מועדון סוברו דרייב -יוצאי נמיבייה במערב הנגב

נפגשנו בבוקר ליד קיבוץ מגן

סובארו למינהם (פורסטר, אאוטסק ו XV) אך גם רכבי שטח אחרים. שלושה מיצובישי ( BK, אאוטלנדר ו Q), רנגלר, לנד קרוזר ודייהטסו טריוס. שילוב מעניין שיבוא לידי ביטוי בהמשך הטיול. התחנה הראשונה בה עצרנו לארוחת בוקר ותדריך, הייתה בבית אבו סיטה. שבין ניר-עוז לנירים. בחצר הבית, תערוכה קבועה של פסלים של יוצרים מהאזור.

התחלנו לנוע בשטחים החקלאיים של האיזור

בשטחים החקלאייים יש כמות גדולה של חיות ועופות בר. מכל כיוון הציץ משהו אחר. עופות דורסים, שועלים וצבאים, במערב הנגב מגדלים הדרים מכל המינים. מראה הפרדסים והאדמה החולית מזכיר את מראה מישור החוף לפני 30 שנים ויותר. הקירבה לעזה ומכת הגניבות מחייבת את החקלאים להגן על הפרדסים בגבעות חול וחסימת שבילים. חיפשנו דרך יציאה ומשם פנינו לאנדרטת אוגדת הפלדה.

אנדרטת אוגדת הפלדה

הוקמה לזכר חללי אוגדה 84 בפיקוד טליק שלחמה בגזרת צפון סיני, במלחמת ששת הימים. האנדרטה נחנכה ביום השנה העשירי למלחמת ששת הימים ה- 5 ביוני 1977. האנדרטה הוקדשה לזכרם של לוחמי השיריון, הצנחנים, ההנדסה, החימוש, הקשר והתחזוקה שפרצו את המתחמים המצריים של פתחת רפיח והגיעו בסופו של דבר למתעלת סואץ וניצבה בכיכר העיר ימית. האנדרטה תוכננה ע,י האדריכל ישראל גודוביץ' והיא בנויה מגדל בטון ומסביב לו עמודי בטון בגבהים שונים ובראש כל אחד מהם, שריד של רכב שיריון, כלי נשק או של ציוד קרבי אחר. בעת פינוי ימית, הפכה האנדרטה לגיבורה ראשית בדרמה. עם ההכרזה על האיזור כשטח צבאי סגור, פלשו למתחם האנדרטה מתנגדי הנסיגה ובהם כעשרים סטודנטים בהנהגת צחי הנגבי, מי שהפך לימים לחכ ושר בממשלות ישראל.. ב- 15 ביוני 1982 נחנכה האנדרטה במיקומה החדש, בו ביקרנו . עם השנים הוחלף, או למצער התווסף לאנדרטה, זכר העיר ימית, הנסיגה והרס יישובי פתחת רפיח, על זכר הנופלים. האנדרטה ניצבת בין מוזיאון ימית במושב דקל ובין אתר קירות ימית - אתרנו הבא.

אתר קירות ימית

לא רחוק מהאנדרטה, יש ריכוז מוזר של קירות, משקופי בטון וגמלוני גגות, המונחים זה על גבי זה באופן מסודר. קירות אלה, נלקחו מהישובים ימית, נתיב העשרה ותלמי יוסף, שפונו ונהרסו. על אף שהכוונה המוצהרת הייתה לנסות ולעשות שימוש בחלקי מבנים אלה ביישובים החדשים שיוקמו למפונים, הם נותרו כאבן שאין לה הופכין וכשריד אילם, לאירועים שהתרחשו לפני יותר משלושים שנה.

הדיונה הגדולה ליד מושב דקל

מכאן פנינו אל מרחבי הדיונות והחולות הרכים. הספקנו להיכנס לסיבוב קצר ביישוב החדש שלומית ומשם, אל הדיונה הגדולה ליד מושב דקל.

הדיונה הגדולה

אמנם, אין דין טיפוס על הדיונה באוגוסט כשהחול יבש ואין אחיזה לטיפוס עליה בדצמבר כשהחול מהודק ורטוב, אך בכל זאת, השיפוע ואורך המעלה זהים ולטיפוס מוצלח, נדרשות יכולת נהיגה ונחישות. כזכור היו, בנוסף לרכבי הסובארו גם רכבי שטח אחרים. כל עוד אף אחד לא מטפס בהצלחה, כולם רגועים. אך מהרגע שהראשון מצליח, כולם מתעוררים והאדרנלין מתחיל לזרום. כדי למנוע אי נעימויות, נציין רק את מי שטיפס. הראשונה הייתה אורית לבנת עם ה - BK (הדיזל היחידי), בטיפוס מושלם. רמי זאבי לא ויתר ועלה עם אאוטבק, ושלומי שגיא גם עם אאוטבק, הוריד קצת אויר וסיים את הטיפוס בהצלחה. כל הכבוד!

עד מצפה גבולות

לאחר טיפוסים ונסיונות, שקיעות קלות וחילוצים פשוטים, חזרנו אל דרכי החולות הרכים, בכיוון מצפה גבולות. משם כבר על הכביש לארוחת צהרים ביד מרדכי. הטיול היה מצויין. אנשים איכותיים בטיולי שטח, הוא לא דבר מובן מאליו. אולי כן לטיולי סובארו... אני נהניתי. תודה למשתתפים, מזל טוב לחוגגים, תודה ליפנאוטו יבואנית סובארו, המקפידה על קיום טיולי שטח באופן סדיר. כלי הרכב שלה מוכיחים, כי בכל דרך ושביל, סובארו מוביל. להתראות בטיולים הבאים...