ציף אוגש נכבד,

סיכום מסע לפסגת הקילימנג'רו מאת זקן המטפסים...

הקילימנג'רו כמו הקורונה - ככל שהנך מתקרב אליו ומתחיל לטפס עליו מתחיל להתנהג כמו כל הר נורמלי : התבור, גבעת המורה, הר כרמל, הר חורשה ואפילו הג'רמאק. הפחד, החרדה והחששות - רק מהשטן !

היום הראשון לטיפוס - מ-1960 מטרים עד 2700 מטרים. טיול "שפאצירן" בחורשת בית הבראה של קופת חולים, הרבה שורשים, המון צל, ארץ פלגי מים, לא כל כך מובן מדוע לסחוב 4 ליטר מים כאשר אפשר למלא מימיה של מי (גן) העדן בכל מפל ופלג. עוד 4 מתיחות של התאומות וכבר מכינים ה"בוטקה" של מנדרה ללינת הליל.

יום שני לטיפוס – מתחילים ב- 2,720 מטרים. שלושה נמרי ערבות, אחד פנתר הונגרי והשאר- ילידי מרנגו. בוקר בהיר, ראות טובה ואנו מתחילים לסיים את היער. קו חיגור היער בגובה 3,150 מ' לערך. מתחילה סוואנה, שיחים ובני שיח, פרחים יפים ובכללם המין האנדמי של פרוטיאה קילימנג'רו. בינתיים פוגשים נון סטופ קבוצות יורדות (מקנאים ?), הפסקת צהרים - אוכלים את 1/8 העוף ברדיד הכסף והעורב הלקחן, לא זה של רוסיני - מסיים בגירגור קולני. השמים מבשרים קדרות, עננים כבדים אך חבורת החוד נחושה...ממשיכים. בעוד אנו מטפסים בניחותה מתחיל טיפטוף קליל. מי שיכול מתעטף, שם שכבת ברזנט על המשא, על הראש, הרגלים ומי שלא - הופך או אט לקרטיב! כי הגשם השוטף עובר להיות ברד נחוש קפוא ו ... כואב! עוד מעט ערב שבת קודש, האם הקב"ה כועס עלינו ?. הלכנו בברד למעלה משעה, עד שהגענו קפואים לבקתות אוהורו – היעד הנכסף בגובה 3,720 מטרים. קפואים ורטובים עד התחתונים והגרביים נחתנו בבקתות חדשות, נעימות ומזמינות: שנים שניים בבקתה של 4. ממש "הילטון אוהורו". לאט לאט הפשרנו, התייבשנו (גשם כמקלחת יחידה השבוע, אמרנו כבר?) וכך פרשנו לחדר האוכל לקבלת שבת ולקידוש "יבש" ללא יין.

"וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה..." - כך עברה עלינו שבת האיקלום לגובה. היעלים כמעט ולא יצאו מהדיר, רק זקן המטפסים יצא לסיור במרחב והגיע עד למגורי הצוות המקומי לשיחות נפש מרתקות...

ויהי ערב ויהי בוקר - יום ראשון. פותחים בעליית קאסח לניעור העצמות, הנשימות קצרות וקצובות, הגוף מתחמם. אט אט אנו מסתגלים לעובדה שהסוואנה מסתיימת, ומשם מהלכים בשביל רחב שהותאם מראש להליכתנו בשורה חזיתית. עברנו את הגובה של 4 ק"מ ואנו מהלכים במדבר אלפיני. לא פרח, לא צמח רק אבנים וחצץ וולקני דק. השמים שוב קודרים, רוח מנשבת ועוד מעט נגיע לבקתות קיבו 4,720 מ'. אנו מתקבלים בגשם מהול בפתיתי שלג וקררררררררר ! גם החניון דומה יותר למעברת בית ליד או זרנוגה של 1950. בכל זאת קיבלנו שוב בקתות חדשות, שבנייתן טרם הושלמה... דן פנורמה! הפעם שוב לשני לילות.. "המכה השביעית", מכה יותר משבע פעמים כמעט כל שעה על השעון... לקום, לצאת לחשיכה ולהטיל מימנו - בזכות השתייה המרובה, וכדורי הגובה. לצעירים זו אולי המכה הרביעית אך זקן המטפסים, כמו זקן המטפסים... !

ויהי ערב ויהי בוקר - היום החמישי הוא יום הפסגה) השכמה מוקדמת, ארוחת בוקר חטופה כמו בני ישראל ביציאת מצרים. 06:00 הגדוד נע! רק ארבעתנו ושלושה מלווים. שמש חביבה מלטפת לעיתים בחוזקה. אנו לבושים לתיאטרון אבסורד אלפיני (בגדי סקי, כפפות שלג, כובעי צמר) והשיפוע, שיפוע!! מרגע לרגע תלול יותר, אכזר ובלתי מתפשר, עברנו את 5,000 מטרים בגובה, ההפסקות נעשות קצרות וקצובות עד הגיענו ל"מערה". הפסקת אוכל. אין צורך, למי בכלל יש תיאבון? מתחילים לטעון רק חטיפים וג'לים bcaa, טכניקה של טריאתלטים ואנשי ברזל. זר לא יבין את זאת! יאללה עצלים. קדימה לדרך! עכשיו אנו הולכים כבר בשלג ובקרח, השיפועים נעשים אכזריים פי כמה וה"שביל" רצוף בולדרים שכל אחד אימתני מחברו. טיפוס מצוקים? כמעט. כך מתנהל לו השביל כדיאלוג בין סלע לסלע, רוב הזמן הראש... באדמה. פתאום אני מרים מבט: הוי שלט הכוונה - גילמן 5,725 מ' עצירה !

צ'יף אוגש מכריז שביננו לפסגת היקום מפרידים רק 170 מ' בגובה, המון המון שלג טרי, וקילומטר ומחצה אותם נחסל בשעתיים. נשמע מעודד/ מפחיד - מחק. תוכנית כבקשתך.

יוצאים לקטע האחרון. שלג די עמוק, המקלות נתקעים כמו ב off pist עוצרים. הראות מוגבלת ל 10 - 15 מ'. הוראות להתארגנות חרום: צ'יף אוגש מסביר את עומק הסכנה (כעומק לועו של הר הגעש) וממשיך: "חברה' :להישמר מהימין, מי שנופל, גם מסוק לא יחלץ אותנו מפה! " חד וחלק. רק אז הבנתי כמה טוב שהקב"ה ברא לנו עכוז. כולנו התיישבנו בשלג הטרי וגלשנו על אחורינו כ 20 מ' עד חלוף הסכנה... משקמנו הלכנו עדיין בזהירות יתירה בשלג העמוק, פעם התהום מימין, ואחר היא עוברת לשמאל , כמו בפוליטיקה. ההליכה קשה, הגוף יגע אך הסוסים מונעים ע"י ריח החציר הממתין באבוס שבאורווה. ..עוד מעט הפסגה, זהו. כבר רואים אותה קדימה - מצד ימין, זהוווווו הגענו 5,895 מטרים! דווקא השמש מאירה לנו פניה, מלאכת הצילום מניבה תוצאות חיוביות, "כבשנו את פסגת אפריקה" נוסח ההודעה בטלפון הלוויני לאוגש ג'וניור (אמיר) הממתין בקוצר רוח במולדת הקודחת. ומיד בנל"ן לבני המשפחות בין חרדה לקורוניצ'קה!. צ'יף אוגש פורס (שלט של) ג'יפ מקרטון 4X4 (מזכיר לי את ימי באוגדת ההונאה בששת הימים), וכמובן... שאו ציונה נס ודגל, דגל מחנה יהודה... 5 דקות לתזוזה לכיוון בקתות קיבו!

לאחר קטעי השלג העמוק, סכנת התהום (רק מימין), מקלות בזהירות בשמאל, הוי גילמן, מוכר כבר, פעם היינו חברים. עכשיו בא קטע ירידת מצוקים, בין בולדרים חלקים, רטובים ו... מסוכנים. אסור למעוד, בטח לא לנקוע קרסול!, גם זה עבר והופ אנו שוב במערה. הפסקת מים + פיפי + חטיף תפוח, שרידים אחרונים מזבח הפסח. קדימה , קומו עם עבדים נרפים! מתחיל קטע ארוך תלול בתוך חצץ טוף וולקני. טכניקה שונה של ירידת עקבים, בכל זאת לעיתים מחליקים ומתיישבים, בום! הקצב מסחרר ואנו פשוט שועטים במדרון תוך הרמת אבק וולקני, זהו נגמרה הדהירה וירדנו שוב לשביל העלייה. הנה מרחוק הגגות הירוקים של מתחם קיבו... עוד מעט קט, נגיע. השעה 16:15 הגענו ! ירידה של 1,200 מ' "חוסלה" בשלוש שעות חסר 5 דקות! מ ד ה י ם !!

ויהי לילה ויהי בוקר יום השלישי (פעמיים כי טוב): א. בוקר מלכותית, דייסה של אמא ז"ל, חביתות -אין, קפה ותה.

06:00 זריחה מדהימה אחרונה בבקתת קיבו 4,720 מ' עוד צילום למזכרת ו....פנינו אל השמש העולה....הפעם אנו יורדים במדבר האלפיני שעדיין קפוא, אט אט החבורה מתפזרת ומתבדרת זקן המטפסים מוביל, אחריו המדריך צ':יף אוגש וסגן צ'יף גלעד ממתיקים סוד, וזה לוקח זמן והטור נע בקצב של 4 עד 4.5 ק"מ לשעה.. פה ושם עוצרים להפסקה, הנה הגענו לסוואנה. הפסקונת במתחם אוהורו, וממשיכים. ממש דוהרים. השמיים מתבהרים, כך גם הנוף ומבלי משים יוצאת לה שמש אכזרית ומתחילה לשרוף כל פיסת עור גלויה ובלתי מוגנת. תוך כך מתקלפים מהבגדים ועם הגיענו למתחם מרנגו אנו זוכים אפילו לחלוץ נעליים ולאוורר אצבעות יגעות. ארוחת צהרים אחרונה בהר, וקדימה לסגור את 8 הק"מ האחרונים עד שער השמורה. זוכרים את סינדרום הסוס והתבן באבוס? הוא שב גם כאן, יחד עם גשם טורדני בטיפות גדולות במיוחד הנוטפות מצמרות העצים התמירים של יער הגשם הטרופי. אלה 8 הק"מ הארוכים שצעדתי, בין שרשי העצים והסלעים החלקים כאשר המוטו המתנגן: מהירות בקרב - יתרון, ביער הרטוב - חיסרון !

סיכום היום: 2,750 מ' ירידות לאורך 30 ק"מ ב 9 שעות ו 15 דקות. . יחידת עילית ? אולי.

זהו הגענו למגרש החנייה וכאן החל פסטיבל שירה ומחולות שרק סרט וידאו מרגש יכול להמחיש. מרגש מאוד

דובר המסע מודיע: כל כוחותינו שבו בשלום לבסיסם ! קצר וענייני. תם אך לא נשלם, ועל כך עוד יסופר רבות בספר דברי הימים למסעות עם צ'יף אוגש הראשון !