טיול ג'יפים על ציר המוסכים - רמת הגולן

קיץ לוהט בטיול ג'יפים

הקיץ בישראל חם. מה זה חם? לוהט. בחום כזה לא רק אנשים סובלים, גם כלי הרכב מתאמצים הרבה יותר. לכן טיול שטח קיצי צריך להיות קצר יחסית בקילומטרים, ורצוף נקודות מנוחה מוצלות ואטרקציות-מים לרחצה/התרעננות.

מה שמוביל אותנו באופן הכי טבעי לרמת הגולן המנוקדת נביעות מים, מעיינות ובריכות טבעיות ומלאכותיות. אבל מי שיחשוב שמדובר במסלול קליל שמיועד לג'יפונים, טועה.

ציר המוסכים - רמת הגולן

''ציר המוסכים'' בנה לעצמו מוניטין מפוקפק כמפרק-רכבים סדרתי שאחרי נסיעה בו, נאלצו למהר אל המוסך לתיקונים...

למעט כמה נקודות בודדות, העבירות בו בד''כ אינה קשה, אבל שבילי הבזלת המשובשים של הרמה עלולים לגבות מחיר יקר מהצמיגים ומחלקי פלסטיק ועל כן דורשים נהיגה איטית וזהירה לאורך כל המסלול, קטעים ארוכים בזחילה בהילוך כוח, כאשר פה ושם גם מעברים טכניים שדורשים זהירות מיוחדת והכוונה מבחוץ על מנת להימנע מנזקים.

הקבוצה שלנו הפעם קטנה: משפחת מגיד ברנגלר שחור, אייל ליאור ומשפחתו ברנגלר לבן, משפחת מימון בפאג'רו, אופיר רחמים ואביו בדיסקברי 4 ואנוכי בסופה החבוטה, פתוחה, ללא מזגן - יהיה לי חם היום....

המפגש - בתחנת הדלק בצומת מחניים. כולם הגיעו בזמן, תדריך קצר וסקירת המסלול ויצאנו לדרכנו.

יורדים בכביש המתפתל לחציית גשר בנות יעקב ולטיפוס לרמה בואכה בית המכס, עצירה קצרה להוצאת אוויר מהצמיגים והנה אנו מתגלגלים צפונה בשביל על שיפוליה המערביים של רמת הגולן.

טיפ נהיגת שטח: הפחתת לחץ אוויר (א')

ג'יפאים רבים מוציאים אוויר מהצמיגים בכל ירידה מהכביש. למה? התשובה פשוטה – לחץ אוויר נמוך = יותר שטח מגע של הצמיג עם השטח = לחץ קרקע נמוך יותר = פחות שקיעות.

אבל מה עם שבילים טרשיים וסלעיים? כאן התשובה מורכבת יותר. אם יש לכם רכב שטח ישן בעל קפיצים קשים ואתם אוהבים לנסוע בשטח טרשי וסלעי, הוא יכיר לכם תודה גדולה אם תפחיתו מלחץ האוויר. הצמיגים מופחתי הלחץ הופכים ל''מתלים'' בעצמם, סוג של כריות אוויר, שסופגים ומרככים חלק גדול מטילטולי הדרך ומונעים מהם לעבור הלאה למכלולים שאינם נתמכי מתלה דוגמת מיסבי גלגל, מכלולי היגוי ובלמים, שהמהלומות הללו גורמות להם נזק מצטבר גדול ויקר.

לחץ אוויר נמוך יותר מאפשר לצמיג ''לחבוק'' את הסלעים ומשפר גם את האחיזה ויש כאלה שטוענים שמפחית מסכנת ''צביטת'' הדופן משום שהצמיג מתקפל ומחבק את האבן ולא נלחץ עליה.

טיפ נהיגת שטח (המשך)

הפחתת לחץ אוויר מהצמיגים היא אחד הטריקים הישנים, היעילים והמוכחים ביותר לשיפור הנוחות, העבירות וביצועי הרכב בשטח. חשוב רק לא לשכוח להצטייד במדחס אוויר (קומפרסור) על מנת שתוכלו לנפח את הצמיגים כשאתם יוצאים מהשטח וחוזרים לכביש.

לא מומלץ להסתמך על משאבות האוויר של תחנות הדלק ועל טוב ליבם של עובדי התחנות – במקרים רבים התחנה הקרובה מרוחקת עשרות קילומטרים, ובמקרים אחרים משאבות האוויר לא תקינות או מושבתות בכוונה... נסיעה בלחץ אויר נמוך על הכביש מפרקת/הורסת את הצמיג עד כדי פיצוץ/קריעה ועלולה לגרום לתאונה – ראו הוזהרתם!

עצירה ראשונה בבריכת הקצינים המפורסמת של עין גילבון. הבריכה, שבעבר היתה מלאה מים צלולים ואטרקציה שמשכה מטיילים רבים, רוקנה ממימיה. עומק המים בה כיום מזערי – סנטימטרים ספורים בלבד, מה שהרחיק מכאן את המטיילים וכיום המקום הרוס ומוזנח לתפארת רשויות שמירת 

אנו ממשיכים בדרכנו ומהר מאוד הדרך הופכת למבולדרת והנה לפנינו במלוא תפארתו המעבר הטכני הראשון להיום – מעבר נחל ידביר, שכבר גבה בעבר את המחיר בצורת חלקי פלסטיק לרוב מנהגים לא מיומנים ולא זהירים. לסופה ולרנגלרים אין כאן בעיה, ועם הכוונה מדויקת, גם הפאג'רו המעט נמוך והדיסקברי בעל הצמיגים העדינים, עוברים לא פגע.

את הפסקת ארוחת הבוקר אנו עורכים במקום המתבקש ביותר – הפאג'ר הקטן. פינת חמד ירוקה עם עצים מצלים, פלגי מים ובריכת שכשוך טבעית קטנה. לאחר מכן ממשיכים צפונה  וחוצים עוד מעבר טכני עם כמה בולדרים, הפעם במיימיו הזורמים של נחל שוח, (קטן וקל יותר בהשוואה למעבר ידביר) כשהיעד הבא –ירידה לכיוון מפל עין א-תינה. 

החום יוקד, ואנו כבר רוצים לעמוד מתחת לזרם המים הקרירים השוצף והמרענן. אבל לאכזבתנו מתברר שבעלי השררה סגרו את הברז, תרתי משמע, גם לפינת החמד הזו (שמלכתחילה לא היתה מפל טבעי אלא מים שזרמו מהמעיין דרך צינור). אין לנו ברירה אלא לרדת לכיוון הבריכה שמתחתינו, זו שנגישה גם לפרייבטים ולשאר עם ישראל, שכצפוי ביום חם שכזה, גדש אותה להנאתו. מה שלא הפריע לנו להשתכשך במים הקרירים ולהתרענן.

כאן גילינו גם שסלעי הרמה קרעו צמיג אחד בדיסקברי. החלפת גלגל זריזה שנדמתה כנצח בשמש הלוהטת, אבל אופיר מחליט לפרוש כאן לכביש לפני שצמיג נוסף ייקרע. קצת חבל, אבל צמיגי חתך נמוך פגיעים במיוחד בתנאים שכאלה וזהו צעד אחראי ונבון.

טיפ נהיגת שטח: הפחתת לחץ אוויר (ב')

אז הסכמנו שלהוציא אוויר בשטח זה טוב. אלא שלא כל צמיג אוהב הפחתות לחץ אוויר. רכבי הכביש-שטח החדישים מצויידים בצמיגים ספורטיביים בחתך נמוך – כלי רכב אלה מיועדים לנסוע במהירות גבוהה על כביש ומכוונים להתנהגות כביש בטוחה וטובה, ועל כן מצויידים בבלמי דיסק עצומים שמחייבים שימוש בחישוק בקוטר גדול מאוד (18-20 אינץ'). התנהגות הכביש הטובה שלהם נתמכת על ידי צמיגי כביש ספורטיביים יקרים בחתך נמוך, בעלי סוליה רחבה ודופן נמוכה, דקה ועדינה, בעלת פחות שכבות. בצמיג שכזה, הפחתת לחץ אוויר עשויה לגרום ל''צביטה'' ולקריעת הדופן.

איך תדעו מה חתך הצמיג שלכם?

מידת הצמיג רשומה על הדופן שלו. לדוגמה: צמיג של ג'יפ רנגלר במידה 245/75R17. 245 הוא רוחב הסוליה במילימטרים. 17 הוא קוטר החישוק (ג'נט) באינצ'ים דווקא, ו-75 הוא גובה הדופן, באחוזים מרוחב הסוליה. צמיג זה נחשב ל''חתך גבוה''.

עוד דוגמה: צמיג של סובארו XV במידה 225/55R17. גם כאן קוטר החישוק הוא 17 אינץ', רוחב הסוליה 225 מ''מ אבל גובה הדופן הוא 55 אחוזים בלבד מרוחב הסוליה. צמיג כזה נחשב ל''חתך נמוך''.

אז איזה צמיג יש ברכב שלי, בחתך גבוה או נמוך?

הביטו במידת הצמיג שלכם. כעיקרון, חתך 70 ומעלה נחשבים ל''חתך גבוה''. חתך 60 ומטה נחשבים ל''חתך נמוך''. 65 הוא סוג של פשרה, חתך ביניים שפעם נחשב ל''נמוך''. אבל כיום, עם מעבר רוב כלי הרכב לצמיגים בחתכים הנמוכים באמת – 60, 55, 50, ואף פחות מזה (...) הצמיגים בחתך 65 נראים פתאום כמו גיבורי שטח מסוקסים....

אז מה יעשו בעלי גראנד צ'רוקי החדש, לנדרובר דיסקברי 4, סוזוקי גראנד ויטארה ושאר רכבי כביש שטח בעלי הילוך כוח, בקרת משיכה אלקטרונית יעילה ויכולות שטח תיאורטיות גבוהות, אבל נועלים צמיגים עדינים בחתך נמוך?... האם יוותרו על נסיעה בשטח?... מה פתאום. אפשר לנסוע בשטח ללא חשש ולהינות, צריך רק להקפיד על כמה כללים ולשמור על דפנות הצמיגים.

ראשית – אם השטח אינו חולי ואין סכנת שקיעה, אל תוציאו אוויר. בכלל. מדובר בכלי רכב מודרניים בעלי מתלים נפרדים טובים דיים שמספקים נוחות נסיעה גבוהה ושיכוך מצויין גם בלי להפחית לחץ אוויר. האם זה ימנע לחלוטין את קריעת הדופן? לא, אבל הסיכוי לפגיעה בצמיג בהחלט יירד משמעותית.

שנית – פיקחו עיניים והגבירו עירנות בנהיגה ובבחירת קו נכון. היזהרו מטרשים חדים, הקפידו להניח את סוליית הצמיג על המכשול ולא לחכך בו את הדופן העדינה (הסוליה חזקה דיה, בכל מקרה חזקה יותר מהדופן ולרוב לא תיפגע) והעיקר – סעו בשטח לאט ובזהירות. זה ישתלם לכם.

הקבוצה המוקטנת מטפסת בחזרה בשביל התלול לציר על שיפולי הרמה. מעט לפני שרידי הכפר הסורי דרבשיה השביל מוצף בפלגי מים בינות לשיחי פטל. גחונות הג'יפים שלנו מקבלים כאן רחיצה טובה ולמרות הטילטולים, הנסיעה חווייתית ונעימה במיוחד. לאחר חציית נחל חמדל אובדת הקליטה לכמה דקות, מספיק על מנת לתהות לאן לפנות בסבך השבילים הטחונים ממעבר טנקים

אבל מהר מאוד אני מתאפס ואנו מגיעים לגן העדן הקטן של עין מימון – שוב אקליפטוסים מצלים, פלגי מים קרירים ונקודה מושלמת לארוחת צהרים מאוחרת, קפה ושיחות של ג'יפאים שמושכות אותנו לשעת בין ערביים מאוחרת... מכאן ועד לכביש גונן-וואסט הדרך כבר קצרה, אם כי עדיין משובשת מאוד, על מנת להזכיר לנו עד למטר האחרון שלא לחינם הציר הזה קיבל את שמו ....

סיימנו בשלום, עייפים אך מרוצים. תמונה קבוצתית ופרידה לשלום. עכשיו כבר הרבה פחות חם, אבל זה הזמן לשבת היכן שהוא, ללגום כוס קפה ולנוח מעט לקראת הנסיעה הארוכה דרומה, הביתה. נהניתי בחברתכם, נתראה בטיולים הבאים!

קישורים למסלולי טיול וטיפים לנהיגה:

מסלולי טיול מפורטים למטייל העצמאי - ג'יפים / אופנועים / טרקטורונים: בקעה ומדבר יהודה | גליל ורמת הגולן | ירושלים ושפלה | כללי ומיוחד | מרכז וגוש דן | נגב דרומה עד אילת |נקודה בשטח | עבירות  טיפים לנהיגה לרכב שטח: אנציקלושטח | טיפ בטיחות | טיפ טכני | טיפ כללי | טיפ נהיגה    

קישור למסעות הבאים של אתר השטח בארץ ובעולם

לפרטים ולהרשמה לטיולי הג'יפים הבאים בארץ - הקליקו כאן   לפרטים ולהרשמה למסעות שטח הבאים בעולם - הקליקו כאן