טיול מועדון סוזוקי מערד לאום דרג'

בדרך לטיול...

מועדון סוזוקי ממשיך לתת חזק בגז ולסמן ''וי'' על עוד ועוד מסלולים מאתגרים. הצלחת הטיולים הקודמים הביאו אותו להרשמה מלאה לטיול ימים לא מעטים לפני היציאה לדרך המפגש לטיולים באיזור ערד הוא כרגיל בתחנת פז-ערד.

בדרך למפגש, אנו עדים לתאונת דרכים לא נעימה של כמה וכמה נהגי מכוניות ספורט קיצוניות שבדרכם לעונג השבת שלהם בפיתולי כביד ערד-סדום לא התביישו לנסוע בכביש 31 במהירויות תלת ספרתיות גבוהות מאוד, ואחד מהם חווה פיצוץ צמיג שגרם לו לאבד שליטה ולפגוע בגדר ההפרדה. למרבה המזל, התאונה הסתיימה ''רק'' בנזק כבד למכונית פורשה בוקסטר אחת, אבל ללא פגיעות בנפש. הלקח (הקפדה על לחץ האוויר בצמיגים) נלמד למרבה הצער בדרך הקשה, הכואבת והיקרה, אבל כל עוד אירועים כאלה מסתיימים רק בתיקונים במוסך ולא בחדר המיון, אז ניחא....

הולכים ומתאספים

בתחנת הדלק הולכים ומתאספים 12 סוזוקים – תשעה ג'ימני (כולל רכב המדריך) ושלוש גראנד ויטארה ארוכות.

הג'ימנים שהם עיזי הרים קשוחות, לא מדאיגים אותי בכלל. אבל גרנד ויטארה הוא רכב שטח מצויין עם בעיה אחת ''קלה'' - הוא קצת נמוך, ועל כן מעלה בי חששות. אני בודק את שלוש הויטארות ולמרבה ההקלה מגלה שבעליהן טרחו והשקיעו במיגון מסיבי. וזה מצוין ומסיר את הדאגות.

טיפ הכנת הרכב לשטח: מיגוני גחון

מיגונים. צריך או לא?

המיגונים הם לוחות מתכת, בד''כ אלומיניום, שמותקנים מתחת למכלולים רגישים ושומרים עליהם ממכות. הם מחוברים לגחון הרכב על גבי תושבות, שמנמיכות אותם על מנת ליצור רווח בינם לבין המכלולים. הרווח הזה יאפשר להם לספוג את אנרגיית החבטה ולהתעקם/להתעוות, ולא להעביר את עוצמת המכה למכלול עליו הם מגינים.

מכאן ניתן להבין שהמיגונים מפחיתים משהו ממרווח הגחון וזה נכון. רכב ממוגן יתגרד יותר ואולי גם ייתקע יותר, מרכב זהה אך לא ממוגן. מצד שני, סיכוייו של רכב ממוגן לסיים טיול אתגרי ללא נזק לגחון ו/או למכלולים נמוכים, גבוהים בהרבה.

לא כל רכב זקוק למיגונים. אם אתם לא יורדים לשטח בכלל, מקסימום לשבילי קק''ל, אתם יכולים לחסוך את ההוצאה. גם רוב רכבי השטח הקשוחים, מצטיינים בגחון מתוכנן כהלכה, מכלוליהם ממוקמים בין קורות השילדה ומוגנים היטב כבר במקור. יש אחרים, כולל כמה כלי רכב בעלי הילת גיבורים, שבהחלט זקוקים לתוספות מיגון פה ושם בשל אילוצים תכנוניים שממקמים איברים רגישים במקומות בעייתיים. במקרה של ג'יפונים ורכבי שטח רכים ו/או נמוכים, אין מקום לויכוח בכלל: אם אתם מתכוונים לרדת איתם לשטח ולנצל את יכולותיהם, אין לכם מנוס אלא למגן אותם היטב.

עלות המיגונים כמה אלפי שקלים, בהתאם לדגם הרכב, אבל הם מספקים הגנה טובה למכלולים שעלות תיקונם/החלפתם עלולה להיות גבוהה עשרות מונים. מכאן אתם יכולים להיות בטוחים שההשקעה במיגונים תחזיר את עצמה מהר מאוד. לעתים כבר אחרי טיול אחד.

הכביש ללא מוצא הארוך בישראל

המסלול שלנו יוצא מתחנת הדלק, חוצה את העיר ערד לכיוון מצדה דרך בית העלמין בכביש ערד מצדה המפותל והמעט מסוכן שהוא הכביש ללא מוצא הארוך בישראל – כמעט 20 ק''מ של פיתולים מוטרפים בהפרשי גובה גדולים – חגיגה לחובבי נהיגה ספורטיבית.

מצד שני שדה הראייה אפסי, חצץ על הכביש, אוטובוסי תיירים בדרכם למצדה או לכפר הנוקדים ושאר הפתעות, מחייבים להתאפק ולנסוע לאט ובניחותא.

המסלול המתוכנן

מול כפר הנוקדים ניכנס לשטח ונרד לכיוון חציית נחל צאלים, עליה לכיוון הר בדר חציית מעבר נחל שפן, הפסקה בנחל הרדוף, לאחר מכן תצפית ממצוק נחל חבר והסבר על מערת האימה, ירידה אתגרית במעלה עוזי, ומשם לאורך נחל חבר לכיוון משטרת אום דרג'.

אם הקצב יהיה טוב, נמשיך מאום דרג' דרך ח'שם אל כרם לכתף חצרון ונצא בשמורת תל-קריות שעל כביש 80, סמוך לתל-ערד. אולם ימי החורף הקצרים והשמש ששוקעת מוקדם מחייבים אותי לתכנית חלופית של יציאה מהשטח על הכביש שמתפתל מח'שם אל כרם להתיישבות כרמל, מעון וסוסיה, ויציאה משטחי איו''ש דרך מחסום יתיר לכביש 317 ומשם לכביש 80.

מסלול ג'יפים קלאסי

רישום, חלוקת מכשירי קשר, תדריך קצר והוראות בטיחות - והיידה. המסלול שלנו היום טרשי, טכני ואיטי יחסית ובכל זאת, בתדריך אני מדגיש שוב ושוב את נושא משמעת השיירה והימנעות מיצירת פערים שמאיטה את הקבוצה ועלולה ליצור ברבורים, טעויות ואף הסתבכויות מיותרות.

הציר הזה הוא חלק ממסלול ג'יפים קלאסי ולא פשוט שלא תוחזק כבר שנים רבות והפך למשובש ביותר. הגשמים פערו בו חריצים עמוקים ומהמורות ואנו מתקדמים לאט במעברים עם עליות, ירידות, הצלבות, דרדרות, חריצים וגם קצת שיפועי צד (למי שצריך: טיפים מפורטים לנהיגה בשטח).

אתגר העבירות הראשון

אתגר העבירות הראשון ממתין לנו בחציית מעבר נחל שפן. מה שהיה פעם ''רק'' ירידה תלולה עם סיבוב וטיפוס בכמה מדרגות סלע לא בעייתיות, נראה הפעם בעייתי במקצת. ההצלבות הפכו לעמוקות ביותר ואפילו הג'ימנים בעלי מהלך המתלה המכובד (יחסית לרכב שטח סטנדרטי) מנפנפים גלגלים באויר.

הירידה הסופית לערוץ הנחל בסיבוב חד שמאלה מכניסה לשפ''צ קל ואני מעדיף להכווין כאן מבחוץ את כולם בשתי תחנות – אחת בירידה והשנייה במעבר מדרגות האבן. כל זה לוקח זמן. אבל נהיגה מדוייקת וקרת רוח של כל המשתתפים מעבירה אותנו בשלום ובלי בעיות מיוחדות ואנו ממשיכים הלאה.

מעלה עוזי

זמן רב חלף והבטן מקרקרת. זה הזמן להפסקת אוכל, וערוצו של נחל הרדוף מזמין אותנו לעצירה ולפינוקים. החבר'ה אוכלים ונרגעים, קפה ותה מבעבעים על הגזיות, ואחרי 45 דקות החבורה שוב בדרכה, הפעם לתצפית על מערת האימה ממצוק נחל חבר המרשים והצלמים שבחבורה מסתערים על מראות הנוף רבי ההוד וגם על צילום קבוצתי.

הגיע זמנו של היילייט העבירות של היום – ירידת מעלה עוזי. עוזי תמיד היה מעלה נבזי שרבים וטובים חבטו בו את גחונות רכביהם ושברו מכלולים. לפני כמה שנים שוטח המעלה והפך באופן זמני לקל יחסית למעבר (הכל יחסי, כן?) אבל כוחות הטבע וגלגלי כלי הרכב כנראה חזקים מכל. המצע התפזר לכל רוח, הבולדרים הגדולים נחשפו, החריצים העמיקו שוב ומדרגות האבן המרושעות המפורסמות שבו להרים ראש בעקשנות דווקאית. ואם גם רכבי שטח קשוחים ומשופרים עוברים כאן בזהירות מרובה, אז מה יגידו ''אזובי הקיר''?...

היום אנו ''רק'' יורדים את המעלה, וזה אומר שכולם יגיעו למטה, אבל זו לא חוכמה – גם כדורגל יגיע.... פוטנציאל הנזקים עדיין גדול מאוד ונזדקק להכוונה מדוקדקת ולעבודות מע''צ מרובות על מנת לשמור על גחונות הכלים. עוצרים בראש המעלה ויורדים לבדיקה, לתכנון קו התקדמות ולעבודות בניין והזזת סלעים.

בניגוד לכל הכללים להם אני מטיף, התעצלתי להוציא מארגז הכלים את כפפות העבודה שלי, וזה עולה לי באצבע שנמחצה על ידי אחד הסלעים שהזזתי... הכאבים כבר עברו, אבל האצבע הנפוחה בשלל צבעי שטף דם סגלגלים היא תזכורת ראויה עבורי לא לחפף להבא.... אחרי שהנחתי סלעים בנקודות אסטרטגיות, אני נעזר במכוונים ומוריד את הג'ימני האדום בזהירות, מחנה אותו רחוק מספיק על מנת להשאיר מקום לשאר השיירה ועכשיו מתחילה עבודת הכיוונים הסיזיפית.

טיפ נהיגת שטח: מכוון חיצוני

בנהיגת כביש אולי אין לזה משמעות רבה, אבל בנהיגת שטח טכנית ואיטית, אנחנו נתקלים הרבה מאוד ב''שטחים מתים''. אותם שטחים שנסתרים מעינו של הנהג שמתקשה לנחש היכן להניח את הגלגלים, מתי לסובב את ההגה, מתי לעצור ומתי לתת קצת גז. דמיינו את הקו הוירטואלי שיוצא מעיני הנהג, דרך הקצה הקדמי-עליון של מכסה המנוע, ועד לקרקע. אם נמדוד את המרחק נקבל ''שטח מת'' של כמה וכמה מטרים טובים שמה שקורה בו הוא עניין של ניחוש וזיכרון. וככל שכלי הרכב גבוה ובריון יותר, כך יגדל ה''שטח המת'' והנהג יזדקק לעזרת מכוון בתכיפות גדולה יותר. בטיפוס עליות תלולות המצב קיצוני עוד יותר, כי הנהג רואה רק שמיים ונאלץ לנחש ולקוות שיהיה בסדר – או להיעזר בכיוון מבחוץ.

מכוון חיצוני שעומד בחוץ הוא ה''עיניים'' שלכם. הוא רואה את מה שאתם, מאחורי ההגה, לא רואים. אם הוא נהג שטח מנוסה, הוא יידע לתכנן עבורכם את ''ציר ההתקדמות'' ולהנחות אתכם. מבחינת הנהג, המכוון הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא צריך להישמע לו ולבצע את הוראותיו בדייקנות, בקור רוח וללא שהיות. תגובה איטית מדי עלולה לסבך אתכם בצרות כי לעתים כל סנטימטר עלול להיות ההבדל בין מעבר חלק לתקיעה מביכה ולנזקים.

אפשר לכוון בצעקות. אבל כלי הרכב המודרניים אטומים כהלכה וכשאתם בתוך המזגן והמוסיקה, לא תצליחו לשמוע את המכוון גם אם יצרח עליכם עם מגאפון. ולכן ההכוונה נעשית בעיקר בסימני ידיים מוסכמים. על מנת לסייע למכוון, רצוי שבכל זאת תפתחו את החלון בדלת הנהג ובנוסף לפנטומימה, תקשיבו גם להכוונה קולית.

בכל טיול, כשאר יש אתגר עבירות או מישהו תקוע, מיד קופצים כמה וכמה מתנדבים לכוון, כל אחד צועק ומצביע לכיוון אחר, והנהג יוצא מבולבל. כדי למנוע אי הבנות, יש למנות מכוון אחד ויחיד, והנהג יקשיב אך ורק לו. המכוון יכול למנות לעצמו עוזרים שינחו אותו מנקודות שאינו רואה, אבל הנהג יביט אך ורק על המכוון שהוסכם.

עברו בשלום

כמו שחשבתי, עם ג'ימני זה הולך מהר ובקלות יחסית. בכל זאת הוא קצרצר, מתמרן מעולה ובעל זוויות מרכב מצויינות וצריך להיות מוכשר באמת על מנת להתקשות להוריד אותו כאן.

אבל עם הגרנד-ויטארות זה סיפור שונה. הרכב נמוך, ועל כן ההכוונה וההתקדמות נעשים באיטיות, עקב בצד אגודל. הנהגים נדרשו כאן לקור רוח ועצבים חזקים, ובעיקר – לסמוך לחלוטין על המכוון ולהישמע לו מיד ובאופן עיוור. כל ירידה כזו אורכת זמן שנדמה כמו נצח, אבל עובדה – למעט גירודים קלים בלוחות המיגון, כל שלושת הגרנד-ויטארה עברו בשלום, ללא נזקים ושוב אנו בדרכנו.

זהירות!

המשך הציר מכין עוד הפתעה בדמות שבר בשביל שמחייב מעקף מימין – אני כבר מכיר את הקטע הזה ועוקף מיד, אבל מי שלא מכיר עלול להסתבך כאן ואפילו להתהפך חס וחלילה – לתשומת לב פקחי רט''ג.

הציר האדום לאורך נחל חבר כבר פחות מטלטל וטכני והמהירות הממוצעת עולה. הוא גם מהנה לנהיגה עם אינספור פיתולים, עליות וירידות וללא טרשים. איזה כיף. מצד שני, זו שעת בין ערביים והנסיעה מערבה עם שמש שמכה ישר לתוך העיניים לא ממש נעימה וצריך להוריד קצב פן בגלל הסינוור נרד מהשביל או ניפול למדרון או בור... זהירות!

משטרת אום דרג'

אחרי כברת דרך משטרת אום דרג' מתנשאת מולאנו על גבעה תלולה. העליה היא מסביב, בשביל כבוש ונוח שמתאים גם לפרייבטים.

יציאה מכלי הרכב חושפת אותנו לקור עז – המקום גבוה (מעל 500 מטרים) ושעות אחה''צ בתחילת ינואר מקפיאות את העצמות. לאחר הסבר קצר על משטרות הספר הירדניות ותצפית נוף פנורמית על רמת המדבר ושיפולי דרום הר חברון, אנו יורדים מהגבעה בדרכנו החוצה מהשטח דרך ח'שם אל כרם.

ח'שם אל כרם

ח'שם אל כרם הוא כפר בדואי שנמצא באחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית ובתיו מפוזרים ברווחים גדולים לאורך הכביש על פני כמה קילומטרים. מדובר באיזור שקט ורגוע ובתקופת הקיץ יש כאן אטרקציה של בריכות לאגירת מי השקיה בהן ניתן להתרחץ ולשחות ולהפיג במשהו את החום הלוהט.

אבל כאמור – תחילת ינואר, טמפרטורה חד ספרתית, החושך המשתלט וההתעניינות המופגנת של המקומיים בשיירת הסוזוקים שנחתה עליהם משום-מקום, מדרבנים אותנו לצאת מכאן בהקדם.

על הכביש החוצה...

אמנם נוסעים על כביש ואפשר לשחרר 4X4, אבל הכביש צר ומשובש מאוד, מלא בבורות ובפסי האטה ברוטליים בתוצרת מקומית שמאיימים לפרק את כלי הרכב, ועל כן אנו מתקדמים לאט. 40 קמ''ש גג.

רק כשמגיעים לישוב כרמל, הכביש הופך לנורמלי ואפשר להגביר מעט קצב, אבל לא יותר מדי - כי בכל זאת יש בינינו כמה שהפחיתו לחץ אויר בצמיגים. מחסום יתיר, ירידה מפותלת לכביש 80, צומת תל ערד. עוד כברת דרך עד לתחנת הדלק בחורה הסמוכה לצומת שוקת וסיכום הטיול.

היה לי כיף ואני מקווה לפגוש אתכם שוב בטיולים הבאים

היה מצויין, באמת. זה לא חדש שאנשי הסוזוקים הם חבורה איכותית אבל הפעם זכיתי לקבוצה שאפילו התעלתה על הסטנדרט הגבוה לכשעצמו. ממש נעים  לטייל בחברה שכזו, עם נהגים ונהגות טובים, ממושמעים ואחראיים, הקפדה על נהלים ואווירה כללית טובה ושמחה.

קישורים להדרכות הנהיגה ולטיולים הבאים של מועדון סוזוקי:

פרטים על הדרכות הנהיגה של מועדון סוזוקי - הקליקו כאן  
פרטים על טיולי מועדון סוזוקי הבאים- הקליקו כאן 

צילום: תום גומפל

צילום: תום גומפל