרוע בגאורגיה שלא מאפשר שילוב של דו-גלגלי על הכביש...