יומן מסע ג'יפים חוצה ישראל לנשים בלבד - ראשון מסוגו!

בשל כל הנסיבות הללו החלטתי לתת הפעם בפעם הראשונה למישהי לכתוב את יומן המסע, יצא שזאת גלית קרן, חדשה לגמרי בתחום ועוסקת בתחום שלא מתקרב או אולי הפוך ממה שהלך שם, קוסמטיקאית רפואית ואם אוכל להוסיף גם מנטורית לא קטנה, גלית היתה צריכה לעבור הכל ממש מההתחלה, הכל חדש...
והיא ? היא עשתה את זה. אבל לא בערך, לא ליד, עשתה את זה עם תובנות, עם התגברות על הפחדים שלה, בעזרה הדדית, בדאגה לכל אחת ואחד מאיתנו וכל זה בפעם הראשונה שלה ככה בשטח עם הג'יפים וכל זה בחיוך גדול...
אז אם גם את כמו גלית- סקרנית, קצת מפחדת, קצת לא מאמינה אבל גם רוצה ויודעת להתגבר על השדים וגם אם לא היומן הזה בשבילך...
כאן ההקדמה שלי נגמרת ומתחיל יומן המסע של: גלית קרן (קוסמטיקאית רפואית).

תיעוד המסע בוידאו ע''י אורית גררו

יומן מסע חוצה ישראל לנשים – פסח 2018 - גלית קרן

"אנחנו לא מטיילים בכדי לברוח מהחיים, אנחנו מטיילים בשביל שהחיים לא יברחו לנו"

אחרי כמה פוסטים שהעלתה חברתי אורית (הצלמת המדהימה שאחראית על צילום המסע), שעשתה כבר מספר פעמים את חוצה ישראל בהרכבים שונים ודאגה להעלות תמונות שאי אפשר להישאר אדישים מולן ואחרי שהרגשתי שאני ממש ממש רוצה גם, הגיע רגע האמת:
"מתגבש חוצה ישראל בג'יפים לנשים בלבד, פעם ראשונה של הרכב כזה, את מצטרפת אליי?"
ברור אמרתי, איזו שאלה!!

כל זה היה כ-4 חודשים לפני היציאה למסע.
לא הסתכלתי על התאריך (שבוע לפני פסח, הזמן העמוס ביותר בקליניקה), לא עצרתי לרגע לחשוב על כל ה"דבר" הזה. חמישה ימים! לינה בשטח, שעות ארוכות ברכב, ניתוק מציוויליזציה, התמודדות עם שדים פנימיים.

ארבעת החודשים אפשרו לי לתכנן את היציאה לחופשה, אבל לצד התכנון המוקדם, עלו כל הזמן תהיות, התנגדויות ופחדים, ממש עד יום היציאה למסע.
כשלושה שבועות לפני היציאה למסע הנשי והכל כך מעצים הזה, נפגשנו במשרדי 4X4 בתל אביב להיכרות ראשונית, לתדרוך והכנה למסע עם נמרוד וידר שאיתו אנו עתידות לצאת למסע. את נמרוד אני לא מכירה ורואה אותו בפעם הראשונה.
איתי יושבות עוד 15 נשים, בחתך גילאים רחב, ממקצועות שונים ומגוונים. כל אחת הציגה את עצמה בשמה ואת מקצועה ומשם נמרוד לקח את המושכות והחל להסביר מה עומד לקרות.

הוא חזר שוב ושוב על כך שהתוכנית היא רק תוכנית והיא עתידה להשתנות בהתאם למה שיפגוש אותנו בשטח ושזה לא טיול כלניות בכרמל אלא מסע מאתגר בכל המישורים...

חן, שישבה מאחור וקלטה פתאום את מה שכתוב לויקי (הסטייליסטית בחבורה) על הגב:
bad decisions make good stories"" , הפחד והמתח הכיתוב גרם לנו לצחוק ולאווירה להתחמם. וגם עם זאת לחשוב שלפחות יהיה סיפור טוב לספר...

לאחר כשעתיים נפרדנו כל אחת לדרכה עם הנחיה להגיע ביום חמישי (3 שבועות אחרי), לנמרוד, הישוב היהודי הגבוהה ביותר בארץ- 1110 מטר מעל פני הים למרגלות החרמון בשעה 7.30 בבוקר וזהו...

השעון תיקתק ו"שעת השין" קרבה ופתאום קבוצת הוואטסאפ מתחילה להתעורר, תמונות של רכבים עמוסים, הצעות לתבשילים מוכנים שיישאר רק לחמם, כל אחת מציגה עצמה בשם, כדי שאפשר יהיה לשמור באנשי הקשר וסף ההתרגשות עולה. כל אחת מתמודדת עם השדים שלה, עם הפחדים והחששות.

את הדרך לנמרוד עשינו חלקנו ביום שלפני, חלק התקרבו למחצית הדרך, חלק ישנו בשטח וחלקנו יצאו מוקדם מהבית כדי להגיע בזמן.

היום הראשון

בשעה 7.30 נפגשנו כולנו בנקודה שנשלחה ע"י נמרוד.
בצי שלנו: סובארו XV, דאסטר, טויוטה לנד קרוזר, איסוזו D MAX , לנד קרוזר פראדו, רוביקון , איסוזו רודיאו וביום השלישי הצטרף גם ניסאן טרנו.

קיבלנו את החולצות והכובעים, שאורית הדפיסה עבורנו.

נמרוד, מתחיל הסבר על נהלי בטיחות ומחלק מכשירי קשר לכל רכב.

מסביר שוב כיצד לשמור על נוהל שיירה (שמתברר כחשוב ביותר).
חן – שרת המשקים לעתיד, מפתיעה אותנו עם בקבוקי מים של נביעות, מירב (שגם לה קשר לחברה) מחלקת תיקי גב ומחברות לכתיבת החוויות, שסיפקה חברת "קוקה קולה".

מהרכב של יערה יוצאת מיקה בתה המדהימה שמצטרפת אלינו עד ליום המחרת וגונבת את ההצגה.
מצטלמים, מרעישים, מתחילים לעכל שהנה המסע יוצא לדרך, נכנסים למכוניות והנה המסע מתחיל...

אני, שהצטופפתי בדאסטר, שהיה קטן מלהכיל שלושה, עברתי לרכב של בני (עד לשיפור עמדות), מי שליווה אותנו במסע הזה יחד עם נמרוד והתגלה כמק'גיוור המקומי. הרכב שלו מצויד בכל מה שרק ניתן לחשוב עליו: גרלנדת תאורה, מיטה מתקפלת, סולם, כלים, מטענים מכל סוג שהוא, עמוד ענן, מצלמת דרך, טאבלט, טלפון,
you name it….
בני היווה לאורך כל המסע , גב מדהים להדרכתו של נמרוד, כיוון מעולה, מכין תה נפלא ומאסף אחראי וקשוב.

יצאנו לדרך:
התחלנו נסיעה דרך ברכת רם, יער אודם שם עצרנו בנקודת תצפית גבוהה ראשונה (1070 מטר מעל פני הים), מדרום מזרח, נמרוד מצביע עבורנו על שמורת הר חרמונית ומערבית לנקודת התצפית, שמורת יער אודם.
השעה 10:30 בבוקר, מרבדי נקטרינות, עדרי פרות בריאות ומאושרות שרועות בשדות פתוחים, ירוקים ורעננים מלווים אותנו לאורך המסלול.
מסתבר לנו, שיערה היא בוטניקאית וכישורה המיוחד והידע הרב משמשים אותנו לא מעט במהלך הימים הקרובים.

ממשיכים נסיעה בדרך הררית ומסולעת עד לאנדרטת עמק הבכא, ענבל פותחת עמדת הכנת תה/קפה, נמרוד מסביר על הקרב ההרואי וברקע שומעים קולות ירי מכיוון קוניטרה.

בנקודה הזאת, אני מסתכנת ובודקת את נכונותה של חן שאשב לצידה בג'יפ (שרת המשקים, שהצהירה בפגישת ההכנה שמגיעה לבד ורוצה לעשות את המסע לבד).
בדיעבד, היה שווה להסתכן, זו היתה חוויה יוצאת דופן, הרווחתי חוויה עוצמתית, נהגת מדהימה וחברה מופלאה.

סמוך לקיבוץ מרום גולן, עדר פרות נוסף לידינו, נוסעים לצד שדות מוקשים, הנוף בעונה הזאת גורם לי להרגיש כמו בשוויצריה עם הפרות מהפרסומת של "מולר".
בירידה עצרנו ליד עין שריר הלו היא ברכת ירח האתנחתות הופכות לזמן גיבוש מופלא, מייד לאחר שעצרנו נמרוד מתריע על שימוש רב מידי בברקסים בשל הריח המוזר... הליכה קצרה והגענו לבריכה יערה ומיקה נכנסות לבריכה ומשכשכות בה לצד צפרדעים. איזה צפרדעון מקרקר חזק, כאילו אומר "היי, התקררתם? נהניתם? יאללה ביי. תנו לנו לחזור ל"שנטי" שלנו."
אנחנו חוזרים למכוניות בדרך לחניון הלילה שמחכה לנו בגשר הקנטרה שליד בית שאן. נשאר לנו רק לתדלק ולהכין את המאהל של הלילה וכן גם להכין אוכל וגם להספיק לנוח קצת... כאן אין ארוחות מוכנות וגם לא מיטות חמות שממתינות לנו, שטח אז עד הסוף, או איך שנמרוד הגדיר לנו ''מה שלא נעשה בידינו לא יהיה''.

בחניון הלילה
אנחנו מתמקמים בחניון חשוך בהתאם להוראות של נמרוד, בני מבטיח לנו שמי שתרצה מקלחת, הוא ידאג לכך שתוכל להתקלח, בפועל, מסתבר שיש לו ג'ריקן גדול אליו מתחבר צינור ומי שרצתה לשטוף את עצמה יכלה לעשות זאת...

אנחנו מתארגנות קבוצות קבוצות לארוחת ערב, מיד לאחר שהקמנו את האוהלים.
נמרוד מעדכן שמחר בשעה 7.30 תדרוך נהגות.
התנים סביב מייללים, זה נשמע כאילו אחד מהם קרוב ממש... קול פכפוך מים, מסגיר את מה שאנו עתידות למצוא בבוקר.
חן מתחילה לעבור ולחלק קוקטיילים עם וודקה, אננס ולימון.
בלילה הראשון זה היה הדבר המדויק לשינה טובה ועמוקה אחרי יום ארוך מלא באנדרנלין וגדוש במראות מהממים.
נכנסת למזרון מתחת לשמיכת פוך חמימה ומנצלת רגעי רשת להעלאת פוסט (היחיד שהעליתי במשך כל המסע, פשוט התנתקתי!).
נמרוד שרואה בוואטסאפ שאני זמינה, מוודא שהכל בסדר איתי ושנוח לי,
מרגע זה ברור לי לחלוטין, שאני בידיים טובות.

היום השני

אני מכוונת שעון ל-6:00, יוצאת קצת אחרי וסורקת את המקום סביבי,
מקפלים בצ'יק את האוהל, מעמיסים את האוטו, מכינים ארוחת בוקר וכריכים לצהריים ויוצאים לעשות סיבוב קצר במקום בו ישנו בלילה.
פריחה מהממת סביב.
כאשר קמנו בחניון הלילה של גשר הקנטרה אפשר היה לראות שמצד אחד ישנה ירידה של כמה מדרגות אשר מובילות לערוץ נחל קסום עם מפל. מהצד השני, הליכה סביב, מובילה לגשר שמשקיף אל הנחל והמפל.
לוקחים עוד שאיפה מהטוב והיופי הזה, עוברים אצל נמרוד תדריך נהגות, נמרוד מזכיר לנו שוב בפעם ה-100 שאנחנו לא משאירות את המקום כמו שקיבלנו אותו אלה ''קצת'' יותר נקי...
מחכה לנו יום עמוס וארוך, כ-160 ק"מ לפנינו, אנחנו נכנסים למכוניות להתחלת היום.

בתחילת היום אנו חוצים את מעבר בזק- הכניסה הצפונית לבקעת הירדן, נוסעים בזריזות את מחולה ושדמות מחולה ומיד אחרי, בראש הבקעה מתחילים לטפס דרך השטח לשמורת אום-זוקא.
בדרך, אבנר, הבעל של יערה, מתלווה אלינו למס' קילומטרים, רכוב על אופנוע שטח, בהמשך היום יגיע לאסוף את מיקה הביתה ולהשאיר ליערה את המרחב הפתוח לו היא זקוקה.

יומיים חמים עם רוחות מזרחיות חזקות מצפים לנו.
בדרך לאום זוקא, בדואים רכובים על חמורים, רועים עדרי צאן גדולים עם הכלבים ליד. הם מסמנים לנו לעצור להם ולתת להם לשתות.
בדרך נמרוד מצביע על חוות בודדים שהוקמה במעלה למניעת השתלטות שטחי המרעה ע''י הבדואים, הוא מספר לנו שהחבר'ה בחווה שומרי מצוות, הם מקבלי פנים ושאפשר לבוא גם בשבת ועדיין יגישו קפה ומים קרים.

אנחנו מגיעים לנקודת התצפית באום זוקא, בה נפרש נוף הבקעה במלוא עוצמתו.
הראות לא מדהימה ובכל זאת, אי אפשר שלא להתפעל מהיופי הזה.
לאחר שהצטלמנו, התפעלנו, התרשמנו, פנינו לעין סוכות – שכשוכית של הטבע.
פתאום אחרי יומיים, זו מסתמנת כאופציה לגמרי לא רעה לרחוץ את הגוף במים הצלולים בבריכת הנביעה ולהיכנס לשחות בבריכה הגדולה יותר, עד שנגיע לחניון חוות הנוקדים מחר בלילה.
המים נעימים ומרעננים, בשלב זה ואחרי כמה מכשולים תעבורתיים, כולן כמקשה אחת, צוחקות ונהנות.

ביציאה מעין סוכות אנו ממשיכים לאנדרטת הבקעה, משם יורדים לתדלק בתחנת הדלק בצומת אלמוג ומחכים ליערה שתחזור, לאחר שהפקידה חזרה בידי בעלה, את מיקה המתוקה.
בדרך בשל ''תקלת אוהל'' נמרוד לוקח את ענבל לסנטר המקומי בעוג'ה שם אפשר לקנות חלב ולצדו גם אוהל... סנפירים, חכה, תמרים, בובות, מכונית על שלט, ארגזי פחיות... הבנתם את הרעיון.
לאחר התדלוק, נכנסים חזרה לשטח, פנינו לנבי מוסא בבקעת הורקניה ומשם התחלנו בטיפוס אל הנוף המרשים במנזר דיר מרסבא שנקרא כך על שם מייסדו- הנזיר סבאס. המנזר פעיל ברציפות כ-1,500 שנה ונחשב למנזר השני בגודלו מסוגו במזרח התיכון (רק סנטה קטרינה גדול ממנו).
נמרוד אמר שאחת מהעליות בדרך ''הושחתה ולא כדאי להעלות עם הסובארו XV, לנה וויקי, שנהגו שתיהן לסרוגין ללא שום אגו השאירו את הרכב בפתחו של הבסיס הצבאי שיש באיזור ודילגו לרכבים אחרים, נמרוד אומר שאם כבר לשבור את הרכב בכוונה אז כדאי עם פטיש במקום שיהיה נוח לגרור אותו ואין סיבה אמיתית להכניס את הרכב להרפתקאה שאנחנו לא יודעים איך נצא ממנה (נמרוד עשה כבר את המסלול שבוע קודם עם מועדון סובארו בירידה ולא רצה לקחת סיכון מיותר לרכב).
כשהגענו למעלה, נגלתה לעיננו יצירת פאר חצובה בסלע, הרוחות מלוות בחוזקה.
משם פנינו דרך השטח לחניון הלילה במצוקי דרגות.
הנהיגה בשעת ערב, כשהשמש כבר לא איתנו, חייבה אותנו לריכוז שיא למרות יום גדוש, מלא חוויות ואתגרי עבירות .
בחניון היפה והמסודר אנחנו מתמקמות, בונות את האוהלים. שרת המשקים שלנו שוב דואגת למי שרוצה.
אחרי ארוחת ערב, חלק מהבנות יושבות יחד, יערה לוקחת את הגיטרה ומנגנת.
אני הולכת לישון, גמורה!!

היום השלישי

יציאה ממצוקי דרגות כמובן אחרי תדרוך נהגות, לכיוון נחל דרגה ונחל תקוע עם המדרגה שאותה עברנו ללא שריטות לרוביקון של מירב ולימור מלאות האנרגיות.
היום המשיך קצת יותר רגוע, במצפה מכוור עם נוף עוצמתי ומרשים. מהצד האחד נחל דרגה, מהצד השני נחל חצצון, אנחנו נמצאים בנקודת תצפית גבוהה ויפה. הראות לא מדהימה גם כאן, הרוח מאיימת להעיף, אנחנו פותחות ערכת קפה ומכינות... תה וחוזרות להמשך הנסיעה בג'יפ.

בירידה מהמצפה עוצרים לרענון קצר בנהיגת שטח תוך כדי הרוחות, נוהגים בשביל נחל חצצון לכיוון נחל שפן. לאורך הדרך הגובלת בשטחי A נסענו עד למעלה שפן. תאמינו או לא... הוא לא פשוט גם לג'יפים ''גיבורים'' עם הילוך כח.
את חלקו הראשון של המעלה התחלנו לעשות בירידה, אחת אחת, נמרוד כיוון אותנו ושוב ללא שריטה גלשנו מטה.
במעלה הרכב של בני מתחמם ואנחנו עוצרים כדי לאפשר לו לטפל ברכב.

לקראת 12:00 אנחנו עולות לרוג`ום א – נאקה, ששימשה כנקודת תצפית ובסיס של המשטרה הירדנית משנות ה-50 ועד למלחמת ששת הימים. אנחנו מוצאות מחסה מהרוחות ומכינות את ארוחת הצהריים.
בסיום ארוחת הצהריים פנינו למעלה שפן, הדרך מאתגרת מאוד!
משמאל תהום, מימין קיר סלע, את נאוה אנחנו פוגשים במהלך הדרך כשהיא צוהלת והולכת במרחבים. גילינו שקשה לה לשבת בתוך קופסא סגורה כל היום, אז ילדת הטבע, גמעה מרחקים ברגל, כל אימת שהתאפשר.
אחרי המכשול הראשון, אני יורדת מהאוטו ומצלמת את אורית ואת חן עוברות שתי מדרגות קשוחות.

וכאילו שהמדרגות של מעלה שפן לא הספיקו ניצבנו בעוד קטע קשה שדרש חילוץ קל של ה-XV כשנמרוד מושיב את נאווה במושב הנהג של הרכב שלו ומחבר את הרצועה ל-XV , משיכה מבוקרת, קלה ואיטית מסדרות את ה-XV ללא פגע ואת נאווה מבסוטית לקראת סוף היום.

ממש לפני ההגעה לחוות הנוקדים, אנחנו נפרדות מסיגל שאיתה בג'יפ נסעו מורן ורווית שדרך אגב במדרגה שבמעלה שפן יצאו תותחיות כשליוו אותנו רכב רכב וסידרו את המעלה ואת ה''שפאלות'' לכל רכב מחדש. סיגל שנאלצה להקדים שיבה הביתה והבטיחה עוד לסיים את המסע באחת הפעמים הבאות.
בעלה התותח של מורן עשה את כל הדרך מהצפון להביא לה את רכב הטירנו שלו במקום זה של סיגל בשביל לא לסיים את החוויה של מורן ורווי מוקדם יותר.
אז פנינו לחוות הנוקדים לקראת המקלחת היחידה במסע ולינה תחת אוהל שהוא לא שלנו בפעם הראשונה והאחרונה שלנו במסע.
אנחנו מגיעות לחווה, המקלחות קורצות לכולן.
אני הולכת לארגן עם שולה את הצידנית למחר ומורן ורווית מזמינות אותנו להצטרף אליהן לארוחת הערב, כך שלבשל לא נשאר.

נמרוד טוען ששולה היא אדם מדהים עם ידע רחב ובכל נושא שהיא נגעה ב.ו היא עזרה לו במהלך הנסיעה לשמור על הנתיב ולנווט כאשר התעסק בדברים שמסביב, שולה יודעת לקרוא את הקרקע ואת המפה בצורה מקצועית ומעוררת הערכה, אולי זה קשור לתפקידה בשוששששש בצבא.
חן, אחרי מקלחת, יוצאת אליי עם בקבוק בירה, אחת הטעימות ששתיתי (טובורג black )
ואחריה אני שותה עוד כוסית שהכינה לי ומרגישה שאני לא מסוגלת לזוז...

שולה מלווה אותי למיטה, מאוחר יותר אני קמה להתקלח בליווי של לאה לכיוון אחד ושל אורית לכיוון השני, תודה רבה אהובות!
ועכשיו אפשר רשמית ללכת לישון או יותר נכון להתרסק.

** עצה לשותה הבלתי מנוסה – עזבי את הערבובים...גדול עלייך אחותי.
ועוד עצה – אל תדחי למאוחר יותר מה שאת יכולה לעשות עכשיו.**

היום הרביעי

הבוקר בני עושה לנו את התדרוך, אחרי שינה טובה, ארוחת בוקר ומקלחת בוקר מרעננת, אפשר להתחיל את היום.

אנחנו נוסעות לכיוון ים המלח, לשמאלנו המפעלים המכוערים שגורמים ללב להתכווץ.

נכנסים לנחל סדום דרך מישור עין יהב ומקבלים הנחיות לגבי נסיעה על "קורדרוי" הקרוי גם הדורים.
נמרוד מסביר לנו שהשם נגזר מהמונח "ליישר את ההדורים" ומסביר שכדי שנרגיש את הרעידות כמה שפחות, כדאי לנהוג במהירות גבוהה יחסית.

אנחנו עומדות בתור, לפני הפיתולים של נחל סדום, כל אחת נכנסת בתורה ללונה פארק של הטבע.
אני מוציאה את היד ומתעדת בוידאו נסיעה חסרת גבולות ומעצורים של חן, שנוהגת בצורה מושלמת.
מרגיש כמו קיר המוות. מאחורי כל פיתול נגלה קיר חצוב ביד הטבע בצורות וגוונים שונים לחלוטין.
קטע דרך שמעלה את רמת האדרנלין בגוף בצורה קיצונית.
ופתאום,אני מבינה, שהמקלחת של הבוקר וחפיפת השיער, כבר לא רלוונטיים.
כשכולן מסיימות את הפיתולים, פנינו לעבר מאגר אשת לוט.
בדרך, נמרוד מספר על מקום מדהים לישון בו בהזדמנות – מרפסת עידן.

אנחנו חוצים את מישור עמיעז המרשים ומשם יוצאים חזרה לכביש לכיוון נחל אמציהו. נמרוד מזהיר שלצד חלוקי הנחל יש גם כמה אבנים חדות שרק מחכות לנו, כשהגענו לתחנת הדלק צוקים לפני הכניסה שלנו לשטח והפעם עד אילת בני מדווח שהוא קיבל ''נשיכה'' בנחל וכפי שנמרוד חזה פנצ'ר בדיוק בדופן הצמיג... נכנסנו לנחל עשוש ללא ספק ה"אנקונדה" של המסע הזה.

נמרוד מעדכן שהמעלה הזה קשה מאד, ציריות רבות נשברו בו, רכבים התהפכו,
אבל 3 פייטריות עם רכב שמאפשר מעבר במעלה עומדות מול האתגר בברכיים רועדות אבל עם תעוזה רבה.
שאר הרכבים נוסעים עם בני למעקף "התיאטרון'' שנחשף בשיא תפארתו- כ-60 מטר של קיר ב-180 מעלות שנראה כמו מסך קולנוע ענק.

בזמן הזה, הפייטריות מירב ולימור, חן ואנוכי וצביה ולאה החליטו שהן הולכות על זה והן עולות את המעלה. לאחר מכן בשיחה עם נמרוד הוא הסביר שלגבי רמת הנהיגה בכלל לא דאג וידע שמירב עם הרוביקון וחן עם השקט שלה יעלו את המעלה, האתגר היה באמת עם צביה ולאה. לאה היא אישתו של איציק מדריך בעל שם וחבר של נמרוד (אפילו שזאת חברות די חדשה כך נמרוד אמר) לאה עם הרבה ניסיון ולא מעט ק''מ של מדבר וטיולים, צביה מנוסה לא פחות מגיעה עם הרכב היחיד שהוא ללא ''נעילות'' כל שהן וגם ללא טרקשן (למדתי משהוא במסע הזה) נמרוד גם מסביר שלא מעט רכבים עם מפרט טכני זהה נכשלו במעלה במקרה הטוב או שברו חלקים מהרכב במקרה הרע. אבל למדנו שאנחנו עם מקצוען וכדאי להקשיב וללמוד כי הוא בטח לא יוותר לנו ונמרוד גם לא יעביר את הרכב לאף אחת הוא מאמין בנו אחת אחת (זאת לפחות התחושה שהוא נטע בנו). אז כמו שנמרוד הרגיל אותנו אנחנו לא מחפפים וקודם כל את המעלה נעשה ברגל, נכיר את השטח, נבנה אסטרטגיה למעבר + הסבר איך, כמה ומתי ללחוץ על הגז ואז אנחנו מוכנות.
בינתיים, לאה, לימור, נאווה ואנוכי, מתמקמות בעמדות צילום ואז האקשן מתחיל:
ראשון עולה נמרוד כאילו הוא בדרך למכולת, אחריו מרב עם הרוביקון עולה בצורה מושלמת, קשובה להוראות ועולה את המעלה בקלילות.
צביה, מבקשת מחן לעלות לפניה, חן בתנועת ניצחון, עומדת על הטויוטה, מוכנה לפעולה.
נכנסת לג'יפ, עומדת מול המעלה כמו עמדה עם בד אדום מול שור זועם.
היא מתחילה לטפס את המעלה ובאמצע מחליקה מעט, הג'יפ נוטה על צידו, גלגל אחד באוויר והיא לא מוותרת, קרת מזג, כל הזמן מקשיבה להוראותיו של נמרוד, לא מאבדת עשתונות באמת אלופה. תוך מספר שניות, הג'יפ שוב נענה ומטפס את שארית העליה.
אני חייבת להודות, שלא נשמתי לרגעים....
כשסיימה את המעלה שחררתי צרחת רווחה שנשמעת היטב בוידאו שצילמתי.

אחריה עולה צביה, נמרוד מבקש ממנה לשתות לפני העליה (כפי שביקש מכל אחת לפני), הפה מתייבש בלחץ כזה, הוא מבקש ממנה להיות קשובה להוראות.
היא מתחילה את המעלה, נתקלת בהתחלה בקשיים, אבל מהר מאד מתאפסת ועולה את המעלה כמו גדולה, נעילות שמה נעילות- לא רואה ממטר פשוט אלופה!

חיבוק של ניצחון למעלה, שלוש אלופות, אמיצות, נהגות מופלאות שעלו את מעלה עשוש מבלי לשבור או לשרוט כלום ברכב.

מרגש, הלב עוד פועם בחוזקה!
מתעדים גם מלמעלה, מצלמים את האלופות וגם את הצלמות, לפני התחברות חזרה לשיירה, מגיע מולנו בחור גרמני משום מקום דובר אנגלית עם כלבו, נמרוד מוודא שהוא יודע לאן הוא הולך ומצייד אותו במים ואנחנו ממשיכות לכיוון שאר הקבוצה שעשתה את המעקף ומחכה לנו בנחל ברק.

דרך פארן אנחנו יוצאים החוצה, לכיוון חניון לילה אשלים. שולפים את העצים מהרכב של יערה, מכינים הכל למדורה,
פורשים שולחן ארוך. בני מאיר לנו את השטח, ארוחה ראשונה משותפת לכולנו, פתאום, פגישת ההכנה בה כל אחת היתה לעצמה נראית רחוקה כ"כ...
כולנו צוחקות, מחוברות בחוויה חזקה ועוצמתית, לא רוצות שייגמר.
את הארוחה אנחנו מתחילים בפרידה מלנה וויקי התותחיות, שלמרות חוסר הניסיון והג'יפון שחשבנו שיהווה בעיה, הן העמידו את כולנו על טעותנו ואפילו השאירו את נמרוד ובני בהלם כאשר הצליחו להתגבר על כל הקשיים וכל הפחדים ונסעו בצורה מעוררת הערצה.

ויקי, תודה שהיית קשובה לי כשנתקעת, גרמת לי להרגיש נפלא!
כן היו גם מקרים שנמרוד היה הרחק לפנים, בני יותר מידי לאחור, אין לנמרוד מרחב לחזור ובני לא יכול לעבור ואנחנו צריכות להתגבר, לפתור את הבעיה ולהמשיך הלאה- וכך היה.

בסיום הארוחה , נושאת עמי את צער הפרידה הקרבה ואת עייפות הלילה שקדם אני עולה לאוהל, לוקחת לי מרחב נשימה ושינה לקראת היום האחרון במסע.

היום החמישי ואחרון

צריך היום לארגן את הרכב בפעם האחרונה, אני מוצאת את עצמי מטפסת על גג הרכב, נשכבת ומעבירה משקל מצד אל צד כדי לסגור את הצ'ימיגג.
הבוקר התחיל טוב בפעילות מאומצת ובצחוק אדיר.
תדרוך נהגות, יציאה מחניון אשלים דרך נאות סמדר אל הדיונות של נחל כסוי.
מרב, לימור, חן ונמרוד טסים את הדרך במעלה הדיונה המרשימה,
אני חוככת בדעתי אם לעלות או להישאר ומחליטה שאין מצב שאני לא עושה את זה!
אז טיפסתי וטיפסתי ועצרתי ונשמתי וצחקתי והחזרתי נשימה ובסוף גם זחלתי על 4 את דרכי למעלה, אבל ההגעה לפסגת הדיונה היתה כ"כ ממצה (נמרוד אומר שפשוט אסור להגיד לי שאני לא יכולה כי אז אני לא עוצרת).
החזרתי נשימה, הצטלמנו, ישבנו קצת ונהנות מהיופי הזה, ממסג'ות אחת לשנייה את הגב בשרשרת אבל אז בעיה !!! נמרוד מודיע ששכחנו את הדגל ושחייבים להביא אותו אחרת איך נצתלם? כשראה את המבט שלנו חצי המום חצי מגחך פרץ בצחוק ואמר אני אביא... כמובן שעד היום הדגל לא הגיע למעלה.

ירדנו חזרה למטה, ממשיכות למקדש הנמרות המרשים כולל כמה תמונות של הנמרות האמתיות.

נוסעים על הגבול עם מחנה עובדת ליד הגדר, ובמפגש שיכול לקרות רק במדבר נמרוד פוגש את אחד ממדריכי העבר שלו ואחד מגדולי הטיילים בארצינו אבירם ברקאי (כתב גם לא מעט ספרי טיולים וגם על מלחמות ישראל). שנייה לאחר מכן רכב אחד עולה על בזנט ורכב נוסף מדווח על פנצ'ר, בני ונמרוד מתגייסים להחלפת הגלגלים ותוך רבע שעה אנחנו שוב בתנועה. ממשיכים לנחל עישרון ומקווים שיהיו לנו מים בגב, מה שלא קרה אבל לא גרע מיופי גב עישרון.

המשכנו לכיוון הר ברך לאחת התצפיות המעלפות שיצא לנו להכיר במסע, נוף מדברי חזק עוצמתי ועוצר נשימה על מדף סלע גדול, חן החליטה שהיא מורידה לנו את הלב לתחתונים בעומדה על הצוק בליווי תנועות מעידה נמרצות.

בני שוב מצטרף, האוטו שוב התחמם.
בשום רגע נתון, נמרוד ו/או בני, לא גרמו לנו להרגיש שמשהו לא תקין.
הכל בשקט, באחריות ותוך שמירה על הבטיחות.

משם הקטע האחרון של המסע ואחד הקטעים האהובים על נמרוד, נחל שלמה- אחד הנחלים היותר מרשימים שיש לנו עם נוף צבעוני ושרידים של הר הגעש שהיה פעם במקום.

אנחנו עוצרים בנקודת הסיום שלנו אשר ממנה נשקף מפרץ אילת (נמרוד לא מוכן להיכנס לאילת בדרך האורטודוקסית), לתמונת ניצחון של משתתפות ה"חוצה" המופלא הזה (סיגל, ויקי ולנה – הייתן חסרות).
מתיישבים תחת עץ השיטה לשיחת סיכום בה נאמרים שוב ושוב הדברים:
לא צפינו, לא ציפינו, לא רוצות שייגמר, דובר על העזרה ההדדית, על העוצמה הנשית, על מדריך מופלא, שנהג באחריות, ברגישות, בתבונה, בבטיחות ועל בני פלדבאום שנראה שהוא ונמרוד מתקשרים דרך העיניים בלבד, ושבלעדיו, המסע הזה לא היה אותו דבר.
פעלתם יחד בצורה מושלמת!

לסיכום:
חוויה עוצמתית, אינטימית, מחברת, מרגשת, מעצימה, מותירת חותם עמוק, כל אחת והשדים שלה:
פחד גבהים, קלסטרופוביה, מחסור בפרטיות, אנטיפתיות של בוקר.

מצד אחד הם נמצאים שם ומצד שני, כל אחת רוצה לנסות ולמצוא את האיזון בין מה שנוכח לבין הצידה שהביאה איתה מהבית.

נשארתי בחיים כדי לספר שזו לא חוויה, אלא חובה!
תדאגו לאפשר לעצמכן איזו פאוזה, ככה ... באמצע החיים.

לשבת באוטו, ליד חברה, לעיתים ותיקה ובשבילי חדשה. לגלות שהפלייליסט שלה דומה מאוד לזה שלך.
לנהל שיחות עמוקות ולהכיר באמת, לשמוע שיר, לראות עוף דורס דואה מעל תהום ולהיות בטוחה שהשיר הזה נכתב בדיוק עבור הרגע הזה או בדיוק עבורך.

לאפשר, להתחבר , לקחת נשימה עמוקה כדי לאצור את כל הטוב והיופי שיש לארצנו הקטנטונת להציע (ויש לה המון).

לסמוך על מדריך אחד יחיד ומיוחד שנוסך ביטחון, מאפשר, רגוע, מעצים.
לצחוק באין מפריע, מכל הנשמה, לבכות כשיש נקודת שבירה ולדעת שמישהי כבר תהיה שם לאסוף ולעודד.. אינטיליגנציה בילט אין כזו, ששמורה בעיקר לנשים.

תודה לי על שבחרתי לצאת , מול כל השדים האישיים שלי. תודה למשפחה שלי, שתמיד תמיד מפרגנת (כל כך לא מובן מאליו).

תודה לאורית גררו, חברה נפלאה ומאפשרת וצלמת מדהימה, על העידוד ליציאה למסע המופלא הזה.

תודה לחן, שסבלה את נוכחותי אצלה בג'יפ ואירחה אותי בו כ"כ יפה (בכל זאת 10-12 שעות ביום זה סופר אינטנסיבי והיא בכלל בפגישת ההכנה דאגה שכולם יבינו היטב, שהיא לבד! )

תודה לאתר השטח 4X4 שסיפקו מדריך ועוזר מדריך נפלאים, שהיו צוות מנצח.

תודה לכל אחת מהנשים המופלאות שהיוו חלק ממסע מושלם כל כך, תמהיל אנושי מדויק להפליא ונהגות מעולות!

ותודה לבורא עולם על שדאג שאחזור לביתי בריאה ושלמה.

אם את מתלבטת אם לצאת למסע שכזה או לא אז כמו שלמדתי מחברתי החדשה שבשום אופן:
Don't die wondering!
החיים קצרים, צאי מאזור הנוחות, כבשי את הפחדים, התמסרי להנאה, למה שיגיע
אם לא תנסי, איך תדעי?!

זה תקציר המסע של 16 המופלאות על ידי גלית קרן.

אז חזרנו אלי (אני נמרוד ההוא מההתחלה) אני רוצה להודות גם לחן כהן ששיתפה בתמונותה המופלאותו וכמובן לכל הקבוצה ששיתפה את התמונות מהווצאפ.

וכמובן לשותפי/עוזרי במסע- בני פלדבאום שעזר, טרח, ייעץ ושם את עצמו תמיד אחרון בין כולם. מדריך שטח מהטובים והנעימים שיש, מקצועי בכל רמ"ח אבריו, תודה חבר יקר.

והמון המון תודה לאחד שאני לא יודע איך זה שבויקיפדיה תחת המילה חבר אין תמונה שלו- תומר פלד שיוצא איתי לרוב חוצי ישראל ומסעות מאתגרים בתור מכונאי (בעל מוסך תומר פלד לרכב בעמק המעיינות), שעה לאחר שקנה רכב והרכב שלי איבד מנוע נתן לי את רכבו החדש ואמר ''יאאלה יש לך רכב לחוצה כשתחזור הרכב שלך יהיה מוכן לחוצה הבא''. אז המון המון תודה תומש'.

הוספנו עוד כמה סיכומי מסע קצרים שנכתבו על ידי חלק מהבנות שמסביר איך עליהן המסע עבר:

לנה שטייף
זאת הפעם הראשונה שלי, שיצאתי לטיול שטח בעצמי, ללא משפחתי... תמיד רציתי לנסוע לאנשהו לבד, לא ידעתי בדיוק מתי, לאן?!, לא תכננתי... יום אחד בעלי שלח לי קישור של האתר ובו פרטים על המסע: "זהו, למסע הזה את חייבת לצאת!" הוא אמר... "אוקי, אני אחשוב על זה": עניתי. ככל, שהזמן עבר ותאריך הטיול קרב, ראיתי, שכמעט ולא היו נרשמות, אך בפנים הרגשתי, שבסוף אני כן אצא. בין היתר פרסמתי לחברותי ולאחותי, ויקי - יחידה שענתה לי בחיוב... ידעתי על מי לסמוך, ידעתי שהזדמנות כזו לא תפספס.... כשבועיים לפני המסע אני מזכירה לה: אנחנו יוצאות, זוכרת!??..היא - מה כבר?.. מה 5 ימים?.. אין מצב! לא יודעת איך אני עושה את זה!..זה מלא זמן... טוב יאללה מתארגנות!!! אחרי המפגש, שלפני המסע, היינו במוד של-"כנראה" שלא נצא..(שתינו לא ישנו בלילה)- מה עושות? לא בטוחות אם מתאים לנו? פחד מלא נודע, ספק מאנשים שלא מכירות, מה אם יקרה משהו לאוטו? באסה לישון באוהל! ועוד כל מיני שטויות ושדונים שצפים מאי שם.. אלה, שבאותו הבוקר- מאורגנות והאוטו עמוס, אנחנו בדרך לצפון!!! השארנו את כל השדים מאחור!!! אין דרך חזרה!
מאוד התרגשתי ונהניתי מהכל - מחופש, מחברות, מזמן שהוא אך ורק לעצמי!!, ממפגש שלפני המסע, כשקיבלנו חולצות והצטלמנו, מנופים עוצרי נשימה!, מאויר של הרים, מלישון באוהל, מלאכול בתנאי שטח, מחיבור לאנשים, שהכרתי!, מאומץ, שתמיד יש לי, אך לא תמיד אני משתמשת בו... נהנתי להקשיב לעצמי מבפנים. נהנתי משיטוף פעולה עם בת זוגתי ועם כל הקבוצה, מלסמוך ולהקשיב למדריכים. אמרתי לעצמי אין עלינו!!! גאה שעשיתי זאת לעצמי, מרגישה אסירת תודה לכולם וליקום, שקיבלתי מתנה, לא מובנת מאליה!!!...
טיפ שלי לכל היוצאות:
לתת לרגש להשתחרר ולהוביל אותנו בדיוק שם, כדי ששום סטיגמה או שד לא יעצור אותנו- להנות מהגעים היפים ביותר של המסע כאן ועכשיו!!!!
לנה שטייף _נשים _חוצות _ישראל 2018
מחזור ראשון!!!

נאוה שרעבי
מסע משוגע ובלתי נודע
זה התחיל בזרימה ללא כל הסתייגות
זה נחמד לאמן את כושר ההתמזגות
כשנמרוד יודע מהיא מנהיגות
ואנחנו בהתאמה משפרות התנהגות
בגיפ 1 יושב ברנש
שיהיה לנו בריא כוחו לו תש.
בסוף השיירה מוצאים את בני
נוהג ודואג בגיפ התשיעי , הכי טבעי ומאד מקצועי.
9 נהגות שרק נראות אדישות
כשהן עם רכב צריכות לעלות או לרדת מדרגות
מבצעות הוראות באדיקות יתרה , לכבוש כל מטרה.
חלכן אמורות לכבוש את מעלה עשוש.
אני מהצד מתבוננת ומבינה,
שעם הדרכה כל כך ברורה ואמינה
כל נהגת עוברת את הבחינה
על אף ולמרות הכל אני נעלמת
בשתי רגלי מתקדמת ומתקדמת
שמחה מאד לזנוח את המצב המתוח
עד שכולם יגיעו לשביל השטוח
בינתיים אני נהנת מאד מהרוח
מאפשרת לשמש לזרוח
ללבי לפרוח ומהנאה מרובה לצרוח.
תודה רבה לכולנו
כי מסע כמו זה הוא רק שלנו.

ויקי דבורקין
בחיים לא חשבתי שתהיה לי הזדמנות לצאת למסע כל כך מיוחד, מאתגר ומשמעותי עבורי.
יום אחד פנתה אליי חברה טובה שלי- לנה והציעה לי להצטרף אליה למסע חוצה ישראל לנשים ברכבי 4X4.
מהעבר שלי עם חברתי לנה יצאנו לטיולים רבים והם היו מאוד מוצלחים לכן נענתי בחיוב בלי לשאול יותר מידי פרטים על המסע. לא לקחתי ברצינות את ההצעה שלה ופשוט שכחתי מהטיול! חמישה ימים לפני המפגש במשרדים של 4X4 לנה הזכירה לי על המסע שאנחנו הולכות לעבור ביחד ופתאום נפל לי האסימון שזה מתקרב.
כשהגענו למפגש הייתי מלאת ספקות והתלבטתי בכלל אם כדאי לי לצאת למסע הזה... הרי אני, סובלת מפחד גבהים וקשה לי להעביר שליטה למישהו אחר. אחרי התלבטות רבה החלטתי שכן אצא למסע יחד עם לנה ואנסה לקחת את הכל בקלות ולהתמודד עם החששות שלי.
שבוע לאחר המסע אני יכולה להגיד בפה מלא שהמסע שעברתי היה כל כך משמעותי עבורי ובזכותו עשיתי דברים שבחיים לא חשבתי שאני מסוגלת לבצע אותם.
כל כך שמחתי להכיר נשים עוצמתיות, פייטריות, ומלאות באהבה למדינה שלנו.
ביחד התגברנו על הקשים הרבים שיש במסע ולמדתי שכוח נשי הוא עצום. הודות ללנה המסע הזה היה מלא בצחוק ובחיוך, היא נתנה לי ביטחון בכל עת ואני בטוחה שזה לא המסע האחרון שנעבור ביחד.
כמובן שמחתי להכיר את נמרוד ובני שהיו מדריכים מדהימים שנתנו לי ביטחון ורוגע.
זה שבמסלולים הקשים הם כיוונו אותי ונתנו לי טיפים כיצד לפעול רק גרם לי להרגיש בטוחה ושאני מסוגלת לבצע את המשימה.
מוכנה בכל עת לאתגר הבא והייתי שמחה שנצא באותו הרכב כי בעיניי הוא היה מושלם, לא מפסיקה לדבר על המסע כי משהו בי השתנה לעד.

לאה גרינפלסטש
מהערים, המושבים וישובים התקבצנו

16 נשים בחתך גילאים חסר משמעות,

בכלל לא הכרנו ודיברנו בלשונות רבים.

נסענו המון, טיפסנו, עלינו, ירדנו, קפצנו, עברנו שפצים ומעלים,

עשינו שביל נוזלים,

בנחל שפן ברכב הסובארו XV שהנהגות היו תותחיות

הרכב עבר בשלמותו.

מעלה עשוש ששלוש מאתנו עשו בעצירת נשימה תותחיות.

השיירה ממשיכה ונוסעת החיבורים והשזירות מתחברים והנה הפכנו לקבוצה מגובשת, מדהימה, זורמת, ממושמעת, אכפתית, לגלויות אין משמעות! הגענו לעין סוכות ל"מקלחת" שהיינו ממש זקוקות לה, היינו במרסבא, רוגא ה-נקה, נסענו בנחל סדום, אכלנו הרבה אבק, היה גם פנצ'ר ותולעים,

הדיונה היפיפייה שכאילו נשתלה בשום מקום, מקדש הנמרים שנחפר ב-1980 מקום מעניין, הר ברך תצפית מדהימה על תמנע, הרי אדום, עמודי שלמה ונסיעה לאורך גבול מצרים.

על הכל, 5 ימים ארוכים,

ניצח ביד רמה נמרוד וידר המקצוען

בעזרתו של האיש הענק בני פלדבאום.

יש לנו מדינה מדהימה ביופייה לכן חובה להמשיך לטייל בה.

"העולם הוא ספר, ואלו שאינם מטיילים קוראים רק דף אחד" -אוגוסטינוס

לאה גרינפלסטש מרץ 2018

סיגל גב
אז... יום אחד מציעה לי חברה לצאת למסע... בארץ שאני כל כך אוהבת עם הג'יפ שלי (שאין דברים כאלה), בדיוק בנקודת הזמן שאני מרגישה שאני חייבת קצת זמן לעצמי ... ואני עונה לה.. יאלה מתי נוסעים... בספונטניות, בלי להתלבט.. וככה יצאנו, מורן רוית ואני למסע נשי. נופי הארץ ברקע, גם כאלה שלא ראיתי מעולם (הזוי.. אבל אמיתי), עם קבוצת נשים שלא הכרנו, בגילאים שונים, ממקומות שונים, כשברור לנו שכל אחת מהקבוצה הגיעה למסע הזה מסיבותיה היא וכנראה שאינן דומות לשלי/שלנו.... היו חששות, איך נסתדר עם הקבוצה, עם המזרון הלא ממש נוח כמו בבית... עם המדריך (שלא יחפור כל היום), עם החוסר במקלחות...
באופן מפתיע ומעל לכל הציפיות, כל החששות שלי התפוגגו!! החל מהמדריך המהמם, האינטיליגנט שעשה ואמר הכל במינון הנכון, לא חפר, היה מצחיק ומעניין, עזר והתעניין אבל ידע גם לתת ספייס, חנך באופן מקצועי ואיפשר לנו להתנסות ולטעות, אין לי ספק כי הצלחת המסע הזה מבחינתי היא קודם כל נמרוד!!
לגבי השעות הרבות עם השותפות שלי בג'יפ היה נפלא אבל בעניין הזה ציפיתי להצלחה אז לא ממש הופתעתי... אבל חשוב לי לציין את שיתוף הפעולה בהקמת המאהל, חלוקת הציוד, חלוקת ההוצאות וההתחשבות ההדדית, עוד נקודת הצלחה במסע!!
אז... אחרי טיול כבר נפתחנו לקבוצה, גיליתי נשים שונות אחת מהשנייה אבל כולן מרשימות, בעלות יכולת נתינה, מפרגנות, עצמאיות, אמיצות, מיוחדות ומוכנות להתנסות בחוויות חדשות..... אז תגידי לי מה עוד אפשר לבקש???? אההה כן, אפשר לבקש חבר לדרך, כזה ששומר עלייך, שגורם לך לחוש ביטחון בנהיגה ומחלק טיפים בנהיגה ובשהייה בשטח. כמובן שזהו בני היקר, פשוט חבר לדרך וחבר למסע, שידרג מבחינתי את המסע, גרם לנו לחייך ולהרגיש מיוחדות, מלוא הערכתי ואהבתי לחבר החדש.
אז מה... איך מסכמים? היתה חוויה מעצימה, מיוחדת, כזאת שעשיתי לעצמי והפעם רק לעצמי, לא לילדים ולמשפחה, לא לחברות או לתלמידים, ממש רק לי, לסיגל והיא עלתה על כל ציפייה אפשרית. מחכה כבר למסע הבא וזה למעשה אומר הכל! תודה לכל מי שהיתה/היה שותף למסע שלי, ובמיוחד תודה למורן ורוית אהובותיי ולליאור שראה את הפוסט וגייס אותנו ליציאה!!

שולה דותן
החוויות במסע היו רבות וקשה לי לבחור רק אחת, אז לטובת יומן המסע כתבתי מילים חדשות לשיר של שלמה ארצי ואברהם טל " מסע כזה"-

מסע כזה של חמישה ימים
הוא מתחיל ביום שאורית שלחה הודעה
והיה שם אור והרגשתי טוב
מי זה נמרוד?
שאלתי אז....

אז לא פלא שהיה לא פשוט
אך הכל היה בסוף מושלם
כמו בריאת העולם
וכשנמרוד כיוון ימין ושמאל
כי היה לו חשוב
סמכנו כי ידענו שהוא מקצוען

ועכשיו כבר אביב
תחנה בזמן ותראה אותי
עולה במעלה עשוש
חונה במצוקי דרגות
ומחפשת סלע להתפנות

מסע כזה איך לומר מוצלח
ולא חיפשתי לי תירוץ
פגשתי נשים נפלאות
וליבי נפתח
אז לא פלא שהתחברנו כך
והיה נהדר
תלויות על קצה הר
ומצפות לאתגר

מסע כזה ראשון מסוגו
התחיל בנמרוד
ונגמר באילת
שנתן לנו המון כוחות
מול כל העולם
אז לא פלא שנהננו
צחקנו מכל הלב
ועכשיו מתרגשות, מצפות
לקראת הבאות...

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן