מבחן דרכים אופנוע Yamaha Super Tenere

דקאר, היה פעם מרוץ כזה. באמת. אנשים היו מזנקים מפריז במכוניות ואופנועים, ויוצאים לכבוש את אפריקה. אדם ומכונה נגד הטבע וכל הקטע הזה, אתם יודעים.

הרוכבים שהתחרו במרוצים ההם היו הדבר האמיתי. מסוג האנשים שיוצאים לרכב בשום מקום על כלים כבדים עם מיכלי דלק ענקיים.

מתקנים תקלות, מנווטים, נותנים גז. גברים אמיתיים. טיפוסים שמנצחים מרוצים עם רגל שבורה ועצמות חשופות מבצבצות מבעד לעור. ברזל.

ההתמודדות הרומנטית הזו, של אדם ומכונה המתגברים על משימה בלתי אפשרית, הציתה את דמיון הרוכבים. כל אחד רוצה לחשוב שהוא יכול לרכב עכשיו עד לחוף הוורוד, גם אם הוא יודע שהנסיעה הקרובה תסתיים עשר דקות אחרי שהתחילה באיזה משרד אפרורי בפאתיי ליסבון. או גבעתיים.

ספינות המדבר ההן יצרו קטגוריה חדשה - אופנועים שנראים כאילו הם מסוגלים לתקל את אפריקה, אבל התגלו כשימושיים מאוד בקשת רחבה מאוד של רכיבות. ואם היתה חברה אחת שמיהרה לפרוע את הצ'ק שהיא הרוויחה בערבות אפריקה, הרי זו ימאהה, עם סדרת הטנרה והסופר–טנרה שהגיע בסופה.

והיום?

מהדקאר נשאר רק השם. בתחילה הגיעו משאיות הסיוע. אחר כך המסג'יסטים שהנעימו את זמן הרוכבים בין יום רכיבה למשנהו. הדקאר הפך לקרנבל.

שורה של איומי טרור - אפריקה, אתה יודע - גרמו לו לנדוד ליבשת אחרת. האופנועים כבר לא היו מפלצות כבדות, אלא והפכו לחיות ייעודיות קלות משקל ורבות הספק.

לפני כמה שנים פורסם סירטון של אופנוע ראלי מודרני מבצע בק–פליק. אני רוצה לראות רוכב שעושה את זה עם אחת מספינות המדבר המקוריות... זה נראה קל יותר, והקסם אבד.

אבל קטגוריית האדוונצ'ר פורחת. כל היצרנים, גדולים וקטנים, נמצאים כאן ומציעים כלים איתם אפשר לצאת לטיול ארוך בזוג או לבד, בכביש או בשביל, עם יכולות כביש ספורטיביות לצד שימושיות ונוחות יום יומית. באמת אופנוע אידאלי למי שרוצה להנות מכל העולמות. הסופר–טנרה הנוכחי יושב בקטגוריה הזו. הוא לא מציע את הזוהר שיש לשחקנים הבולטים כאן, אבל יש לו את השם הנכון. יש מי שיגידו זכות ראשונים.

בכביש

נסיעה על הסופר החדש מוכיחה בצורה ברורה עובדה אחת. האופנועים בקטגוריה הזו הלכו כולם לכביש. גם הטנרה מציע תנוחת ישיבה גבוהה ונוחה (עם מושב ומשקף מתכווננים), מנוע חזק והתנהגות כביש מעולה. מסוג האופנועים שאפשר להקיף איתם את המדינה בזוג בכיף, ולקנח בגיחה לדודים בלילה.

משהו מרגיש מאוד נכון בישיבה הזקופה הזו. מרגיש טוב. עד כמה הוא יעיל ברכיבת כביש? באחד הימים הלכתי לבקר את חבריי הטובים ביום מסלול של אופנוע מאומן בכוכב יאיר. אחרי שהפצירו בי ארוכות (כמעט עשר שניות שלמות...) כיוונתי את ספינת המדבר אל האספלט המפותל.

מה אומר ומה אדבר - רגליות שויפו ואופנועי כביש ספורטיבים נעקפו. השאיר אותי קצת בהלם. יש משהו מאוד מרגיע בדרך שבה האופנוע הזה מקבל פקודות היגוי ויורד בשלווה לזויות הטיה שמתאימות יותר לרפליקות מירוץ מאשר לכלי תיור מגודל. המתלים, אחרי הקשחה קלה של הבולם האחורי, הציגו ספיגה טובה ולא הרגישו רכרוכיים בשום שלב. הבלמים תפקדו היטב, בעיקר הקדמי אדיר היכולת והרגש (קצת פחות מאחור, ויש כאן גם ABS בלתי נתיק), המנוע, שלפעמים הרגיש חסר אופי ושטוח בכביש, נתן גיבוי טוב ליכולת המפתיעה הזו, עם דחיפה אדירה וצליל רייסרי (גם אם לא נקי ונעים) מעל לכ–4500 סל''ד. תפס אותי לא מוכן. הפתעה.

ד''ש מסטפן

הייתי חייב לחטוף אותו לסיבוב בשטח. למה לא בעצם? כי הוא גדול וכבד (261 ק''ג רטוב) וגם חזק (1199 סמ''ק, 110 כ''ס, 11.6 קג''מ). זה למה לא - ולא יעזור האיור על הצד שלקוח ממדבריות אפריקה.

שלב את המשקל המכובד עם צמיגים שמיועדים לכביש ב–100 אחוז ותקבל חוויה מלחיצה למדי. הוא מרגיש מצוין בשבילים מהירים, ולמרות הגודל, המושב נמוך יחסית משרה המון בטחון.

אם רק היו כאן צמיגים עם פרופיל מעט יותר קרבי, אני משוכנע שהייתי בודק אותו בשטח עמוק יותר וחזק יותר. גם בלי אלו, לעמוד על הרגליות הרחבות שלו, ולהזכר בתמונות מעידן אחר, מדקאר אחר, הספיק. אני חייב להודות שגם בכביש התפתתי לעמוד עליו לפעמים ולחלום. ופתאום אני סטפן פטרהנסל, ורחובות הרצליה הם מאוריטניה, ורוכב הקטנוע שליד הוא קיניגרדנר ורהייה ומאוני, וכל האנשים הגדולים האלה שיצקו כל הרבה תוכן ומשמעות לתוך הקטגוריה הזאת ולתוך אופנוע ורסטילי ומוצלח (למעט רעשי ותחושות המנוע) כמו הסופר–טנרה. 

קישורים להדרכות ומסעות של אתר השטח עם הסופר טנרה:

קישור: מועדון אופנועי ימאהה טנרה וסופר טנרה רוכבים במדבר יהודה    קישור: מועדון ימאהה סופר טנרה בנגב YAMAHA OFF-ROAD