מועדון דאצ'יה ממשיך להתפנק אז למרות ואולי בזכות החום הכבד, יצאנו לרמת הגולן לטיול של מעיינות נובעים ובריכות מוצלות וקרירות, מה קרירות.. קפואות. אבל עם כל החום מסביב, כל פינת חמד שכזו היא פשוט ממתק אמיתי.
שבת בבוקר ואנחנו נאספים בחניון של תחנת הדלק בצומת חוקוק. מועדון דאצ'יה מוציא היום כ-45 רכבים על משפחותיהם, בשלוש קבוצות עם שלושה מדריכים. כדי שלא ניצור פקקים משל עצמנו החלטנו לצאת מנקודות שונות ולשמחתי הקבוצה שלי מגיעה בזמן. חלק מהמשתתפים מוכרים לי כבר מטיולים קודמים אבל כמו תמיד, מגיעים גם חדשים. לא יתכן שלא יגיעו חדשים שכן התבשרנו שממש שבוע, נמסרה הדאצ'יה ה 13,000 ועלתה על כבישי ישראל.
לאחר תדריך קצר, חלוקת מספרי ברזל ומכשירי קשר והשיירה שלנו יוצאת לדרך. תחילה אנחנו על הכביש שמלווה את הכנרת מצפון ובצומת
בית צידה פנינו צפונה על כביש 888 היפהפה. מימין לנו
שמורת היהודיה ומשמאל
שמורת פארק הירדן. מלא ירוק מסביב, יש ים של שבילים וכל אחד מהם מבקש לקחת אותנו לסיפור אחר, אבל אנחנו נשארים על הכביש ומתקרבים לנקודת הטבילה הראשונה שלנו ב
עין עלמין. זוהי בריכת קצינים שמורה ויפה, בגודל של 3X6 מטר, עומקה כמטר וחצי וזורמים בה מים המגיעים משלוש נביעות שונות. חלק מהמשתתפים נכנסו למים, חלק רק שיכשכו רגליים, אחרים אכלו קצת ומישהו אחד הכין קפה. קצת יותר מחצי שעה ואנחנו ממשיכים הלאה.
למעלה מ-50 רכבי דאצ'יה וכ-180 משתתפים התחלקו ל-3 קבוצות:
ליומן המסע של הקבוצה של עדי צפתי -
הקליקו כאן
ליומן המסע של הקבוצה של עדי וייזל -
הקליקו כאן
עלינו חזרה אל הכביש, נסענו עליו כמה מאות מטרים ושוב ירדנו לשביל אדום לעוד כמה מאות מטרים עד לחניה שליד
עין אמפי, הידוע גם בשמות "עין א-דורה" או "עין אקליפטוס". מעין הנובע בקרקעית ברכה עשויה אבני בזלת, בקוטר של כשבעה מטרים, אליה יורדים במדרגות בצורת אמפי. מקום מוצל ויפה עם מים צלולים.
אפשר לחזור מעין אמפי לכביש אבל אנחנו המשכנו בדרך העפר האדומה לכיוון צפון מזרח. הדרך מתפתלת לאורך ומעל
נחל משושים והנוף מקסים. הגענו לכביש ומול הישוב קצרין נכנסנו ל
פארק קצרין העתיקה. בפארק הקטן והמטופח שנמצא בתוך חורשת אורנים, מפוזרים הרבה שולחנות וספסלים. יש אפילו גן שעשועים קטן לילדים וזה מקום מצוין להפסקת צהריים.
לאחר ארוחת הצהריים המאד מגוונת, התקדמנו עוד כשלושה ק"מ לביקור קצר ב
אנדרטת חטיבה 7 הנמצא ממש על צומת קצרין. זהו אתר הנצחה גדול לזכר חללי חטיבה 7. אין מדובר באתר קרבות. במקום מפוזרים כמה טנקים ויש טנק אחד על במה שבה נוהגים לערוך טכסים לזכר חללי החטיבה. הילדים טיפסו על הטנקים וההורים אחריהם. חם מאד אז אנחנו ממשיכים למקלט הצונן הבא.
המקלט הבא נמצא כאן ממש קרוב אלינו, פחות מק"מ על הכביש ומבחינתי הגענו לגולת הכותרת של היום,
מעיינות סלוקיה (עדן). במקום מתחם גדול מאד של בריכות מים אחת אחרי השניה עם הפרשי גובה קטנים בין בריכה לבריכה. שבילי טיול סלולים ובנויים לאורך פלגי מים, פינות ישיבה וגידולי חקלאות בסגנון עתיק, המושקים בתעלות ואמות מים. עומק הבריכות כשלושים סנטימטר ואחרות עמוקות מעט יותר. חלק שיכשכו רק את הרגליים ואחרים השאירו רק את הראש בחוץ. באתר, שבו לפי הסברה נמצאים שרידים מהכפר "סלוקיה" מתקופת בית שני, המשנה והתלמוד (מוזכר כבר אצל יוסף בן מתתיהו לצד גמלא), משתרעת שכבת מעיינות שחברת מי עדן מפיקה מהם חלק ממימיה. מקום מקסים שאפשר להעביר בו יום שלם גם אם הוא היום הכי חם בשנה.
המשכנו בדרכנו ולרגע הצלחנו לשכוח שחם היום. השיירה שלי מטיילת בכבישי רמת הגולן בהתלהבות רבה. הבריכות הקרירות עושות את שלהן וכולם רגועים מאד. רמת הגולן יפהפיה והכבישים ריקים כמעט לגמרי. בצומת המפלים פנינו ימינה על כביש 808 ומיד חולפים על פני נחל יהודייה, נחל עיט, נחל חויאי. אנחנו יורדים שמאלה מהכביש ועולים על דרך עפר שלוקחת אותנו במקביל לנחל גמלא אל שמורת אירוס הגולן - תנוריה. היעד שלנו הוא
עין ידידיה.
במקום בריכת מעיין נחמדה שהוקמה ע"י תלמידי ישיבת חיספין לזכר ידידיה שנהרג בתאונת טרקטור בעת קטיף. עומק המעיין מגיע ל 1.60 מטר בערך. גודל הבריכה 3X2 מטר מטוייח עם צל ערסלים ופרגולה. יש שלולית על השביל, בדיוק ליד המעיין, שהיא בעצם חלק מהנחל ועומקה כ 30 סנטימטר. החנינו את הרכבים לפני השלולית ועקפנו אותה דרך מעבר רגלי צר עד למעיין.
השיירה ממשיכה והפעם לנסיעה של כמה עשרות ק"מ בכבישי רמת הגולן. תחילה דרומה ובצומת מגשימים שמאלה לכיוון צפון. הנוף מרהיב, סיפורי מלחמה וקרבות מתערבבים בסיפורי התיישבות, חזון ותקווה. עצרנו ב
תל א-סאקי שהוא מוצב צהלי שיושב על אחד משני צירי הפריצה הטופוגרפיים הטבעיים מסוריה לגולן (כאן ובעמק הבכא). ביום כיפור נשלחו למקום חמישה חיילים מבסיס אל-על, ללא מנות קרב בשל הצום. לאחר שעתיים נפתחה עליהם אש מ-930 תותחים סורים שלאחריה שעטו טנקים סורים לעבר המוצב. אל המוצב הגיעו שיריונרים שאיבדו את הטנקים תוך כדי לחימה. הנחלאים והשיריונרים שהיו על התל הותקפו וכותרו עם שחר ע"י כוחות גדולים של חי"ר ושריון של הצבא הסורי שהגיעו לפאתי רמת מגשימים. נעשו שני ניסיונות חילוץ של הלוחמים ע"י יחידות שהיו בסביבה , שניהם נכשלו ובכוח החילוץ נפלו 17 לוחמים (ובסופו של דבר 32 נופלים).
הסיפור ארוך ויש לו כמה וכמה גרסאות, אבל בגדול, כשהחיילים הסורים זרקו רימונים וירו בנשק קל אל תוך הבונקר, חייל נועז אחד יצא החוצה מהבונקר והודיע לסורים שהוא היחיד שנשאר בחיים ושכל שאר חבריו נהרגו. הסורים האמינו לו ועזבו את המקום לא לפני שלקחו אותו בשבי. כעבור 3 ימי לחימה נוספים עבר במקום כח צה"לי אחר. במקרה או בעזרת כח עליון מכוון, מפקד הכח ביקש לבדוק את המקום וגילה את כל חיילי הכח, פצועים אך עודם בחיים. סביב ההר זחל"מים, טנקים וג'יפים מקוריים מהקרב. ניתן להכנס לבונקר עצמו שהפך למוזיאון. לא לשכוח פנסים כי חושך כמו שיש בפנים אפילו מומיות לא פגשו ואם כן, יש מצב שהלכו שם לאיבוד. בחוץ הנוף לא פחות ממדהים ובאופן כללי שווה מאד לבקר כאן.
כבר אחר הצהריים ועדיין חם. טיול של מעיינות ובריכות חייב להסתיים ליד מקום מים ואנחנו ממשיכים עוד כמה ק"מ צפונה לכיוון
עין אורחה. כמה מאות מטרים לפניו נמצאת גבעת אורחה. בראש הגבעה שלושה מוצבים צה"ליים לשעת חירום ומגדל תצפית בגובה 30 מ' עם נוף מדהים לכל הכיוונים. הטיפוס לראש המגדל בסולם ארוך. בחלק הדרומי של ראש הגבעה ניצבים שרידי מבצר, כפי הנראה צלבני, ששלט על הדרך העתיקה מהגולן לסוריה שעברה ליד החאן.
כמה מאות מטרים לאחר הגבעה פנינו בצומת ג'וחאדר ימינה ונכנסנו ל
בריכת אורחה ששופצה לזכרו של רזיאל נגר ממושב רמת מגשימים שנהרג בזמן שטייל בגולן. חבריו מרמת מגשימים מיסדו את המקום ודואגים לטפח את סביבתו. יש כאן בריכת מים יפה בגודל 4X7 מטר' ובעומק 1.6מ'. במקום יש מספר ספסלים, סוכת גפנים, ספסל נדנדה ומעט עצים העושים צל. המים נקיים וקרירים כל השנה. המקום נקרא גם עין אום א-שרשיה וגם עין ג'וחאדר על שם החאן הסמוך.
טבילה אחרונה, קפה אחרון וזהו, טיול מקסים הסתיים לו עם קבוצה נהדרת של משתתפים.
מקווה לראות את כולכם בטיולים הבאים,
שלכם,
קובי בצלאל
צילם: רונן טופלברג
לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
תגובות